שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שד

ומכין אותו מכת מרדות וכתב הטורי זהב בסי' קי"ו ס"ק ו' דמה שאין לוקין מן התורה הוא משום דהוי לאו שבכללות לכן חייב רק מכת מרדות ועוד ציין למה שכתב בבית יוסף ח"מ סוף סי' א' והוא לאו שבכללות דקאי גם על אונאת ממון וציין לעיין בסמ"ע סי' ת"ך ס"ק ס"ט ובהרמב"ם הלכות מלכים פרק ו' הלכה ט' כל המשבר כלים וכו' עובר בלא תשחית ואינו לוקה אלא מרדות והוא משום דהוי לאו שבכללות אלו תורף דב"ק בענין זה והאריך עוד לענין מבטל מצות עשה שהוא בשב ואל תעשה אם לוקה מרדות וכן בספק עשה עי"ש באורך והוא שר המסכים לכל הכתוב לחיים במערכת ה"ה הנ"ל שבכל הלאוין שאין לוקין עליהן אית בהו מכת מרדות:

וראיתי בספר בן אוני לידידי הרה"ג מהר"ר בנימן בישקא אבד"ק טרעסטינא יצ"ו בקונטרס תנחומי אבל ד' כ"ט ע"א (ד"ה וראיתי) שהביא מה שכתב הרב טורי זהב ביו"ד סי' קט"ז סק"ו דמה שכתוב בטור בשם הרמב"ם דלוקין על השחתת שאר דברים היינו מכת מרדות דהא הוי לאו שבכללות דאין לוקין עליו וסיים ובספר קהלת יעקב סי' קס"ד תמה על הטורי זהב שלא שמע מעולם שילקה מרדות על לאו שבכללות ואנכי שמעתי הרבה דלוקין מכת מרדות על לאו שבכללות בפרק י"א מהלכות גירושין הל"ד (הלכה י"ד) בכסף משנה שם ובשלישי מהלכות עבודה זרה דין ט' ובמוהר"י קולון סי' מ' דטבח שנמצא אחריו טרפה דלוקה הוא מכת מרדות שעבר אלפני עור ובחינוך מצוה תנ"ז ותנ"ח דלוקין מרדות על לאו דלא תוסיפו ולא תגרעו אלמא דלוקין מרדות אלאו שבכללות עכ"ל ומי בידו ספר קהלת יעקב יבין מזה שסובר שאין מכין מרדות בלאו שאין בו מלקות ואין הדבר כן במחכ"ת וכבר כתבתי במערכת ה' הנ"ל שהמעיין בגוף דברי הרב קהלת יעקב יראה שבתחילה כמו זר נחשב בעיניו לומר שעל לאו שבכללות שאין בו מלקות מכין אותו מכת מרדות ואם כן איפוא יהיה הדין כן בלאו שאין בו מעשה ובלאו הניתק לעשה וכל כי הא הוה ליה לרמב"ם לבאר על כל פנים בהלכות סנהדרין וכו' שוב כתב ששוב ראה מה שכתב הרמב"ם בהלכות עדות פרק ח"י הלכה ו' גבי לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין דאף דאין לוקין עליו מכין אותו מרדות וכתב מרן כסף משנה שם שהוא פשוט ותמה למה לא כתב כן בהלכות סנהדרין גבי לאו שאין בו מעשה ולאו שבכללות שוב הביא מה שכתב מרן בבית יוסף ח"מ סוף סי' א' גבי אונאת דברים וביו"ד סי' שע"א גבי כהן ששהה בבית הקברות כדי השתחואה דאף דהוא לאו שאין בו מעשה לוקה מרדות וציין לעיין במה שכתב הוא עצמו (בקהלת יעקב) בקונטרס מענה לשון ח"ב אות ש"ט ושם הביא גם כן איזה מקומות שלוקה מרדות על לאו שאין בו מעשה כיעויין שם והנה מבואר מתחילת דבריו דהוה סבירא ליה דכל הלאוין שאין בהם מלקות שוים בזה שאם נמצא באחד מהם שאף שאינו לוקה מכין עליו מכת מרדות כן הדין גם בהשאר ואם כן לפי מה שמצא בלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ובלאו שאין בו מעשה דמכין עליהם מרדות הוא הדין לדידיה בלאו שבכללות ואם כן למסקנתו גם לדידיה הדין כן דאף שאינו לוקה מכין עליו מכת מרדות ומה שכתב בבן אוני דעל פי מה שהוכיח ממקומות הנ"ל דבלאו שבכללות איכא מכת מרדות תירוץ הרב קהלת יעקב שבסי' עד"ר אינו עולה יפה הצדק אתו שיש לדחות דבריו שבסי' רע"ד (דאין הכרח מדכתב הרמב"ם מכת מרדות שהוא מדרבנן דיש לומר דהוי מדאורייתא ולפי שהוא לאו שבכללות אינו לוקה אלא מרדות) לפי מה שמתבאר מדבריו שבסי' קס"ד דמודה הוא דעל לאוין שאין בהם מלקות לוקה מיהא מכת מרדות כאמור:

גם הרב טהרת המים בקונטרס שיורי טהרה במערכת העי"ן אות ה' נקיט הכי והוא שכתב בשם הרב ריח שדה בסי' י"ב ד' ב"ן ע"ד דכל האיסורין שהם בדבור בעלמא כגון הולך רכיל נוקם ונוטר מאנה בדברים שאין לוקין עליהם לפי שאין בהם מעשה ולא הזכירו מכת מרדות כל שכן שאין מנדין עליהם דשמתא חמירא מנגידא וכתב על דבריו דהרבנים קהלת יעקב ועושה שלום במערכת הלמ"ד כתבו דלוקין מכת מרדות מיהא ואיני יודע מה יענה הרב ריח שדה למאי דאמרינן בגמרא הובאה בבית יוסף ח"מ סוף סי' ת"ח הקורא לחברו ממזר סופג את הארבעים אף גם זאת דברי המרדכי שבבית יוסף סי' ת"ך וסוף סי' א' דהמאנה את חבירו בדברים לוקה וכתב הדרכי משה ריש סי' רכ"ח דראבי"ה ציוה להלקותו ופירשו דבריו הבית יוסף ודרכי משה דלהלקותו מכת מרדות קאמר דהא הוי לאו שאין בו מעשה ועוד תימה דלא זכר מה שכתבו הפוסקים בח"מ סי' ת"ך בענייני בזיונות שהיו מלקין אותו מכת מרדות או מנדין אותו וכו' אלו תורף דברי קדשו הרי דסבירא ליה בלאו שאין בו מעשה דאינו לוקה דמכת מרדות מיהא אית ביה והוא הדין דגם בשאר לאוין שאין לוקין עליהן יסבו"ר ול"ו ידע דמכין עליהם מכת מרדות ועיין עוד בטהרת המים במערכה זו אות ד':

ומתבאר דלאו שאין בו מעשה העובר עליו איסורא מיהא איכא דאם לא כן מהיכא תיתי ליה מכת מרדות וגם בלא זה הדבר פשוט דעובר על לאו שאין בו מעשה וכיוצא איסורא איכא דעבר אמימרא דרחמנא ולא הוצרכתי לכותבו אלא לפי שראיתי בספר טהרת המים במערכה זו סוף אות ח' שכתב בשם ספר תחלת חכמה שער ב' כלל ג"ן דמה שאמרו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו רוצה לומר דליכא איסורא עכ"ל ונראה פשוט וברור שהוא טעות סופר וצריך להיות דאיכא איסורא שוב השגתי ספר תחלת חכמה (שנדפס בווארשא ברכות טוב לפ"ק עם הספר הכריתות) ואלה דבריו שם דקאמר לוקה ואינו דוקא מלקות אלא איסורא בעלמא ובסוף פרק מרובה הא דתניא המקיים לוקה אינו אלא איסור דהוה ליה לאו שאין בו מעשה עכ"ל ומבואר כאשר כתבתי:

ואדרבא לאוין שאין לוקין עליהן לדעת הרב גופי הלכות הן חמורין מלאוין שלוקין עליהן כמו שכתב בשמו הרב יד מלאכי בכלל שע"ח שלמד כן מדברי התוספות במכות ד' י"ג ע"ב ד"ה ר' יצחק ואף שדחה דבריו וביאר כונת התוספות לא כמו שהבינם הרב גופי הלכות מכל מקום גם הוא מודה שגם על לאוין שאין בהם מלקות יש עונש אלא שהעונש קל מעונש הלאוין שיש בהם מלקות ואי ליכא איסורא עונש מנין וראיתי להרב נר מצוה בח"א ריש סי' י"א (בדיני לאוין שאין לוקין עליהן בד"ה מודעת) שהרבה להביא אשלי רברבי דנקטי כסברת הרב גופי הלכות דלאוין שאין לוקין עליהן עונשן חמור ולא פניתי לעיין בעושר בקיאותו על כל פנים פשוט דאיכא איסורא וידידי הגאון מוהרש"א רזעכטא יצ"ו בספרו הבהיר בכורי שלמה בחלק א"ח סי' ל"ה אות ג' מיסתמיך ואזיל בתר סברת הגאון גופי הלכות ועם שנראה שלא ראה דברי הכהן הגדול הגאון יד מלאכי הנ"ל שחולק עליו מכל מקום יש לו תנא דמסייע ליה מר ניהו הרב נר מצוה הנ"ל:

כלל צו) לאו שאין בו מעשה וכיוצא שאין לוקין עליהם אפילו אם התרו בהם למלקות לא מהני מידי לחייבו בו מלקות כן הוכיח הגאון יד מלאכי במערכת העי"ן כלל תקי"ד (בד"ה אך מה שצריך) ומזה למד בקל וחומר לאיסור עשה דאין בו לאו כלל דאף אם התרו בו למלקות לא מהני מידי להלקותו עי"ש:

כלל צז) לאו שאין בו מעשה הגאון מלא הרועים לרגל מלאכתו שרטט וכתב וביאר עליה הכהן מי ומי הסוברים דלוקין והסוברים דאין לוקין ועל רבין אמר ר' אלעזר סגר המדב"ר ועיין סנהדרין ד' ס"ג ע"א דנודר בשמו ומקיים בשמו לוקה משום דסבירא ליה כרבי יהודה דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ומשמע שם דלרב דימי אמר ר' אלעזר ולר' אבין בר חייא ואי תימא ר' אבין בר כהנא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו עיין שם. וחקר הגאון טורי אבן בחידושיו לראש השנה ד' ט"ז (בד"ה ותוקעין ומריעין) לפי מה שכתב הרשב"א בחידושיו שם גבי תוקעין ומריעין כשהן יושבים דהא דיתבינן בסוכה בשמיני ואוכלין וישנים בה ולא חיישינן משום בל תוסיף וכן בראש השנה שחל בשבת שאין תוקעין אף דרחמנא אמר תקעו דלא חיישינן משום