שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רצח

ואם אומר בש"ס לשון זה (לא שנו אלא וכו') על דברי איזה אמורא או דוקא על דברי התנאים במשנה או ברייתא הנה מרן הפרי חדש בחידושיו על הרמב"ם שבספר מים חיים בפרק שני דחגיגה דין ו' פשיטא ליה דלא אמרינן הכי בדברי האמוראים והגאון יד מלאכי הקיפו בהלכות מרובות שהביא בידו החזקה שמתבאר שגם על דברי אמוראים רגיל הש"ס לומר לשון לא שנו אלא וכו' ויש טעות סופר בסוף לשונו שכתב וגם על מרן מוהריק"א איכא למידק שהרי לא הזכיר ההיא דפרק חזקת וכו' וצריך להיות שהרי לא הזכיר אלא ההיא וכו' וכן העתיק לשונו הרב משק ביתי בכלל נד"ר וגם הוא החזיק בכלל זה והביא דברי הראב"ד בחידושיו למסכת עבודה זרה בכתיבת יד על מה שאמרו בש"ס בדף ע"ג ע"א איכא דמתני לה אדר' יוחנן וכו' וז"ל מאן דמתני לה אדר' יוחנן כי רשבי"א לפרושי מילתיה דר' יוחנן אתא ויש דוגמתו בתלמוד כי אמורא זה יאמר לא שנו על דברי אמורא אחר וביאר שם דאף דהרב יד מלאכי שם על מה שכתב מרן בכלליו להוכיח דדרך הש"ס לומר לא שנו אלא גם על דברי האמוראים מדאמרינן בפרק חזקת הבתים ד' ב"ן ע"ב כתב שיש לדחות דהתם שאני שהוא על דברי רב דתנא הוא ואם כן קשה לכאורה על מה שעינינו הרואות שהוא עצמו בכלל ראיותיו הביא מפרק בתרא דיומא ד' פ"ו ע"א ומסנהדרין ד' ל"ד ע"ב ומנזיר ד' כ"ו ע"ב וכולהו תלתא על דברי רב נינהו האמנם לא קשיא משום דבתר דאשכחן בשאר דוכתי דאייתי בידי"ה דגם על האמוראים נאמר בלשון זה ודאי גם הנהו דוכתי חזו לאיצטרופי ולא מצינא לדחויי רב שאני דשאר דוכתי יוכיחו אבל מרן דלא אייתי אלא הך דפרק חזקת והוא באחד שפיר דחי דרב שאני וכתב שם הרב המגיה מוהר"ר אהרן קריספין ליישב דברי הרב פרי חדש באופן שגם הוא מסכים דכלל זה שריר וקיים שגם על דברי האמוראים שייך לומר לשון זה עי"ש שנדחק בדברי הרב פרי חדש:

וכתב ביד מלאכי שם בשם הגאון רש"ל בים של שלמה סוף פרק ב' דחולין דכל לא שנו הוא בקבלה ולא פלגינן עלה מסברא נגד קבלתו וידידי הגאבד"ק טראבלום יצ"ו בספר לב שומע כלל כ"ב עם שהראה פנים להוכיח כן מסוגיא דסוכה ד' מ"ב ע"א אמר אביי לא שנו וכו' רבא אמר וכו' (עי"ש הסוגיא) ברם הדר קשיתיה דמכמה סוגיי מתבאר בהיפך והן א) בפרק כירה ד' ל"ח ע"ב אמר ר' תדאי לא שנו אלא ב) בפרק המניח ד' כ"ט ע"ב אמר ר' אלעזר וכו' ופריך הש"ס מאי דוחקיה וכו' ג) כי האי גוונא בפרק נוטל ד' קמ"ב ד) בעירובין ד' ק"ב ע"ב אמר רב חסדא וכו' ומסיק דרבא לא סבירא ליה הכי ה) בזבחים ד' קי"ט ע"ב אמר רב כהנא וכו' ומסיק דרב כהנא בתיובתא דמכל זה נראה דאינו כלל גמור דכל לא שנו אלא הוא בקבלה אלו תורף דב"ק גם הרב אהל ישרים בכלל כ"ד שדי נרגא מהא דאיתא בחגיגה ד' כ"ד סוף ע"א אמר ריש לקיש לא שנו אלא ידו וכו' ואף ריש לקיש הדר ביה וכו':

