שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שט

ובטעם החילוק שבין מצות עשה למצות לא תעשה כתב הרב הלבוש שם לפי שזו בקום עשה וזו בשב ואל תעשה שטוב לו לישב בטל בשב ואל תעשה אך הפעם ויקיים הרבה מצות כנגדה ממה שיתן כל ממונו לקיים מצות עשה זו ויביא את עצמו לידי עוני החשוב כמת ויפיל עצמו על הצבור ונראה שהרב חומת ירושלים בסוף סי' קצ"ו הביא דבריו הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' זק"ן סעיף קטן ד' כיונה דעתו לדברי הרב הלבוש וביאר דבריו ביותר (אבל מקור דבריו הם דברי הרב הלבוש) שכתב דבסבת העוני מתבטל מכמה מצות ומוטב שיבטל מצוה זו ויקיים כמה מצות עשה כנגדה על דרך שאמרו חלל שבת אחת וכו' אבל במצות לא תעשה אין העוני סבה לעבור על לא תעשה וכו' עיין שם ועיין בהגהות הגאון מהר"ץ הירש חיות למסכת ראש השנה ד' ז"ך מה שכתב לענין התורה חסה על ממונם של ישראל על פי חילוק הנ"ל:

ונסתפק שם הגאון פרי מגדים בחלק אשל אברהם סק"ח בלא תעשה שאינו על ידי מעשה כגון להשהות חמץ בפסח אי חייב לבזבז כל ממונו או לא מידי דהוה אביטול מצות עשה עיין שם והגאון עמודי אור בשו"ת לא"ח סי' י"ז אות ב' כתב דהיה מקום לחלק כמו שכתב הפרי מגדים אבל אין נראה לחלק כן דהא נקטינן דחייב לבער חמץ של עכו"ם שקבל עליו אחריות אף אם לא פשע שלא מצא קונים וכיוצא ולא חלקו באם יצטרך לשלם למפקיד סך רב וכו' עיין שם ולפי הנראה היא הוכחה נכונה דאין סברא לדחות דהתם חשיב פושע מה שקבל החמץ באחריות משום הכי הוא דאפילו אם יצטרך להפסיד לשלם ממון רב אין לו מקום פטור אבל אם באמת הוא אנוס אלא שיכול להציל עצמו מהאונס על ידי ממון רב אפשר דמשום העברת איסור בלא מעשה אינו חייב ליתן כל ממונו דלמה יהיה נחשב פושע מחמת שקבל אחריות הרי חשב שיבא בעליו ויקחנו או כי ימכרנו הוא עצמו ומה פשעו וחטאתו בזה ומוכח שפיר דגם בהעברת איסור בלא מעשה חייב לבזבז כל ממונו שלא לעבור:

ובאמת שמזה זמן רב תמהתי על הרב פרי מגדים שנסתפק בזה ונעלם ממנו דברי רבינו הריב"ש בסי' שפ"ז (בסוף ד"ה ונאמר שאחר שהאריך להכריח דדין זה דכדי שלא לעבור על לא תעשה חייב לפזר כל ממונו ישנו גם בשבועות ואינו ענין למה שכתוב האדם בשבועה ודרשינן פרט לאנוס) כתב וז"ל ואם יאמר בעל הדין שמצות לא תעשה שאין שם מעשה הרי היא בענין זה כמצות עשה כיון שאינו עובר בידים עליו הראיה שאם התירו במצות עשה הקלה ובשב ואל תעשה אין למדין ממצות (נראה דצריך להיות למצות) לא תעשה שאין למדין חמור מקל להקל עכ"ל הרי מפורש יוצא מפום ממלל רברבן מרבוותא קמאי דאין לחלק בענין זה כלל וכן יש לתמוה על הרב אור נעלם שנעלמו ממנו דברי הריב"ש וגם על הריב"ש יש לדקדק שכתב כן מסברא ולא הכריח מדין ישראל שקבל חמץ נכרי באחריות כמו שכתב הרב עמודי אור הנ"ל ודוחק לומר דחשיב פושע כמו שכתבתי לעיל ואולי יש לומר דסובר דיש לדחות דלא אמרו כן בהפסד רב ומה שלא ביארו כן הפוסקים הוא משום דסמכו על הכלל שבידנו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש במצות עשה והוא הדין במצות לא תעשה שאין בהם מעשה שדינם שוה למצות עשה וגם זה דוחק ואיך שיהיה על כל פנים מפורש כן בדבריו והיה העלמה מעיני העדה הנ"ל ורבינו מוהראנ"ח בח"ב סי' ט"ל (ד"ה ומעתה) שכתב ובאונס ממון אין לאדם לעבור שום עבירה בקום עשה וכמו שהאריך בזה הריב"ש בתשובה עכ"ל נראה דלא נחית לדקדק בהכי וכיון שנדונו הוא לעבור על השבועה בקום עשה כתב כן ולאו למידק דבמידי דשב ואל תעשה שפיר דמי שהרי כתב כמו שכתב הריב"ש ועם כי לא ציין מקום כבוד דברי הריב"ש מסתמא היינו תשובה הנ"ל ושם מפורש דסובר דאין לחלק בין לא תעשה שיש בו מעשה ללא תעשה שהוא בשב ואל תעשה כאמור:

