שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שה

משום בל תגרע היינו משום דהיכא שעשאוהו חכמים לצורך או עשו סייג ליכא בזה משום בל תוסיף ובל תגרע דמוכח מדבריו דבכל ביטול מצות עשה איכא בל תגרע אם כן למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו יהא המבטל איזו מצות עשה חייב מלקות משום שעבר על בל תגרע ולא מצינו לשום תנא או אמורא דלימא הכי ולא יישב לזה כלום ורב אחד הובאו דבריו בשו"ת ברית יעקב ליפשיץ בחלק א"ח סי' כ"א ד' ל"ד ע"ג (ד"ה גם) כתב ליישב דמשום הכי אינו לוקה על ביטול מצות עשה משום בל תגרע לפי שהוא לאו שבכללות שכולל כל המצות עשה והרב המחבר נשא ונתן בישוב זה לבנות ולסתור ואיהו מדנפשיה תריץ יתיב (בד"ה אך) וז"ל אך אני לעצמי יישבתי דסבירא ליה להרשב"א כדכתב הריטב"א בקידושין ד' ל"ד בהא דמצוה שלא הזמן גרמא דגם נשים חייבות כגון מעקה אבדה שילוח הקן והקשו בתוספות תיפוק לי' דאיכא לאו בכל חד מנייהו ונשים חייבות בלא תעשה ורבינו תירץ דבהני אף על גב דאיתנהו לא תעשה אין העיקר אלא בעשה שבהן ולא אתי לא תעשה אלא לקיומה לעשה דבמעקה כתיב ועשית מעקה ובו הרצון והכונה ואחר כך אמר ולא תשים דמים בביתך כלומר לא תעכב מלעשות מצוה זו וכן בשילוח הקן לא תקח האם לעצמך רק שלח תשלח וכיון דעשה עיקר אילו היו נשים פטורות מהעשה היו פטורות מלאו שבו שאין הלאו אלא קיום עשה שבו עכ"ל הריטב"א אם כן הכא נמי בלאו דבל תגרע במצות עשה כיון דהעשה עיקר והלאו בא רק לקיומי ולחזק העשה דמחויב לעשות המצוה ולא תגרע אם כן אף למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו הכא בעשה דלא לקי גם בלאו דבל תגרע דבא לקיומי לעשה לא מלקינן עלה מה שאין כן בבל תוסיף דהתם לא בא לחזק רק שלא תוסיף עוד שום מצוה הוה מלקינן אי לאו דהוי לאו שבכללות ועיין לקמן כלל ק"ז (בד"ה למודעי אני צריך) ובכלל קל"ו:

ובשו"ת שמן רקח ח"ב בא"ח סי' יו"ד (בד"ה ואמנם) הביא הגאון המחבר חקירת הטורי אבן הנ"ל וכתב ליישב דמאן דסבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו מצי סבר דלאו שבכללות אין לוקין עליו ושקיל וטרי קצת בזה שוב כתב שבנו הרב החריף הראה לו דברי הרמב"ן בפרשת משפטים על פסוק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו שפירש רש"י לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקוה לאו כתב הרמב"ן ולפי זה יצטרך הרב לומר שהוא לאו שבכללות שאם לא כן היו לוקין על כל עשה שבתורה אבל בזה הלאו שיכלול דברים רבים ולא יכלול שם עבירה כלל הכל מודים שאין לוקין בו וכו' עכ"ל והגאון טורי אבן ודאי לא ראה דברי הרמב"ן הללו אבל תימה שלפי דעתו היה לו להקשות כן על פירוש רש"י הנ"ל ושם (שמן רקח) סי' י"ט כתב שבספרו תורת חסד כלל ל"ד כתב יישב קושית הטורי אבן דמאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו סובר דאין לוקין על לאו שבכללות ועל זה כתב לו רב אחד בזה הלשון בי אדני פה עשה את עצמו כאילו לא ידע דפלוגתא דלאו שאין בו מעשה דתנאי היא ולא דאמוראי ואכתי קשה לאביי או לרבא לאידך גירסא דסבירא ליה דלר' יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו לאו שבכללות לוקין עליו ולדידיה מאי אי למימר והשיבו ידעתי זאת אבל גם ידעתי דגם לאו שבכללות הוא פלוגתא דתנאי כמתבאר ממה שכתב רש"י בפסחים דף מ"א דהאי ברייתא דתנא נא ובשל אמרתי לך ולא חי אתיא כמאן דאמר אין לוקין על לאו שבכללות הרי דאיכא תנא דסובר אין לוקין על לאו שבכללות ואין מקום לתלונתו עלי וכו' שקיל וטרי עוד בזה עי"ש:

כלל צח) לשון אחד מצינו בגמרא על כונות מתחלפות עיין מה שציינו הרבנים יד מלאכי אות עד"ש ויעיר אזן אות י"ד וכן כתב הר"ן בנדרים דף ע"ח ע"ב ד"ה לא בשותק עי"ש ועיין למרן הבית יוסף בא"ח סי' פ"ב גבי מי רגלים כל זמן שמטפחים ועיין לעיל במערכת החי"ת אות ק"ג (ד"ה גם) שאגת אריה סי' ע"ז (היך ד"ה ובאמת דף נ"א באמצע ע"א) ועיין קידושין דף מ"ו ע"א אמר ליה רב יוסף אי הכי היינו דתנינא וכו' וברש"י ותוספות שם ובמה שכתבתי בקונטרס זה לקמן במערכת הנו"ן אות ט"ל ובפרק כל כתבי תנן נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה והאי אין אומרים לו קאי אתרויהו כאילו אמרו אין אומרים לו כבה ואין אומרים לו אל תכבה ופירוש אין אומרים לו אל תכבה אינו כפירוש אין אומרים לו כבה שזה פירושו אסור לומר לו כבה וזה פירושו אין צריך לומר אל תכבה עיין בפירוש רש"י בהסוגיא הרי לשון אחד בדבור אחד משמש שתי כוונות:

כלל צט) לשון זלזול שאין אדם רשאי לדבר או לכתוב בלשון זלזול יש איזה לשונות שאינו ברור שהן לשון זילזול והפוסקים שקלו וטרו בהו:

א) כד ניים ושכיב אמר להאי מילתא עיין במה שרשמתי בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל כ"א:

ב) טעה או שגג עיין שם במערכת הכ"ף כלל קי"ד וגם בקונטרס פאת השדה למערכת הכ"ף (כבוד רבו) כתבתי בזה בס"ד ועתה ראיתי להרב יד דוד (שיטה) בחידושיו למועד קטן ריש פרק ואלו מגלחין דשקיל וטרי במה שכתב רבינו הטור בשם רבינו תם דמי שגילח ערב הרגל מותר לגלח בחול המועד וכתב שהתוספות והסמ"ג והרא"ש ורבינו ירוחם והאגודה וכו' (הזכיר עוד כמה פוסקים) לא הביאו דברי רבינו תם וההגהות מיימוני בפרק זיי"ן מהלכות יום טוב כתבו סברת רבינו תם בשם יש אומרים וכתבו עלה בשם מהר"ם מרוטנבארק שטעות הוא בידם ואילו רבינו תם היה אומרה לא היה קדוש מהר"ם מרוטנבארק כותב על המאור עינינו רבינו תם שטעות הוא בידו וכו' עי"ש הנה הרב תופס בפשיטות שלשון זה הוא לשון חסרון כבוד ואומר אני שאם היה רואה כל הכתוב לחיים בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל קי"ד הנ"ל שכן דרכם של רבותינו ראשונים והאחרונים כמו שהבאתי שם אמבוהא דספרי שנשתמשו בלשון זה על דברי הגדולים מהם וזה מלבד המקומות שרשם מרן החבי"ף בספר חיים ביד סי' ח"ן הנה אם היה כל זה למראה עיניו לא היה מכריח מזה שאין זו סברת רבינו תם כיון שלשון זה אינו לשון גנאי חלילה כי האדם מעותד לטעות כמו שכתב בחיים ביד בשם הגאון חות יאיר ומה נעמו אמרי יושר דברי הרב החסיד מהר"ם די לונזאנו בספר שתי ידות בהקדמתו לספרו דרך חיים בדף פ"א קרוב לסוף ע"א (קודם השיר אני את אוהבי אהב) וז"ל אל תחשבו שהחכמים יקצפו עלי על אמרי שטעו בדבר מה כי חלילה להם מזה החכמים אוהבי אמת הם ומודים עליו ולא ישנאוני על כך אדרבא יאהבוני וישמחו עלי על כך גם הם לי לישועה ולא לפניהם חנף יבא כי הישרים בלבותם יאהבו החולק עליהם בדעת וישנאו העוזרים בלי דעת עכ"ל וכן כתב הרב טהרת המים בקונטרס שיורי טהרה במערכת הטי"ת אות ג' בשם הרב ספר הברית בהקדמתו מותר לכתוב על איזה מחבר מן הראשונים שטעה כיון דמין האנושי לא ימלט מן הטעות ובכן ניצול אותו צדיק מרן הפרי חדש ביו"ד סי' א' ס"ק כ"ט ממה שתמה עליו בספר עמק הלכה להגאון אבד"ק זיטל בהלכות פסח סי' קכ"ט דף ח"י ע"ג (בסוף ד"ה ונקדים) על מה שכתב על רבינו הטור שטעה עי"ש:

ג) לא תציתו ליה לא יתכן לומר על רבו כן כתבו התוספות בעירובין פרק כיצד מעברין דף ט"ן (ד"ה בעא):

ד) פלוני גדול. מפלוני בתורה אם זה נחשב כזילזול להשני עיין לקמן במערכת השי"ן אות פ"ו:

ה) אם יתכן שהתלמיד יאמר לרבו אתה אמרת או הוי לשון זילזול הנה התוספות בפרק כל היד דף י"ד ע"ב ד"ה האיך כתבו שהתלמיד אינו אומר לרבו אתה וקשה דבכיצד מברכין דף ל"ח אמר ליה אביי לרב יוסף ואת לא תסברא וכו' ואביי תלמיד רב יוסף ובפרק קמא דמכות דף ד' אמר ליה אביי את אמרת לן וכו' כן כתב ידידי הגאבד"ק טראבלוס יצ"ו בספרו הבהיר לב שומע במערכת האל"ף אות ע"ח והנה לשון התוספות שבפרק כל היד הוא כך מדקאמר ר' חייא אף אתה עשיתו כתם ולא קאמר אף אתה רבי שמעינן דבזקנותו היה שהיה תלמיד