שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שב

בח"ב דף ל"ז ע"א הנה ספרי הרי"ף שבידי הם נספחים להש"ס ואין הדפים מכוונים לדפוס ישן ולפי הנראה דברי הרי"ף הלא המה על מה שאמר אמימר בדף ק"ג ע"א האי מאן דחליץ צריך למידחסי לכרעיה ועין רואה דהרי"ף עצמו הביא דאיכא מאן דאמר דמדאמר רב אשי למאי דקאמר אמימר וכו' מכלל דאיהו לא סבירא ליה ואם כן יש לדקדק על הרבנים הנ"ל דהוצרכו להביא חולקים ר"י הזקן והרמ"ה כאילו לא הוזכר בדברי הרי"ף מחלוקת בזה והיה להם להביא שבדבר זה נחלקו האיכא מאן דאמר והרי"ף ושדעת ספר המכריע והרמ"ה כהאיכא מאן דאמר וראיתי בסמיכה לחיים חלק ח"מ סי' י"א (ד"ה ואנכי לא ידעתי שכתב דהרמב"ן שיישב שיטת הרי"ף (בפירוש חשוד על העריות ודאי סבירא ליה גם כן כמותו דאין לומר דלדברי הרי"ף קאמר ולא סבר איהו הכי דאיך יתכן דיכריע ויביא ראיות כדעת הרי"ף והוא יסבור בהיפך דהרי מצינו להרי"ף בפרק מצות חליצה הביא דבריו הרב יד מלאכי סי' שצ"ט (צ"ל שס"ט) וכו' ואם כן הכא נמי וכו' לא הוה שתיק וכו' עכ"ל ותימה בעיני דלפי מאי דמדמה נדונו לההיא דהרי"ף אדרבא יש לומר דהרמב"ן לא סבירא ליה כהרי"ף דמסתמא אית לן למינקט כדעת האית דאמרי והמכריע והרמ"ה דפליגי על סברת הרי"ף בכלל זה אך לא ידעתי מה דמות יערוך נדונו לההיא דהרי"ף דאילו הרמב"ן היה כותב בלשון זה לדברי הרי"ף וכו' היינו צריכים לכללא דהרי"ף ובאנו למחלוקת אך כיון שלא כתב בלשון זה אינו ענין לכללא דהרי"ף ואפשר דכולי עלמא מודו בכי האי גוונא דסבירא ליה כוותיה וק"ל ובעיקר הכלל (ד דאומר לדברי פלוני יתכן שהלכה כמותו) כתב הרב אהל ישרים באות ח"י שכן מצינו בביצה דף כ' ע"ב לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב ופסק הרמב"ם כן דאין קרבין ביום טוב ועל מה שכתב הרב יד מלאכי דבספר המכריע פליג וסובר דלדברי האומר קאמר וליה לא סבירא ליה ושכן נראה מדברי הרמ"ה וכו' כתב הרב אהל ישרים שכן כתבו התוספות בחולין דף י"א בד"ה לר' מאיר דחייש למיעוטא והגהות מיימוניות בראשון מהלכות קרבן פסח וים של שלמה בפרק מצות חליצה (בההיא דצריך למידחסי כרעיה) ובפרק בהמה המקשה סי' א' ועיין לקמן בסמוך:

