שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שיג

ריהטאי זה חזיתי ואספרה שהביא מה שנסתפק הפרי מגדים אם יש לחלק בין לא תעשה שיש בו מעשה ללא תעשה שבשב ואל תעשה ושהחות יאיר פשיטא ליה לחלק כן ועוד כתב דבלבוש סי' תרנ"ו כתב להדיא לחלק בין קום ועשה לשב ואל תעשה ותמה על שלשת הרועים הנ"ל דנעלם מהם דברי הריב"ש בסי' שפ"ז שכתב דאין לחלק כן (כמו שכתבתי למעלה דברי הריב"ש בזה) וכן תמה על איזה מחברים שכתבו לחלק כן עי"ש והנה תמיהתו על החות יאיר ופרי מגדים הא ודאי תימה וכמו שכתבתי למעלה אבל דברי הרב הלבוש יש ליישב שאין כונתו לחלק בלא תעשה עצמן בין עובר עליהן בקום עשה לעובר עליהן בשב ואל תעשה רק כתב לחלק בין מצות לא תעשה למצות עשה ואף שכתב בטעם המצות לא תעשה שלא יעבור עליהם בקום עשה אין לדקדק דכשעובר בשב ואל תעשה אין צריך לבזבז שאם כן היה לו לחלק כן בלא תעשה עצמן ולא לחלק בין מצות לא תעשה למצות עשה והרי גם הרשב"א והר"ן כשכתבו לחלק בין מצות עשה ללא תעשה כתבו דדוקא במצות עשה הוא דאל יבזבז משום דשב ואל תעשה שאני אבל במצות לא תעשה את כל הון ביתו יתן וכדי שלא יהיו דברי הריב"ש היפך דברי הרשב"א והר"ן בהכרח לומר דלאו בכל שב ואל תעשה אמור רבנן דאין צריך לבזבז רק בשב ואל תעשה דמצות עשה שהיא קלה נגד המצות לא תעשה כמו שכתב הריב"ש ואם כן גם בדברי הרב הלבוש נוכל לפרש דאין כונתו אלא לחלק בין מצות עשה למצות לא תעשה אף שהלשון דחוק קצת:

ובאמת שגם אני הדל בראותי דברי הרב הלבוש תמהתי על הרב פרי מגדים שלא ראה דבריו שבאותו פרק באותו מקום דמדקדוק דברי הלבוש יש לפשוט ספקו להקל ושוב דחיתי לעצמי דאין כונתו אלא לחלק בין מצות לא תעשה למצות עשה ולפי שהיה נראה לי לדבר פשוט לא העליתיו על הספר אלא מה שיש לתמוה הוא מדברי הריב"ש כמו שכתבתי לעיל וכתב עוד דמשמע מדברי הריב"ש ומהר"ם ריקאנטי סי' נ"א דבעשה היכא דהוי בקום עשה צריך שיתן כל ממונו כונתו לפי הנראה דבאיסור עשה אף שאינו מצות לא תעשה כגון לאו הבא מכלל עשה דהוי עשה כיון שעובר בקום עשה צריך לבזבז כל ממונו והוא פשוט כיון שאפילו במצות לא תעשה דרבנן צריך לבזבז כל ממונו כמו שכתב הרדב"ז בסי' קמ"ה הנז"ל ואיסור דאורייתא אף שהוא רק איסור עשה פשוט דלא גרע מאיסור דרבנן אמנם מה שהוצרך להבין זאת מדברי הריב"ש ומוהר"ם ריקאנטי וכן דקדק עוד לקמיה בד' ל' ע"ב מדברי השיטה מקובצת בבבא קמא ד' ט' עי"ש הנה הרבנים הנ"ל כתבו דברי הראב"ד שאפילו למצוה עוברת אינו חייב ליתן כדי שלא יבא לידי עוני שהעוני כמיתה ושכתב הרא"ש לאו כמיתה ממש אמר הרב שלא אמר כן אלא במצות עשה דשב ואל תעשה אבל במצות לא תעשה אפילו כל ממונו עכ"ל ומדכתב בטעם החילוק משום שזה בקום עשה וזה בשב ואל תעשה מוכח דבאיסור עשה כיון שעובר בקום עשה דינו כלא תעשה שחייב ליתן כל ממונו והאמת שכן מוכח מדבריהם אבל תמיה לי שלא היה צריך לדברי הריב"ש ומוהר"ם ריקאנטי שכבר הביא דברים אלו מרן הבית יוסף בסוף סי' תרנ"ו והרב בית חדש שם והיה לו להזכיר דב"ק וכן יש להעיר קצת על ידידי הגאון אבד"ק סייני יצ"ו בספרו הבהיר מעשה בצלאל (הוא ביאור יפה על תשובות רבינו מוהר"ם ריקאנטי והשגתיו מקרוב) בסי' נ"א שלא הזכיר דברי הרבנים בית יוסף ובית חדש הנ"ל ודקדק מדברי הרב מוהר"ם שם דבלאו הבא מכלל עשה כיון שעובר בקום עשה חייב ליתן כל ממונו עי"ש:

