שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רצז

אליבא דתנא קאמר וליה לא סבירא ליה והיא הוכחה נכונה ואם כן הדרא קושיין לדוכתה דמהש"ס דתענית מוכח דרב סובר כמתניתין דרק שבוע שחל תשעה באב בתוכה לפניו אסור ואיך כתבו התוספות דמראש חדש אסור אליבא דרב:

הן אמת דהרב יד מלאכי כתב לקיים כלליה דרב הליכות אלי והכי אמר רב ואפשר לתרץ דעד כאן לא כתבו התוספות דאליבא דתנא קאמר וליה לא סבירא ליה אלא בסתמא שלא מצינו לאותו אמורא בדוכתא אחרינא דלימא איפכא אבל כשמצינו לההוא אמורא גופיה במקום אחר שסובר היפך ממאי דמפרש על המשנה כההיא דהשולח אז ודאי שייך שפיר לאתמוהי ולמפרך מדידיה אדידיה כיון דאין דרך האמורא לפרש מתניתין הפך שיטתו וכיוצא בזה תמצא שחילקו התוספות עצמם בפרק קמא דעירובין דף ט' ד"ה אי לא סבר לה יע"ש ועיין ים של שלמה על חולין סוף פרק קמא שכתב דכל לא שנו הוא בקבלה עכ"ל אמנם אני בער ולא אדע להבין מאי קאמר רב דאם כשלא מצינו להאמורא במקום אחר שסובר בהיפך ממה שפירש המשנה ואמר לא שנו אלא וכו' והיה לנו לומר מסתמא איהו נמי הכי סבירא ליה בכל זאת סברי התוספות דמצינן למימר דאליבא דתנא קאמר וליה לא סבירא ליה היכי תיקשי לן כי אשכחן מפורש שסובר בהיפך שאיך יפרש המשנה שלא כשיטתו שאם בזה לא תנוח דעתינו כל שכן שלא היה לנו לומר מסתמא (כשלא מצינו מפורש שסובר היפך ממה שאמר לא שנו אלא) דאליבא דתנא קאמר וליה לא סבירא ליה ומה שכתב שכיוצא לזה כתבו התוספות בעירובין דף ט' וכו' הנה התוספות שם כתבו דזימנין מביא האמורא או התנא איזה דין ואמרינן דליה לא סבירא ליה וזימנין אמרינן דסבירא ליה והיינו אם מביא דברי איזה קדמון ממנו נוכל לומר שמביא דבריו אף שאינו סובר כמותו אבל לא יביא דברי מי שאינו קדמון ממנו אם אינו סובר כמותו אלו תורף דבריהם הקדושים ואיני מבין מה דמות יערוך זה למה שמחלק הרב רק מה שיש ללמוד מדברי התוספות הוא דלא נפלאת היא לומר כמו שכתבו התוספות בעבודה זרה דמצינן למימר דאמר האמורא לא שנו וכו' אף דאיהו לא סבר הכי דהא כן ארחות צדיקים להביא דברי הקודמים אף דלא סברי אינהו הכי וכן נאמר שזה דרכם כש"ר למו לפרש דברי הקדמונים אף שאין סוברים כמותם אבל שיהא מובן מדבריהם שיש לחלק כמו שמחלק הרב איני מוצא בעניותי רמז על זה:

ומכל מקום אפשר לקיים כלליה דרב הליכות אלי ומה שהקשה הרב יד מלאכי מסוגיא דפרק השולח הנ"ל יש לומר דמשום הכי מסיק הש"ס בקשיא ולא אמר תיובתא משום דיש לומר דאליבא דמתניתין קאמר לא שנו אלא וכו' ואיהו לא סבר הכי ומשום הכי לא מגבי כתובה לארמלתא ומרן מוהרד"ף בספר למנצח לדוד בקונטרס עיסת קושית כתב טעם אחר נכון למאי דמסיק בקשיא ולא בתיובתא עיי"ש אך לפי כלל הרב הליכות אלי בשם התוספות נוכל לומר גם כן כמו שכתבתי:

שוב ראיתי שדברי התוספות בע"ז שכתב בשמם הרב הליכות אלי הם בדף ס"ז ד"ה אלא דרשב"ל ולא שכתבו כן בפירוש אבל הרי הוא כמבואר בדבריהם שיש לומר כן והוא שעל מה שאמר רב כהנא מדברי כולם נלמוד נותן טעם לפגם מותר ואמר ליה אביי בשלמא מכולהו ליחיי אלא מריש לקיש אמרו קאמר וליה לא סבירא ליה הקשו התוספות דרב דימי נמי לא שנו אלא קאמר וליה לא סבירא ליה ותירצו דכיון דחזינן דר' יוחנן נמי אמר לא שנו אלא וכו' כדאמר רב דימי ור' יוחנן סבר בפירוש נותן טעם לפגם מותר אמרינן דגם רב דימי דאמר לא שנו אלא וכו' הכי סבירא ליה דנותן טעם לפגם מותר כדסבירא ליה לר' יוחנן מתבאר יפה דאי לאו דאשכחן שיטתיה דר' יוחנן הוה מצינן שפיר למימר דלא שנו אלא קאמר וליה לא סבירא ליה ואם כן חזרנו לדברות הראשונות דמסוגיא דתענית דאמר רב לא שנו אלא לפניו וכו' אין לנו הכרח שרב גופיה סובר כמתניתין כדהוה משמע לי מעיקרא במה שכתבתי בשדי חמד הנ"ל ולא קשיא על התוספות דמגילה מסוגיא דתענית רק שלא ידענו מי הכריחם לומר כן:

