שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רפו

בשב ואל תעשה אלא דראיתי להרב שבט בנימין סי' רי"ח ד' ע"ח ע"א וע"ב האריך להכריח דלא כדכתב הרב מוהריב"ל (להוכיח מתשובת הרשב"א דיש לחלק בין קום עשה לשב ואל תעשה) עיין שם באורך ומה שכתב בסמיכה לחיים ד' י"ב ע"ב לעיין בס' מוהרח"ש אה"ע סי' ג' עי"ש אין מצוי אצלי לראות דב"ק וקצת תימה על הרב שבט בנימין שלא הזכירו ומתשובה שבספר בתי כנסיות ד' קכ"ה ע"ב נראה דסובר דאין לחלק בין קום עשה לשב ואל תעשה עי"ש מה שכתב לענין ביטול אמירת הפיוטים בחזרת מוסף ועיין להרב נחפה בכסף ח"ב ד' ח' סוף ע"א ועתה ראיתי בספר גט מקושר להרב מוהר"ם בולה סי' כ"ה אות ס"ב שהביא דברי מהרח"ש והם לענין החלבים שאם רוצים לאסור מה שהיו נוהגים היתר בתחלה כיון שהוא בשב ואל תעשה לא חיישינן ללעז הראשונים ושכן הסכים בספר משא מלך ועיין במה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת גט סי' ל' אות ז' (בשדי חמד ח"א) ובשו"ת דברי נחמיה א"ח סי' ג' כתב בנדונו שיש לחוש ללעז כמו שכתב התרומת הדשן דהיכא דיש צדדים שראוי להחמיר מן הדין מוטב לעשות כדין תורה ולחוש להבא משנחוש ללעז עי"ש שנדונו הוא שב ואל תעשה ולא בא בפיו לומר דכיון שהוא בשב ואל תעשה לית לן בה נראה מזה דאינו סובר לחלק בכך ובס' פחד יצחק במערכת קריאת ספר הורה (בד"ה עפר יעקב) הביא תשובת הרב עפר יעקב סי ל"ו שנתרעם מאד על מה שרצו לבטל פיוט אקדמות מילין שנהגו לאמרו אחר קריאת פסוק ראשון ולקבעו קודם ברכה על קריאת ס"ת דיש בזה משום לעז על הראשונים עי"ש והיינו משום דקביעותו לקודם הברכות חשיב קום עשה ואילו היו רוצים לבטל לגמרי אולי לא היה חושש משום לעז:

כלל עג) לעז על הראשונים כתב הרב שבט בנימין סי' רי"ח ד' ע"ח ע"ב בשם הרב מהראנ"ח בח"ב סי' י"א דדוקא בענייני אישות חיישינן ללעז משום דנמצא בנינו ממזרים ממה שעשו שלא כהוגן וריעותא קמן מנייהו אבל בשאר איסורין אפילו אתה מוציא לעז על הראשונים שאכלו דבר איסור מאי דהוה הוה ע"כ וספר כנסת הגדולה יו"ד סי' ס"ד וחקרי לב א"ח סי' צ"ה שציין בסמיכה לחיים ד' י"ב ע"ב אין אצלי ובתשובה שבס' בתי כנסיות שהזכרתי בכלל ע"ב כתב גם כן כדברי הרב מהראנ"ח אך מתשובת הריב"ש שהביא בשבט בנימין שם מוכח דלא שאני לן ובכל דבר יש לחוש ללעז על הראשונים וכדכתב הרב פתח הדביר ח"א ד' רי"ג ע"ד וכתב דהרואה בספרן של צדיקים יראה דלא סברי כמהראנ"ח ועיין עוד להרב מגן אברהם סי' ל"ב ס"ק מ"ח ובחתם סופר יו"ד סי' רס"ה (ד"ה אך לענין תפילין) ובחוט השני סי' נ"ו לענין טבילת נדה ביום ולהרב מגן גבורים סי' ב' ד' ה' סוף ע"ג לענין תיקון מבואות ולהרב ירך אברהם בח"א ד' כ"ב ע"ב לענין חלב שחלבו גוי ושיירי טהרה ד' ט"ן ע"ב ושו"ת דברי נחמיה א"ח סי' ג' גם מדברי הרב פרי חדש במנהגי איסור והיתר אות י"ב נראה דאין לחלק ומה שכתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות שא"ן (אחר שהעתיק דברי מוהראנ"ח הנ"ל) שכן כתב מוהריק"ש יו"ד סי' קי"ט בשם הריב"ש לא חזינא כי האי סימנא וכבר כתבתי לעיל דמתשובת הריב"ש מוכח בהיפך ועיין להרב פתחי תשובה יו"ד סי' רי"ד סק"ד שהעיר על דברי מוהראנ"ח הנ"ל מדברי המגן אברהם הנ"ל נחפה בכסף ח"ב סוף סי' ח' ד' מ"ט ע"א שואל ומשיב ח"ג סי' ס"ט נודע ביהודה מהדורא תניינא חלק יו"ד סוף סי' לק"ט ובטורי זהב א"ח סי' קס"א סק"ו ובשו"ת אבקת רוכל למרן בית יוסף כתב בסי' ר"י (בד"ה והנני בא) בשם רבינו ירוחם בשם ספר האשכול וכמה החמירו חז"ל כדי שלא להוציא לעז על הראשונים אפילו בדבר ערוה כל שכן בדבר קל כזה עכ"ל ונדונו היה בדיני טרפות עי"ש ועיין להרב הלבוש ביו"ד סי' צח"ק סעיף ל"א לענין הכשר מקוה:

ובספר כורת הברית לידידי הגאון אבד"ק אהליפולי יצ"ו בסי' רס"ו בביאורו סעיף מ' ד' קכ"ח ע"ג הביא מה שכתב הרב פתחי תשובה בשם מרן מוהראנ"ח הנ"ל וסיים ומצאתי בשו"ת אבקת רוכל וכו' (היא התשובה שכתבתי למעלה) ועיין שפתי כהן סי' קצ"ח סי' מ"ה וצריך עיין מבית יוסף ריש סי' ר"א (ד"ה כתב המרדכי) ועיין יד מלאכי כללי דינים סי' שנ"א ובשדי חמד מערכת אכילה אות ב' עכ"ד יצ"ו ושם בהערות ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו בקונטרס דברי שלום בדף האחרון של הספר בס"ק ל"ו כתב וז"ל מה שכתב בשם מוהראנ"ח דלא שייך לעז רק במילי דאישות לדעתי מבואר להיפך בתוספתא ורבינו שמשון פרק ג' דפרה משנה ד' אם מקיימין וכו' מוציאין שם רע על הראשונות וכו' וכן הוא בכסף משנה פרק א' מתרומות ובתרומת הדשן סי' ע"ד ובטורי זהב א"ח סי' קס"א סק"ו ובסי' תרי"ד סוף סק"א עכ"ד יצ"ו ולא פניתי לעיין בבקיאותיהם רק העתקתי דברי טובים השנים שה מוסכמים למה שכתבתי שמתבאר מדברי הפוסקים דלא שמיע להו כלומר לא סבירא להו ככלליה דמרן מוהראנ"ח:

