שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שו

חבר כדאמרינן בבבא בתרא דף קנ"ח בן עזאי תלמיד חבר דר' עקיבא היה דאמר ליה שבאת ולא אמר ליה שבא מר הנה מבואר דבתלמיד חבר ליכא קפידא ולא כתבו התוספות שאין התלמיד אומר אתה אלא לרבו ממש וידוע דאביי היה תלמיד גמור לרבה ולאחר פטירתו למד אצל רב יוסף וחשיב רק תלמיד חבר ושפיר מצי למימר ליה ואת לא תסברא את אמרת לן וכיוצא והוא פשוט ובלב שומע ציין לעיין לקמיה במערכת הרי"ש ולא ציין האות וקשה עלי לחפש בכל מערכה הנ"ל אך עיינתי בספר סדר הדורות וראיתי להגאון באות האל"ף (אביי הכהן) ס"ק ד' שכתב דרבו של אביי היה רבה בר נחמני ורב יוסף חברו היה אף שבפרק קמא דקידושין דף ל"ג אביי כי חזי לאודניה דחמרא דרב יוסף דאתי הוה קאים ובמנחות דף ל"ה ע"ב אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף דנראה דרב יוסף גם כן היה רבו דאביי נראה דאביי היה תלמיד חבר לרב יוסף דבסוף פרק יוצא דופן דף מ"ח אמר ליה אביי לרב יוסף מי פליגת ולא אמר ליה מי פליג מר וכן הוא בערכין סוף פרק ד' ובשבת דף מ"ה ע"ב אמר אביי לרב יוסף ואת לא תסברא ובפרק האשה אמר ליה אביי את אמרת ניהלן כמו שדקדקו מזה שר' ירמיה תלמיד חבר לרב היה עכ"ל כונתו לפי הנראה היא למאי דאמרינן בפרק תפלת השחר דף ז"ך ע"ב דר' ירמיה תלמיד חבר הוה דקאמר ליה מי בדלת ולא אמר ליה מי בדיל מר הרי כתב מפורש דאביי תלמיד חבר דרב יוסף הוה ובכן לא ידעתי מאי קשיא ליה לידי"ן הרב הנ"ל יצ"ו על דברי התוספות שאמרו כהלכה ומלבד מה שהוכיחו מסוגיא דבתרא הנ"ל הרי הכי מוכח נמי מסוגיא דפרק תפלת השחר הנ"ל וכן מצינו דאמר ריש לקיש לר' יוחנן ביבמות דף י"ג ע"ב אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת לי מנהגא והוא היה תלמיד חבר לר' יוחנן עיין בסדר הדורות במערכת השי"ן (ר' שמעון בן לקיש) שהיה חכם גדול קודם שבא לפני ר' יוחנן עיי"ש ולכן פיר הוה מצי למימר ליה ואת אמרת וכו' ובבכורות פרק עד כמה דף כ"ח ע"ב אמר ר' עקיבא לר' טרפון אתה מומחה לרבים וכו' ומומחה לרבים פטור ובפרק הכותב דף פ"ד ע"ב איכא למאן דאמר דר' טרפון רביה דר' עקיבא הוה ותיקשי ליה היכי קאמר ליה מומחה אתה אלא ודאי דבתלמיד חבר ליכא קפידא ולמאן דאמר דרבו הוה יש לומר שאין הכונה שהיה תלמיד גמור אלא תלמיד חבר ולכן אמר לו אתה והנה אמת דהגירסא בבכורות שם הא אמר לו ר' עקיבא רבי טרפון מומחה אתה וכו' ולפי זה אין משם ראיה כלל דכיון שמתארו בתואר רבי ליכא קפידא כמובן מדברי התוספות אמנם כבר כתב הגאון על הגליון דבמשנה שבמשניות וכן בסנהדרין דף ל"ג ליתנהו לתיבות רבי טרפון עי"ש:

ו) דבר זה אינו אמת או לומר דברים אלו הם דברים בטלים אי הוי לשון זילזול הנה על אינו אמת כתב מרן החבי"ף בספר כל החיים במערכת ה' (השגה) אות כ"ה דף ח"י סוף ע"ג שאינו לשון זלזול שהרי הרב המגיד בחמישי מהלכות חמץ דין י"א כתב וראיתי בהלכות הרי"ץ גיאת ובעיטור מפרשים דינים אלו במצה משומרת וכו' ואין זה אמת כן כתב הרב טהרת המים בקונטרס שיורי טהרה במערכת ה' אות מ' וכבר כתבתי כן אני הדל בשדי חמד ח"א במערכת האל"ף אות אש"ל (אלא שיש שם טעות שכתוב חול המועד במקום חמץ ומצה) והבאתי עוד שכן כתב הרב בית חדש בא"ח סי' ק"ב סעיף ד' (בד"ה כתב ב"י) על דברי מרן ומוהר"י אבוהב ושבפרי חדש יו"ד סי' ק' סק"ג (ד"ה אמנם) כתב כן על דברי התוספות וכתבתי עוד שם אם לומר זה שקר חשיב לשון זילזול ורשמתי לעיין בתשובות הרב מוהריט"ץ בסי' רח"ל (בד"ה ואני ובד"ה תשובה) והמובן משם דהוי לשון זילזול ולכן התרעם רב אחד על הרב המחבר שכתב בלשון זה על דברי מר"ן והרי הוא היה תלמיד מרן וכו' והרב המחבר השיבו שגם הוא יודע שהוא תלמידו ומימיו אנו שותים וכו' ומכל מקום בעידן ריתחא דאורייתא לא דייקינן וכו' והביא ראיה מדרב ששת אמר לרב רבו כד ניים ושכיב וכו' וזה לשון זלזול הוא עי"ש (כן היא שיטת הרב ואין הכל מודים בזה ויש דורשים אותו לשבח כמו שכתבתי בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל כ"א):

