שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שיד

דקאי במי שמבזה את המצוה ואינו מחשיבו דבזה איירי רבינו שם ימחול הדר"ג שיחי' לעיין שם ואבקשו לכתוב בזה חוות דעתו הקדושה (אמר המחבר ספר אמרי בינה חלק ח"מ אין אצלי למען דעת איה מקום דברי הרשב"א שרמז ולהבין אם יתכן לפרש בכונתו כמו שפירש ידידי הרב הנ"ל יצ"ו ואם כונת הגאון מפיעטרקוב היא לדברי הרשב"א שבחידושיו לראש השנה דף ט"ז נראה שלא יתכן לפרש כן שהרי כתב וז"ל למה תוקעין ומריעין כשהן עומדין הקשו בתוספות והא עבר משום בל תוסיף ומסתברא דלא קשיא דלא אמרו דאיכא משום בל תוסיף אלא במה שמוסיף מדעת עצמו כגון כהן שהוסיף ברכה משלו ואי נמי ישן בשמיני בסוכה ומתכוון למצוה וכיוצא באלו אבל במה שעמדו חכמים ותקנו לצורך אין כאן בל תוסיף דכבר נאמר על פי התורה אשר יורוך ותדע דהא שמיני של סוכה בזמן הזה מצוה של דבריהם ואוכלים וישנים בה למצוה אף על גב דבקיאינן בקביעא דירחא והוא הדין לבל תגרע לצורך כגון יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת אף על גב דאמרה תורה תקעו גזרו שלא לתקוע וכל זה לצורך ואי נמי לצורך ראו לתקוע ולחזור ולתקוע ומצוה לשמוע דברי חכמים מלא תסור עכ"ל מתבאר מדבריו דבמבטל המצוה רק פעם אחת (דומיא דתקיעה כשחל בשבת) איכא בל תגרע כשאינו משים צורך ותקיעה בשבת שבטלו חכמים לולא שזה נקרא לצורך משום גזרה שמא יעבירנו היה שייך לומר דעובר על בל תגרע אף על גב דאינו עוקר המצוה לגמרי וכן מתבאר שהבינו מדברי הרשב"א הללו הגאונים טורי אבן וברית יעקב שהבאתי למעלה בכלל צ"ז דלאו במבטל המצוה לגמרי קאמר עי"ש ולכן לדעתי הקצרה אם כונת הגאונים שבאמרי בינה היא על דברי הרשב"א הללו במחילת כבוד ידידי הרב הנ"ל יצ"ו לא צדק בזה בהשגתו על דבריהם) נחזור לדברי הר הנ"ל:

ב) עוד כתב הגאון מפיעטרקוב ראיה מצדקה דאין צריך לבזבז יותר מחומש אף על גב דאיכא לאוין דלא תקפוץ ולא תאמץ ועיין שם מה שכתב לו הגאון המחבר ובאמת לא ראה דברי הגאון בעל תשובה מאהבה חלק אורח חיים סי' רפ"ה שכתב באמת דאם קיימי עניים בעירום ובחוסר וצריכין לאכול בכי האי גוונא אם מונע את עצמו מליתן צדקה עובר בהלאוין הנ"ל באמת צריך ליתן כל הונו ולא אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אלא בדלא קיימי עניים רק שרוצה לקיים מצות עשה דצדקה ליכא הלאוין הנ"ל אלו דברי קדשו והם קלורים לעינים ועל יתר ראיות הרב מפיעטרקוב יפה דחה המחבר:

ג) ובחידושי הערותי מביצה ד' כ"א ע"א בעו מניה מרב הונא הני בני באגא וכו' והתניא מעשה בשמעון התמני שלא בא אמש לבית המדרש וכו' ובקשו לחטוף את כל העיר וכו' שהרי אמרה תורה לכם ולא לעכו"ם לכאורה יש להעיר לפי מה שכתב הגאון בעל נפש חיה דיני עשה דוחה לא תעשה סי' י"ד ט"ו להחליט דנשים אינן מצוות על לאו הבא מכלל עשה שהזמן גרמא אם כן דילמא שחטו העגל על ידי נשים ולא היה איסור כלל ועיין שם למורי הגאון שחקר לענין נדונו וכתב ליישב משום דצריך שליחות בשחיטה וזה לא שייך הכא איברא דנראה לי דמשום זה לא אמרינן בהחלט דיצא שכרכם וכו' רק בלשון תמיה כיון דלא סיפר לו זה בהמעשה דאשה היתה שוחטת היה נראה לו מלשונו שהמה בעצמם שחטו ולא פקפקו בזה ושפיר יצא שכרכם בהפסדכם ובזה יש לומר דמכאן יהיה ראיה למורי הגאון דאשה אינה מצווה בלאו הבא מכלל עשה היכי דהזמן גרמא דהנה יש להעיר בהא דקאמר לו יהודה בן בבא תמה אני וכו' לפי מאי דקיימא לן דבעשה אין צריך ליתן אלא חומש הונו ודוקא בלא תעשה חייב ליתן כל הונו ודעת הרבה פוסקים דאפילו בעשה בקום עשה אינו מחויב אלא חומש אם כן כיון דקיימא לן דלאו הבא מכלל עשה עשה אם כן הכא דהיה רוצה לחטוף את כל העיר מדינא היה מותר לשחוט להם עגל כיון דעל עשה איני מחויב ליתן הונו ואם כן מה זה שאמר שיצא שכרם בהפסדם והוא הערה גדולה אמנם לפי הי"ל דעיקר שאלתם היה לפי מה דהיה נראה מדבריו דלא פקפקו שאשה תשחט אם כן שפיר אמר לו כנ"ל ואין לומר כיון דהיו אנוסים על עבירת העשה זה אינו דהא היה בידם לשחוט על ידי אשה דאינה מצווה ושוב לא היו אנוסים על האיסור אמנם בעיקר הקושיא יש לפקפק דאף דאין צריך ליתן כל הונו בקיום עשה היינו דוקא אם נאנס על זה אבל הכא דהעכו"ם לא אנסו אותם שישחטו להם עגל אלא שרצה לחטוף את העיר והם הצילו את עצמם בזה ששחטו העגל בכי האי גוונא אפילו בעשה אסור דזה מקרי רצון וכיוצא בו כתבו האחרונים לתרץ סתירת הרמב"ם בפרק ה' מיסודי התורה דבאונס בעבודה זרה פסק דבטל עשה אבל אין עליו עונש ובנתרפא מעבודה זרה אף שהיה סכנת נפש פסק דחייב מיתה והסברא כנ"ל דהכא על עבירה לא היה אונס והבן ואם כן נראה דבנדון דידן היה אסור להם לשחוט העגל להציל ממונם וצריך עיון בכל זה והיה זה שלום וכו' מאיר דן ברח"י אב"ד דפ"ק:

