שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שא

שבפרק א' מהלכות נערה שנראה בהיפך עי"ש ועיין בענין זה בספר בכורי שלמה לידידי הגאון מוהרש"א רזעכטא יצ"ו בחלק א"ח סי' י"ג אות ב' ובסי' י"ד אות י"א ונזדמן לידי פה עיהק"ו חברון ת"ו קונטרס כללים כתיבת יד וכנראה הוא ממר בריה דרב שס יוסף וכתב בשם הרב מטה אפרים בחידושיו על הרמב"ם הלכות סנהדרין שהקשה על ר' יוחנן דאמר לאו שקדמו עשה לוקין עליו מדתניא אונס שגירש וכו' ושנעלם ממנו דברי הש"ס במכות בענין זה ואין ספר מטה אפרים אצלי לראות דב"ק:

ובעיקר דין זה אי לאו דבל יראה הוי ניתק לעשה עיין למרן המשנה למלך בריש הלכות חמץ (בד"ה והנה) שכתב שאף שתלמוד ערוך בידינו בפסחים ד' צ"ג דבל יראה הוא ניתק לעשה הרמב"ם דחה סוגיא זו מכח התוספתא דמשמע ממנה דמה שאינו לוקה על בל יראה הוא משום שאין בו מעשה ועיין להגאון מהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה סי' צ' הנ"ל ועיין פלפול עצום ועמוק בספר העמק יהושע להגאון מהר"י אייזיק אבד"ק סלאנם בהלכות חמץ סי' ה' ובהגהות שפת העמק להגאון מר בריה יצ"ו ולהגאון שאלת שלום בח"א סי' ט"ל ובספר כרם יהושע להראב"ד רישא יצ"ו בדרוש ראשון דף ב' ובשו"ת חלק בנימן להגאבד"ק סקאלוב ועתה אבד"ק זאלשין יצ"ו בסי' ט"ו והאריך שם על מה שתמה הגאון שאגת אריה סי' פ"א על מה שנראה מדברי התוספות בפרק כל שעה ד' כ"ט ע"ב ד"ה רב אשי דמשום דבל יראה הוא ניתק לעשה מותר להשהותו כשדעתו לבערו דאיך אפשר לומר שיהא מותר לעבור לכתחלה על הלאו משום שהוא ניתק לעשה ומאי שנא מלאו שאין בו מעשה וכיוצא דאף שאינו לוקה איסורא מיהא איכא וכו' והאריך בדברים חריפים ומתוקים ועיין להרב לימודי השם סוף לימוד ר"ב (ד"ה ודרך אגב וד"ה ולפי):

גם בעיקר הכלל דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו כתב מרן חיד"א ביעיר אזן בקונטרס מדבר קדמות מערכת התי"ו אות טו"ב שחקר הרב נחלת בנימן דאם כן כל הלאוין לא יהיה עליהן מלקות ולא מיתה דהכל ניתן לעשה דתשובה ואפילו לא עשה תשובה כיון שהוא לאו הניתק לעשה דתשובה אף שלא קיים עדיין אינו לוקה ותירץ הרב נחלת בנימן דדוקא כשניתן לעשה פרטי הוא דדיינינן ביה לאו הניתק לעשה אבל עשה דתשובה שהוא כללי לכל הלאוין לא אלים לנתוקי דומיא למאי דקיימא לן לאו שבכללות אין לוקין עליו ובספר ילקוט הגרשוני לידידי הגאבד"ק מ' לודאש יצ"ו דריש מערכה זו כתב ישוב נכון בשם הרב מהר"ר פנחס שיפפער מלעמבערג יצ"ו דהא טעמא דאין לוקין על לאו הניתק לעשה הוא משום דבעינן דומיא דחסימה ואם נאמר דכל הלאוין הוו ניתק לעשה דתשובה אם כן יהיו לוקין גם אלאו הניתק לעשה והוא יצ"ו כתב ליישב על פי מה שביאר הגאון נודע ביהודא קמא א"ח סי' ל"ה דתשובה אינו מציל האדם מידי עונש בית דין של מטה שעיקרה היא החרטה ואין בית דין יודעים מה שבלב האדם ואם כן לא קשיא מידי גם כאן דעשה דתשובה אינו מצילתו מן המלקות דגזרת הכתוב דתשובה לא תציל מעונש של מטה אלו דבריו יצ"ו ושני הישובים הם חריפים ונכונים אך יש לפקפק בהם דעיקר חקירת הרב נחלת בנימן היא קושיא לאלקינו דכיון דקים לן דלאו הניתק לעשה אינו לוקה עליו אף אם לא קיים העשה אם כן כיון שתורה צוה לנו משה עשה דתשובה למה ילקה גם אחסימה ואף אם לא יעשה תשובה ועיין שם בילקוט הגרשוני כמה דברים חריפים ונכונים בעיקר כללין ועיין בספר בן איש חיל לידידי הגאבד"ק בבל יצ"ו בדף ג' ע"ב מה שפלפל בחקירת הרב נחלת בנמין הנ"ל:

וחקר שם (בלימודי השם) בלאו הניתק לעשה שהזמן גרמא הני נשי מאי הוי עלייהו בדין זה מי אמרינן אהני כללא שהזמן גרמא לפוטרן מעשה או דילמא עשה זה תיקונו של לאו הוא מאן דאיתיה בלאו איתיה בעשה דאטו גברי וכו' איברא לדעת הרמב"ן בחידושיו פרק קמא דקידושין ד' ל"ד גבי מעקה אבדה וכו' ורבינו יונה בספר שערי תשובה והרב המגיד בפרק כ' מהלכות שבת דין י"ד שכתב דאם לעונשו בעשה כבר דין העבד מפורש שהוא בכל דיני תורה כאשה עיין שם והרשב"ץ בתשובה חלק א' סי' ג' אשר מבואר מדבריהם דמצות עשה שהזמן גרמא שיש בה לא תעשה נשים חייבות גם בעשה שבה ולדידהו זו אינה צריכה לפנים וכי מבעיא לי לדעת התוספות בקידושין שם ד"ה מעקה שכתבו בשם הר"י מאורלינש דאף דחייבות בלא תעשה דיום טוב פטורות מן העשה עיין שם מי אמרינן דבניתק מיהא מודו או דילמא לא שנא ורצה לפשוט ספקתו מדברי הרב החינוך בסי' י"ד שכתב ונוהגת בזכרים ונקבות וכו' ואין לוקין עליו שניתק לעשה ומשמע דאין לוקין דקאמר קאי בין לזכרים בין לנקבות ושריפה דנותר מצות עשה שהזמן גרמא הוא וצריך לומר שאף בעשה זה הן חייבות ואפשר דכיון דניתק לאנשים נשים נמי לא לקו ודחה זה משום שמתבאר מדברי הרב החינוך בסי' רפ"ג דקאי בשיטת רבינו יונה והרמב"ן ואם כן אכתי מספקא לן לדעת התוספות וכו' והאריך מאד כמו שיראה המעיין בדב"ק ויש לפקפק על מה שרצה לפשוט מדברי הרב החינוך גבי נותר דשאני נותר דהוי לאו שאין בו מעשה ואף דמשכחת על ידי מעשה נמי עיין בדברי הגאון מנחת חינוך שם בסק"ה מכל מקום הרי שיטת רר החינוך היא דכל שאפשר בלא מעשה אף כשעושה מעשה הוי לאו שאין בו מעשה ולכן שפיר סתם ואמר דאין לוקין דמשמע דגם בנשים הדין כן ואף שכתב הטעם משום ניתק לעשה כיון שהדין אמת גם בנשים והטעם הזה אמת הוא לגבי אנשים לא קפיד ואיברא דקשי דטפי הוה ליה להרב החינוך לומר הטעם שאין בו מעשה דשייך בין באיש בין באשה וקושיא זו אינה תלויה באם נשים שוו בזה לאנשים או לא דמכל מקום קשה וכמו שהעיר במנחת חינוך עי"ש בדף ח"י ע"א:

ולאו הניתק לעשה וכן לאו שניתן לתשלומין אם מתכפרים בתשובה אף בלא יום הכפורים הוא מחלוקת דהרב בני יהודה סבירא ליה דבעי נמי יום הכפורים אבל הרב אהלי יהודה נאגא"ר בפרשת כי תצא ד' קי"ד ע"א חלק עליו דאינו צריך ליום הכפורים כן כתב הרב מוהרא"ף בספר אברהם אזכור ד' כ"ח כלל ט"ה:

ובטעם דין לאו הניתק לעשה דסובר ר' יוחנן אין לוקין עליו ואם קדמו עשה לוקין הסביר הגאון חתן סופר בדף צ"ח ע"ד (בד"ה הב' הוא) והוא שחקר שם במאי דקיימא לן דאם גזל או הותיר מנתק הלאו על ידי העשה איך מנתק הא הוי מצוה הבאה בעבירה ויישב דזה אינו הלא הכי ציותה התורה עשה זו אם עבר על הלאו ולנתוקי מעיקרא נצטווה בעשה זו וסיים וז"ל ועל פי זה יש לתת טעם נכון למאי דסבירא ליה לר' יוחנן דלאו שקדמו עשה לוקין וכתבו התוספות לאו שקדמו עשה שאפשר לקיים עשה בלי עבירת הלאו ולא תליא כלל במוקדם או יאוחר רק באפשר לקיים קודם עבירה או לא ועל פי דרכנו נבין טעם הדבר דכיון דאפשר לקיים העשה בלא עבירה לא שייך לומר דמעיקרא להכי אתיא וממילא הוי מצוה הבאה בעבירה ולא יצא מצוה ולא מהני העשה לנתק ובזה אתי שפיר דר' יוחנן לטעמיה דסבירא ליה מצוה הבאה בעבירה סבירא ליה לאו שקדמו עשה לוקין וריש לקיש אפשר לא סבר לה ועיין רש"י מכות דף ט"ז ע"ב ד"ה מידי טעמא ופליגי במצוה הבאה בעבירה דאורייתא וכו' ובירושלמי גטין קאמר ריש לקיש והבאתם גזול ופסח דוקא גזול בגלוי הוי מצוה הבאה בעבירה משמע אבל בצינעא והוא הדין בשאר עבירות לית ליה מצוה הבאה בעבירה עכ"ל ועל מה שכתב בשם הירושלמי דגטין עיין מה שכתבתי לקמן במערכת המ"ם כלל ע"ז ס"ק כ"ג (ד"ה וריש לקיש):

כלל צב) לדברי פלוני כשאומר כן בש"ס או למאי דאמר פלוני וכו' אין מזה הכרח דלדבריו הוא דקאמר ולא סבירא ליה כוותיה דאם איתא דלא סבירא ליה כוותיה הוה אמר בהדיא דלית הלכתא כוותיה וכו' כן כתב הרב יד מלאכי באות שס"ט בשם הרי"ף בפרק מצות חליצה תל"ט א' וסיים אכן בספר המכריע לר"י הזקן פליג עליה וכן נראה מדברי הרמ"ה הובאו דבריו בשיטה מקובצת לקמא דף קע"א סוף ע"ג שכתב דמשמע דר' לית ליה דר"י מדקאמר לדברי ר"י מכלל דלדידיה לא סבירא ליה ע"כ ובסיגנון זה כתב הרב נחמד למראה