זאת להודיע שאחר שנדפס סימן זה השגתי ספר יקר שו"ת מנחת שי (שנדפס בשנת תרנ"א) להגאון מהר"ר שמואל יצחק שור אבד"ק קניהעניטש יצ"ו וראיתי בסוף סי' כ' שנשאל על זה והשיב וז"ל וגם מה שתמה כת"ר על הפרי מגדים א"ח סי' תרנ"ו שכתב דגם במצות לא תעשה אם הוא בשב ואל תעשה אינו מחוייב לבזבז ממונו שנעלם ממנו תשו' הריב"ש סי' שפ"ז דבמצות לא תעשה כיון שהוא חמור אף שהוא בשב ואל תעשה אין למדין ממצות עשה שהיא קלה ידע כ"ת כי דבר זה אינה הלכה פסוקה שמצות עשה קלה מלא תעשה והרי הרמב"ן בפרשת יתרו כתב בהיפך דעשה חמיר מלא תעשה ולכך דוחה הלא תעשה ומשום הכי העונש גדול מלא תעשה ועיין בתוספת יום הכפורים בסוגיא דמי שאחזו בולמוס בפסקא דטבל ושביעית הביאו וכתב דסוגיין דעלמא דלא תעשה חמיר עיין שם על כל פנים אין מזה תפיסה על הפרי מגדים ולדעתי הדין עם הפרי מגדים דאין חילוק וראיה מפורשת מש"ס חולין דף ד' ע"ב האי ערל היכי דמי וכו' אלא פשיטא מומר לערלות אימא סיפא ואפילו ישראל מומר האי מומר היכי דמי אי מומר לד"א היינו מומר לערלות ואי כדברי הריב"ש מאי קושיא הא מומר לערלות הוא בשב ואל תעשה ומומר לד"א הוא בלא תעשה ואיך נלמוד ממצות עשה למצות לא תעשה אלא על כרחין דזה קל וזה חמור דשוין הם כדעת הפרי מגדים וזו ראיה שאין עליה תשובה עכ"ד יצ"ו ואומר אני ההדיוט שאם הרב הנ"ל היה רואה דברי הכהן הגדול הרב יד מלאכי במערכת העי"ן כלל תקט"ו בענין זה לא' היה מחליט לומר כן ששם הביא ש"ס מפורש ביבמות ד' ו' ע"א אטו עשה דוחה את לא תעשה לאו לא תעשה חמור מיניה וקאתי עשה ודחי ליה והביא גם דברי התוספות והרא"ש והרמב"ם בכמה מקומות דלא תעשה חמור מעשה ומרן חיד"א במחזיק ברכה סי' שכ"ח אות א' (בד"ה ועוד) הביא דברי הרמב"ן עצמו בספר תורת האדם גבי מי שאחזו בולמוס שכתב דנבילה ושביעית מאכילין אותו שביעית שהוא בעשה ולא נבילה שהיא איסור לאו והאריכו רבנן בתראי על דברי הרמב"ן הללו יש מי שהשיאם לכונה. אחרת ויש מי שהבינו דברים כפשטן ומצריכים עיון מה יענה רבינו הרמב"ן לכמה סוגיי שבש"ס דמוכחי דלאו חמיר מעשה עיין בספרים שרשמתי לזה בקונטרס שדי חמד בחלק הכללים מערכת העי"ן אות מ"א ואיך נוכל להחליט היפך המפורש בש"ס (דלאו חמור מעשה) על פי הוכחה בעלמא שיש ביד הדוחה לדחות דעשה דמילה דחמיר שיש בו כרת הוא בהדרגה אחת עם לאו בעלמא אבל שאר עשה קיל מהלאו ועוד אפשר שיש לדחות בכמה פנים ולפי דברי הרב יצ"ו מסוגיא זו קשה גם לשיטת הרמב"ן בפרשת יתרו הנ"ל דלדידיה דעשה חמור מלאו היכי הוה מצינא למימר דואפילו מומר דתני בברייתא היינו מומר לשאר לאו דאם כן מאי אפילו דקאמר דכיון דאשמעינן דערל כשר כל שכן מומר לדבר אחר מאיזה לאוין דקיל דכשר ועל כל פנים לא משום קושיא ועל פי איזו הוכחה הנראית לדעתנו נוכל להחליט היפך המפורש בש"ס דלאו חמור מעשה וכן נקטי כמה ראשונים שהביא הרב יד מלאכי וכדעת הריב"ש ובגוף דינו של הריב"ש (דגם על לאו שהוא בלא מעשה צריך לבזבז ממונו) כבר כתבתי בנדפס ששרים רבים. ונכבדים סוברים כן עיין שם (ונחזור לדברינו הראשונים). אחר כמה שנים ראיתי שהרב בית השואבה בדיני שצריך לחזור אחר הידור מצוה אות כ"א (ד' צ"ט ע"א) הביא תורף דברי הריב"ש הנ"ל וכתב דמדבריו תשובה גדולה למה שכתב הרב חות יאיר סוף סי' לק"ט גבי הלנת המת שעובר בלא תלין דאין אדם חייב לבזבז כל ממונו כדי לקוברו מאחר שאינו עובר הלא תעשה בפועל לא הוי רק כמצות עשה ולא דמי ללא תעשה בפועל שחייב לבזבז כל ממונו כמו שכתב הר"ן הביאו ביו"ד ריש סי' קנ"ז עכ"ל והרי הריב"ש כתב מפורש בהיפך והרמ"א ביו"ד שם כתב בסתם דצריך ליתן כל אשר לו כדי שלא לעבור הלא תעשה וציין ר"ן ורשב"א והראב"ד וריב"ש סי' שפ"ז הרי שרמז לדינו גם מהריב"ש ואם כן מוכרח דסובר דגם בלא תעשה שאינו בפועל צריך ליתן כל ממונו שכן כתב הריב"ש ע"כ תורף דבריו: