שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רצג

דעשו הלא יש לא תתגודדו ומתרצו אביי ורבא כל אחד כדאית ליה עיין שם והלא בית שמאי עשו כדבריהם אף כנגד חומרי בית הלל ושקולים היו דבית הלל היו הרוב וכנגדן היו בית שמאי מחדדי טפי ולדברי הגאון הנ"ל מאי שייך אצלם לא תתגודדו ואף בלא לא תתגודדו יהיה אסור אלא על כרחין כמו שכתבתי) לכן בא על זה הלא תתגודדו דישאו ויתנו בדבר עד שיסכימו כולם או להחמיר או להקל ואך שאחר כל זה אם לא יבואו לעמק השוה יעשו הכל כדברי המחמירין אם הוא בשל תורה מפני שעתה אחרי שנאמר הלאו דלא תתגודדו גם הבית דין עצמם המקילין מחויבים להתנהג כהמחמירין משום מחלוקת ועל זה נצרך הלאו דלא תתגודדו. ועוד דבנדון דידן בהנחת תפילין בחול המועד (שזהו כאופן השני הנ"ל) דאין בידינו להכריע כדברי מי ואחר המחמיר לא שייך דבכל צד יש חומרא בכזה ודאי איצטריך הלאו שאם קבלו הצבור להניח שלא יפרשו מיעוט אנשים לעצמם וכדברי הר"ן בפסחים שהבאתי למעלה והא שכתב שם הר"ן הטעם משום אל תטוש הוא אך להיוצאים מתוכה דקאמר אחר זה אבל לבני העיר יש משום לא תתגודדו:

ומעתה הטיב אשר דיבר רבינו הרמב"ם שלא יהיה שתי בתי דינין בעיר אחת זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג אחר כו' כלומר שתהי' חלוקים אלו על אלו פירוש שמתוך שתהי' חלוקים אלו על אלו וזה יתנהג במנהג זה כפי שהוא מורה לעשות וזה יתנהג במנהג אחר כפי שהוא מורה אסור או מותר טמא או טהור (וכדברי הרדב"ז שאכתוב בסמוך) יגרום הדבר למחלוקות גדולות ונשאר לנו עוד לבאר דיוקא של הגאון הנ"ל למה לא כתב הרמב"ם משום שנראה כשתי תורות ואך כשנשים לב לקושית המפרשים על פסק הרמב"ם כאביי ולא כרבא נראה שקושיא חדא מתורצת בחבירתה דהן כל פלוגתתן של אביי ורבא באיזו אופן אמרינן לא תתגודדו נוסב על טעמו דלא תתגודדו שלא יהיה נראה כשתי תורות עיין שם ביבמות דף י"ג וי"ד דהטעם מפני המחלוקת לא שייך במגילה אחרי שכן תקנו רז"ל ומי ירום ראש לחלוק חלילה ואצל בית שמאי ובית הלל אף אם עשו בית שמאי כדבריהם לא יביא הדבר מחלוקת עם בית הלל שנוחים ועלובים היו (עירובין דף י"ג ע"ב) גם חיבה וריעות נוהגין זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו (יבמות י"ד ע"ב) ועל קוטב זה אמרו שם אביי ורבא כי אמרינן כו' ואם כן בזמן הזה דיש לחוש למחלוקת בודאי אף רבא מודה דאף בשני בתי דינין בעיר אחת שייך לא תתגודדו ועוד יש לומר דהתם אך לעצמם עשו כדבריהם (שוב ראיתי בחידושי רשב"א בדף י"ד שכתב עשו הם ועשו אחרים עיין שם אבל מדברי רדב"ז דלקמן לא כן משמע ואולי יש לומר אף לדעת הרשב"א שאצל בית שמאי ובית הלל אף בהוראה לאחרים לא יגרום מחלוקת ודוחק) ולא שייך אצלם מחלוקת כנ"ל אבל כהיום אם נחלקו שתי בתי דינין אם כל אחד יורה כדבריו הלא לכל מי שבא לשאול יורו לו כדבריהם ונמצא לפעמים בבית אחד זה יעשה דבר זה בהיתר מה שחבירו יתנהג בדבר זה איסור לפי הוראת בית דינו ולכן שפיר כתב הרמב"ם בטעמא דלא תתגודדו משום מחלוקת כדי שאף בשני בתי דינין יהיה הלאו דלא תתגודדו דהטעם שלא יהיה נראה כשתי תורות הוא אך בבית דין אחד וכרבא ביבמות הנ"ל:

ואם כן אדרבה יש מזה הכרח שהרמב"ם לא פסק כאביי דאם כן הוה ליה לומר הטעם שנראה כשתי תורות וכמו שהוא לאביי באמת ותהלות לאל יתברך מצאתי עיקר דברי אלה בתשובת רדב"ז חלק חמישי בלשונות הרמב"ם סימן אלף שפ"ד אות י"א וז"ל אפשר לומר דפסק הרב כאביי בהא משום דמסתבר טעמו שלא ירבה מחלוקת בישראל (נראה לי שרצונו לומר דמסתבר טעמו של הרמב"ם בהא משום מחלוקת דאביי לא מצינו שיאמר טעם זה) דכיון שהם בעיר אחת אף על גב שהם שני בתי דינין אי אפשר להנצל מן המחלוקת שהרי הצבור הנגררים אחריהם זה מיקל וזה מחמיר זה פוטר וזה מחייב זה מטמא וזה מטהר והעם פוסחים על שתי הסעיפים וירבה ביניהם השנאה והמחלוקת וזה דבר נראה לחוש העין אבל שתי בתי דינין בשתי עיירות לית לן בה דכל עיר ועיר ימשך אחר בית דינו ומה שהקשה רבא לאביי והא בית שמאי ובית הלל כשתי בתי דינין בעיר אחת דמי לא קשיא לאביי כולי האי דשאני בית שמאי ובית הלל כיון שיש בכל כת מהם כמה וכמה בישראל כשתי בתי דינין בשתי עיירות דמי וכל שכן שכבר הי' מחלוקתם מפורסם ואף על פי שכל כת היה עושה כסברתו דהכי מסקינן בגמרא לא נמנעו אלו מאלו מפני שחסידים גמורים היו והיו מודיעים לחבריהם וכו' שהרי כל מחלוקותם לשם שמים וכו':

