שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רפז

וחזקיהו המלך הסיר הבמות ושבר המצבות וכו' ולא חש ללעז שיאמרו על הצדיקים שלפניו שהיו עובדי עבודה זרה ולא ללעז על המלכים הצדיקים שקדמוהו שהניחום ולא ביערום והכתוב מספר בשבחו על זה וגם בש"ס ופוסקים מצינו בכמה מקומות אי איישר חילי אבטליניה ולא חשו ללעז על הקודמים להם וכן כל אותם פוסקים ראשונים ואחרונים אשר קבצם כעמיר גורנה מוהרח"ף בספריו הקדושים סמיכה לחיים סי' א' ד' ט' והלאה ובחקקי לב יו"ד סי' ט"ל דכולהו רבנן סברי מרנן שיש לבטל מנהג שיש בו צד איסור אפילו איסור דרבנן כמו שכתבתי למעלה הרי גם הם לא חשו להכי כלל:

ומה שכתב הרב כנסת הגדולה ביו"ד סי' ס"ד הגהת בית יוסף אות מ' על ענין חלב שתחת קירום הלבן ועב דמקום שנהגו בו היתר ורוצים לבטל מנהגם ולמיעבד לחומרא דאיכא מאן דאמר דאין רשאים דיש לעז וזילזול על הראשונים שהיו אוכלים חלב שאני התם שאין האיסור ברור דרבוואתא קמאי פליגי בהאי חלב אם הוא אסור או מותר ולא נתבטלו דברי המתיר וגם חכמי הדור שבימינו לא מצאו הכרע בזה אלא דמספיקא רצו לנהוג להחמיר מכאן ולהבא ואף בההיא לא אשכחן מאן דסבירא ליה הכי אלא ההוא זוגא דרבנן שהביאם בכנסת הגדולה שם ואינם מהפוסקים הידועים ומפורסמים ולעומת זה הרבה מהפוסקים המפורסמים אשר מימיהם אנו שותים מחו מאה עוכלי אהאי סברא וסברי שיכולים להחמיר מכאן ולהבא כמו שכתב שם בשם הרבנים מוהריב"ל בח"ג סי' י"ד ומוהראנ"ח ח"ב סי' י"א ומשא מלך בדיני המנהגות חקירה י"ד ומוהר"ר ברוך בן ברוך ומוהריב"ל שם הוכיח כן מדברי הרא"ש כלל מ"ג סי' ו' ומוהרא"י בתרומת הדשן סי' רל"ב ומסיק שם ויותר יש לחוש על מה שיאמרו עלינו שאנחנו אוכלים חלב וכו' ולא נניח מלאסור מה שראוי לאסור משום לעז על הראשונים עכ"ל וזהו כמו שכתבתי למעלה שיותר יש לנו לחוש ללעז ולקילקול של עצמינו גם גדול האחרונים הרב פרי חדש במנהגי איסור סעיף י"ב האריך והעלה דכל שיש פיקפוק מעיקר הדין או דהוי פלוגתא דרבוואתא וכיוצא מבטלינן המנהג ודרך המלך נלך ולא בדרכים מסוכנים והכי עדיף לן מלמיחש ללעז על הראשונים:

