שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל ש

הרשב"א והרלב"ג דסברי דאין איסור לא תחנם אלא בנכרי עכומ"ז ואם כן לכל הנכרים שאין עובדים עבודה זרה ראייה להתכבד היא ואף שאחר כך כתב ללמוד מדברי הר"ן (שכתב שכל שאינו ראוי אלא לזכרי כהונה לא הוי ראוי להתכבד) דקל וחומר למה שאינו ראוי אלא לנכרי כיעוי"ש מכל מקום טרם שראה דברי הר"ן לא היה לו להחליט שאינה ראויה להתכבד מפני שאסור לתת לנכרי מתנת חנם דהא איכא גווני טובא דשרי ומצאתי בספר היקר דרכי הוראה בח"ב סוף פרק ס"ז שכתב שבספר ערוגת הבושם סי' ק"א השיג על הנודע ביהודה דלנכרי המכירו מותר והגאון המחבר נר"ו כתב על דבריו דזה תמוה דהא לא עדיף מזכרי כהונה וכו' עי"ש ואינו מספיק ליישב מה שכתב הנודע ביהודה טרם ראה דברי הר"ן כאמור:

ודע שבפתח הדביר שם בדף ח"י ע"ד כתב דנראה לו פשוט דלא אסר הכתוב אלא מתנה עולמית ולא מתנה כזו (להקנות בהמתו לשבת) שאינה החלטית אלא ליום השבת ואחר השבת תחזיר פרה לבעלים דאף דגמר ונתן מתנה גמורה מכל מקים אינה אלא לאותה שבת כדי לינצל מאיסור וכו' עי"ש אמנם מאי דלרב פשיטא ליה מספקא ליה להגאון כתב סופר שם בסוף הסימן וז"ל ויש לעיין אפשר דסגי למיפטר מטבילה במתנה על מנת להחזיר אחר השבת ואפשר מתנה כזו לא אסרה תורה לתת לנכרי ולא אסר רק נתינת נבילה לנכרי מתנה עולמית אבל לשעה שאי אפשר לעשות בו כרצונו והוא בחזרה אחר זמן לא אסרה תורה ואם מוציא הכלי על ידי זה מחיוב טבילה גם כן צריך עיון ותליא בפלוגתא אם מתנה על מנת להחזיר קנין לשעה כדסבירא ליה לרבינו אביגדור עיין אבני מילואים סימן כ"ח ס"ק ג"ן או קנין עולמית כדסובר הרא"ש דלרבינו אביגדור נראה יותר דלא מפקיע על ידי זה מחיוב כיון דשל ישראל הוא לאחר זמן ולהרא"ש של נכרי הוא לעולם אלא שחיוב תנאי עליו וצריך לחזור ולהקנותו לישראל וכל זה צריך עיון לדינא עכ"ד הנך רואה דרפיא בידיה אם מתנה כזו אסרה תורה או לא ובספר הבהיר תורת יהונתן לידידי הגאון דומ"ץ ביאלסטאק יצ"ו הביא בפרק שביעי בשם שני גאוני דורנו דפשיטא להו דבמתנה על מנת להחזיר ליכא משום לא תחנם לפי מה שכתב הרמב"ם בטעם האיסור שאם לא יהיה להם קרקע תהיה ישיבתם עראי ואם כן כשהיא על מנת להחזיר תהיה ישיבת עראי וכן לפי מה שכתב הרב החינוך בשם הרמב"ן במצוה דהארץ לא תמכר לצמיתות שהיא אזהרה שלא נצמית הארץ ביד הכנענים כלומר שלא נמכרנה להם לצמיתות ופירוש הכתוב כן הוא לא תמכור למי שיחזיק בה לעולם והוא הכנעני אבל הישראל יחזיר אותה ואם התנה הכנעני להחזירה מותר למכרה לו עכ"ל וכן יש לומר בלאו דלא תחנם והרב המחבר פקפק על זה דנהי דמדאורייתא שרי אפשר דמדרבנן אסור דלא גרעה מכירה כזו משכירות דאסור מיהא מדרבנן וכתב ליישב והאריך בדברים נכוחים כריח ניחוחים עיין שם דב"ק:

כלל צא) לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו לפי הנראה מש"ס מכות דף ט"ו ריש ע"א דר' יוחנן הדר ביה ממאי דהוה סבר לחלק בין לאו הניתק לעשה ללאו שקדמו עשה אם כן גם בלאו שקדמו עשה נקטינן דאין לוקין עליו וכן מבואר בדברי הרמב"ם ובמרן כסף משנה בפרק ראשון מהלכות נערה דין י"ז ומזה קשיא לי הדל על מה שכתב הרב מקנה אברהם באות רב"ן (ד"ה ולקושיא) בשם הרב מוצל מאש דלא תעשוק הוי לאו שקדמו עשה ולכן לוקין עליו עי"ש ומה שכתב בשם הרב עושה שלום דלא הוי קדמו עשה שהרי הלאו כתוב קודם עי"ש לא זכיתי להבין דב"ק דהרואה יראה במה שכתבו תוספות במכות דף י"ד סוף ע"ב דלאו שקדמו עשה היינו שאפשר לקיימו קודם העברת הלאו עי"ש וברש"י ואם כן גם לא תעשוק הוא כן ומה שכתב הרב מקנה אברהם מדנפשיה ליישב על פי מה שכתב הרב מגילת ספר בסוף לאוין פ"ד הנה ס' מגילת ספר אין מצוי אצלי ולא ידעתי אמאי הוצרך לזה והיה לו ליישב על פי דברי רש"י ותוספות הנ"ל והגאון יד מלאכי אוה שצ"ט הביא דברי הרב מגילת ספר ונראה דנקיט בפשיטות דגם לאו שקדמו עשה אין לוקין עליו עי"ש ומצאתי להרב מטה אהרן במערכת צדקה דף הר"ן ע"ד שכתב בשם הרב יבין שמועה דף ע"ט דהוא מחלוקת בלאו שקדמו עשה אי לוקין ושהרב לחם משנה סובר דלוקין עי"ש ולא הראה איה מקום דברי הרב לחם משנה ובדברי מרן חיד"א בברכי יוסף יו"ד סי' רמ"ח שהביא במטה אהרן שם (בד"ה וראיתי) יש להעיר אמאי הוצרך לזה דלפי דברי התוספות חשיב קדמו עשה כיון דאפשר לקיים העשה קודם העברת הלאו וצ"ע והנה אחר שנים רבות השגתי ספר יקר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) וראיתי שדבר בקדשו כמה חידושי דינים בכלל זה ולא פניתי לעיין בכל מה שציין בזה במערכה זו אות ז' ט' יו"ד י"ג ואתה תחזה ועיין בזה בקונטרס אחרון (מהגאון בעל ספר מחנה לוי) להסיפרי הנדפס בלעמבערג שנת כתרו בדף ע"ט ע"ב פלפול נחמד בכלל זה וצריך להתיישב בדברי הגאון נודע ביהודה בתניינא א"ח סוף סי' ץ' שעל מה שקשה על הרמב"ם שכתב בראשון מהלכות חמץ דהמשהה חמץ בפסח על ידי מעשה היה לוקה הא הוי לאו הניתק לעשה ואין לוקין עליו לזה כתב בשם המפרשים דהוי לאו שקדמו עשה דהא העשה דתשביתו הוא בערב פסח מחצות והלאו אינו אלא בלילה עי"ש דנראה דנקטי בדעת הרמב"ם דלאו שקדמו עשה לוקין עליו ובדברי הרמב"ם דהלכות נערה הנ"ל מפורש דפוסק דלאו שקדמו עשה נמי אין לוקין עליו והנה אמת שבספר תורת חסד להגאון מלובלין בסי' מ"ב אות ד' כתב דבהריטב"א בסוגיא דמכות דף י"ד ע"ב פירש דאף דבתחילה הדר ביה ר' יוחנן מכל מקום בתר הכי נשאר ר' יוחנן בסברתו הראשונה מכל מקום כבר כתב בתורת חסד דהרמב"ם אינו מפרש כן וייחס לזה סברת הר"י שכתב דלאו דבל יראה הוי ניתק לעשה ורבים מקשים עליו דהא הוי לאו שקדמו עשה ומיישב דקאי בשיטת הרמב"ם דגם לאו שקדמו עשה דינו כניתק לעשה והאריך שם על כל פנים למדנו שדעת הרמב"ם שלאו שקדמו עשה נמי הוי ניתק לעשה היפך דברי המפרשים הנ"ל אליבא דהרמב"ם וכן נקיט בפשיטות בדעת ר' יוחנן הגאון חתן סופר בדף צ"ח ע"ד (בד"ה הב' הוא) דלאו שקדמו עשה לוקין עליו:

ונראה דמה שכתבו המפרשים הנ"ל דהוי לאו שקדמו עשה הוא לשון מושאל דבש"ס אמרינן לשון זה והכונה בו שאפשר לקיים העשה קודם העברת הלאו כמו שכתב רש"י במכות סוף ד' י"ד אמאי דאמר ר' יוחנן (מקמי דהדר ביה) לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו דאף למאן דאמר לאו הניתק לעשה אין לוקין שנתק הכתוב את העשה להיות עונשו של לאו ותיקונו לומר לא תעשה כך ואם עשית עשה זאת והפטר הני מילי בעשה הבא אחר הלאו שאין אתה יכול לקיימו אלא אחר העברת הלאו אבל עשה שקדמו את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתוק הלאו ואפילו תקיימנו אחר עבירת הלאו לא נפטרת מהמלקות והמפרשים שכתבו גבי לא יראה דהוי לאו שקדמו עשה כונתם לומר דהא דאמרינן לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו היינו דוקא אם הלאו והעשה באים בזמן אחד אז הוי לאו הניתק לעשה דהעשה נאמרה רק לנתק הלאו שלא ללקות עליו אבל הכא דהעשה קודם בזמן להלאו דהעשה מתחיל מחצות ארבעה עשר והלאו מתחיל בליל חמשה עשר שנמצא שהעשה זמנו קדם לזמן הלאו אין לומר דהעשה בא לנתק הלאו דהלא נצטוינו להשבית החמץ מחצות ארבעה עשר בעת שעדיין ליכא לאו לכן לוקין עליו זו היא כוונת היש מפרשים שהביא בנודע ביהודה וכן כתב חילוק זו בספר בית מנוחה לגאון בדורנו יצ"ו (והוא חיבור יקר על ספר רבינו מנוח) בשלישי מהלכות חמץ סק"ה והבאתי דב"ק בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ה' דף ל"ג (ד"ה וראיתי) עי"ש ומה שכתב הרב מטה אהרן (הנז"ל בד"ה הקודם) שהרב יבין שמועה כתב בשם הרב לחם משנה דלאו שקדמו עשה לוקין עליו כוונתו לפי הנראה למה שכתב בפרק ח"י מהלכות סנהדרין הלכה ב' (סוף ד"ה וכל לאו שניתק לעשה) שמתבאר דנקיט בדעת הרמב"ם דלאו שקדמו עשה לוקין עליו וישב על הבאר דבריו