אי נמי יש לומר דאפילו לדעת רבא דבשתי בתי דינין לית לן בה הוא אך בשתי בתי דינין חשובין כבית שמאי ובית הלל שלא ימשך מהם מחלוקת מהטעמים שכתבתי למעלה אבל שתי בתי דינין בעלמא בעיר אחת מודה רבא שיש לחוש למחלוקת וקרינן ביה לא תתגודדו וכו' עכ"ל עיין שם והרי מיושב כל דברי הרמב"ם בזה וכזה יש לפרש דברי הרמב"ם בספר המצות (ויותר נכון לומר בפירוש דברי הרמב"ם לאופן השני הנ"ל) ואין להאריך:

ומה שכתב הגאון הנ"ל בפירוש דברי הרמב"ם דלא תתגודדו הוא אך במנהג לבד שאינו תלוי באיסור כלל אנכי הרואה במגן אברהם סי' תצ"ג סעיף קטן ו' דאדרבה דבמנהג שאין בו סרך איסור ואך יתנהגו כן לאיזו טעם או משום הידור מצוה וכדומה אין בזה לא תתגודדו והדברים מפורשים בגמרא יבמות סוף דף י"ג עיין שם (ואף למסקנת הש"ס אין דין זה נסתר ודו"ק) ויש לכוין זאת בדברי הרמזים שהביא המגן אברהם סי' תצ"ג עיין שם ודו"ק והטעם נראה לי דדוקא במנהג של איסור אם אחד יעשה כך והשני כך נראה האחד בעיני השני כעובר איסור או שיחזיק טהרות במה שהוא נוהג טומאה ויביא הדבר למחלוקת אבל במנהג או הידור מצוה לבד לא יביא הדבר מחלוקת אם הוא לא יתנהג בכה או לא יהדר במצוה כל כך או להיפך ובזה נראה לי ליישב עוד ראיה שהביא בעל תפילין דמרי עלמא הנ"ל בפרק כ"ג וז"ל ועוד משנה שלימה שנינו בפרק לולב הגזול אמר ר"ע צופה הייתי בר"ג ור"י שכל העם היו מנענעים את לולביהם והם לא נענעו אלא באנא ה' הרי מפורש שלא היו חוששים למנהג הקהל ועושים מאליהם היפך מנהגם על כי יודעים היו כי האמת אתם עכ"ל ולפי הנ"ל אין בזה לא תתגודדו מפני שאך מנהג לבד הוא ולא תלוי באיסור כלל:

אך זאת צריך למודעי במה שראיתי בספר יד מלאכי בכללי הדינים סי' שנ"ה (והובא גם בספר היקר שדי חמד גם במגן אברהם סי' תצ"ג מועתק זאת מהספר כנסת הגדולה בשם הרמב"ם פרק י"ב מעכו"ם אבל לא נמצא שום רמז בהרמב"ם מזה) וז"ל לא תתגודדו לא שייך במי שנוהג כן משום שבמקומו שיצא משם היו מחמירין כן כיון שאם היו המקילים הולכים למקומו היו צריכים לנהוג איסור וכו' עכ"ל ובעניי לא אוכל לצייר דין זה דבאין דעתו לחזור מבואר בחולין דף ח"י ובר"ן פסחים הנ"ל שהוא כבני העיר אף לענין קולא המקום שבא לשם ובדעתו לחזור אשר מבואר בתוספות ורא"ש ור"ן הנ"ל דנותנים עליו חומרי המקום שיצא משה אם כן מאי הראיה שהביא שאם היו הולכין המקילים למקומו היו צריכים לנהוג איסור הלא בדעתו לחזור לא חל עליו חומרי מקום שהלך לשם וכדאמרינן בפסחים דף נ"א ובמפרשים שם ואפשר שכתב זאת לדעת הרמב"ם בהלכות יום טוב דאף באין דעתו לחזור נותנים עליו חומרי המקום שיצא משם ולהכי שפיר כתב שאם היו המקילין הולכים למקומו היו צריכים לנהוג איסור באין דעתו לחזור וצריך עיון. הנלע"ד כתבתי להעיר דברי הצעיר חיים פערילמוטטר ברא"ש נ"י מעיר לאדז יע"א:

ונשאל הגאון נצי"ב במשיב דבר בענין התפלות שבני אשכנז מתגוררים בארצות אחרות שעל פי רובם מתפללים בנוסח ספרד ואף שבתי כנסיות מתפללים קרוב לאשכנז מכל מקום הם שמתפללים בבית המדרש של ספרדים איך יתנהגו בנוסח התפלה וגם על דבר הקדושות אם מותרים לענות קהלת ספרד או שנצרך לענות גם הקדושות כמנהג אשכנז ואחר שנשא ונתן בתשובתו בדין זה סיים בסוף התשובה וז"ל ולהך דינא שנשאלנו הדין כך הוא לפענ"ד דבתפלה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר ולכולי עלמא לית כאן משום לא תתגודדו להרמב"ם משום