שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שיא

הדין כן שאם יצטרך לאבד ממון למכור סחורותיו כדי לשלם שכרו בזמנו אינו עובר והוא כמו שהבין רבינו עקיב"א דגם אלא תעשה אינו עובר ובאמת מדקדוק לשון רבינו הטור ומרן בש"ע סי' של"ט סעיף יו"ד (תבעו ואין לו מעות ליתן לו אינו עובר בבל תלין) משמע גדולה מזו דכל שאין לו מעות בעין אף שיש לו סחורות אינו עובר אף אם לא יצטרך לאבד ממון הרבה במכירתו עתה ומכל מקום נראה לדעתי העניה דאין מזה הכרח שלא כדעת הריב"ש (שכתב דגם שלא לעבור אלאו בשב ואל תעשה חייב לבזבז כל ממונו) דהכא שאני דכתיב אתך ביש אתך הכתוב מדבר ויש אתך היינו שיש לו מה שהתנה לתת לו דהיינו מעות וכל שאין לו מעות אף שיש לו סחורות אין אתך קרינן ביה ובזה לא אזהר רחמנא דהא כתיב אתך אבל בעלמא יש לומר דחייב לבזבז כל אשר לו כדי שלא לעבור בשב ואל תעשה וקצת נראה שכן דעת הרב מנחת חינוך שבמצוה ח' בדף י"ח ע"א הביא מה שהתעוררו הרבנים פרי מגדים בסי' תרנ"ו ומשנת חכמים במצוה א' בצפנת פענח בלאו הבא מכלל עשה שדינו כעשה אם חייב לבזבז כל ממונו דאם נאמר דהטעם דבמצות עשה אין חייב לבזבז כל ממונו הוא משום דעובר בשב ואל תעשה אם כן בלאו הבא מכלל עשה שעובר בקום עשה צריך לבזבז כל ממונו ובהיפך בלאו שאין בו מעשה אף שהוא לא תעשה אין צריך לבזבז כל ממונו וכתב שבמשנת חכמים שם פלפל בזה (ואינו מצוי אצלי לראות דב"ק) ומדלא העיר דמדברי רבינו החינוך בדין שכר שכיר יש להוכיח דבלאו שאין בו מעשה אינו צריך לבזבז משמע קצת שסובר הרב דאין מזה הכרח וכמו שכתבתי (עיין לקמן בד"ה ועל מה):

ומה שציין בחידושי רבינו עקיב"א הנ"ל לשו"ת מוצל מאש סי' מ"ה עתה ראיתי דבריו בשו"ת נשמת כל חי ח"ב סי' ט"ל שחקר כיון דנקטינן דכדי שלא לעבור אלא תעשה את כל הון ביתו יתן אפילו על מצוה קלה אם כן קשה דמצינו דהתורה חייבה שבועה למודה מקצת וכן לכופר ויש עד אחד דמחייבו שבועה ומשמע שמותר לזה להשביעו כדי שלא לאבד ממונו אף דיודע בודאי דנשבע לשקר והרי קעבר אלפני עור לא תתן מכשול ותירץ דכיון שהוא רשע שגוזל ממון חברו מותר להשביעו משום הלעיטהו לרשע וימות ושכן כתב רבינו בצלאל בשיטה מקובצת לבבא מציעא פרק קמא דאם יודע שמשקר מותר להשביעו אבל רש"י והתוספות בפרק כל הנשבעין חולקים וכו' ומרן החבי"ף שם הרבה להשיב על דברי הרב מוצל מאש וכתב מדנפשיה כמה ישובים לחקירתו עיין שם שמעת מינה דסברי מרנן דגם בלא תעשה שעובר בלא מעשה כלפני עור שהוא לאו שאין בו מעשה ומטעם זה אין לוקין עליו כידוע איתיה להאי דינא דחייב לבזבז כל הון ביתו כדי שלא לעבור