שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שז

ההוא מנגד כל ישראל נפקא אי מנגד כל ישראל וכו' עיין שם ולפי דברי הרבנים הנ"ל מאי פריך דבאזניהם מיבעי ליה באזניהם דכל ישראל אי להכי לחודיה אתא לימא קרא באזנם מאי באזניהם שמעת מינה תרתי ואמאי לא משני הש"ס הכי ואין לומר דעדיפא מניה משני דהאיכא נגד כל ישראל דתיהדר קושיין בגופיה דקרא נגד כל ישראל למה לי דלאזניהם דכל ישראל הא שמעינן ליה מדכתיב באזניהם ולא כתיב באזנם והתוספות שם בד"ה חרש כתבו בשם הירושלמי ר"י בעי חרש באזנו אחת מהו אמר ר"י בר בון פלוגתא דר"י ורבנן דתני ר"י ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרי שתי כתנות לכל אחד ואחד ר"י אמר אפילו כתונת אחד לכל אחד הכא נמי רבנן אמרי באזניהם שתי אזנים לכל אחד ר"י אמר אזן אחד לכל אחד עכ"ל ואם כדברי הרבנים הנ"ל קשה על הירושלמי דמנא לן למימר דכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו דילמא גבי כתנות הוא דפליג ר"י משום דליכא משמעותא דקרא אבל הכא דאיכא משמעותא דקרא מדכתיב באזניהם ולא כתיב באזנם גם ר"י מודה דבעינן שתי אזנים לכל אחד אלא ודאי מוכח מהירושלמי דלא משמע ליה לחלק בהכי ומשמעות אזניהם כמשמעות אזנם והכי נמי נימא גבי בגדיהם וידיהם:

ולשון יחיד שייך לומר על רבים אך זה דוקא כשמדבר על כללות ישראל אבל לגבי פרטים והם רבים צריך לומר בלשון רבים כמו שכתבו בשם רבינו אברהם ן' עזרא בקרא דיאמר נא ישראל (היינו כוללות האומה) יאמרו נא בית אהרן יאמרו נא יראי ה' כן כתב הגאון רמ"ץ בשו"ת א"ח סי' ו':

ואם שייך לומר על יחיד לשון רבים (אמרו כתבו) רשמתי במערכת האל"ף אות ר"ז ובפאת השדה שם להוא שדי חמד חלק עשירי) אות קמ"ד:

ואיזה מצוה שנכתבה בתורה בלשון יחיד אם ממעטינן מזה שלא יהיו שנים כדאמרינן שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים וכן כיוצא לזה אם הדין כן בכל המצות עיין במה שהבאתי לקמן בכלל קמ"א אות ל"ח בשם הגאון טורי אבן:

כלל קא) ליכא קפידא וכן לית לן בה אם משמעות לשונות הללו הוא דאף לכתחלה שפיר דמי כתבתי בקונטרס כללי הפוסקים (שנדפס בחלק אסיפת דינים מערכת הדל"ת וכו') בסי' ט"ז אות ז':

כלל קב) לכאורה אם משמעות לשון זה הוא דלא קאי הכי במסקנא רשמתי בקונטרס כללי הפוסקים הנ"ל בסי' ט"ז אות ח':

כלל קג) לשון שלילה לא שייך למיתני במילתא דרבנן כדמשמע מש"ס זבחים סוף ד' נ"ז דמדתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות בלשון שלילה דייק דר' אלעזר בן עזריה היא כן כתב מרן חיד"א ביעיר אזן אות כ"ג ובקונטרס כללי הפוסקים הנ"ל סי' ט"ז אות י"ג כתבתי בזה בסיעתא דשמיא:

כלל קד) לפלוג וליתני בדידיה לא שייך למימר הכי אלא ברישא דהכי אמרינן בכל דוכתא אדתני סיפא וכו' לפלוג בהך גוונא דנקיט ברישא אבל בסיפא לא שייך כלל למיפרך ליפלוג וליתני כן כתב הרב יד מלאכי אות ת"ב בשם שיטה מקובצת לקמא דף קל"א ובזה נתיישב לי מאי דהוה קשיא לי על מה שאמרו בביצה י"ז ע"ב לא צריכא דאית ליה פרי אחריני ועוד שם לא צריכא דאית ליה מאני אחרינא דאדתני לפלוגי בין שוגג למזיד ליפלוג במזיד גופיה בין אית ליה פירי ומאני אחריני ללית ליה אך להנ"ל ניחא והנה השיטה מקובצת שלי דפוס חדש (וארשא תרט"ל) אין הדפים מכוונים להדפוס ישן ולא הוה ידענא איה מקום כבוד דברי השיטה מקובצת הנ"ל אך אחר זמן רב נזדמן שראיתי מה שכתב בשיטה מקובצת הנ"ל והוא על מה שאמרו בפרק מרובה ד' ע"ו ע"א דהא דתנן גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר אינו משלם ארבעה וחמשה הוא בהקדיש קדשים קלים וכר' יוסי דאמר ממון בעלים ופרכינן אבל קדשי קדשים מאי חייב אדתני רישא גנב וטבח ואחר כך הקדיש משלם ארבעה וחמשה לפלוג בדידה במה דברים אמורים בקדשים קלים אבל בקדשי קדשים משלם וכתב על זה (בשיטה מקובצת) וז"ל כתוב בשיטה ליפלוג וליתני בדידה פירוש בסיפא כדכתב רש"י וקשה האי ליפלוג וליתני בדידה דהכא לא שייך לומר כבכל דוכתא לומר ליפלוג וליתני בדידה אלא בדרישא וכו' (סיום הלשון הוא כדכתב בשמו ביד מלאכי הנ"ל) ונראין הדברים שלדברים אלו נתכוון הגאון יד מלאכי אבל תימה בעיני לקבוע כלל כזה דאדרבא מדחזינן דהש"ס מקשי דליפלוג בסיפא יש לנו ללמוד דכי היכי דגבי רישא שייך להקשות אדתני סיפא וכו' ליפלוג וליתני כו' הכי נמי בסיפא שייך להקשות אדתני רישא וכו' ליתני וכו' ויש לתמוה על הגאון יד מלאכי דכל יומא שמעתתיה דמרן החביב בכלליו בפומיה ובהאי כללא העלים עין הבדולח מה שכתב בכללי הגמרא כלל קכ"ג וז"ל לפעמים מקשי הגמרא ליפלוג וליתני בדידה אסיפא מהריב"ל ח"א ד' נ"ג ע"א ח"ב סי' ע"ד עכ"ל ובחפשי בספרים ראיתי שהרב אהל ישרים באות י"ט הביא דברי הרב יד מלאכי וכתב על זה שוב מצאתי למהריב"ל ח"א ד' קנ"ה ע"ג שכתב דרש"י שם בסוגיא נתכוון לזה לומר דלאו דוקא נקט הש ליפל וליתני בדידה אלא לאשמעינן רבותא להיתרא קאמר עכ"ל חכח אצלי ספרי דבי רב מהריב"ל ונראה שאין כונתו לסתור מה שכתב בח"א ד' נ"ג ובח"ב סי' ע"ד הנ"ל אלא כונתו שאין מכאן הכרח לומר דגם אסיפא אמרינן ליפלוג וכו' ועיין בספר לב שומע באות ח"י ויש שם טעות סופר במה שציין פרק השוכר את הפועלים והוא בהשוכר את הפועל והביא שם סוגיא דזבחים ד' ט"ו ע"א דגם בסיפא אמרינן ליפלוג וכו':

כלל קה) לא תתגודדו בדבר שאין לו עיקר מן התורה או מדברי סופרים אלא הסכמה בחרם אם קצתם יקבלו ומקצתם לא ירצו לקבל הוא מחלוקת הפוסקים אי שייך בזה משום לא תתגודדו כן כתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות דש"ן בשם ספר תומת ישרים סי' קס"ח ועיין בשו"ת חכמי שלוניקי שהובא בשו"ת מרן מהר"ם אלשיך סי' ט"ן שכתב דלא שייך לא תתגודדו בזה ועיין שם מה שהאריך רבינו מוהרמ"א הנ"ל שם כן מצאתי כתוב בקונטריסי מזמן רב ולא אוכל עתה לעיין בזה וצריך להתיישב במה שכתבתי למעלה כלל ע"ט:

ובמה שנחלקו אביי ורבא בפרק קמא דיבמות ד' י"ד אם בשתי בתי דינים בעיר אחת איכא משום לא תתגודדו שהאריכו רבני האחרונים לדעת הרמב"ם אם פוסק כרבא (דליכא משום לא תתגודדו) או כאביי השגתי ספר יקר פאת השלחן וראיתי בהלכות ארץ ישראל סי' ג' ד' י"א ע"א דהרי"ף והרא"ש והמרדכי והאגודה בפרק קמא דיבמות ומהרשד"ם יו"ד סי' קנ"ג ומגן אברהם סי' תצ"ג פסקו כרבא וכן פסק הרא"ה בשם רבו והכי נקטינן וכו' והאריך קצת לבאר דעת הרמב"ם עי"ש דב"ק:

כלל קו) לא תתגודדו עיין יבמות י"ג ע"ב תנן התם מגילה נקראת וכו' אמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן קרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות וכו' אמר ליה אמינא לך אנא איסורא דאמר רב שמן אמר ר"י זמנים הרבה תקנו להם וכו' ופירש רש"י אמינא לך איסורא דאסרי רבנן לבני ארבעה עשר למיקרי בחמשה עשר וכו' עי"ש והקשה ידידי הגאון בעל ספר עמודי אש יצ"ו (במכתבו אלי) וז"ל והוא תמוה דהא הא דבני י"ד אסורים לקרות בט"ו אינו מדברי ר"י וזה ילפינן מדכתיב זמנם ודרשינן זמנו של זה לא כזמנו של זה ור"י דריש מזמניהם לרבות אחד עשר ושנים עשר ועל זה הוא דמקשה ריש לקיש דהא איכא משום לא תתגודדו דמארבעה עשר וחמשה עשר לא קשיא דכך קבע הכתוב לזה י"ד ולזה ט"ו דהוי כמו כהנים וישראלים שיש לכל אחד מצות מיוחדות ולא הוי לא תתגודדו (עיין שיורי קרבן בירושלמי פרק א' דמגילה הלכה א' ד"ה אלא) אולם מאחד עשר ושנים עשר שהוסיפו על הזמנים המבוארים במגילה הוא דמקשה (ולכן הוצרך להביא המשנה מגילה נקראת וכו' ולא הקשה מהכתוב דאלו קורין בי"ד ואלו בט"ו הא הוי לא תתגודדו) ואהא קאמר אמינא לך איסורא וכו' זמנים הרבה תיקנו להם והיינו שתקנו שיקראו דוקא באותם זמנים ודברי רש"י שפירש כן על י"ד וט"ו לא זכיתי להבינם עכ"ד ולעניות דעתי נראה דרש"י טעמו ונימוקו עמו דבהכרח לומר דמאי דאמר ריש לקיש אמינא לך אנא איסורא