וכל זה היינו בדאתמר בש"ס לדברי פלוני או למאי דאמר פלוני אבל זימנין דמסיק הש"ס בהדיא לדברי פלוני קאמר וליה לא סבירא ליה כנודע ופליגי רבוואתא בהא מילתא דהרמב"ן במלחמות בפרק יום הכפורים בשמעתתא דנעל של שעם כתב דתלמודא הוא דמצי למימר דלדבריו קאמר וליה לא סבירא ליה ולא אנן מסברא דידן אבל התוספות בריש שבת הביאם מרן מהרי"ק בדף ק"ד סוף ע"א מתבאר מדבריהם דאנן נמי מצינן למימר הכי וכן מתבאר דעת הרשב"א שהביא שם דף ק"ג ע"א ועיין להרב יעיר אזן אות א' כן כתב הרב אהל ישרים כלל ל"א ובחידושי הר"ן למסכת שבת בפרק כלל גדול דף ע"ה ע"ב (ד"ה אמר רב אשי אפילו רבה) כתב ליכא למישמע מינה דסבירא ליה לרב אשי כרבה מדמפרש למילתיה ולמיפסק הלכתא כוותיה דלא היא דרב אשי כרבא סבירא ליה דאין עיבוד באוכלין ורב אשי לדבריו דרבה קאמר וליה לא סבירא ליה וכן פסק הרי"ף כרבא עכ"ל הרי דאמר מר מדנפשיה דרב אשי לדברי רבא הוא דאמר וליה לא סבירא ליה:

כלל צג) לא פלוג רבנן כתבו התוספות בעירובין ד' ס"ה ד"ה התם טעמא ויש לומר דלחומרא לא אמר דלא פלוג ועיין בא"ח סי' ער"ה גבי קריאה לאור הנר דאמרינן לא פלוג לחומרא וכן בסי' ש"ב גבי להסתכל במראה בשבת ועיין למרן חיד"א בספר ברכי יוסף א"ח סי' רל"ב ולהרב יפה ללב יצ"ו שם ומתבאר דאמרינן לא פלוג (על פי הכללים שנאמרו בענין זה) גם לחומרא ותימה בעיני שלא הזכירו הפוסקים סברת התוספות והרב המגיד בראשון מהלכות יום טוב דין ה' ביאר דעת הרמב"ם שכיון שבקצירת חטים וכיוצא אין הפסד אם נקצרו מבערב אף שבתלישת ירק ופירות יש הפסד לא רצו להתיר לחצאין עי"ש והיינו לא פלוג רבנן (עיין להרב לחם משנה שם בפרק ג' הלכה י"ב) וראיתי להרב יד מלאכי בסי' שנ"ז שהתפלא מאד על דברי התוספות דבכמה מקומות בש"ס אמור רבנן לא פלוג לחומרא וכתב ליישב דלא כתבו כן אלא גבי עירוב דנקטינן הלכה כמיקל בעירוב וכעין מה שכתב הרב משנה למלך פרק י"ב מהלכות גירושין דין י"ז (ד"ה וראיתי) דאפשר דבעיגונא לא אמרינן לא פלוג דחכמים לא באו להחמיר אלא להקל ולפי זה בכל דבר שאמרו לילך לקולא כמו באבלות דנקטינן הלכה כדברי המיקל וכיוצא לזה לא אמרינן בהו לא פלוג להחמיר ועיין בא"ח סי' ד' סעיף י"ג בדברי מרן הבית יוסף וברבני האחרונים בית חדש ומגן אברהם וכו' שכתבו בדין נטילת ידים שחרית לחייב משום לא פלוג אך כתב עוד ישוב אחר דלא כתבו כן התוספות אלא לדעת הבעיין דמשום דסבירא ליה דלא אמרינן לא פלוג להחמיר הוא דמבעיא ליה אבל לפי האמת לא נקטינן הכי וכתב שתירוץ זה נראה לו עיקר אמת ויציב ואם כן גם בעירוב וכיוצא אמרינן לא פלוג להחמיר וצריך לומר דרק בעיגונא אקילו רבנן שלא לומר להחמיר לא פלוג אלא שעיקר תירוצו דחוק בעיני דלא משמע כן מדברי התוספות דבהא פליגי הבעיין והפשטן והרב יד דוד על דברי התוספות הנ"ל ביאר בכונתם דדוקא בההיא הוא דלא אמרינן לא פלוג להחמיר אבל בעלמא אמרינן לא פלוג להחמיר עיי"ש ועיין להרבנים טורי זהב ופרי חדש יורה דעה סי' פ"ח ובסי' פ"ט ס"ק י"ז והם איסורין דרבנן ועיין פרי חדש הלכות פסח סי' תל"א סעיף ב' ועיין בירושלמי סוטה פרק ד' הלכה ב' מר עוקבא הורה כ"ד חדש ואפילו מת התינוק וכתב הרב פני משה דהוא משום לא פלוג רבנן:

וכתב הרב לחם משנה שם (בשלישי מהלכות יום טוב דין י"ב) דלא אמרינן לא פלוג רבנן אלא בענין אחד ולא בשני עניינים כגון לומר דמשום שאסרו כיבוי שלא לצורך אסרו נמי לצורך משום לא פלוג הא לא אמרינן כיון שהם עניינים נפרדים זה לצורך וזה שלא לצורך והכהן הגדול הרב יד מלאכי בכלל ש"ס כתב שיש סמוכין דרבנן לדבריו מדברי הר"ן בשבת ריש פרק שואל עי"ש וסברת הרב לחם משנה לפי הנראה קרובה לדברי הרב טורי זהב סי' ער"ה ובאהע"ז סי' קי"ט ס"ק י"ב דלא אמרינן לא פלוג מאדם לאדם עיין לקמן בסמוך ובספר בכורי שלמה לידידי הגאון מהרש"א רזעכטא יצ"ו בחלק אבן העזר סי' ג' אות כ' נשתמש בנדונו על פי סברת הרב לחם משנה וכתב דלא שייך בנדונו לאסור משום לא פלוג עי"ש ולדעתי הקצרה יש לפקפק מדעת הסוברים דבאותו דבר עצמו שגזרו אין לחלק בין אם שייכה הגזרה ללא שייכה עיין בפתח הדביר ריש סי' ער"ה וק"ל:

ובעיקר כללין עיין להרבנים פתח הדביר ח"ב ד' ק"י ע"ד ובח"ג ד' צ"ד ע"ג וקע"ה ע"ג ודף רס"א ע"ד ובשו"ת רמ"ץ חלק א"ח סי' י"ט צפיחת בדבש ד' קמ"ו ע"ד (ד"ה גם) והוכיח שם מדברי התוספות בכתובות ד' ב' (ד"ה שאם) דלא זו בלבד בגזרות דרבנן אמרינן לא פלוג אלא גם בתקנות דרבנן אמרינן לא פלוג ושכן דעת הרא"ה בחידושיו לכתובות ד' ב' ע"ב ומיהו לא בכל התקנות אמרינן הכי כמו שכתב הרב יד מלאכי בכלל חש"ן בשם מוהר"י ווייל סי' ס"ה וז"ל לא אמרינן לא פלוג רבנן אלא במילתא דהוי תנאי בית דין ונתקן במנין בחכמי כל ישראל אבל בתקנות הקהלות דלא נתקן אותו דבר רק לאותה מדינה בלבד אז איכא למימר דלא נתקנה אותה התקנה אלא היכא דשייך אותו הטעם בלבד עכ"ל וציין לעיין בפרי חדש יו"ד סי' קט"ו סק"ב וכונתו לפי הנראה היא ששם עמד הרב פרי חדש לבאר שיש כמה תקנות רז"ל דקיימא לן בהו דאף שביטל הטעם לא בטלה התקנה (כמו שאלה בהלכות פסח ואיסור מלאכה בערב פסח וכו') ויש דברים שהתירו כשאין שייך הטעם (כמו לשלוח דורון לנכרי לפני אידיהן דלמאן דהוו ידעי רבנן דלא פלח לעבודה זרה הוו שדרי להו) ואמאי לא נימא לא פלוג רבנן וכתב שכל אותם הדברים שהיו בכלל התקנה אף שביטל הטעם לא בטלה התקנה ואותם הדברים המותרים כשאין שייך הטעם היינו משום שלא היו בכלל התקנה ולגבי גבינות הנכרים שאסור גם במקומות שמעמידים בעשבים היינו טעמא לפי שגם שם יתכן להיות שלא ימצאו עשבים הצריכים או מסבה אחרת יצטרכו להעמיד כבשאר מקומות ונמצא שגם על אותם