שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רצד

שאין כאן מחלוקת ולהרא"ש משום דאינו אלא מנהג וכולי עלמא סבירא להו שיוצאים בשני הנוסחאות ולא כמו שכתבו בספר פאת השלחן (סי' ג') דיחידים המתפללים בבית הכנסת של הספרדים מחוייבים לנהוג כמותם משום לא תתגודדו רק כמו שכתב הגהות מיימוניות (הל' תפלה אות ה') בשם הירושלמי והוא בפרק ג' דעירובין אף על גב ששלחנו לכם סדרי מעמדות אל תשנו ממנהג אבותיכם ומפרשי דקאי בתפלה של מועדות ע"ש אבל בקדושות שבקול רם וכדומה ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת ולהרמב"ם יש בזה משום לא תתגודדו עכ"ל:

וכתב הרב דברי יוסף בסי' ל"ו ד' ע"ה ע"ב דאם משנה מנהג העיר בפרהסיא נקרא עבריין אף שאנשי העיר לא נתקוטטו עמו כמו בקורא לאור הנר אף שלא הטה:

ודע דאף על גב דכולי עלמא מודו דבשתי מקומות ליכא משום לא תתגודדו אם בעיר אחת נוהגים כך ובעיר אחרת בהיפך מכל מקום במצוה הכוללת לכל ישראל בלתי נאות הדבר שיהיה חילוק ביניהם כן כתב הגאון מהרשד"ם בחלק יו"ד סי' קנ"ג ליישב מה שקשה על מה שכתב רש"י בסוכה ד' מ' (במאי דאמרינן כיון דלדידן לא דחי לדידהו נמי לא דחי) שלא לעשות ישראל אגודות אגודות ומיחזי כשתי תורות דקשה דהא בשתי מקומות ליכא משום לא תתגודדו אף לאביי וכל שכן לרבא לכן כתב דודאי לענין איסורא ליכא משום לא תתגודדו בשתי מקומות אלא לפי שלא נאות הדבר וכו' אמרו שלא ליטול לולב אף אינהו דידעי בקביעא דירחא וכתב הגאון שאילת שלום בתניינא סי' קמ"ח שכן מבואר בדברי הר"ן בסוף ראש השנה בשם רבינו האי גאון בהא דאתקין ר' אבהו בקיסרי דאלו ואלו דברי אלקים חיים ומר כי אתריה וכו' וחכמים של אלו מודים כי יבבות תרועה הן וכן חכמים של אלו מודים כי שברים תרועה הן וכשבא ר' אבהו ראה לתקן שיהיו כל ישראל עושים מעשה אחד ולא יראה ביניהם דבר שההדיוטות רואין אותו כחלוקה עיין שם והא דבמגילה לא ראו להשוות מנהגם היינו שבדורות הראשונים לא היו חוששים לזה כמו שלא חשו בדורות הראשונים בענין תקיעות קודם שבא ר' אבהו והשווה את כל ישראל שיהיו עושים מעשה אחד והגאון מהרמב"ח בכפות תמרים בסוכה שם תירץ ליישב פירוש רש"י דהכונה משום בני חוצה לארץ עולי רגלים שעולים לארץ ישראל והוי כשתי בתי דינים בעיר אחת ולהכי חששו משום לא תתגודדו וכסברת אביי וכתב שמכאן הוכיח הרמב"ם דהלכה כאביי אשר תמהו עליו מדוע פסק כאביי ולהנ"ל ניחא וכו' ותמה עליו בשאילת שלום שנעלם ממנו במחילת כבודו דברי הש"ס שם דמשני אידי ואידי בזמן שבית המקדש קיים כאן במקדש כאן בגבולין אבל בזמן שאין בית המקדש אין לולב דוחה שבת אף לבני ארץ ישראל וכמו שפירש רש"י שם ואם כן בזמן שאין מקדש הא בטלו עולי רגלים ותו הוי כשתי בתי דינים בשני מקומות והדרא קושיא לדוכתא:

כלל פ) לא תתגודדו לא שייך אלא כשיש ביניהם הפלגת ימים הרבה אבל כשאין ביניהם רק הפלגת יום א' כגון שמקצתם מסתפרים בל"ג ומקצתם בל"ד אין בזה משום לא תתגודדו כן כתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות שס"ח בשם הרב נאמן שמואל. והרב משק ביתי הובאו דבריו בס' בית אהרן קריספין בדף אחרון שבס' אחר לוח הטעיות התפלא על זה דדבריו הם היפך סוגית הש"ס פרק קמא דיבמות ודברי הראשונים שם:

כלל פא) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד בדין זה היה כתוב בקונטרס זה פלפלא אריכתא בכמה חידושי דינים ונעתק בחלק אסיפת דינים במערכת חול המועד אות י"ד. ואנכי חזון הרבתי בספרי רבני גאוני דורינו יצ"ו (שנדפסו או שהשגתים אחר שנים רבות שנערכה מערכה זו) שדברו בדין זה ועם כי איני מופנה להתיישב בדב"ק אשא את שמותם להזכירם לחיים להועיל למי שרוצה להעמיק בעומק הלכה זו ואלו הם בספר אמרי שפר להגאון אבד"ק מאריאמפאל יצ"ו סוף סי' ז' ובספר ילקוט הגרשוני להגאבד"ק מ' לודאש יצ"ו בקונטרס אחרון שבחלק שני בדף ב' (ד"ה מן המותר) על מה שנשאל הגאון יד אליהו על פרה שנולדה מגמל אם עורה כשרה לתורת ה' דאף שאסורה באכילה דכל היוצא מן הטמא אסור מכל מקום כל שהוא מין טהור אף שאסור באכילה כגון עור נבלה וטרפה כשר או דילמא שניא דא שלא היתה לה שעת הכושר ועוד שם אם כלל זה דלא הוכשרו נאמר גם על אדם (דבשר אדם אסור) או דוקא על בהמה נאמר ולא על אדם:

ובספר יד יהודה (להגאבד"ק סאדיגורא מוהרי"ל לאנדא יצ"ו) על הלכות שחיטה בהשמטות להלכות תערובות בדף קמ"ה נשאל על יריעות של ספר תורה נכתבו בעורות שנתערב בהם עור בכור תם אם כשרות וכתב שבשו"ת בנין עולם סימן נ"ו רצה לומר שאין זה מן המותר בפיך ולפי שדבריו לא נראו בעיניו האריך לבאר הדין ואגב כתב לבאר בעור מטרפה מבטן שלא היתה לה שעת הכושר שנסתפק הגאון יד אליהו בסי' ב' אם כשר לכתוב בה תורת ה' וכתב שאין שום ספק כלל וכן הגט פשוט בתשובתו שבגינת ורדים ארח חיים כלל ב' סי' ט"ז והגינת ורדים עצמו בסי' י"ז כתבו בפשיטות דמותר לכתוב עליו ולפי זה כל שכן עור בכור דהוא מקודש והצריכה התורה להקריבו על גבי המזבח ועתה שאין מקום להקריבו צריך שיפול בו מום ועל ידי זה יהיה ניתר באכילה אין סברא דקדושתו גורמת שיהיה עורו פסול לכתוב בו תורת ה' ואף התבואת שור בבכור שור בפרק במה מדליקין לא אמר לאסור אלא עור מבהמה שנעשה עכומ"ז אבל לא אמר לאסור עור מבכור שמת דהוא דבר השכיח מוכח דבזה סובר דמותר ובעור של עכומ"ז באמת אין מה להסתפק אחר דמבואר במסכת סופרים דאסור לכתיבת ספר תורה ומזוזות אך לכתחילה בודאי אין לכתוב על עור הבכור וצריך קבורה אבל בדיעבד מותר אלו תורף דב"ק:

ועל מה שכתבתי בשם רבני האחרונים לפקפק בעשיית צרכי בית הכנסת ושאר צרכי מצוה במשי משום הא דלא הוכשרו למלאכת שמים וכו' ומשי בא מתולעת טמא ומפני זה לא היה במשכן כמו שכתב רבינו בחיי וכו' הנה השגתי ספר חסד לאברהם (להגאון מוהר"א תאומים) מהדורא תניינא וראיתי שנשאל בסי' י"ב אם מותר לתפור רצועות התפילין במשי (לשיטת המתירים לתופרם ומשמע אפילו בחוטין ולא בעינן גידין כמו שכתב מגן אברהם בסי' ל"ג) או לא לפי מה שכתב בבני יונה סי' רע"ו דיריעה שנקרעה אסור לתפרה במשי ובתשובתו הביא מה שכתב רבינו בחיי בפרשת תרומה הנ"ל ושהחתם סופר בסי' ט"ל תמה לפי שמדמין הפוסקים צרכי בית הכנסת לצרכי בית המקדש איך מצאנו ידינו במה שמשתמשים בבגדי משי לצרכי בית הכנסת וכו' וכתב ליישב דמשי שהוא בא מתולעת דמי לדבש דבורים דאמרינן בבכורות דף ז' ע"ב דלא מיקרי דבר הבא מטמא משום שמכניסות אותו לגופן ואין מתמצות מגופן וכן אמרו שם לענין מי רגלים דחמור דעכירי לא הוו בא מטמא אלא שהוא ממין הטמא ושרו ומשי גם כן הוא כיוצא בהן דאף שיוצא מתולעת ומתמצה מגופו מכל מקום לא עדיף מדבש וכו' ואף דבמשכן הקפידה תורה שלא ישתמשו אף במין הטמא כמו משי שכתב רבינו בחיי לא ילפינן צרכי מצוה מצרכי גבוה ומותר לתפור היריעה במשי וכו' וביאר יפה כל הסוגיא דפרק במה מדליקין דף כ"ח תחש שהיה בימי משה וכו' אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים וכו' אלא לתפילין וכו' ועוד האריך בזה ומסיק דמותר לתפור במשי בין יריעת ספר תורה בין רצועות של תפילין ובחנם החמיר בספר בני יונה מלתפור במשי אלו תורף דב"ק:

ובספר ארחות חיים החדש ראיתי בחלק שני בריש סי' תקפ"ו הן לו הובא שם דברי מי שגדול ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו ואעתיק לשונו הטהור לפי שלא נתפשט ספר היקר הזה במקומות אלו וז"ל (שם באות ב' על מה שכתב הרמ"א דשופר מבהמה טמאה פסול) האחרונים האריכו בענין זה ולאשר ראיתי בספר שדי חמד מערכת חנוכה סי' י"ד שהאריך ואסף כל דברי המחברים וקבצם כעמיר גורנה לכן אקצר רק אכתוב מה שנשאלתי לשיטת הר"ן הרי בבכור שור לשבת ק"ח העלה דעור של עכומ"ז לא הוי מן המותר בפיך דאיתקש לעכומ"ז ולמה