אך ראיתי להרב אהל ישרים במערכת הלמ"ד אות כ"ג שהביא מה שכתבו התוספות בעבודה זרה הנ"ל ומה שהקשה עליהם הרב יד מלאכי מההיא דפרק השולח וכתב שתירוץ הרב יד מלאכי אינו מובן והוא כתב ליישב קושיתו דהתם פריך אדרב ורב לא מצי פליג אמתניתין דרב הוה במנייניה דרבי עכ"ל למדנו מדבריו דכל לגביה דרב לא מצינן לפרושי דאליבא דמתניתין קאמר וליה לא סבירא ליה וכיון שמוכרחים אנו לומר כן לדעת התוספות כי היכי דלא תיקשי עלייהו כקושית הרב יד מלאכי מההיא דפרק השולח אם כן חוזר ונאו"ר כאור בהיר מה שכתבתי בנדפס דמסתמא רב דאמר אמתניתין לא שנו אלא הכי סבירא ליה כמתניתין והדרא קושיין לדוכתא:

הן אמת דמה שכתב הרב אהל ישרים בפשיטות דרב לא מצי פליג אמתניתין דרב הוה במניינא דרבי המעיין במה שכתבתי בשדי חמד בחלק הכללים מערכת ה' אות ח"י יראה שאין פשוט לומר כן ששם הבאתי שנחלקו בזה אבות העולם הרז"ה והרמב"ן בפרק הגוזל עצים דהרז"ה סובר דרב סבירא ליה כללא דהלכה כסתם משנה והרמב"ן במלחמות כתב דרב לית ליה האי כללא ופוסק בכל מקום כרבים ומרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכה זו אות מ"ה כתב דהרשב"א ורבינו בצלאל נמשכו אחר סברת הרז"ה ומה שכתב הרב ויקרא אברהם דף קי"ח ע"ב אות י"ד בשם ספר כסא רחמים דרב לא יחלוק על סתם משנה דרב היה במניינא דרבי כשסתם המשנה עיין שם בשם הרז"ה והרשב"א כבר נתבאר דהרמב"ן חלוק בזה (וספר כסא רחמים אין אצלי) ועיין להרב מראה הפנים בפרק היה קורא ד' י"ד מדפוס זיטאמיר אלה הדברים אשר כתבתי בשדי חמד שם מכל מקום אין מזה סתירה לישוב הרב אהל ישרים דהא שפיר מצינן למימר דהתוספות נקטי כסברת הרז"ה והרשב"א ורבינו בצלאל דרב לא מצי פליג אסתם משנה וכו' ולפי שיטה זו שפיר מקשינן עליה דרב בפרק השולח מדאמר לא שנו אלא וכו' ולא מצינן למימר דלא שנו אלא קאמר לפרושי מתניתין וליה לא סבירא ליה ואף לסברת הרמב"ן דרב לית ליה כללא דהלכה כסתם משנה ומצי פליג אמתניתין כדאמרינן בעלמא רב תנא הוא ופליג מכל מקום כיון דלא מתרצינן הכי אלא מתוך דוחק גדול שאינו מוצא תירוץ אחר כמו שכתב הרב יד מלאכי בכלל תקנ"ד בשם הרבנים הליכות עולם בשער שני פרק שני והכריתות בלשון לימודים שער שלישי סי' קמ"א והריטב"א בחידושיו לעירובין ד' ג' ריש ע"ג ובדף ס"ו ע"א ורבינו בצלאל בשיטה מקובצת לבבא מציעא ד' י"ט ע"ד משום הכי מסקינן בקושיא ולפי שבדוחק גדול מצינן למימר רב תנא ופליג משום הכי לא אמרינן תיובתא אלא קשיא כן יש ליישב לדברי התוספות דעבודה זרה ואם כן לגבי רב צריך לומר דכי קאמר לא שנו אלא היינו דאיהו נמי סבירא ליה הכי ושפיר קשיא לן בעניותין אדברי התוספות דמגילה כנז"ל:

וראיתי לרבין חסידא תנא ירושלמאה בספר אזן אהרן במערכת האל"ף אות מ"ו שהביא דברי התוספות דעבודה זרה ד' ס"ז הנ"ל שכתבו דמצינן לפרש דלא שנו קאמר וליה לא סבירא ליה וכתב אך מדברי התוספות בשבת ד' ל"ז ד"ה אא"ב שכתבו קשה לר"י היכי בעי למימר אליבא דרב דמתניתין וכו' נראה שאין סוברים כן וכו' עי"ש ולא פניתי להתיישב בדברי התוספות אבל כיון שתמיהתם היא אליבא דרב אם כן לפי מה שהסביר הרב אהל ישרים דלגבי רב מודים התוספות דעבודה זרה דכי קאמר רב אמתניתין לא שנו אלא וכו' לא נוכל לומר דליה לא סבירא ליה אין דבריהם סותרים למה שכתבו בעבודה זרה כמובן וקצת תימה על הרב אזן אהרן בריש מערכת הלמ"ד שלא הזכיר מה שכתב זה הי"מ גדול בשם הרב הליכות אלי וראיתי פלפלא חריפא בהאי כללא בספר היקר לב שומע במערכת הלמ"ד ואיה"ש אביא דב"ק בקונטרס הכללים במערכת הלמ"ד בס"ד כי קצר המקום פה ורק אכתוב מה שהשגתי דברי רבני דורנו יצ"ו שכתבו להשיב על דברתי בשדי חמד בדין שלפנינו אלה הדברים אשר כתבתי במקום אחר ושייכים כאן והשאר שייכים במקומם הנ"ל: