שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רצו

הרב שני לוחות הברית בחלק תורה שבעל פה אות ל' בשם הרב מהר"ש סידילייא שהקשה דכי פריך קושית למה היכי משני לא צריכא דאי פריך דקא משקר איך משני שהוא צריך ותירץ משם הרב מהר"י די לאון שהיה מפסיק בין תיבת לא ובין צריכה וכו' ורוצה לומר לאו כדקא אמרת שהחלוקה היא כך וכך כי החלוקה ההיא אינה מוכרחת אבל הכרח הוא לומר חלוקה אחרת וזהו פירוש צריכה לשון הכרח כמו צריך אדם לומר קריאת שמע שהוא לשון הכרח וכו' באופן דכי אתמר לא צריכא לקושיית פשיטא הכונה במלת צריכה לומר דאינו פשוט אבל צריך לאמרו ואם הוא לקושיית למה הוא מלשון הכרח עכ"ל (ואולי הן הן הדברים אשר ציין ביעיר אזן לעיין בשני לוחות הברית (בשם מוהר"ש ן' סיד) בדף ת"ז ובספר של"ה שבידי דבר זה אינו בדף ת"ז אבל הרב ציין הדפים לפי הדפוס הראשון שהיה בידו) ועל פי זה מתיישבים שפיר הני דוכתי דרשימנא ועיין בשיטה מקובצת לכתובות על דף ע"ב ע"א (בד"ה גמרא היכי דמי):

ועתה בבואי אל הארץ הטובה זכיתי בספר אהל ישרים וראיתי בכלל ל"ח שהביא מה שכתב מרן חיד"א בשם הרב מוהר"ח ן' עטר וכתב על זה ויש לדקדק מדאמרינן בפרק הרואה ד' ס' ע"ב מאי חייב לברך על הרעה אילימא וכו' והתנן וכו' לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה ולפי האמור דלא נצרכה לא שייך אלא על קושיית פשיטות היכי קאמר הכא לא נצרכה שוב מצאתי להרב תאוה לעינים שם שכתב דלא גרסינן לא נצרכה אלא גרסינן הכא במאי עסקינן ועיין בפתח עינים שם עכ"ל ועיינתי בפתח עינים וראיתי שהביא גם שם דברי הרבנים מוהר"ח ן' עטר והשיטה מקובצת ושארית יוסף הנ"ל וציין לעיין בשל"ה ד' ת"ז וכמו שכתב ביעיר אזן הנ"ל וכבר כתבתי (במכתב לחזקיאו הנ"ל) דלא אחת ולא שתים דוכתי דמוכחי דשייך לשון לא צריכא לא נצרכה גם על קושיא שאינה מכח פשיטות כי ברבים היו דוכתי דמוכחי הכי וכבר רמז זה הרב שארית יוסף שהביא ביעיר אזן הנ"ל שנאמר גם כן על פנים אחרים אלא שכונת הרב אהל ישרים היא על משמעות דברי האומרים דלא שייך לא צריכא לא נצרכה וכו' אלא על קושית פשיטא ועיין בספר לב שומע במערכה זו אות י"א:

כלל פו) לא תעשון כן לה' אלקיכם דילפינן מניה איסור מחיקת השם עיין לקמן במערכת המ"ם כלל יו"ד י"א י"ב י"ג ובנתיצת מזבח דאסור משום דלא תעשון כן כו' קאי נמי אנתיצת מזבחותם אי מיירי קרא במזבח החצון (שהוא מחובר) ולא במזבח הפנימי כתבתי בתשובה אחת בס"ד והובאה לקמן במערכת הנו"ן כלל ט"ו וכן לענין קריעת בגדי כהונה אי איכא לאו דלא תעשו וכן לענין נתיצת דבר מבית הכנסת אי איכא משום לא תעשון כן וכו' מדאורייתא כתבתי בס"ד בתשובה שהובאה במערכת המ"ם כלל י"ב (עי"ש מד"ה מעשה וכו' והלאה):

כלל פז) לא שנו אלא וכו' כשמחלק הש"ס איזה חילוק על איזה דין זימנין אמר לה בלשון לא שנו אלא זימנין נקיט בלשון והוא וכו' כתבו התוספות בחולין ס"ד ד"ה והוא דכל אמורא היה רגיל בלשון אחד והש"ס תופס בלשונו:

וכשאמורא אומר על דברי התנא בלשון זה לא שנו אלא וכו' אי אמרינן דמדנחית לפלוגי במילתיה שמעת מינה דכוותיה סבירא ליה או מצינן למימר דאליביה דתנא קאמר דמפליג בהכי ואיהו לא סבירא ליה כוותיה כתוב אצלי במקום אחר ונכון בעיני להביא הדברים ההם בזה בס"ד וזהו:

תנן התם (בפרק בתרא דתענית דף כ"ו ע"ב) שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור מלספר ומלכבס ואמרינן בגמרא (בדף כ"ט ע"ב) אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר ומשמע דרב סבירא ליה כסתם מתניתין דאינו אסור אלא בשבוע שחל תשעה באב ולא מראש חדש עד התענית ואמנם התוספות במגילה דף ל"א (ד"ה ראש חדש אב) כתבו דרב דאמר דמפטירין בראש חדש שחל בשבת חדשיכם ומועדיכם סבר דאבילות חל מיד שנכנס ראש חדש אין הלכה כן וכו' וכן כתב הרא"ש שם בסי' יו"ד בשם יש מפרשים עי"ש ולא זכיתי לידע מנא לן לומר כן דמהש"ס הנ"ל לא משמע כן ודוחק לומר שהיה להם גירסא אחרת ולא ראיתי במפרשים שנתעוררו על זה וצ"ע ועל כל פנים מבואר מסוגיית הש"ס בתענית דרב סובר שאחר התענית מותר וגם לפי מה שכתבו התוספות דרב סבר דמראש חדש חל האבילות מכל מקום ודאי דאין כונתם אלא מראש חדש עד התענית ולא כל החדש והגאון חתם סופר בחלק ארח חיים ריש סי' ק"ס כתב דרב סבירא ליה דכל חדש אב אסור ברחיצה ואבילות נוהג וכתב כן ליישב חקירתו אמאי דתנן בשלהי תענית משנכנס אב ממעטינן בשמחה ואמר רב כשם שמשנכנס אב וכו' כך משנכנס אדר מרבין בשמחה ואמר רב פפא בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב ולימצי ליה באדר והרמב"ם בחמישי מהלכות תענית כתב משנכנם אב וכו' ולא כתב דלישתמיט מנכרי אמנם בשלחן ערוך הוסיף הא דלישתמיט אבל בהלכות מגילה לא כתב הרמב"ם ולא השלחן ערוך הא דמרבין בשמחה ולא הא דלימציה לנכרי והמגן אברהם הביאו וצריך טעם להשמטה זו וכתב דרב לטעמיה דסבר כמאן דאמר דכל חדש אב אסור ברחיצה ואבילות נוהג כדכתבו התוספות סוף מגילה והיינו טעמא דדרש כמאן דאמר והשבתי חדשה דכל החדש נוהג אבילות אם כן הכי נמי דרשינן לענין אדר והחדש אשר נהפך מיגון לשמחה להיות שמחה נוהגת משנכנס אדר ואולי אסור בהספד ולכל הפחות מצוה לשמוח אמנם אנן קים לן כמאן דאמר דשבת שחל תשעה באב בתוכה נוהג אבילות דדרשינן והשבתי שבתה ולא חדשה וכדכתבו התוספות סוף מגילה אם כן הוא הדין באדר לא דרשינן והחדש אשר נהפך וכיון דלא דרשינן והחדש שוב אין לנו להוסיף שמחה אף בשבוע שחל פורים דשבתה לא כתיב בפורים אלו תורף דב"ק הרי שכתב מפורש דרב דריש חדשה שאסור כל החדש וכתב כן בשם התוספות סוף מגילה וכו' ויפה תמה עליו רב גדול בדורנו חד מידי"ן יצ"ו וז"ל צריך עיון גדול דבתענית שם מבואר דרב סבר לאחריו מותר דסבירא ליה כמאן דאמר דנוהג אבילות מראש חדש עד התענית ותו לא דדריש חגה ובתוספות סוף מגילה גם כן הכוונה מראש חדש עד התענית ולא כל החדש עכ"ל יצ"ו ואני תמיה ביותר דאף אם הגאון חתם סופר הבין ממרוצת דברי התוספות דעל כל החדש קאמר (ולא עיין בו בפרק בסוגיית הש"ס דתענית) היאך לא הביט עין הבדולח בדברי הרא"ש שהביא מה שכתבו התוספות בשם יש מפרשים כיעויין שם שאם היה רואה דברי הרא"ש (שכתב מראש חדש עד התענית) לא היה בא לכלל טעות במחילת כבוד גאונו בדברי התוספות שמאחר שמפורש בדברי הרא"ש מראש חדש עד התענית מהיכא תיתי לן לפרש כונה אחרת בדברי התוספות והנה כל זה כתבתי מזה זמן רב ונדפס בשדי חמד חלק אסיפת דינים במערכת בין המצרים סי' א' אות י"ג רק שנשמט משם לבאר על מה אדני דברי הגאון חתם סופר הוטבעו ובזה הבאתי דב"ק וטעמו ונימוקו:

שוב התבוננתי בספרי בעלי הכללים ומצאתי את שאהבה נפשי הכהן גדול בספרו הנורא יד מלאכי שכתב וז"ל לא שנו שאומר האמורא לא נאמר בשביל כך שדעתו לפסוק כן דשפיר מצינן למימר דאליביה דתנא קאמר וליה לא סבירא ליה כן כתב הרב הליכות אלי סי' תס"ח בשם תוספות ע"ז עכ"ל ולא הראה מקום לדברי התוספות ואין אצלי ספר הליכות אלי לעיין בדב"ק) ולפי זה אינו מוכרח לומר דרב דאמר לא שנו אלא לפניו וכו' סובר כן אלא יש לומר דאליבא דתנא קאמר ואיהו סבירא ליה דמראש חדש אסור וכדכתבו התוספות אלא דאכתי קשה דנהי דמצינן למימר הכי מכל מקום אינו מוכרח לומר כן ושפיר יש לומר גם כן שגם הוא סובר כן ומנא להו להתוספות לפרש דהאי לא שנו אלא אליבא דתנא קאמר וליה לא סבירא ליה ועוד דהרב יד מלאכי שדי נרגא בהאי כללא מהא דאמרינן בגטין דף ל"ה ע"ב דרב סבר (גבי שבועת אלמנה דתנן נמנעו מלהשביעה) לא שנו אלא בבית דין אבל חוץ לבית דין משביעין אותה ופרכינן דהא רב לא מגבי כתובה לארמלתא משום שנמנעו מלהשביעה פירוש הוה ליה להשביעה שלא בבית דין ולהגביה כתובה לאלמנה ומסקינן בקושיא ואם איתא להאי כללא לימא דרב