ז) דברים בטלים הביא שם בשיורי טהרה דמרן מוהריק"א בתשובות אהע"ז דף נ"ו ע"ד כתב דאינו לשון זילזול ושהרב המגיד בחלק ראשון סי' קפ"ט כתב דהוי זילזול כבוד וראוי לשאול מחילה וכן כתב בשם שו"ת בעי חיי חלק ח"מ ח"א סי' ז"ן:

ח) אין זה כלום או אינו כלום כתב בשיורי טהרה שם בשם הרב מטה יהודה בקונטרס שבט יהודה דף ז"ך ע"א שתמה על מה שמרן כתב על דברי התוספות אינו כלום דהיכי שבקיה לחסידותיה דברי מרן הם ביורה דעה בבית יוסף ריש סי' שע"ח בדין אבל אסור לאכול משלו וכו' עי"ש ואני ההדיוט כתבתי בשדי חמד מערכת האל"ף אות של"ב דלא במקום אחד ולא בשתי מקומות בלבד כתב מרן בלשון זה כי מצינו לו בא"ח סי' קכ"ח (ד"ה והרמב"ם) שכתב כן על דברי רבינו הטור וביו"ד סי' ס"ד (ד"ה ומה שנראה) כתב כן על דברי הרשב"א אות היא דמשמע ליה דאין זה לשון זלזול חס ושלום והבאתי שגם הגאון רש"ל בים של שלמה פרק בתרא דבבא קמא סי' כ"ט כתב כן על דברי הרי"ף והרמ"א באהע"ז בסדר הגט סעיף ד' כתב כן על דברי רבינו עובדיא וגם תלמידי וחתני היקר ר' נסים הלוי החביב לנצ"ח יצ"ו הביא דהרז"ה בפרק קמא דמכות אמתניתין דבאו אחרים והזימום כתב על פירוש הקדמונים (שדחה שם הרי"ף) ובודאי שזה הפירוש לאו כלום הוא עי"ש ומה שכתוב בשדי חמד שם בשם קונטרס שבט יהודה ריש סי' שע"א הוא טעות סופר וצריך להיות שע"ח ומה שכתוב שוב בזה הלשון ומרן הבית יוסף ביורה דעה סי' שע"ח על דברי התוס' ע"ב כל אלו התיבות הן יתור נפיש וכנטול דמי:

טי"ת) אישתמיטיטיה לשון זה אין בו זילזול והוא לשון נקיה ודרך כבוד לומר דבאותה שעה נשמט ממנו דבר זה כי השכחה היא טבע אנושית כוללת כל האישים כן כתב הגאון יד מלאכי במערכת האל"ף והבאתיו בשדי חמד מערכת האל"ף כלל שט"ז והבאתי שם דמרן מוהרד"ף בספר מכתם לדוד חשיב לשון זה העדר כבוד והוכיח את מר תלמידו הרב נהר שלום על זה ואני הדל כתבתי להצילו על פי דברי חוט השני הנ"ל ועתה ראיתי למרן מוהרד"ף עצמו בספרו ספרי דבי רב בפרשת קרח פיסקא ב' ד' קי"א ע"ד (בד"ה זה) שהשיב על הרב נחלת יעקב בזה הלשון דאפילו יהא כדבריו שנעלמה סוגיא זו מעיני הרא"ם לפי שעה אין בזה חסרון דאטו מאן דלא אסיק אדעתיה כל סוגיאות התלמוד לאו גברא רבה הוא עכ"ל ולפי זה נראה דאין חשש לומר אישתמיטיטיה או נעלם ממנו וכיוצא והדר ביה רב משמעתיה שבתשובתו במכתם לדוד ועיין במה שהבאתי בשדי חמד חלק עשירי כלל קמ"ב:

כלל ק) לשון רבים יש בשני סיגנונים כגון ידם ידיהם אזנם אזניהם בגדם בגדיהם וכיוצא הנה הרב הלבוש בסי' י"ד סעיף ה' בדין טלית של שותפין חייבת בציצית כתב דנפקא לן מדכתיב על כנפי בגדיהם לשון רבים משמע בגדים של שנים שיש חלק לשניהם בכל אחד מהם ואף על גב דמפקינן ליה לעיל לבגדים רבים אי להתם לחודיה אתא על כנפי בגדים הוה ליה למימר מאי בגדיהם ואי לבגדי שותפים לחודיה אתא על כנפי בגדם הוה ליה למימר או בגדיהם בלא יו"ד (בין דלי"ת לה"א) מאי בגדיהם דמשמע בגדים רבים וכלים רבים אלא שמעת מינה תרתי בגדים רבים ואפילו בעל אחד ובגד אחד אפילו בעלים דהיינו שותפים וכיוצא לזה ראיתי להרב מראה הנוגה בדף כ"א ע"א שהביא ברייתא דתורת כהנים בפרשת ויקרא גבי פר צבור דכתיב וסמכו זקני העדה את ידיהם שדרשו ידיהם ידי כל יחיד ויחיד וכתב שפירש הרב קרבן אהרן דדייקי הכי מדלא כתיב ידם דאי הוה כתיב ידם הוה משמע יד כל אחד מהם ובאומרו ידיהם תרי ריבויי משמע חד לידים וחד לסומכים עכ"ל ולפום ריהטא קשה מדאמרינן בפרק קמא דחגיגה ד' ג' אמר ר' תנחום חרש באזנו אחת פטור מהראיה שנאמר באזניהם והאי באזניהם מיבעי ליה באזניהם וכל ישראל