ועל מה שכתבתי על דברי רבינו עקיבא על פי דברי רבינו החינוך (כנז"ל) קבלתי עתה מכתב מידידי הרב ר' אליעזר היילפרין איש ירושלים יצ"ו עם איזו הערות על דברתי בשדי חמד ובענין זה כתב וז"ל בדברי חכמים סי' ל"ט הביא כת"ר בשם הגרע"א ראיה מספר החינוך שאין צריך לבזבז הון רב שלא לעבור על לא תעשה בשב ואל תעשה ולפי עניות דעתי לא שמא מתיא כי החינוך כותב באין לו לשלם להשכיר וכשאין לו מבואר שאינו עובר לא בעשה ולא בלא תעשה ולמה יאבד הונו חנם עכ"ד יצ"ו וכפי הנראה כונתו למה שכתבתי אני הדל למעלה בקונטרס זה דאף אם כונת רבינו החינוך היא שאינו צריך לבזבז ממונו גם משום הלאו דלא תלין מכל מקום אין ראיה מזה לשאר העברת לאוין דלאו זה שאני דלא נאמר אלא ביש לו מעות לשלם:

וידידי הרה"ג מוהר"ר מנחם נחום גאלאנטי אבד"ק זאלטאפאליא יצ"ו כתב לי בעיקר דין זה וז"ל בחלק דברי חכמים בשם הריב"ש דכל שהוא לעבור על לאו אין חילוק אף שאין בו מעשה צריך ליתן כל ממונו ולא יעבור עיין רע"א בחידושיו על יו"ד שהביא כן בשם הריב"ש סי' שפ"ז והנה הרשב"א בחידושיו ראש השנה דף ט"ז סובר דהמבטל מצות עשה עובר בבל תגרע ואם יסבור הרשב"א כשיטת הריב"ש יקשה דבכל עשה יש לא תעשה דבל תגרע ועל כרחין יש חילוק בין לאו דיש בו מעשה ללאו שאין בו מעשה ועיין רמב"ן פרשת יתרו שכתב דעיקר החילוק בין עשה ללא תעשה הוא דזה הוא בקום ועשה וזה בשב ואל תעשה ועיין במור וקציעה להגאון יעב"ץ שהקשה דהא עשה דוחה לא תעשה ועל כרחין משום דעשה חמור ולמה על מצות עשה אינו צריך ליתן כל ממונו ועל לא תעשה מחויב ליתן כל ממונו ועייין שם ולדברי הרמב"ן הנ"ל ועיין שם בלשונו אתי שפיר דעיקר החילוק דבלא תעשה עובר בקום ועשה הלכך צריך ליתן כל ממונו אבל העברת עשה שב ואל תעשה הוא והוא הדין בעבירות לא תעשה היכא דאינו עובר בקום ועשה כגון בלאו דבל יראה אינו מחוייב להפסיד כל ממונו רק עד חומש וזה לשון הרמב"ן הנ"ל ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה כמו שאהבה גדולה מהיראה כי המקיים ועושה בגופו וממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות רע בעיניו וכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה ומפני זה יהיה העונש במצות לא תעשה גדול ועושין בו דין כמו מלקות ומיתה ואין עושין בו דין במצות עשה כלל אלא במורדין כמו לולב וציצית אינו עושה סוכה אינו עושה שמכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או שתצא נפשו עכ"ל הזהב נראה מבואר מדבריו דעיקר החילוק בין קום ועשה לשב ואל תעשה אבל היכא דבעשה הוי קום ועשה אדרבה הוא חמור וכן היכא דבלא תעשה הוי שב ואל תעשה אדרבא הוא קולא:

ועוד דלדברי הריב"ש אם כן מה חמור עשה של דבריהם מעשה של תורה דעשה של דבריהם יש לא תעשה של לא תסור ועשה של תורה לא הוי בלא תסור כמבואר בשפתי כהן יו"ד סי' רל"ט ס"ק כ' בשם הרלב"ח שדבר שהוא מדרבנן חמור טפי לענין שבועה מחצי שיעור יעויין שם אלא ודאי דהעיקר