שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רפח

חיישינן ללעז אלא בדבר דלפי הלעז עברו הראשונים אדאורייתא אבל בדרבנן לא חיישינן והוא כתב דבתשובה הוכיח דאף בפיסול דרבנן חיישינן ללעז עי"ש ומדברי הפוסקים בכמה עניינים מתבאר יפה כמו שכתב הגאון שיירי טהרה כמו שיראה הרואה וספר גט פשוט אין מצוי אצלי לראות דב"ק ועיין עוד בספר שיירי טהרה הנ"ל דף פ"ח ע"א דמצדד בכלל הנ"ל ועיין טורי זהב א"ח סי' קס"א סק"ו:

כלל עה) לעז על הראשונים דבר שהוקבע הלכה בש"ס או פוסקים ואחר כך קבעו מנהג נגד הדין מנהג כ"ה לא משגחינן ביה ובטלינן ליה ולא חיישינן ללעז על הראשונים דאמאי עשו נגד הדין כן כתב בסמיכה לחיים דף י"ב ע"ב בשם הרב שרש יוסף בכללי מיגו ועיין מעין זה להרב בית דוד באה"ע סי' פ"ו הביא דבריו הרב שבט בנימן דף ע"ז ע"ג:

כלל עו) לעז על גיטין הראשונים הדבר פשוט דלא אמרינן כן אלא בדבר שנוהג בכל גטין הניתנים כגון בשם העיר או בנוסח גופו של גט אבל לא בשמות האיש והאשה דכל גט הוא ענין בפני עצמו ויש לתקן הענין יותר כן כתב הגאון טיב גטין בליקוטי שמות סק"ז והביא דבריו הרב פתחי תשובה סי' קכ"ט ס"ק ל"ו (ד"ה ומ"ש עוד הבאה"ט) ובפתחי תשובה לסדר הגט למהר"ם אות ב"ן ולפי זה נראה דבענין ניקוד הרפ"ה דאינו דבר השוה לכל גטין אין לנו לחוש ללעז הראשונים ועיין מה שכתבתי לעיל אות ע"ב וק"ל ועיין מה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת גט סי' ל' אות ז' (בשדי חמד ח"א):

כלל עז) לא ראינו אינו ראיה הוא דוקא בדבר שאינו הווה ורגיל אבל דבר ההווה ורגיל אמרינן לא ראינו הוי ראיה כן כתב הרב פתח הדביר ח"ב דף צ"ה ע"ג בשם הרב פרח מטה אהרן ולפי הנראה זוהי סברת הגאון שפתי כהן ח"מ סוף סי' ל"ז ועיין להרבנים פרי צדיק דף פ"ח ובתומים שם ויעיר אזן אות ט' ישרי לב במערכת מנהג דף כ' ע"ב אות י"ב ובקונטרס אחרון שם דף קי"ב אות ל"ב ומוהרמר"י בסדר הגט בסדר שלישי שני אות ד' ובדרכי משה ח"מ סוף סי' ל' ובשלטי הגבורים ריש פרק הפועלים וצמח צדק החדש באה"ע סי' קנ"ג אות וי"י ובסי' קנ"ד ומלואת אבן דף ב' ע"ב ובבית שמואל סי' מ"ז סק"א כסף נבחר כלל כ' פתחי תשובה יו"ד סוף סי' שצ"א משא חיים דף ט"ן ע"ג אות קצ"ט שם אריה בחלק אה"ע סי' ל"ד ובספר הארות השמש לידידי הגאון אבד"ק ראגווא יצ"ו בסי' יו"ד (ד"ה ובאוה"ג) ובדף האחרון שבספר בעמוד ב' ס"ק י"א טהרת המים בקונטרס שיורי טהרה במערכת הרי"ש אות נו"ן על מה שכתבו הפוסקים באהע"ז סי' קנ"ב ס"ד דכשהיו כולם במעמד אחד לא ראינו הוי ראיה ציין לעיין ערך השלחן חלק ח"מ סוף סי' כ"ט ועיין שם במערכת העי"ן אות ע"ט דף קכ"ט ע"ג והרב אהל ישרים דף כ"ד אות ל"ב ציין יד מלאכי אות ק"ה וכתב וכן לא שמענו אינה ראיה תוספות יום טוב בפרק ו' דבכורות ועיין כנסת הגדולה חשן משפט סי' כ"ט הגהת בית יוסף אות ל"ו קצת כללים בזה ובספר אברהם אזכור אות מ"ד ציין מחזה אברהם קובץ קטן דף קי"ב:

כלל עח) לא תתגודדו דרשינן בסוף פרק קמא דיבמות דף י"ג ע"ב לא תעשון אגודות אגודות נראה מדברי הגאון חקרי לב יורה דעה חלק ראשון סי' פ"ד שהביא הגאון מר בריה בספר נדיב לב ח"ב דף צ"ג ע"ד שסובר דעיקר דרשה זו היא מדאורייתא עיין שם וכן הוא משמעות לשון הרמב"ם בסוף פרק י"ב מהלכות עבודה זרה (דין י"ד) ובכלל אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת זה נוהג במנהג זה וזה במנהג אחר וכו' שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות עכ"ל וכן מתבאר מדברי מרן כסף משנה שהקשה היכי לקי הא הוי לאו שבכללות וכו' עי"ש וכן ראיתי לרבין חסידא בארעא דרבנן במערכה זו אות דש"ה שכתב דהרא"ם בפרשת ראה כתב דדרשה זו אינה אלא אסמכתא בעלמא ולא אסור אלא מדרבנן וכתב על דבריו אבל מדברי הרמב"ם שכתב ובכלל אזהרה זו וכו' (הביא לשונו הנ"ל) משמע דדרשה גמורה היא והרב מוהר"י עיאש בעפרא דארעא שם כתב כן הסוגיא דסוף פרק קמא דיבמות מוכחת ותימה הוא על הרא"ם עכ"ל גם הגאון פרי מגדים באשל אברהם סי' תצ"ג סק"ו כתב דלא תעשו אגודות וכו' הוא דין תורה כמו שמתבאר מדברי הכסף משנה וכו' ועם שציין להפרי חדש ודעתו היא שהוא מדרבנן כמו שאכתוב להלן בס"ד מכל מקום מתבאר להמעיין בדבריו שלא חזר בו מסברתו מפני מה שראה דברי הפרי חדש שהרי הוקשה לו דמבואר בסי' תס"ח שאם דעתו לחזור שרי בצינעה ואף בפרהסיא אינו אסור אלא מפני המחלוקת מדרבנן לא מן התורה מלא תתגודדו ויישב דהואיל ובאקראי לפי שעה הוא אין שייך אגודות והוקשה לו מפורים וכו' עי"ש הרי דאף אחר שראה דברי הרב פרי חדש מחזיק בסברתו שהוא דין תורה:

אמנם מרן הפרי חדש בנימוקיו על הרמב"ם שבספר מים חיים כתב וז"ל בכלל אזהרה זו וכו' שלא כדברי הרא"ם בפרשת ראה דדרשה דאגודות אינו אלא אסמכתא בעלמא ומיהו בספר המצות לאוין מ"ה כתב הרב כדברי הרא"ם וגם דבריו שבכאן אפשר להסכימם עם מה שכתב בספר המצות שהרי שם כתב גם כן כלשון הכתוב בחבור ואף על פי כן סיים דהוי דרש ודוק עכ"ל ונזדמן לידי ספר סדר למשנה (הוא חבור נפלא על הרמב"ם) וראיתי שגם הוא מסכים לסברת הרב פרי חדש (וכנראה לא היה בידו ספר מים חיים הנ"ל) ולפי שאין הספר מצוי אעתיק דב"ק בזה וז"ל בעיקר דברי מרן אני תמיה שהוא הבין דמניעה מלעשות שני בתי דינים בעיר אחת היא אזהרה גמורה וממילא דלוקין על לאו זה כי היכי דלוקין על לאו דשריטה וגדידה וכו' כנזכר בהלכה הקודמת דמאי שנא כיון דשניהם בלאו אחד נאמרו ובעיני יפלא דאם כן מדוע הכחיד תחת לשונו ולא הזכיר באחד מחבוריו שלוקין אם עשו שני בתי דינים בעיר אחת וגבי שריטה וגדידה בהלכה הקודמת לא נמנע מלכתוב דלוקין את העובר וכו' ובהלכות סנהדרין פרק י"ט במנין הלאוין שיש בהם מלקות גרידא הוא מונה מלקות בשריטת המת ומדוע לא חשיב בהדייהו מלקות דלא תתגודדו אם עשו שני בתי דינים בעיר אחת וכו' לכן נראה לדעת הרמב"ם דאין לוקין על לאו של לא תתגודדו על פי מה שכתב בספר המצות בלאוין מ"ה שהזהירנו מעשות שרט לנפש וכו' לא תתגודדו וכו' ולא תעשו אגודות כמו דרש וכן אמרו המחזיק במחלוקת וכו' גם כן על צד הדרש הרי מפורש דאיסור עשיית שני בתי דינים דנפקא לן מלא תתגודדו על דרך דרש ואסמכתא הוא וכבר כתב רבינו בשרשיו דכל שאינו מפורש אזהרתו באחת מי"ג מדות או מיתורא דקרא אם אמרו בפירוש שהוא מדאורייתא מכניסין אותו במנין וכו' ואם לא אמרו בפירוש וכו' לא מיקרי דאורייתא וקרא אסמכתא בעלמא הוא ואם כן מניעת שני בתי דינים אינו דאורייתא כלל הם אסמכוהו אקרא לא תתגודדו וכן כתב להדיא הרא"ם ות"ל שכיונתי לדעתו עכ"ל ונראה שמה שכתב שלדעת הרמב"ם אין לוקין על לאו של לא תתגודדו וכו' כונתו על אגודות וכו' ופשוט הנה מבואר דנקיט בדעת הרמב"ם דאינו אלא מדרבנן אלא שמה שהכריח כן מדלא הזכיר הרמב"ם מלקות בעושים שני בתי דינים בעיר אחת איני מבין בעניותי דלדידי חזי דאף לדברי מרן שהיא דרשא גמורה אין על זה מלקות משום דהוי לאו שבכללות ורק על הגדידה הוא דאיכא מלקות משום שמפורש דעיקר קרא להכי הוא דאתא אבל לעשיית אגודות דלאו עיקר קרא להכי נראה דאינו לוקה אף אם נאמר שהוא מן התורה:

ומצאתי שמרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכת הבי"ת אות ח' כתב שהרב צדה לדרך בפרשת ראה השיג על מה שכתב הרא"ם דהא דאגודות אגודות הוא מדרבנן מדברי הרמב"ם שכתב בכלל אזהרה זו וכו' דמשמע שהוא מן התורה וכתב על דבריו דאף דמרוצת הלשון מורה כן אבל אינו כן שהרי הרמב"ם בלאוין מ"ה כתב מפורש בהיפך ומדמי לה להא דהמחזיק במחלוקת שאינו אלא אסמכתא בעלמא ושכן כתב הרב פרי חדש וכו' והביא מה שכתבו הרבנים ארעא דרבנן ועפרא דארעא שהוא מן התורה ושכדבריהם כתב גדול אחד בשו"ת מעיל צדקה סי'