כלל פח לחם משנה דבעינן לסעודת שבת עיין בתוספות על התורה פרשת בשלח דמתבאר יפה דבסעודה דבעינן בה לחם משנה לא סגי בחדא ופלגא אלא בעינן שני לחמים שלמים ממש וכן מתבאר מדברי רבינו בעל הלכות גדולות שהביא בשלחן גבוה סי' תפ"ו אות ה' דדוקא בליל פסח דאתא קרא דלחם עוני ובצריה הוא דמהני חדא ופלגא אבל בעלמא שני לחמים שלמים בעינן כיעויין שם ועיין מנחת יעקב בתשובה סי' ש"ך הביא דבריו בחתם סופר ארח חיים סי' מ"ו ובמה שכתב על דבריו וקל להבין:

כלל פט) לימא כתנאי הרב נחמד למראה בחלק שני ד' ט"ו ע"ב כתב וז"ל ומה שכתב בחידושי הלכות בשם ספר הכריתות ד' ק"ה ע"א פעמים מקשי לימא בפלוגתא דהני תנאי קמפלגי וכו' (והעתקתי דבריו לעיל במערכת הגימ"ל אות ח"ן קח"מ) ומובן מדבריו דהחידושי הלכות סבירא ליה דלא יתכן לומר לימא כתנאי כי אם על השנוי במשנה ולא על השנוי בברייתא דמדמה למה שכתב הכריתות לענין לימא מר הלכה כמר וכו' והרב נחמד למראה סובר דלימא כתנאי שייך גם על השנוי בברייתא ועיין ברכות מ' ע"ב גטין ג"ן ע"ב תמורה כ"ה ע"ב דאמרינן לימא כתנאי על מה ששנוי בברייתא והרב נחמד למראה נראה דסובר דכשאומר לימא כתנאי כונת הש"ס לא להקשות על האמורא הוא אלא לברר האמת אם דברי התנא והאמורא שוים והיו לאחדים דבנדון האמורא מודו כולי עלמא או אינו אלא מחלוקת ודברי האמורא לא אתי ככולי עלמא ואם כן גם על ברייתא שייך לומר לימא כתנאי רק להקשות ולימא מר הלכה כמר וכו' אין שייך כי אם מדברי התנאים השנוים במשנה וגם לזה יש להבין דנראה היפך מזה בראש השנה ד' כ"ו ע"ב וכתובות ד' י"ט ע"א כמו שרשמתי במערכת הגימ"ל הנ"ל עי"ש:

וראיתי בספר הליכות עולם בשער ב' פרק א' דמפרש כל לימא כתנאי דדחיק לש"ס דלימא אמורא מילתיה דלא ככולי עלמא שאם לפסוק הלכה בא לימא הלכה כפלוני עיין שם ולפי זה יש לקיים מה שכתב הרב חידושי הלכות ללמוד ממה שכתב בספר הכריתות דאין לומר לימא כתנאי על מה שלא נשנה אלא בברייתא שהרי לימא כתנאי וכו' היינו ולימא מר הלכה וכו' דלא מקשי הכי אלא ממשנה אלא דלפי מה שכתב בהליכות עולם שם פרק ב' גבי מאי קא משמע לן תנינא וכו' דלא פריך הכי מברייתא שהברייתות אינם שגורות וכי פריך הכי היינו משום דקים ליה שהיתה שגורה עיין שם כמו כן יש לומר בלימא כתנאי דאי פריך מברייתא אמרינן דקים ליה לש"ס שהיתה שגורה וכי חזינן דלא פריך אמינא משום דקים ליה שאינה שגורה וק"ל:

וכתב הרב יד מלאכי במערכה זו סי' ת"ה שכתב מרן מוהריק"א בכלליו בשם תוספות בבא קמא מ"ז א' והרמב"ן באלו טרפות דמצינו דקאמר לימא כתנאי בתר דאסיק בתיובתא שכן דרך הגמרא כשאין הדבר עיקר אומר תיובתא אף דיכול למצוא תנאי דפליגי ולמד מדבריהם דעל כל פנים אין הלכה כן והקשה על מה שכתבו התוספות זבחים ד' קי"ד ד"ה וקסבר ואף על גב דאיתותב ר' יוחנן הא מסיק התם כתנאי והצריך עיון ונראה שלזה נתכוון בהגהות על דברי התוספות שבבבא קמא ציין לעיין בדברי תוספות דזבחים ובזבחים ציין לעיין דברי תוספות דבבא קמא עיין שם והנה במקנה אברהם מהדורא בתרא אות קס"ב כתב בשם הרשב"א בחידושיו לגטין ד' ע"ח ב' כדברי התוספות הנ"ל ומה שהקשה ממה שכתבו התוספות זבחים לא ידעתי מאי קשיא ליה דהתוספות בזבחים שפיר מקשו ולוקמא כמאן דאמר וכו' וכרבי יוחנן וכו' דאף דר"י איתותב מכל מקום כיון דאיכא תנא דסבירא ליה כוותיה נוקמיה מתניתין כוותיה כדאשכחן בכמה דוכתי דמוקים מתני' כיחידאה וכמאן דלא נקיטינן כוותיה ותירץ דניחא ליה לאוקמא בפשיטות וכו' שוב ראיתי להרב חינא וחסדא בחלק ראשון ד' קפ"ג ע"ד שתירץ כן קושית זה הי"מ גדול עיין שם עוד ולקושית הרב יד מלאכי דברי התוספות אהדדי כתב הרב אהל ישרים באות כ' ליישב דהתוספות בזבחים כתבו כן אליבא דרבינו תם שהביאו בפרק הנשרפין ד' פ' ע"ב דלא גריס תיובתא בתרא עי"ש:

כלל צ) לא תחנם דדרשינן לא תתן להם מתנת חנם עיין להרב הגדול מוהרא"ף נר"ו בספרא דר' אבהו נשמת כל חי חלק ראשון סי' ד"ן שהביא שו"ת הרשב"א סי' ח' דמתבאר שסובר דדוקא בעכומ"ז שעובד עכו"ם בזמן שבית המקדש קיים הוא דאסור מתנת חנם ודקדק מדברי הרלב"ג פרשת ראה על פסוק לגר אשר בשעריך דסבירא ליה כן ושאפשר לומר שזה דעת הטור חשן משפט סי' מט"ר שכתב לעובד עכו"ם וכו' לאפוקי ישמעאל ותמה על דברי מרן בבית יוסף ובית חדש ורבני האחרונים רבים ונכבדים שכתבו בהפך ולא זכרו שו"ת הרשב"א עיין שם באורך והגאון עבודת הגרשוני סי' כ"ה הקשה אמאי לא תני במתניתין הפקעת קדושת בכור על ידי מתנה ואי משום דאסור ליתן לו מתנת חנם הרי מכירה נמי אסור בבכור וקתני והמוכר לו אף שאינו רשאי וכו' עיין שם ולדעת הרשב"א ורלב"ג נראה דלא יתכן תירוץ זה דהא איכא שריותא בגוי שאינו עובד עכומ"ז ונראה מזה דגם מהעבודת הגרשוני נעלם שו"ת הרשב"א הנ"ל כמו שנעלם מכמה רבנים שהזכיר בנשמת כל חי