וכתב עוד שם (מעשה בצלאל) שנראה לו דעשה שיש בה כרת כמילה ופסח אף שהיא בשב ואל תעשה צריך להוציא כל ממונו כדי לקיימם דודאי חמיר שב ואל תעשה דידהו מלא תעשה גרידא דקום עשה עכ"ל ולי הדל אין זה מוכרח ושפיר יש לומר דהלא תעשה חמור ממצות עשה אף שיש בה כרת כיון שביטולה היא בשב ואל תעשה כמו שכתב רבינו הערוך בערך שב וז"ל ורב האי גאון פירש האי ברייתא דהולך לשחוט את פסחו לא מיירי בנזיר אלא בשאר אדם והוה ליה פסח מצות עשה ולענין מת מצוה נאמר לו שב ואל תעשה פסח ולפי שהיא מצות עשה שהיא קלה דחינן לה בשביל כבוד הבריות אבל כלאים שהוא לא תעשה לא דחינן בשביל כבוד הבריות עכ"ל הרי דלא תעשה גרידא דכלאים חמיר ממצות פסח שיש בה כרת והטעם משום שזה בקום עשה וזה בשב ואל תעשה ועיין בעמודי אש ד' כ"ט ע"ד שהקשה מדברי הערוך הללו על מה שהקשה במור וקציעה דהא בלא תעשה הקל צריך לפזר כל ממונו וכל שכן בעשה החמור וחילק במו"ק בין קום עשה לשב ואל תעשה דהא מבואר בדברי הערוך דאף עשה שיש בה כרת קיל מלא תעשה ואיני מבין קושיתו דאף דמעיקרא הוה משמע ליה להגאון מור וקציעה דעשה חמור מלא תעשה מכל מקום כשכתב לחלק בין קום עשה לשב ואל תעשה יש לומר שסובר באמת דלא תעשה חמור וכדעת רבינו הערוך בשם רב האי גאון:

עוד ראיתי שם שהביא מה שכתב הרב החינוך בסי' תקפ"ח הנז"ל (בד"ה ובחידושי רבינו עקיבא איגר) ושהרב לימודי ה' לימוד קצ"ה תמה עליו דהא איכא מצות לא תעשה דלא תלין פעולת שכיר וצריך ליתן כל ממונו על זה והוא נר"ו כתב דהרב החינוך סובר כדעת הרב חות יאיר דדוקא במצות לא תעשה שעובר על ידי מעשה הוא דצריך לבזבז וכתב לפי דרכו דאף דמוכח מדברי התוספות (שהביא שם) דסברי דגם בלא תעשה שאין בו מעשה צריך לבזבז כל ממונו ומדבריהם יש להקשות על דברי הרב מוהר"ם מלובלין בסי' ט"ו שנראה שסובר בהיפך מכל מקום יש ליישב דפסק כהרב החינוך וכו' אלו תורף דב"ק שם ובמחילת כבוד תורתו כל המצאותיו לא הוכשרו בעיני ולא ניחא לי לומר דהרב החינוך חולק על הריב"ש ואף לא לומר דהרב מוהרמ"ל סמך על זה בלתי שיזכיר דבריו ולעניות דעתי מה שכתבתי בכונת דברי הרב החינוך נראה אמת ויציב והמעיין יבחר את זה ראיתי להעיר בדב"ק ואתה המעיין עיניך תחזינה בגוף ספרו נפלאות תורתו חריפותו ובקיאותו:

למודעי אני צריך כי בשנת תרמ"ג כשנתכבדתי בספר היקר מנחת משה לידידי הגאון מוהר"ר משה נחום ירושלמסקי אבד"ק קאמינקא יצ"ו שלחתי לו איזה הערות ובשנת תרמ"ו כשהדפיס ספרו ברכת משה הדפיס כל הערותי בשני סימנים שבספרו (סי' ל"ב וסי' מ') ובסי' ל"ב סק"ג היו דברי בחקירת הגאון פרי מגדים אם בלא תעשה שאין בו מעשה גם כן חייב לפזר כל ממונו עי"ש והיו הדברים האלה למראה עיני ידידי הגאון מהר"ר מאיר דן אבד"ק וארטא יצ"ו ולא ראה מה שכתבתי בספר דברי חכמים סי' ט"ל (אף שכבר נדפס בשנת תרנ"א ותרנ"ב ומכתבו היה בשנת תרח"ן אך לא היו עדיין הספרי שדי חמד בידו והשיב על דברתי שבספר ברכת משה סימן ל"ב אות קטן ג' שהעיר כת"ר מד' הריב"ש בתשובה כבר קדמו בזה הגאון רעק"א בהגהות ליורה דעה סי' קנ"ז עיין שם וראיתי בספר אמרי בינה בחשן משפט סי' י"ט הלכות דיינים שקיל וטרי בזה עם הגאון מפיעטרקאוו ז"ל ואבוא על סדר דבריהם ר"ד הגאון מפיעטרקאוו להוכיח מדברי הרשב"א היפך סברת הריב"ש דהרי הרשב"א סבירא ליה דכל מצות עשה איכא בל תגרע ועל כרחין לומר דעיקר, החילוק בין קום עשה לשב ואל תעשה ועיין מה שהשיב לו הגאון המחבר אמנם לדעתי אחר מחילת כבוד רבותינו האחרונים לא ירדו לסוף דעת הרשב"א בזה וברור בעיני דהרשב"א מודה דעובר על מצות עשה אינו עובר על בל תגרע רק דכונת הרשב"א אל המבטל מצות עשה לגמרי דהיינו שמחסר עשה אחת מהתורה זה עובר על בל תגרע אבל מי שעובר לפרקים אינו עובר על בל תגרע וכן כתבו הרבנים בעל קנאת סופרים ובעל לב שמח דדעת הרמב"ם דהעובר על דרבנן עובר בלא תסור דגם כן הכונה כנ"ל דאם מבטל מצוה דרבנן ואומר שאין מהחיוב לשמוע אל החכמים בזה זה עובר בלא תסור והוא האמת בדעת הרמב"ם וזה גם כן כונת הרשב"א לענין בל תגרע ועיין ברמב"ן על התורה פרשת כי תבוא בקרא דארור אשר לא יקים את דברי התורה שכתב גם כן סברא זו עי"ש ובאמת עיקר דברי הרשב"א דבכל עשה איכא בל תגרע אינה משלו כי כבר קדמו בזה רבינו יונה בספר שערי תשובה שער ג' אות י"א ומשם גם כן נראה