שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רצט

שם ועיין שם בסי' ה"ן שהאריך בעניינים אלו ועיין עוד להלן דיש כמה אופנים המותרים דלית בהו משום לא תחנם וק"ל:

ואם מה שנותן מתנה לנכרי לא לטובת הנכרי מכוין כי אם לטובת עצמו אי בכי האי גוונא שפיר דמי הנה בשדי חמד חלק אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ט' אות ד' הבאתי תשובת ידי"ן הגאון המפורסם מוהרי"ז שטערין יחיה בדין ההוא ובתשובתו (בד"ה ואמנם מה שהזכיר) כתב בתוך דבריו דלהשאיל מקום לנכרי (כדי להקנות לו אגבו את החמץ) דהוי כמו מתנה באנו למחלוקת היש מתרצים שבהר"ן פרק השולח (בד"ה כל המשחרר עבדו עובר בעשה) אי שייך לא תחנם כשעושה לטובת עצמו וכו' ואנכי תולעת כתבתי על דבריו דלא מצאתי בהמקומות שציין מני"ר מחלוקת בזה עיין שם וכונתי דאף דדבר זה שכל שהוא לטובת עצמו שפיר דמי כתבו הר"ן בשם יש מתרצים ואילו הר"ן גופיה מפרק לה כלאחר יד בענין אחר ואמר מר להוכיח מזה דלאו עשה גמור הוא כיעויין שם ומשמע דלית ליה כסברת היש מתרצים מכל מקום היה נראה לי הדל פשוט דגם הר"ן גופיה מודה דכל שהוא רק לטובת עצמו ליכא משום לא תחנם אלא דבדבר שאין לאדם בזה הנאה של כלום כי אם הנאה של מצות דלאו ליהנות ניתנו סבירא ליה דלא חשיב מתכוין לטובת עצמו והיש מתרצים סברי כיון דסוף סוף אין כונתו לחונן את העבד כי אם לצורך המצוה שפיר דמי ואם כן אף אם נאמר דלא הודה הר"ן לסברת הי"מ מכל מקום אין לנו ללמוד מדבריו בכשבאמת אינו מכוין אלא לטובת עצמו דאסור דהא בההיא ליכא טובת עצמו כלל כי אם טובת המצוה כאמור וכל מה שציין הגאון נר"ו מדברי מרן הבית יוסף ופרישה ביו"ד סי' רס"ז ומגן אברהם סי' ץ' סק"ל דבריהם אמורים בענין משחרר עבדו דליכא אלא הנאת המצוה אבל היכא שעושה לטובת עצמו ממש אפשר לומר דכולי עלמא מודו דשפיר דמי וגם בדברי הגאון עליון נר"ו אפשר לפרש דלא אמר באנו למחלוקת וכו' אלא בכגון מאי דאיירינן בה במקנה המקום לנכרי כדי לינצל על ידי זה מאיסור חמץ דאין לו הנאה בעצם זולת הצלה מן האיסור אבל אם עושה לטובתו ולהנאתו שפיר דמי ומה שהקשה על זה הרב מגן אברהם הנ"ל וכתב במחצית השקל שמרן הבית יוסף אף הוא היה מתכוין לקושיא זו עיין בשו"ת חתם סופר יורה דעה סי' שכ"ב מה שביאר בזה דהוצרכו לומר מצוה דרבים שאני משום דלולא כן היה נראה שלטובת העבד מתכוין וכו' והכריח דבריו מש"ס דע"ז דף ס"ד ע"א מדרבי יהודה נשמע לר' עקיבא וכו' לר' עקיבא נמי וכו' למעוטי תפלה שפיר דמי ועיין עוד בבאר יעקב בחידושיו ליו"ד סי' רס"ז סעיף ע"ט בזה ובשו"ת יד אליהו סי' ז' שציין מרן חיד"א בברכי יוסף ארח חיים סי' א' אות ז' ועיין שם בסי' ה"ן אות ד' וכתב שם דהגם דהר"ן בהלכות כתב זה בשם יש מתרצים מכל מקום בחידושיו כתבה בסתם ועיין במחזיק ברכה סי' נד"ר אות ד' ומזה יש סעד למה שכתבתי אנכי הדל דגם הר"ן מודה לסברת היש מתרצים ובספר פדה את אברהם במערכה זו אות ג' כתב דמה שאמר אברהם אבינו למלך סדום והרכוש קח לך אף שכבר זכה בו ואיכא משום לא תחנם לא נתכוון אברהם להנאת מלך סדום אלא לכבודו שלא יאמר אני העשרתי את אברהם וכו' עיין שם בשם הגאון כתב סופר בדרשותיו פרשת לך לך ואין הספר הנ"ל מצוי אצלי ועיין לקמן בשם שו"ת כתב סופר:

והרב פתח הדביר בסימן רמ"ו אות ד' הביא מה שכתב הרב מור וקציעה שם במה שכתבו הפוסקים שיאמר בהמתי קנויה לגוי כדי לינצל מאיסור תורה דצריך עיון דהרי אסור משום מתנת חנם לעכו"ם דהוי נמי איסור תורה ואי משום לינצל מאיסור היכא אשכחן דכוותה וכו' והשיב על זה בדף ח"י ע"א ותורף דבריו הוא דלא תחנם אינו אלא בנותן מתנת חנם ממש אבל כשעושה משום איזו סיבה כגון מפני דרכי שלום (כמו שכתבו התוספות בע"ז דף כ' ד"ה ר"י) או כדי להחניפו (כמו שכתב בים של שלמה פרק כל הבשר סי' ק"ג ויסוד דבריו הם מהירושלמי שהביאו התוספות בע"ז א' ד"ה אסור) או שנותן לו מפני שמקוה טובה ממנו כמו שכתב בתשובת הרשב"א סי' ח' ליכא איסורא דלא תחנם והביא שתי תשובות הרשב"ש ריש סי' קל"א וסימן תס"ח דנראין הדברים כסותרין וכו' ומסיק ליישב דב"ק ושגם הרשב"ש מודה בזה וכו' ושוב הביא דמה שכתב הר"ן בשם יש מתרצים כתבו הרשב"א בחידושיו שם בשם הרמב"ן וגם הרשב"א מודה בזה אלא שחולק עליו במאי דסבירא ליה להרמב"ן דבעבד איכא משום לא תחנם כמו בגוי דלדידיה ליכא לא תחנם בעבד וכתב שגם התוספות בע"ז שכתבו דמפני דרכי שלום שפיר דמי היינו משום דסברי כסברת הרמב"ן הנ"ל ובזה מתיישבים דברי הפוסקים שכתבו שיקנה בהמתו לנכרי כיון דלאפרושי מאיסורא עביד ליכא משום לא תחנם ועוד דכבר כתבו התוספות והפוסקים דבגוי שכנו או אוהבו ליכא משום לא תחנם אלו תורף דב"ק:

ומצאתי להגאון כתב סופר בחלק א"ח סי' ס"א שנשאל על מה שכתבו הפוסקים בסי' שכ"ג סעיף ז' בדין טבילת כלים בשבת דירא שמים יתן הכלי במתנה לנכרי דהא אסור ליתן מתנה לנכרי משום לא תחנם ועל זה השיב דבודאי אם יש לו שכן נכרי מכירו דליכא משום מתנת חנם אסור לו ליתן במתנה לאחר כיון שאפשר ליתן לשכנו דליכא איסור למה נתיר לו בדרך אסור אבל כשאין לו שכן ומכיר צריך לעיין וכו' ובתחלה רצה לומר כיון שהישראל עושה זאת לטובת עצמו אפילו בחול דליכא מצוה מותר וכל שכן לצורך יום טוב והביא על זה דברי הר"ן בפרק השולח הנ"ל ושבחידושי הרשב"א הביא כן בשם הרמב"ן והרשב"א גם כן מודה לו בחילוק זה וכו' והר"ן הביא דברי היש מתרצים ושתיק להו וכו' ואם כן בנדון דידן שפיר דמי וכתב שגם התוספות בעבודה זרה דף כ' שכתבו דמפני דרכי שלום מותר סברי כהרמב"ן הנ"ל ושוב שקיל וטרי במה שקשה על סברת הרמב"ן מש"ס דעבודה זרה דף ס"ד מדר' יהודה נשמע לר' עקיבא דלמעוטי תיפלה שפיר דמי וכו' והזכיר דברי הבאר יעקב וחתם סופר יו"ד הנ"ל והעלה לדעת הרמב"ן דדוקא בעבד הוא דסובר דכל שעושה לצורך עצמו שרי אבל לנכרי אף בכי האי גוונא אסור והוא המסביר לחלק ביניהם כיעי"ש והתוספות בעבודה זרה שכתבו מפני דרכי שלום שאם לא יפרנסם איכא איבה ויקומו עלינו ויקחו בחזקה ויהיו צוררים צרורים ועל ידי שמפרנסים אותם מצילים את עצמינו מידם הוי כמוכרו לו וכמבריח ארי רודף וטורף משום הכי הוא דשרי הא לאו הכי אסור לתת מתנה לנכרי שיש לו לנותן הנאה ממקום אחר שלא באה ולא תבא מיד הנכרי ומה שכתב בשלחן ערוך ליתן הכלי במתנה אינו אלא לשכנו ומכירו אלו תורף דב"ק הא למדת דדבר זה במחלוקת הוא שנוי דלהרב פתח הדביר בדעת הרמב"ן ודעמיה כל שמכוין רק לטובת עצמו מותר ליתן מתנת חנם לנכרי ולהרב כתב סופר לא התיר הרמב"ן אלא בעבד אבל בגוי בכי האי גוונא אסור זולת בדאיכא דרכי שלום שאם לא יתן יש חשש איבה וכו' ובעניותי דברי הרב פתח הדביר נראין בפשט דברי הפוסקים בזה:

ולכולי עלמא מיהא כשהוא שכנו או מכירו ליכא משום לא תחנם מפני שהוא כמכרו לו כמו שאמרו בתוספתא סוף פרק ג' דע"ז והביאוה בתוספות בכמה מקומות וכל הראשונים והאחרונים כתבו כן כמו שרשם דב"ק בנשמת כל חי דף ץ' ע"ג (בד"ה איברא) וכתב הרב הלבוש ביו"ד סי' קנ"א סעיף י"א שכיון שמכירים זה את זה גם הנכרי יחזור ויתן לו פעם אחרת או יחזיק לו טובה ויהנהו ממקום אחר וכן הוא בתשובת הרשב"א הנ"ל דכל שעושה לסיבה לגמול למה שקדם ואפילו במקום שיעזרנו או יתן לו להבא מותר ובכי האי גוונא גם להכתב סופר שפיר דמי כיון שמצפה שיבא לו טובה מיד הנכרי עצמו כמובן מדב"ק ומכל זה תמיה לי קצת על מה שכתב הגאון נודע ביהודה במהדורא קמא יו"ד סי' ט"ז דלא אמרו חתיכה הראויה להתכבד אלא כשראויה להתכבד לפני ישראל אבל מה שראויה לנכרים לא חשיב דהא אסור ליתן מתנה לנכרי ואם כן שוב לא מיקרי ראויה להתכבד ומה שראוי למכור לא מקרי ראויה להתכבד אלו תורף דב"ק ולפי כל האמור למעלה הרי משכחת כמה גווני היתר מתנה לנכרי בשכנו ומכירו ואוהבו וכשעושה להחניף לו דליכא משום לא תחנם ואם כן חשיב שפיר ראוי להתכבד וכל שכן לדעת