והביא שם מה שעמדו כמה מגדולי האחרונים בשתי תשובות הרשב"א והרא"ש שנראות כסותרות בענין זה דהרשב"א בסימן אלף ק"ץ חושש ללעז ומביא ראיה מפרק קמא דיבמות ד' ט"ו מה נעשה לצרות הראשונות והרא"ש בכלל מ"ג סי' ו' נראה שאינו חושש משום כבוד הראשונים ולדידיה חזי דלא פליגי אך בחלקות ישית דאם הדבר הוא שמעיקר הדין אין לפקפק במה שנהגו רק שהיה מקום להזהירם לכתחלה בזה יש לנו לחוש ללעז משום כבוד הראשונים אבל אם במה שנהגו יש לפקפק בו מעיקר הדין אין לחוש משום לעז על הראשונים ולכן הרשב"א דמיירי בדבר שנהגו היתר על פי דעת רבם של אותו מקום דהיינו בחתם סופר ועד שנהגו כדעת הרי"ף שהוא מקומו כמו שכתב הרשב"א שם להדיא שכבר נהגו שם על פי הרי"ף ומקומו של הרב הוא וכו' ובמקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב ובמקומו של ר' אליעזר היו כורתים עצים ומכל מקום טוב הוא להזהירם מכאן ולהבא ואהא הוא דיליף מהא דמה נעשה לצרות וכו' שאין לעשות מעשה שיראה ממנו שום קילקול למה שנעשה לראשונות אלא דהכא שאני דהרואה אומר וכו' הא לאו הכי לא והיינו טעמא דכיון דקושטא הוא שלפי הדין אין לנו לכופם לבטל מנהגם רק להזהירם על צד היותר טוב משום הכי יש לנו לחוש שלא ימשך מזה שום היזק או דבר כיעור אפילו בענין קל מצורף לזה שאחר שהראשונים כדין היו עושים יש לנו לחוש ללעז וקילקול שלהם אבל הרא"ש לא איירי במקום כבודו של הרמב"ם אלא בשאר מקומות הרחוקים שסמכו עליו באותו הדין ולא עשו כשורת הדין דכיון דפליגי רבוואתא עליה אין לעשות גט מעושה מאחר שאינו רב מקומם ומשום הכי דינא הוא דמבטלינן מנהגייהו ולא שבקינן להו למיעבד שלא כדין מחשש לעז דקמאי שאין ראוי להניח מלאסור מה שראוי לאסור משום לעז הראשונים וכדכתב מוהריב"ל שאם הם עשו שלא כדין אין אנו אחראים להם והרא"ש מודה להרשב"א דהיכא דהוי מקום רבם שבקינן לה אפילו מכאן ולהבא כל היכא דאיכא לעז אלו תורף דב"ק:

והנה לעיל כלל כ"ה הבאתי מה שכתבו בשם הרב גנת ורדים לחלק יצא בין קולא לחומרא ותמהתי בזה כיעויין שם ועתה בשנתינו תרס"ב בבא אלי ידידי הרב המופלא וכבוד ה' מלא מוהר"ר גבריאל שבתי איש ירושת"ו יצ"ו הראתי לו כל הכתוב לחיים בכלל כ"ה הנ"ל ובקשתיו שבשובו לביתו יעיין במילי דמר ניהו רבה הגאון גנת ורדים (הספרדי) ויודיעני אם צדקתי בתמיהתי והמלאך גבריאל יצ"ו נעתר לבקשתי ואלה דברי מכתבו ביום ר"ח סיון הנ"ל אותותי אלה וכו' ותיכף ומיד עשיתי שליחות מצוה ואקח את ספר גנת ורדים וראיתי שהרב גנזי חיים הביא דברי הרב גנת ורדים בלשון סתום ומובן כמו שהבין כבודו אבל הדבר מפורש בדברי הרב גנת ורדים וז"ל הן כל אלה ראתה עין הבי"ד יפה ונטה להחמיר ותקן בלשונו שלש חלוקות אם לא באתי עד זמן פלוני יהיה גט ואם באתי לא יהיה גט ואם לא באתי יהיה גט כדאתקין שמואל בגט שכיב מרע ובזה היוצא מכל ספק ילך בטח והמערערים לא חלו בם ידים ואין איש בהם שם על לב לדעת על מה ועל מה פנו אל דרך זו רק מסברת כרסם וכו' יהמו לצאת לריב וכו' ואשר טענו בעלי הריב כי הב"ד היפה הנ"ל נקראים מוציאים לעז על הראשונים נ"ן גם בזה מהבל ימעטו וכו' וכו' ומדמו מילתא למילתא באין מבין היכא אתמר והיכא לא אתמר והרוצה לעמוד בשרשי הדברים יעמיק עיונו בדברי מוהריב"ל ח"ג סי' י"ג ותרומת הדשן סי' רל"ב והרבה פוסקים אחרונים לא עת האסף וכו' סוף דבריהם (תורף דבריהם) בהסכמה עלו שלא נקרא מוציא לעז רק כשהאחרון בא להקל נגד הראשונים אבל להחמיר מחמת איזה ספק לית לן בה יעי"ש וכן נעשה מעשה בגט קטנה כמה פעמים שהראשונים נהגו בגט אחד ובית דין שאחריהם נהגו בשנים ולא חששו ללעז הראשונים עכ"ל הרב גנת ורדים כנראה שטעות הדפוס הוא ובמקום להקל צריך להיות להחמיר ומדוקדק בלשונו שכתב נגד הראשונים וסיים להחמיר מחמת איזה ספק לית לן בה דאי לאו הכי למה הוצרך להאריך בלשונו ולומר מחמת איזה ספק והיה די לומר אבל להחמיר לית לן בה ובפרט שאינו תורה דיליה כי הביאה משם מוהריב"ל ותרומת הדשן עכ"ד ידי"ן הרב הנ"ל יצ"ו ולא נתקררה דעתי בדב"ק והמעיין יכריע:

ואנכי חזון הרביתי דברי הרב בית הלל ביו"ד סי' ר"א אות א' שמתבאר יפה שאין להחמיר בדבר שנהגו להקל משום שלא להוציא לעז על הראשונים שבדין עשיית מקואות על ידי מרזבות המקלחות מים מן הגגות וכו' כתב וז"ל הנה מה שהפליג הגאון מוהר"י קולון בסוף שרש נ"ו שפשט המנהג בכל ישראל לעשות מקואות מן הגגות הנה אדרבה כבר פשט המנהג שלא לעשות מקואות מן הגגות על ידי גשמים ולא ראיתי בשום מקום במדינות פולין וליטא וגם באשכנז לא שמעתי שיש בשום מקום לעשות מקואות על ידי גשמים אך בק"ק המבורג נוהגים כן לעשות על ידי גשמים ובאמת כשהייתי שם אב"ד ור"מ ודרשתי וחקרתי שם על יד מי נתייסד מנהג זה והגידו לי שאיזה לומדים שבאו מק"ק ווילנא להמבורג קבעו מנהג ואני לא מחיתי במנהג זה מחמת שכבר נהגו כמה שנים קודם שבאתי לשם ואמרתי מאחר שנהגו כן לא אבטל מנהג כדי שלא להוציא לעז על בנים ובנות שנולדו עד הנה וגם שהגאון מהרי"ק כתב שנתפשט המנהג במדינתו שהיה דר שם על כן הנחתי להם המנהג כי כדאי הוא הגאון מהרי"ק לסמוך עליו בזה שכבר עשאוהו אבל חלילה וחלילה לעשות כן במקום אחר אפילו במקום שיש איזה דוחק לעשות מקוה כנהוג באיזה הוצאה מרובה עכ"ל ועיין עוד בשערי תשובה א"ח סי' תרמ"ט סק"ד בשם הרמ"א בתשובה סי' קי"ז ולא אוציא לעז על הראשונים שנהגו לברך על אתרוג כזה במקום הדחק ובתשובת הגאון מוהרמ"ר גימפיל אשר בספר בכורי שלמה סי' ל"ו כתב לבאר בנדונו שאין לחוש מלנהוג איסור במה שנהגו עד עתה היתר משום מוציא לעז על הראשונים וכו' ורמזתי דבריו לקמן בכלל קמ"א ס"ק ל"ב (בד"ה גם בתשובת) עיין שם וק"ל:

כלל עד) לעז על הראשונים הגאון מוהרש"ק בס' שיירי טהרה דף ט"ן ע"ב כתב בשם הגאון גט פשוט דלא