שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רפט

מ"ט דף ס"ב ע"ב וע"ג דתפס במושלם דמדאוריתא הוא ובנה בניינים על פי זה ותמה עליהם שנעלם מהם דברי הרמב"ם בספר המצות שכתב שהוא מדרבנן ושמסוגיא דפרק קמא דיבמות לא מוכח מידי שהוא מן התורה אלו תורף דב"ק גם בספרו שיורי ברכה א"ח סי' קנ"ו אחר אות ג' הובאו דבריו שבשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ח"י הביא דברי הרב באר שבע בספרו צדה לדרך שהשיג על הרא"ם כנז"ל ומר ניהו השיב על דבריו דנעלם ממנו דברי הרמב"ם בספר המצות לאוין מ"ה וכו' ושכן כונתו גם בספר היד וכו' ועוד תמה עליו שהוא עצמו בבאר שבע פרק חלק הכריח דמה שאמרו כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח אינו אלא אסמכתא וכו' עי"ש דב"ק הנה מבואר שגם פה עומד בסברתו שדעת הרמב"ם היא דהא דאגודות אגודות אינה אלא מדרבנן והרב מוהר"י עיאש בעפרא דארעא הנ"ל סתם דבריו ולא גלי לן היכי מוכח מסוגיא דיבמות דהוא מדאורייתא אמנם דברי תורה עשירים במקום אחר שבספרו מטה יהודה סי' תקנ"ה בענין הנחת תפלין בשחרית תשעה באב שיש מניחים ויש שאין מניחים כתב דמי שהוא במקום שמניחים חייב להניחם ואם אלו מניחים ואלו אין מניחים עובר משום לא תתגודדו ואיסורא דאורייתא איכא דהך דרשא ילפותא גמורה היא מדפריך הא מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת ומשני אם כן לימא קרא לא תגודדו מאי לא תתגודדו שמעת מינה תרתי וכתב שכן הוא משמעות לשון הרמב"ם בחבורו וכו' ודלא כהרא"ם וכו' אלו תורף דב"ק הרי גילה לנו היכי משמע מהסוגיא דמדאורייתא הוא והאמת שכן הוא משמעות הש"ס ואם באמת אינו מן התורה לימא קרא לא תגודדו אלא שדברי הרמב"ם שבספר המצות הנ"ל דמוכח דסובר דאינו מן התורה הכריחו למרן חיד"א לומר בדעתו שהוא מדרבנן והרב מוהר"י עיאש שלא ראה דבריו שבספר המצות שפיר נקיט דהוא מדאורייתא:

והשגתי ספר יקר נר מצוה וראיתי להרב בח"א סי' ו' ס"ק ט"ז שהביא דברי מרן חיד"א שבספר יעיר אזן הנ"ל (לא ראה דברי הרב שבשיורי ברכה הנ"ל) ועוד הביא לנו דבריו שבספר שער יוסף ד' ס"ו ע"ב ושבספר דברים אחדים סוף ד' קע"ו ודבריו הם ככל מה שכתב ביעיר אזן להשיג על הרבנים דנקטי בדעת הרמב"ם דהא דאגודות אגודות הוא מן התורה שנעלם מהם דברי הרמב"ם שבספר המצות לאוין מ"ה שכתב שהוא כמו דרש וכו' ושגם דבריו שבספר היד יתפרשו כן ואין הכרח ממה שכתב ובכלל אזהרה זו וכו' ומר ניהו הרב נר מצוה איפכא מסתברא ליה משום דקשה לשמוע שנעלם מעיני הרבנים הנ"ל ובראשם מרן הוא הקדוש נאמן ביתו דבריו שבספר המצות ולכן כתב שני דרכים א) דאף דמלשונו שבספר המצות מוכח דאינו אלא מדרבנן סברי מרנן דהרמב"ם בחבורו חזר בו וסובר שהוא מדאורייתא ולכן כתב שבכלל האזהרה היא שלא לעשות אגודות אגודות ואין זה מן הקושי שיש לנו הרבה כזה שבחבורו חוזר ממה שכתב בספר המצות ודבריו שבספר היד עיקר וכו' ב) אף דבריו שבספר המצות אינו מוכרח שכונתו לומר שהוא רק מדרבנן אלא כונתו לומר שעיקר קרא לאו להכי הוא דאתא אבל גם זה הוא דרשא גמורה אלא שאינו לוקה על זה לפי שאינו מפורש בתורה ודקדק כן מלשון הרמב"ם עצמו שלגבי דרשת לא תעשו אגודות כתב שזה כמו דרש ואילו כשהביא ההיא דמחזיק במחלוקת כתב שהוא על צד הדרש והיינו משום דגבי אגודות שסובר שהוא מן התורה כתב שהוא כמו דרש כלומר שאינו מפורש בתורה ונפקא מינה שאינו לוקה אבל בההיא דמחזיק במחלוקת שהוא רק מדרבנן קאמר שהוא על צד הדרש כלומר שאינו דין תורה וכו' אלו תורף דב"ק ולי הדל בהורמנותיה דמר ישוב הראשון נח לי ודבריו נכונים וראוים ליישב בהם דעת מרן וכל קדושיו עמו דנקטי בדעת הרמב"ם שהוא דין תורה ממש דודאי לא נעלם מהם דבריו שבספר המצות אלא דלא חשו להו שהם נגד המובן מדבריו בחבורו דמדין תורה קאמר אמנם ישוב השני קשה שמלבד שהדיוק בין כמו דרש לעל צד הדרש חלוש בעצמו ועוד שאם היה כותב הרמב"ם והוא על צד הדרש (כמו שהעתיק בשמו) החרשתי אבל לשון הרמב"ם (כשהביא ההיא דמחזיק במחלוקת) הוא וכן אמרו בסנהדרין המחזיק במחלוקת וכו' הוא גם כן על צד הדרש וכו' עכ"ל הנה משמעות לשון הוא גם כן וכו' מורה ודאי ששניהם שוים ואם נאמר דמה שאמר בתחלה כמו דרש היינו שהוא דין תורה אלא שאינו מפורש נצטרך לומר כן גם בהמחזיק במחלוקת וכיון שהמחזיק במחלוקת וכו' הוא ברור שאינו אזהרה מן התורה צריכים אנו לומר כן גם על דרשא דאגודות וכן ראיתי לידידי הגאבד"ק טראבלוס יצ"ו בספר מצות המלך בקונטרס הידור מצוה מצוה קס"ט ק"ע ד' קי"ד סוף ע"א שהבין ממה שכתב הרמב"ם וכן המחזיק במחלוקת הוא גם כן על צד הדרש דשוים הם וכבר כתב בשרש ח' להדיא בהא דמחזיק במחלוקת וכו' דאינו אלא אסמכתא ואם כן הא דאגודות אגודות נמי אינו אלא אסמכתא וכו' ועל פי זה קשיא ליה דברי הרמב"ם שבספר המצות אדברי הרמב"ם שבספר היד עי"ש אבל הישוב הראשון שכתב הרב נר מצוה נראה נכון ויציב ואם כן דעת הרמב"ם לפי חזרתו היא דהא דאגודות אגודות הוא דין תורה וכדנקטי הרבנים הנזכרים למעלה:

ומכאן מודעא רבה שבשדי חמד במערכת חול המועד אות י"ד (בד"ה ובשו"ת בית יצחק) הנה הבאתי דברי ידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בענין הנחת תפלין וכתבתי שנראה בעליל דנקיט בפשיטות דהא דלא תעשו אגודות אגודות הוא מן התורה והשגתי עליו מדברי הרמב"ם בספר המצות וכו' וכו' עי"ש הנה כל מה שכתבתי שם היה טרם שהשגתי ספר נר מצוה הנ"ל אמנם עתה שראיתי מה שכתב בזה כנז"ל ודבריו נראים נכונים אין מקום להשגתי על הגאון בית יצחק יצ"ו כמובן ובעיקר כללין ציין בספר גנזי חיים במערכה זו אות י"א ספרים רבים עי"ש ועיין לקמן באות ע"ט (בד"ה ובדבר) מה שהבאתי בשם ספר ארחות חיים החדש בענין זה והמעיין בדברי מרן מוהרד"ף בספרי דבי רב בפרשת ראה פיסקא ל"א דף רטו"ב ע"ב ישר יחזה דנקיט בפשיטות דהא דאגודות אגודות היא אזהרה מן התורה:

כלל עט) לא תתגודדו דדרשינן לא תעשו אגודות אגודות אם הוא דוקא במידי דאיסורא או גם במידי דמנהגא הנה הרב מוהר"ם גלאנטי בספר דברי מרדכי בקונטרס גדולת מרדכי סי' ו' כתב שמדברי רש"י ביבמות ד' י"ג ע"ב שכתב בד"ה לא תעשו אגודות דנראה כנוהגים שתי תורות וכו' משמע להדיא דהיינו במידי דמדינא כדי שלא תראה תורה כשתי תורות אבל במידי דמנהגא אין כאן לתא דשתי תורות כיון דמעיקרא מדינא שרי אלא שהחמירו בו העולם מתורת מנהג לגדר ולסייג וכן כתב רש"י שם בד"ה אמינא לך אנא איסורא וכו' דאסרי להו רבנן וכו' ודמיא לשתי תורות וכן כתב הרשב"א הובאו דבריו בספר תמים דעים סי' ק"ע וז"ל ותירץ הרשב"א דמגלה שפיר תירצו גבה משום דעיקר קושית ריש לקיש אינה אלא מארבע עשר וחמשה עשר דבדידהו איכא איסורא למקרי חד בדחבריה אבל בני הכפרים אם רצו שלא להקדים ליום הכניסה שפיר דמי דקולא היא שהיקלו חכמים וכו' וריש לקיש לא קאמר ליה אלא היכא דאיכא איסורא עכ"ל הרי דלפי דבריו אביי ורבא לא משנו אלא אמלתא דאיסורא ולא אמנהגא דהתם ודאי ליכא לא תתגודדו כיון דהוי דבר הרשות וכן משמע מדברי רש"י בד"ה אמינא לך מדלא הזכיר זמן הכפרים ומה שהזכיר כפרים בד"ה לא תתגודדו דמשמע דגם מכפרים קשיא ליה לריש לקיש היינו לפי סלקא דעתין דריש לקיש אבל לפי מאי דמסיק אמינא לך אנא איסורא שוב לא קשה מכפרים משום דקדימת הכפרים דבר הרשות הוא ולית בה משום לא תתגודדו וכן הרב הנמק"י לא הזכיר כפרים ובדף קכ"ב ע"ד שקיל וטרי בדעת הרא"ש אי סבירא ליה כרש"י או לא ושוב מצא בקיצור פסקי הרא"ש ביבמות פרק קמא סי' ט' שכתב דבר התלוי במנהג מקומות שבמקום זה נהגו כך ובמקום זה נהגו כך אפילו נתקבצו בני שני המקומות במקום אחד ועשה כל אחד כמנהג מקומו לית לן בה והאריך לבאר דברים אלו שהדברים תמוהים לכאורה ואחר שביאר הדברים סיים בדף קכ"ג ע"ב (בד"ה ואחרי הודיע) הרי להדיא דסבירא ליה כרש"י והרשב"א דבמנהגא ליכא לא תתגודדו עד כאן לשונו:

אמנם מדברי הרמב"ם בסוף הלכות עבודה זרה (פרק י"ב דין י"ד) מתבאר שגם במנהגים איכא משום לא תתגודדו