שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רצה

אם כן בשופר של עכומ"ז אמאי אם תקע יצא והשבתי דלא מבעיא לשיטת תוספות נדה נ"ה ותשובת רשב"א סי' שס"ה והובא במשנה למלך סוף פרק י"ד מאבל דעור המת מותר בהנאה כעור קדשים אם כן הוא הדין עצמות דבקדשים מותרים לאחר זריקה כדאיתא בזבחים פ"ו ע"א ותוספות שם לכן גם שופר שרי והבכור שור שם אזיל לשיטת תוספות בסנהדרין דעור המת אסור בהנאה ועיין בצמח צדק סי' י"ג וחתם סופר יורה דעה סוף סי' רי"ט אך בחידושי הר"ן לנדה נראה דסבירא ליה דאסור אבל יש לומר דכיון דההיקש דאיתקש עכומ"ז למת הוא רק מדרבנן לא מיפסל דיעבד כמו שכתב כהאי גוונא בתשובות שער אפרים ומחצית השקל סי' זה סעיף קטן ה' דבדרבנן לא אמרינן מיכתת שיעוריה ולפי זה בכל דבר טמא מדרבנן יש לומר דכשר ועיין שם בשדי חמד בשם כמה מחברים דבמצוה דרבנן יש להקל בהא דמותר בפיך ולפי זה ביום שני דראש השנה או בתקיעות דרבנן גם ביום ראשון יש לצדד להקל:

ועל מה שהוכיח הגאון מוהר"ש לאנדא דבשאר מצות לא בעינן מן המותר בפיך ממאי דאמרינן בסוכה דף כ"ג בפיל קשור דכשר לדופן סוכה כמו שכתבתי בשמו למעלה (בד"ה ועוד הקשה על המגן) ראיתי בספר ארחות חיים החדש בחלק שני סי' תקפ"ו אות ג' שכתב בשם הפ"ת (כנראה פתרונו הוא פתחי תשובה ששמעתי שנדפס על חלק אורח חיים ולא ראיתיו) דלאו ראיה היא דעיקר הסוכה היא הסכך ולא הדפנות דאין פוסל בה אף דבר הפוסל בכל המצות כמו דרך גדילתן עכ"ל ובעניותי איני מבין דחיה זו דנהי ודאי דעיקר סוכה סכך הוא ודפנות לא מיקרו סוכה מיהו ודאי מכלל המצוה דאורייתא הם ואי פשיטא לן דעל כל דיני התורה נאמר מן המותר בפיך כדאמר מר הרב מגן אברהם היה לנו לפסול לדופן סוכה את הפיל שהוא טמא אלא מוכח דלא נאמר דין זה על כל מצות שבתורה ואין בדחיית הרב הנ"ל כדי שביעה:

כלל פב) למה נסמכה פרשה זו לפרשה זו כשאומרים כן בש"ס אם הדרך הוא לקבוע השאלה על המוזכר ראשון במקרא או על המוזכר אחרון וכן אם קובע שאלה על הלמד או על המלמד האריך בזה הרב מהראנ"ח בדרושותיו פרשת בלק ד' ע"א וע"ד עי"ש דברים נחמדים כן כתבתי בקונטריסי בזמן שהיה לפני ספר דרשות מרן מוהראנ"ח ועתה ראיתי להרב אהל ישרים בכלל ז"ך שכתב בשמו בפרשת תצוה ד' ט"ל סוף ע"ד כל היכא דאתמר למה נסמכה וכו' נראה לומר שרש"י סובר הנסמך הוא הקודם ואשר אליו הוא נסמך הוא המאוחר אלא שענין זה אינו צודק בכמה מקומות שהרי מצינו למה נסמכה מיתת מרים לאפר פרה ומיתת מרים היא אחרונה וכן למה נסמכו אהלים לנחלים וכן בהרבה מקומות והנה סבר רש"י שאלת למה נסמכה לא תצדק אלא על הפרשה הכתובה שלא במקומה וכן כתב הרא"ם בכמה מקומות מכל מקום סובר רש"י כי כאשר יאמר למה נסמך זה לזה הלמד הוא אשר יזכר ראשונה אלא במקום שהענין כתוב שלא במקומו יזכיר אותה תחילה ואף על פי שהוא מלמד:

כלל פג) לשמה בדברים הצריכים לשמה אי בעינן שיאמר כן בפיו ובשפתיו או סגי במחשבה שחושב לעשות לשמה הוו בה רבנן קמאי ובתראי כנודע ועיין להרב מטה אהרן במערכת ספר תורה ומה שכתב בס' שיח סופר בד' ל"ו אות י"ז בשם הרדב"ז סי' דק"ן דצריך דוקא דיבור ולא מחשבה היינו לכתחלה אבל בדיעבד מהני כיעויין שם וכתבתי בזה בס"ד בכמה מקומות כאשר עיניך תחזינה מישרים בשו"ת אור לי סי' ט"ן וסי' צ"ג וקכ"ח ובד' קי"ח אות ל"ב שוב נדפסו כמה ספרים חדשים מקרוב וראיתי שדברו בזה ולא יכולתי להתיישב בדברי קדשם הלא המה שו"ת צמח צדק להגאון מליבאוויץ עיין שם בחלק אבן העזר סי' רס"ז (ד"ה מעתה) וסי' פר"ה אות ג' (ד"ה וכן) ובספר ישמח לב חלק שני סוף סי' ד' ובשו"ת שם אריה באבן העזר סי' ט"ו ובתשובות הנוספות שבסוף חלק ראשון סוף סי' א' ובתוך סי' מ"ח (בד"ה עוד יש) ובשו"ת משיב דבר ארח חיים סי' ג' ובשו"ת שבסוף ספר זבחי צדק ח"ב הנדפס חדש ממש להרה"ג מוהר"ר עבדאללא אבד"ק באגדאד לחלק ארח חיים סי' זיין ד' ד' ע"ב:

