שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שי

והנה במה שהשיג על הרב חות יאיר שדבריו הם היפך דברי הריב"ש בודאי הדין עמו אמנם מה שכתב להכריח שכן דעת הרמ"א שהרי למד דינו מתשובת הריב"ש כמו שציין וכו' עמו הסליחה דאין מדברי הרמ"א הכרח לזה ומשמעות לשונו שכתב שיתן כל אשר לו ולא יעבור על לא תעשה הוא שלא יעבור בפועל כמו שהבין הרב חות יאיר ומהציון אין הכרח שכבר ידוע דאף שיש רבנים סוברים שהציונים האלו הם מהרמ"א עצמו מכל מקום הסכמת רבני האחרונים היא שלא מיד הרמ"א נגזרו אלא נעשו אחר כך כשנדפסו פעם אחרת ונבררו מתוך ספר דרכי משה ויש שכתבו דבכמה מקומות לא צדק המציין וכו' עיין במה שרשמתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' י"ד אות ד' והמעיין בדרכי משה בסי' קנ"ז הנ"ל יראה שלא הזכיר כלל דברי הריב"ש רק כתב בזה הלשון כתב הרבינו נסים בפרק לולב הגזול ד' של"ו ע"ב (דברי הר"ן הם על דברי הרי"ף אמתניתין דהדס הגזול וכו' שהביא הרי"ף שם מאי דגרסינן בפרק ארבעה אבות נזיקין אמר ר' זירא להידור מצוה עד שליש) ואף דמצוה שיעבור ולא יהרג מכל מקום יתן כל אשר לו קודם שיעבור ודוקא לעבור אלא תעשה אבל לעבור אעשה שב ואל תעשה שאני עכ"ל ולא הזכיר ממה שכתב בהציון רשב"א וראב"ד ריב"ש כלל ומסיגנון דברי הר"ן הנ"ל אדרבא משמע טפי כדעת הרב חות יאיר מדתלי טעמא דשב ואל תעשה שאני וכשעובר אלא תעשה בלא מעשה נמי שב ואל תעשה הוא ואי סובר הר"ן כהריב"ש היה לו לומר ביטול מצוה שאני ועם כי נצטרך לדחוק גם בדברי הר"ן להסכימם לסברת הריב"ש דמסתמא לא יחלוק הריב"ש על הר"ן בשתיקה על כל פנים מגוף דברי הר"ן והרמ"א שהעתיק דבריו אין הכרח לזה ושפיר היינו יכולים לפרש כמו שהבין הרב חות יאיר דיש לחלק גם בלא תעשה בין עושה מעשה לשב ואל תעשה ואדרבא יש להכריח דהרמ"א לא ראה דברי הריב"ש בזה כשכתב דין זה שאם ראה דבריו היה לו להזכיר בפירוש דבר זה כדי שלא נטעה לומר דהעברת לא תעשה כשהיא בלא מעשה חשיב כמצות עשה דמאחר שהריב"ש איכפל תנא לאשמועינן האי מלתא לא הוה ליה להרמ"א להשמיטו ובפרט שבמשמעות לשונו יש להבין שכל שהוא בלא מעשה אין צריך לבזבז עליו כל ממונו ועל כל פנים מגוף דברי הרמ"א הללו נראה לעניות דעתי שאין הכרח שסובר כהריב"ש ומכל מקום כיון שבדברי הריב"ש מפורש דגם בלא תעשה שאין בו מעשה הדין נותן לבזבז כל ממונו ובדברי הר"ן והרמ"א אינו מפורש בהיפך נראה דאית לן למינקט כדברי הריב"ש:

והרב פתחי תשובה ביו"ד סי' שז"ן הביא תורף דברי הרב חות יאיר שכתב לחלק בין לא תעשה שיש בו קום עשה ללא תעשה שהיא בשב ואל תעשה כהלנת המת ובסי' זק"ן סק"ד הביא דברי הרב פרי מגדים הנ"ל שיש לומר דבלא תעשה שאין בו מעשה אינו חייב לבזבז כל ממונו ושכן כתב בספרו תיבת גומא חקירה ד' ושבספר משנת חכמים ריש הלכות יסודי התורה דעתו נוטה לחלק דוקא בלאו שיש בו מעשה והוא הדין במצות עשה שעובר בקום עשה כגון לאו הבא מכלל עשה צריך לבזבז כל ממונו והזכיר גם תשובת החות יאיר הנ"ל והביא מה שכתב הרב חומת ירושלים סי' קצ"ו בטעם החילוק שבין מצות עשה למצות לא תעשה בזה וכתב דלפי דבריו יש לומר דאין חילוק וציין הרב פתחי תשובה על זה לעיין בטורי זהב סי' רל"ב ס"ק ט"ז וכונתו דעל מה שכתב הרמ"א שם אם אירע לו אונס והיה אפשר לסלקו על ידי שיתן ממון הרבה מיקרי אונס והוא מתשובת הריב"ש סי' קפ"ו הקשה הרב בית חדש על מה שנראה מדברי הרמ"א דאפילו בלא חשש סכנה חשיב אונס מחמת ממון הרבה שזה הפך מה שכתב הרמ"א בא"ח סי' תרנ"ו דעל מצות לא תעשה חייב ליתן כל ממונו והריב"ש בסי' קפ"ו דחשיב לה אונס עיקר טעמו הוא משום שהיה בנדונו חשש סכנה וכו' והכריח כן שהרי הריב"ש בסי' שפ"ז כתב דכדי שלא לעבור על לא תעשה חייב ליתן כל ממונו וכו' ואם כן יהיו דברי הריב"ש סותרים אלא ודאי דעיקר טעמו משום חשש סכנה דלא כהרמ"א ולזה תירץ הרב שפתי כהן בס"ק כ"ג כיעויין שם מתבאר דהגם שחלוקים הם בכוונת הריב"ש בתשובה דסי' קפ"ו הצד השוה שבהם שגם לעבור על לא תעשה בשב ואל תעשה (כההיא דהרמ"א במי שהדירו לאכול אצלו ואירע לו אונס שהיה יכול לסלקו על ידי ממון הרבה) הדין נותן ליתן כל ממונו כדי שלא יעבור זולת היכא דאיכא חשש סכנה דאיכא למימר אדעתא דהכי לא נשבע וצריך לעיין בזה בשו"ת זרע אברהם חלק יו"ד סי' ט' שציין הרב בתי כנסיות בסי' תרנ"ו ואין מצוי אצלי נמצינו למדין דגם הרבנים הנ"ל נקטי כדעת הריב"ש דאין לחלק בלא תעשה בין על ידי מעשה לשלא על ידי מעשה:

ובחידושי רבינו עקיבא איגר שם כתב דמבואר בתשובת חות יאיר סי' לק"ט דלאו שאין בו מעשה דינו כמצות עשה דאין צריך ליתן כל ממונו (וציין לעיין במשבצות זהב סי' תמ"ו סק"ו ולא ידעתי מה הציון הלז כמו שיראה הרואה) ואולם בתשובת הריב"ש סי' שפ"ז מבואר דכל שהוא לעבור על לאו אף באין בו מעשה צריך ליתן כל אשר לו ולא יעבור עכ"ל וציין לעיין למה שכתב בחו"מ סי' של"ט סעיף יו"ד ועיינתי שם בהגהותיו וראיתי שהביא מה שכתב הרב החינוך בפרשת כי תצא סי' תקפ"ח על מצות תשלום שכר שכיר ביומו שכתב דאם אינו יכול לפרעו באותו יום אלא אם כן יאבד הרבה משלו לא חייב הכתוב בזה לפי הדומה עכ"ל הרב החינוך וציין לזה לעיין בספר מוצל מאש סי' מ"ה ובמה שכתב בגליון ש"ע יו"ד סי' ק"ט ס"א בהגהה והנה בחידושי רבינו עקיבא איגר ליו"ד שבידי (באשלי רברבי דפוס רא"ם) עיינתי בסי' ק"ט ולא מצאתי דבר מזה וספר מוצל מאש אין בידי לעיין בדב"ק ונראה שכונת ציונו (בחידושיו שביו"ד סי' זק"ן הנ"ל למה שכתב בח"מ סי' של"ט הנ"ל) הוא לרמוז דמדברי הרב החינוך הנ"ל מוכח דסובר כדעת הרב חות יאיר דכל שעובר על לא תעשה בלא מעשה אין מחייבין אותו להוציא כל ממונו שהרי בשכר שכיר יש גם כן לא תעשה בפרשת קדושים ועיין שם בדברי הרב החינוך סי' ר"ל ובכל זאת קאמר דאם יצטרך לאבד הרבה משלו לא חייב הכתוב בזה וזה דלא כסברת הריב"ש דפשיטא ליה דגם בענין כזה חייב לבזבז כל ממונו ועם שכתב לפי הדומה שנראה שלא החליט לומר כן על כל פנים שמעינן מיהא דסברת הרב חות יאיר לא נפלאת היא ויש צד לומר כן זה נראה כוונת רבינו עקיבא איגר בחידושיו ליו"ד הנ"ל במה שציין למה שכתב בחלק ח"מ הנ"ל (לפי דרכנו למדנו דפשיטא ליה לרעק"א דחיוב לבזבז כל ממונו הוא מן התורה כדמוכח מדברי הרב הלבוש כנזכר לעיל בראשית דברינו):

אמנם לעניות דעתי יש לדחות דאין דעת הרב החינוך כן אלא גם הוא מודה לסברת הריב"ש שאין חילוק במצות לא תעשה בין עושה מעשה לשב ואל תעשה שהרי בפרשת קדושים סי' ר"ל גבי אזהרת הלאו לא תלין פעולת שכיר וכו' ששם כתב גם כן שאם תבעו ולא היה לו מה שיתן אינו עובר לא סיים לומר שאם אינו יכול לפרעו באותו יום אלא אם כן יאבד הרבה משלו לא חייב הכתוב כמו שכתב בפרשת כי תצא סי' תקפ"ח הנ"ל מזה נראה דכונתו לומר דבמצות עשה דביומו תתן שכרו הוא דאינו עובר בענין כזה וזהו שכתב לא חייב הכתוב בזה כלומר בדין זה דהיינו מצות עשה דביומו תתן שכרו לא חייב אבל אין הכי נמי דאלא תעשה עובר בכל גוונא לפי שחייב לבזבז כל ממונו כדי שלא לעבור אלא תעשה גם כשאינו עובר על ידי מעשה וכסברת הריב"ש ולפי זה כיון דבדברי הרב החינוך אין הכרח דחולק על סברת הריב"ש ועוד דלא אמר כן בפשיטות אלא כמסתפק וידוע דבמחלוקת בפוסקים היכא דלמר פשיטא ליה ולמר מספקא ליה נקטינן כמאן דפשיטא ליה כמו שכתבתי בכמה מקומות ועיין במה שרשמתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות י"ט נראה דנקטינן כסברת הריב"ש שאין לחלק בדבר ומה גם שסברתו היא להחמיר:

וזאת להודיע כי אחר שנדפס כל הכתוב בסימן זה השגתי ספר יקר מנחת חינוך לגאון מופלא והוא מחובר לטהור ספר החינוך וראיתי שבסימן ר"ל הביא מה שכתב רבינו החינוך בסי' תקפ"ח ונראה קצת שכונתו שגם לגבי העברת הלאו