אחר זמן רב השגתי בשאלה ספר כנסיה לשם שמים להרב הגדול מוהר"ר מנשה סיתהון וראיתי שבדף ס' ע"ב הביא דברי מרן מוהראנ"ח דלא חיישינן ללעז על הראשונים אלא בענייני אישות וכו' וכתב על זה וז"ל ובאמת שדברי הרב נכונים מאד בטעמם דודאי דבר זר מאד לומר שצריך שלא יפרוש אדם מאיסור או מספק איסור כדי שלא להוציא לעז על מי שקדם לו שהיה עושה איסור וסוגיית הש"ס בפרק קמא דיבמות גבי ההיא דמה נעשה לצרות הראשונות מוכחא נמי הכי דלא חיישינן אלא ללעז ממזרות לבד אבל לא חיישינן ללעז על הראשונים שעשו איסור דאי לא תימא הכי מאי קמוכח בש"ס מינה דעשו בית שמאי כדבריהם הא אפילו לא עשו שפיר אמר רשב"ג שאם נצריך חליצה לכל הצרות ומה נעשה לצרות הראשונות שנישאו בלא חליצה שיצא לעז עליהן ועל מי שנשאן שעבר על לאו דלא תהיה וכו' וגם ראב"י אמאי דחיק לפרש דמה נעשה וכו' היינו שאם יחלוצו ממאסן אגברייהו תיפוק לי' דאפילו חלצו האידנא אכתי נפיק לעז עליהם ועל בעליהם שהיו עושים איסור מיום שנישאו עד היום הזה ועוד שיש שכבר מתו בלא חליצה וכן בכל הש"ס לא מצינו שהוזכר לעז על הראשונים כי אם בדיני גטין ואישות ויבום ודכוותייהו והכי חזינן לרבנן בתראי שהסכימו לדברי הרב הנז' עין להרב עין משפט בארח חיים סי' א' ד' ח' ע"א שכתב שכן האמת כדברי הרב מהראנ"ח גם הרב חקרי לב בארח חיים סי' צ"ה ד' ר"ו כתב שדברי הרב מהראנ"ח הם מוכרחים מסוגיא דש"ס פרק קמא דיבמות ד' ט"ו הנ"ל ותמה עליו איך לא הכריח חילוקו מסוגיא הנז' גם הרב סמיכה לחיים ד' י"ב מיסתמיך ואזיל על דברי מהראנ"ח הנ"ל עכ"ל הרב בכנסיה לשם שמים הנ"ל ולמדנו מדב"ק דשלמים וכן רבים נקטי בכלליה דמרן מוהראנ"ח הנ"ל:

וראיתי עוד בכנסיה לשם שמים הנ"ל שהאריך קצת בדף ח"ן ע"ב בדברים נכוחים ומדבריו נלמוד דאם באים להחמיר במה שהיו הראשונים מקילים יש בזה משום לעז על הראשונים שלא כמו שנראה מפשטות דברי הרב גנת ורדים שהבאתי לעיל בכלל כ"ה ולפי שאין הספר מצוי נכון להעתיק תורף דב"ק ומר קעסיק בהמנהג הרע שהיו הנשים נוהגות לעשות אינדולקו והאריך הרחיב שמצוה וחובה לבטל המנהג הרע הזה וכו' ואחר כל זה כתב שאין לחוש כלל שעל ידי ביטול המנהג יצא לעז על הנשים בדורות שלפנינו שהיו עובדות עבודה זרה ועל החכמים שבימיהם שנהגו כן בפניהם ולא מיחו בידן שכיון שנתבאר מהש"ס וכל גדולי הפוסקים שאפילו אם המנהג הונהג על פי גדולים שהתירו להם מבטלינן ליה ולא חיישינן ללעז על הראשונים שהתירו דודאי כבוד שמים עדיף ואין חולקין כבוד ואין חכמה נגד ה' וכמו שכתב הריטב"א בשם הרא"ה כנז"ל כל שכן וקל וחומר שאין לחוש ללעז על הנשים שאינן בני תורה ולא על החכמים שהם לא התירו בפירוש רק שעשו בפניהם ולא מיחו ויש לדון בזכותם בכמה צדדים ואף אם לא נמצא שום צד זכות על שתיקתם מכל מקום לא עדיפי מאילו היו מתירים בפירוש ובין הכי ובין הכי פשוט שיותר יש לנו לחוש ללעז וקילקול של עצמנו ולתקן דרכינו מכל מכשול ועון ולפרוש מאיסור ממה שנחוש ללעז על זולתנו ואין אומרים לאדם חטוא וכו' ואין ספק שכל אותם שהיו לפנינו ובפרט החכמים אינהו גופייהו ניחא להו שיהיו זרעם וכל הבאים אחריהם פורשים מן האיסור ועושים רצונו יתברך ולא שישארו במכשול עונם משום כבודם