ואם אי אפשר לעשות לשמה עיבוד וטוייה וכיוצא על ידי ישראל אי שפיר דמי לעשותו על ידי נכרי אף דאדעתא דנפשיה עביד הנה בקונטרס פאת השדה לחלק אסיפת דינים במערכת בית הכנסת אות ג' הבאתי דברי הרב מעשה אברהם שכתב דבנין בית הכנסת בעי לשמה כמו בנין בית המקדש אלא שכשאי אפשר לבנותה על ידי ישראל מותר לבנותה על ידי נכרי אף שהנכרי אדעתא דנפשיה עביד והוי שלא לשמה וכו' וכתבתי על דבריו דאם הדין פשוט וברור דבנין בית הכנסת בעי לשמה לא יתכן להתיר על ידי נכרי כיון דנקטינן דנכרי אדעתא דנפשיה עביד (כמו שכתב הרב בעצמו) והוי שלא לשמה דאטו בכל הדברים דבעינן בהו לשמה יהיה היתר שלא לשמן כשאי אפשר לעשותם לשמן וכו' עי"ש (בד"ה ומה שהביא):

ומאי דבעינן לשמה בכתיבת ספר תורה ומזוזות אם הוא מדאורייתא או רק מדרבנן עיין בשו"ת אור לי סי' צ"ג ובשם אריה בתשובות הנוספות סי' א' ובשאלתות דרב אחאי גאון סוף פרשת ויקהל והאריך בענין זה גדול בדורנו ידידי הגאון מהרש"ל כהן מווילנא יצ"ו בספרו הבהיר בנין שלמה סי' ז' עי"ש:

ולענין עיבוד עורות אי מאי דבעינן שיהיה לשם ספר תורה הוא מדאורייתא רשמתי לקמן במערכת העי"ן כלל ס"ג עיין שם:

כלל פד) לה לה מאשה עיין במה שרשמתי לקמן במערכת העי"ן כלל כ"ט וכלל ל':

כלל פה) לא צריכא וכן לא נצרכה אלא משמעות ומרוצת הלשון הוא דאין שייך לומר כן אלא על קושית פשיטא עיין להרב לשון לימודים בא"ח ד' כ"ו ע"ב ויש מקומות הרבה דנראה בהיפך מזה ובמכתב לחזקיאו בחידושין לריש מסכת סוכה כתבתי בזה בסיעתא דשמיא ולפי שלא נתפשט הספר במקומות אלו אעתיק מה שכתבתי שם על דף ג' ע"א וזהו לא צריכא אלא לסוכה העשויה קיטוניות לישנא דלא צריכא לא נתיישב אצלי לפום מאי דכייל לן הרדב"ז הובאו דבריו באסיפת זקנים לכתובות ד' קכ"ד ע"ג והביא דבריו הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא אות זמ"ר קבלנו ממרנא הרדב"ז דכל תירוצא דמתאמרה בלשון לא צריכא צריך למצוא צד קושיא פשיטא כי היכי דתיתי שפיר האי לישנא וכן הביא עוד משם הרב תאוה לעינים ד' מ' ע"א ומהאסיפת זקנים לכתובות ד' ח"י ע"א וכן מצאתי להרב מוהרמב"ח בקונטרס תוספת יום הכפורים על מה שאמרו בש"ס בד' ע"ג ע"ב אסור ענוש כרת הוא לא נצרכה אלא וכו' וז"ל קשה לישנא דלא נצרכה דהוה ליה למימר אלא מתניתין בחצי שיעור דלא נצרכה משמע דהקושיא היא פשיטא דעליה אתי שפיר לישנא דלא נצרכה וכו' עיין שם ולכאורה מסוגיין משמע דאף דאין הקושיא מכח פשיטות שייך לומר לא נצרכה אלא או לא צריכא ועיין גם כן בכתובות ד' ג' ע"ב לא צריכא דאתי וקבע ושם דף ט"ו ע"א לא צריכא דאתיא איהי לגבייהו (אלא דהגאון רש"ל שם מוחק גירסא זו) ושם ד' ט' ע"א לא צריכא באשת כהן ובדף ל' ע"ב לא צריכא דמצי לאהדורי וכו' ובדף ל"א ע"ב לא צריכא דאפיקיה וכו':

ובפסחים ד' ח' ריש ע"א לא צריכא לארובה דבחדר וכו' ובמסכת עבודה זרה דף ס"ג ע"א לא צריכא דשוייה ניהלה אפותיקי וכו' ושם דף ע"א ע"ב לא צריכא דקא כייל ורמי במנא דנכרי ושם לא צריכא דמנח אארעא ובשבת ד' ק"ה ע"ב לא צריכא דלאו חכם הוא עיין שם ובביצה ד' ל"ו סוף ע"ב וריש דף ל"ז הנה עין רואה בכל הני דוכתי אין בהם צד קושיית פשיטא ואפילו הכי קאמר לא צריכא:

ואחר זמן רב השגתי ספר יעיר אזן למרן חיד"א וחזיתיה לרבי במערכת הלמ"ד אות ג' שאחר שכתב כלל זה דלישנא דלא צריכה לא שייכא אלא על קושיית הפשיטות והיתור וכו' משמיה דרבין חסידא מהר"ח ן' עטר ומדברי האסיפת זקנים בכתובות ד' ג' הנ"ל כתב שראה להרב שארית יוסף שכתב דמלבד קושיית הפשיטות והיתור נאמר על פנים אחרים וציין לעיין במה שכתב