עליו והרב חתן סופר בשער המקנה והקנין דף קמ"א בסוף אות כ"ח נסתפק אי במצות עשה שייך לפני עור וביאר ספקו שהוא באם אונסין אותו להטעות חברו במצוה אי מחוייב לאבד כל ממונו כבכל לא תעשה או כמצות עשה דיינינן ליה דאין צריך לאבד אלא שליש עכ"ל מוכח דבמצות לא תעשה פשיטא ליה דצריך לבזבז כל ממונו אף אם היא בלא מעשה דומיא דלפני עור רק דעל מצות עשה מספקא ליה אי שייך בה לפני עור באם אונסין אותו וכו':

ובגיליון מוהרש"א (למר בריה דרבינו עקיבא איגר) בסי' כתב על מה שכתב הרמ"א צריך ליתן הכל ולא יעבור על לא תעשה וז"ל עיין סי' שע"ד ס"ג בהגהה ועיין סי' שס"ח סוף הגהה ועס"י שמ"א בט"ז סק"ה ובגליון לא"ח סי' תרנ"ו בהגהה דקדקתי מדלא כתב הרמ"א דין זה לקמן באונסין אשה לבא עליה משמע דוקא בעושה מעשה לעבור עליו חייב ליתן כל ממונו ואם כן בלאו שאין בו מעשה אינו חייב עיין שם עכ"ל ולפי הנראה כן היא הסכמת דעתו לפי מה שהוכיח מדברי הרמ"א והדבר תמוה בעיני להחליט כן אחר שבדברי הריב"ש מבואר בהיפך ומה שדקדק מדברי הרמ"א נראה שאינו מוכרח שהרי הרמ"א לא כתב סברא דנפשיה כי היכי דנידוק מדכתב דבר זה בבבא זו ולא בזו שמעת מינה דהכי והכי סובר רק הוא כתב דברי הפוסקים בענין שדברו בו והר"ן שכתב לחלק בין מצות עשה למצות לא תעשה כתב דינו בסתם דעל מצות לא תעשה יתן איש את כל הון ביתו ולא יעבור וכן העתיקו הרמ"א ולענין יהרג ואל יעבור שכתבו התוספות ושאר פוסקים לחלק בין אם אומרים לו לעשות מעשה לכשהוא בלא מעשה לא נחתו לחלק בין אם אינו יכול להציל עצמו בכל ממונו לאם יכול וכן העתיק דבריהם ואין לדקדק מזה דבר ומה שציין לסי' שע"ד ס"ג בהגהה והוא ששם בדין מת מצוה שכהן מיטמא לקוברו כתב הרמ"א בשם הרב נמוקי יוסף פרק האשה רבה (קודם דבור המתחיל תניא אמר רבי אליעזר בן יעקב) דאם אינו מיצא שיקברוהו רק בשכר אינו חייב לשכור משלו אלא מיטמא אם ירצה עכ"ל וכונתו לפי הנראה היא להוכיח מזה דגם על מצות לא תעשה אינו חייב לבזבז ממונו כדי שלא לעבור אלא תעשה והדבר תמוה מאד אם כן בואו ונצווח על רבינו הרמ"א דמזכי שטרא לבי תרי דאף אם לא יקשה עלינו מה שהרב הנמוקי יוסף סובר דעל מצות לא תעשה אינו חייב לבזבז ממונו אפילו אם צריך לעבור על ידי מעשה (מה שרחוק ומוקצה מן הדעת לומר כן) מכל מקום הרמ"א שפוסק דבמצות לא תעשה חייב לבזבז כל ממונו איך פוסק בסי' שע"ד דברי הנמוקי יוסף דאינו חייב לבזבז ממונו בשביל מצות לא תעשה וכל שכן דבאמת גם על רבינו הנמוקי יוסף והריטב"א (שממנו העתיק הרב נמוקי יוסף) יש לתמוה מי גרע מצות לא תעשה שעובר בפועל ממצות עשה שמבטלה בשב ואל תעשה ואם כן אם לא יחוייב לבזבז כל ממונו כדי שלא ליטמא הא מיהא לפוטרו בלא כלום אי אפשר ודי לנו לומר שיהא דין לא תעשה שוה למצות עשה שאינו חייב לבזבז יותר מחומש אבל שלא יהיה חייב להוציא מכיסו שום דבר כדי שלא לעבור בלא תעשה הדבר תמוה מאד ובהכרח לומר דשניא ההיא דכיון דהתורה התירה ליטמא למת מצוה שאין לו קוברים אם כן הרי אין זה עובר לא תעשה אלא מקיים מצות ה' ברה במה שמטמא לו וכיון שטומאתו עסק מצוה היא אף שיכול למצוא שיקברוהו בשכר לא חייבתו התורה ליתן שכר על זה ויכול הוא בעצמו לקוברו ומצוה קעביד ולא נלמוד מזה שיהא מותר לעבור עבירה כדי להעמיד כל ממונו החביב עליו דודאי יש לו ליתן כל ממונו כדי שלא יעבור אלא תעשה ומצוה שאני:

ומה שציין לעיין בסי' שס"ח היינו שכתב הרמ"א שם דאם המושל מרעה בהמותיו על קברי ישראל אם יד הקהל משגת ובידם למחות בהוצאה מועטת צריכים למחות אם אין לחוש שעל ידי זה יתגרה בהם המושל אבל בלאו הכי אין צריך למחות ונראה דכונתו להוכיח מזה דעל כל פנים כשעובר בלא מעשה אין צריך לבזבז כל ממונו ולעניות דעתי מלבד שאין זה בסוג עושה איסור שלא על ידי מעשה כי הקהל לא עשו בזה מאומה וכשהמושל מזלזל בקברי ישראל אין על הקהל שום שם איסור רק שאם יש בכחם לתקן הדבר בהוצאה מועטת נכון הדבר שיעשו כן ועוד אף אם הקהל היו עושים בזה איסור שלא על ידי מעשה אין הכרח מזה דמשום שהוא בלא מעשה אין צריך לבזבז כל ממונו דיש לומר כמו שכתב הרב חתם סופר בחלק ח"מ סוף סי' קע"ז וז"ל ומה שכתב להסוברים דאפילו בביטול מצות לא תעשה בשב ואל תעשה צריך לבזבז כל הונו ולא יעבור אך לרמב"ם דפסק בפדיון שבויים המעלים עין עובר על לא תעמוד על דם רעך ועל לא תרדה בו בפרך הנה יפה כתב הרמב"ם דעובר על כל אלו ולא דמי לעבד עברי הנמכר לנכרי דמיירי קרא כשיד ישראל תקיפה על שונאיהם ולא ירדנו בפרך אי אתה רואה רודה בפרך גם לא ימיתנו ולא יעבירנו על דתו לאונסו אף על גב דמיירי בנמכר לשמש לעכומ"ז לעקר מכל מקום לא דמי לשבוי דמכין וחובשין נגידה קשה ממיתה ומעבירין אותו על דתו ורודין בו בפרך בלי ספק אך מכל מקום נראה לי ליישב קושית פר"מ דלא אמרה הרבינו נסים אלא ביחיד שצריך לבזבז כל ממונו ולהטיל עצמו על הצבור להתפרנס מן הצדקה ולא יעבור אלא תעשה אבל צבור הנדחק ובזמן שאומות העולם תקיפים על שונאי ישראל הוי דוחקא דצבורא בכלל פיקוח נפש כמו שכתב הרא"ש פרק קמא דבבא בתרא וכמו שכתוב בשלחן ערוך יו"ד סי' רנ"א בסופו על כן חשו לדוחקא עכ"ל החתם סופר וכמו כן יש ליישב לההיא דסי' שס"ח כמובן ומה שציין לדברי הטורי זהב בסי'