שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רצב

שכן מבבל לארץ ישראל כו' אבל מארץ ישראל לבבל אם ישנה את המנהג אין כאן מחלוקת וכו' עכ"ל ונראה לעניות דעתי דלהכי כתב רש"י אם ישנה מנהגן לעיניהם כו' דמפרש דברי הגמרא לא כהר"ן (ועיין שם) ואך אביי מוקים להא דרבה בר בר חנה שהיה דעתו חזור וכדברי רב אשי לקמן ואך בזה פליגי אביי ורב אשי דאביי סובר דהמשנה מיירי אף בדעתו לחזור והאיסור הוא דרבנן לכן מחלק דמארץ ישראל לבבל לא יהיה מחלוקת משום דכייפי להו ואם כן שפיר כתב רש"י אם ישנה לעיניהם דוקא לעיניהם אבל בצנעא או שלא יהיה מנכר שרי משום דבדעתו לחזור אין שום סברא דיהיה לא תתגודדו מדאורייתא וכנ"ל ואם כן מארץ ישראל לבבל אף לעיניהם מותר ודו"ק אבל רב אשי סובר שהמשנה מיירי באין דעתו לחזור והאיסור הוא אף מדאורייתא ולכן משום דרבה בר בר חנה דעתו לחזור היה אין בזה לא תתגודדו ואך משום אל ישנה מדרבנן לכן בסייה מפניהם ואם כן לאביי בודאי הוה שרי לרב אם היה דעתו לחזור לשנות אף לעיניהם ואף דרבה בר בר חנה כסייה מינייהו יש לומר דשוינהו ככותאי וכדאיתא שם (עיין בר"ן ורש"ל) אבל למה דמתרץ אביי יש לומר דאף קבל עם מותר דאין כאן מחלוקת כלל דמארץ ישראל הוא ואף לתירוץ רב אשי שם על כל פנים לא עבר רב אלא תתגודדו כדברי המחבר דיש לומר גם לדעתו דרב לא ידע שיתיישב בבבל והיה דעתו לחזור ואולי באמת חזר רב לארץ ישראל אלא שאחר כך בא בחזרה לבבל (ולדברי הר"ן יש לומר באופן אחר) ודו"ק היטב בכל זה שוב ראיתי שבעובדא דרב בלאו הכי לא היה לא תתגודדו לפי דברי המגן אברהם בסי' תצ"ג סעיף קטן ו' דמנהג שאין בו סרך איסור אין בו לא תתגודדו וראיה מדברי הגמרא יבמות סוף דף י"ג עיין שם:

והנה לפי שדברי הרמב"ם בהלכה זו דלא תתגודדו נראים תמוהים וכאשר עמדו על זה נושאי כליו לכן אבאר דבריו לפי קט שכלי גם ראיתי להעיר על מה שראיתי מדובר בזה אשר אינו נראה לפענ"ד:

הנה בספר היקר והנחמד שדי חמד מערכת חול המועד אות י"ד כאשר האריך להביא דברי האחרונים בענין לא תתגודדו הביא (בד"ה אך ראיתי) דברי ספר (לא הזכיר שם הספר) שעמד לבאר דברי הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות עכו"ם שכתב ובכלל אזהרה דלא תתגודדו שלא יהיה שתי בתי דינים בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות עכ"ל ותמהו בזה שנראה שפסק בזה כאביי בפרק קמא דיבמות י"ג ולא כרבא דאמר כי אמרינן לא תתגודדו כגון בית דין בעיר אחת וכו' אבל שתי בתי דינים בעיר אחת לית לן בה ועוד תמה הגאון הנ"ל על לשונו של הרמב"ם דנקט מנהגא ולא נקט איסורא ואם כונתו להשמיענו דגם במנהגא איכא משום לא תתגודדו מפני המחלוקת על כל פנים היה ליה לכתוב דין לא תתגודדו באיסורא משום דמיחזי כשתי תורות ולישמעינן נמי דגם במנהגא איכא לא תתגודדו ומה ראה להשמיט הדין באיסורין והאריך לבאר דברי רבינו ותורף דבריו הוא שדין לא תתגודדו לא שייך באיסורין דאין לומר באיסורין לא תעשו אגודות אגודות דממה נפשך אם צד אחד מן החולקים מרובים בחכמה ובמנין פשיטא דהמיעוט נגרר אחריו ואסורים לחלוק לעצמם וכו' ואם כששני הצדדים שקולים ואין הכרע ביניהם בזה ודאי לא יאמר הכתוב לא תתגודדו וכל אחד צריך לעמוד בדעתו ואין חשש מחלוקת דוחה איסורין ובקושטא ליכא כלל משום מחלוקת ולא מיחזי כשתי תורות שהכל יודעין שחלוקים בדין ומה יעשו מי ידחה מפני מי בדבר שיש בכל צד חומרא ובדבר שצד אחד מחמירין וצד אחד מקילין גם כן הלכה פסוקה הוא בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל ולא שייך כלל לא תתגודדו ועל כרחין דקרא לא תתגודדו אמנהגא קאי דכיון דלאו מדיני התורה היא ולא שייך בזה קביעות הלכה בהא קאמר קרא לא תעשו אגודות ולא משום דמחזי כשתי תורות דהא לא תורה היא אלא משום המחלוקת כו' ולכן לא כתב הרמב"ם לא תתגודדו באיסורין וכו' עכ"ל והגאון המחבר שיחיה הביא סעד לדבריו מלשון הרמב"ם בספר המצות שכתב וז"ל והנה אמרו שבכלל אזהרה זו מחלוקי דתי העיד במנהגם וחילוק הקבוצים ואמרו לא תתגודדו וכו' דמשמע דרק במנהגי העיר איכא לא תתגודדו ולא באיסורין עוד כתב הגאון המחבר שיחי' דמדברי ספר הנ"ל נראה דבנדון דידן בהנחת תפילין בחול המועד דהוא מידי דאיסורא שנחלקו אם אסור להניחם במועד יכולים במנין אחד לעשות קצת בענין זה וקצת בענין אחר וליכא משום לא תתגודדו אלא שמדברי האחרונים בכמה דינים נראה דמשמע להו שגם בדינים ובאיסורין נאמר לא תתגודדו עכ"ל:

ואם שכפי הנראה שבעל הספר שמביא המחבר ידיו רב לו ואינני כדאי להשיב עליו ומה גם שהגאון המחבר שיחי' הסכים עמדו בכל זה ארהב בנפשי עז למען האמת אשר לא יחת מפני כל ולכתוב את הנלע"ד להעיר בדבריהם וראשון נאמר במה שהעמיד בדעת הרמב"ם דלא תתגודדו הוא אך במנהג לא באיסורין ומשמע דאף במנהג הבא מחמת איסור שזה נוהג כך לפי"ד פוסק או גאון זה שמחמיר או מיקל וזה נוהג כך לפי דברי פוסק זה גם כן לית בזה משום לא תתגודדו שהרי הגאון המחבר יחי' דייק מזה דגם בענין הנחת תפילין בחול המועד שנחלקו בזה גדולי קמאי אי חייב להניח או אסור להניח גם כן לית בזה לא תתגודדו ולענ"ד דברים האלה תמוהים והדבר הוא מהיפוך אל היפוך דהלאו לא תתגודדו באמת הוא אך באיסורין והוא על שני פנים א) אם נחלקו המורים והם שקולים בחכמה ובמנין זה אוסר וזה מתיר זה מטמא וזה מטהר בא על זה הלאו דלא תתגודדו פירוש שכל אחד לא יעמוד על דעתו ויתנהג הוא והנמשכים אחריו כדבריו ואם כן יהיו אגודות אגודות וירבה הדבר מחלוקת אלא ישאו ויתנו בהלכה עד שיתנהגו כולם בשוה (וכן דברי החינוך שא' בסמוך):

וכל זה אם החולקים הם ביחד או שני בתי דינין בעיר אחת או בית דין אחד בעיר אחת לכל אחד כדאית ליה. ב) אם נחלקו הפוסקים זה אוסר וזה מתיר אשר בתר רוב לא שייך בזה כמובן וגם להכריע אנו אין לנו כח ורשות ואם כן יוכל כל מקום להתנהג כפי שיקבלו עליהם נהרא נהרא ופשטיה בזה שייך גם כן לא תתגודדו שלא יעשו מקצתם כך ומקצתם כך והמיעוט נגרר אחר הרוב ואם הם בשוה יעשו כולם להחמיר וז"ל החינוך במצוה תס"ח וכתב הרמב"ם כי עוד דרשו רז"ל בכלל אזהרה זו שלא יהיו שתי בתי דינין בעיר אחת זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקת ולשון לא תתגודדו כלומר לא תעשו אגודות אגודות כלומר שתהיו חלוקים אלו על אלו וממורי י"א למדתי שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחלוקים קצתם על קצתם והם שוים בחכמה שאסור לעשות כל כת מהם כדבריו שזה גורם מחלוקת ביניהם אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעת אחת ואם אי אפשר בכך יעשו הכל כדברי המחמירים אם המחלוקת הוא על דבר שהיא מן התורה אבל בשני בתי דינין חלוקים והן שוים בחכמה לא נאמר על זה לא תתגודדו כו' עכ"ל משמע מדבריו שאך לענין זה הביא דברי מורו שאין הלאו דלא תתגודדו בשני בתי דינין בעיר אחת דלא כהרמב"ם שפסק כאביי אבל בפירושא דלאו לא תתגודדו בודאי הרמב"ם מודה שהאיסור הוא באם הם שקולים שאסור להתנהג כל כת כדבריהם ואף בשתי בתי דינין לאשר הם בעיר אחת גורם הדבר למחלוקת (כאשר יבואר טעמו להלן) אלא ישאו ויתנו עד שיסכימו כולם בשוה:

ומה שהקשה בספר הנ"ל וז"ל ואם כששני הצדדים שקולים ואין הכרע ביניהם בזה ודאי לא יאמר הכתוב לא תתגודדו וכל אחד צריך לעמוד בדעתו ואין חשש מחלוקת דוחה איסורין תמיהני הלא על זה יש לומר דקאי הלא תתגודדו דישאו ויתנו בדבר עד שיסכימו לדעת אחד ויתנהגו בשוה וכדברי החינוך הנ"ל וגם מה שכתב אחר כך ובדבר שצד אחד מחמירין וצד אחד מקילין גם כן הלכה פסוקה הוא וכו' גם על זה אתמה דהא דאמרינן דבשל תורה הולכין אחר המחמיר וכו' זהו לכל העולם אבל הבית דין עצמם שמחולקים בדין ושניהם שקולים וכל אחד עומד בדעתו שכן הוא והוי לכל אחד ודאי ולא ספק בודאי דאינו שייך אצלם הכלל הנ"ל (ועיין ביבמות דף י"ד דשקלו וטרו שם הגמרא אי עשו בית שמאי כדבריהם או לא ופריך להמאן דאמר