שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רפג

כלל לא) לא תשקצו את נפשותיכם עיין בשדי חמד במערכת הבי"ת אות י"ח אשר רשמתי בזה ובאות צ"ו בסיעתא דשמיא ועוד כתבתי בפאת השדה לחלק הכללים במערכת הבי"ת (הוא שדי חמד חלק י"א) סי' ח' לענין אכילת דברים המאוסים דאיכא משום לא תשקצו אם הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן ושם בסימן יו"ד לענין משהה נקביו דעובר משום לא תשקצו אם הוא מן התורה לך נא ראה:

כלל לב) לא תשחית עיין במערכת הבי"ת אות טו"ב מה שרשמתי בזה בסיעתא דשמיא ועוד כתבתי בפאת השדה לחלק הכללים במערכת הבי"ת (הוא שדי חמד חלק י"א) סי' מ"ז לענין השחתת שאר דברים שאינם אילנות אם אסור מן התורה או אינו אלא מדרבנן עי"ש ועתה השגתי ספר שואל ומשיב מהדורא רביעאה וראיתי בח"א סי' כ"ח שהאריך מאד בדינים אלו ועיקר דבריו הם על מה שנשאל באחד שיש לו גן נטוע אילנות עושים פרי למינהו ורוצה לקצצם כדי לבנות במקומם ומענין לענין דבר גם כן באותו ענין (בבל תשחית) אם הוא מן התורה גם בשאר דברים עיין שם דב"ק:

כלל לג) לימא מתניתין דלא כפלוני כי קאמר הכי בש"ס ודחיק לאוקומי כאותו פלוני משמע ליה להרמ"ה דהלכתא כאותו פלוני מדדחיק לאוקומי כוותיה ומרן הבית יוסף חולק על זה עיין באבן העזר סי' קנ"ו (ד"ה יש קצת ספרי רבינו וכו') ובפרק הכונס דף ט"ן ע"ב אמרינן לימא תנן דלא כרבי וכו' וכתב הרא"ש שם (בסימן יו"ד) אין להביא ראיה מכאן דהלכה כרבי שכן דרך הגמרא וכו' כדאמרינן בריש פרק שנים אוחזין נימא מתניתין דלא כסומכוס נימא מתניתין דלא כבן ננס וכו' עי"ש:

וכשהאמורא עושה איזה מעשה ושואל הש"ס לימא כפלוני סבירא ליה הכונה בזה לתמוה איך יעשה כאותו פלוני באותו ענין דקים ליה להש"ס דאין הלכה כאותו פלוני וסוגיין דעלמא דלא כוותיה כן כתב הרב טהרת המים במערכת ה"א אות כ"ה בשם הרב בני יעקב דף י"א ע"ב על שם הרא"ש:

כלל לד) לא אמר פלוני דבר זה מצינו בש"ס דרוצה לומר דאין הלכה כמותו עיין חולין ח"י ע"ב:

כלל לה) לפני עור לא תתן מכשול מה שהיה כתוב כאן והאותיות שאחריה עד סוף אות ס"ב נדפס במערכת הוי"ו כלל כ"ו עיין שם:

כלל סג) לשון הרע ומוציא שם רע יש חילוק ביניהם ומבואר בדברי הרמב"ם ריש פרק ז' מהלכות דעות דהמדבר בגנות חברו והדבר אמת זהו לשון הרע ואם הדבר הוא שקר נקרא מוציא שם רע וכן ביאר הרמב"ם בפירוש המשנה בסוף פרק קמא דמסכת אבות (אמתניתין דלא מצאתי לגוף טוב משתיקה) שאין לשון הרע שיכזב על האדם וייחס לו מה שלא יעשה כי זה יקרא מוציא שם רע על חברו ואמנם לשון הרע הוא שיגנה גנות האדם אפילו בפעולותיו שיעשה באמת עי"ש ומזה תמהתי על מה שכתב הרב חיי אדם בהלכות יום הכיפורים בכלל קמ"ב שאחר שכתב שרז"ל אמרו בחומר איסור לשון הרע שקשה מהעבירות החמורות סיים ואמר והטעם שחמור משלש עבירות החמורות הוא שזה אוחז במעשה נחש הקדמוני שדבר לשון הרע על הקב"ה שמן האילן אכל וברא העולם והיה בזה גילוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים והלא הנחש היה מוציא שם רע שכל מה שדבר הוא שקר וכזב בלתי שמץ אמת וממנו ניקח ללמוד חומרא למוציא שם רע על חברו אבל איך נלמוד ממנו למדבר לשון הרע דהיינו המדבר בגנות חברו והוא אמת:

שוב ראיתי דמדברי הש"ס בפרק ב' דשבת דף ל"ג ריש ע"ב מתבאר יפה דגם המספר שקר בגנות חברו נקרא בלשון חז"ל לשון הרע שהרי אמרו שם דבעון לשון הרע אסכרה באה לעולם ודריש לה מקרא כי יסכר אסכרה) פי דוברי שקר שמעת מינה דגם בשקר נקרא לשון הרע וכן מתבאר מדברי רש"י שם (על מה שאמרו בש"ס דטעם אסכרה ללשון הרע כמדה במדה שזה וזה מתחיל בלב וגומר בפה) בד"ה פה גומר שהלב מבין לספר לשון הרע ובודה הדברים מלבו עכ"ל הרי דמפרש דלשון הרע האמור בש"ס הוא שבודה הדברים מלבו והוכרח לפרש כן משום דאם נפרש דלשון הרע היינו שאומר אמת היכי יליף בש"ס דהאומר לשון הרע באסכרה מדכתיב יסכר פי דוברי שקר כמובן וכן מתבאר מדברי רש"י במס' סנהדרין דף ק"ג ע"א במה שאמרו בש"ס דכת מספרי לשון הרע אין מקבלת פני שכינה שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ופירש רש"י לא יגורך רע היינו מספרי לשון הרע דכתיב בזה תאבד דוברי כזב אלמא דמספר לשון הרע היינו בדברי כזב וגם הרב בחידושי אגדות למסכת שבת שם כתב לשון הרע נופל בין אמדבר אמת או שקר אלא דהאי קאי אמדבר שקר וכו' עי"ש וחידוש הוא שכתב כן בפשיטות ולא זכר דמדברי הרמב"ם במקומות הנ"ל שתים זו שמענו דהמספר שקר לא נכלל בשם לשון הרע כי אם מוציא שם רע יקרא ובחידושי אגדות לסנהדרין שם הביא מה שכתב רש"י דהיינו מדכתיב בתריה תאבד דוברי כזב וכתב על דבריו וז"ל אבל במשמעות זה דובר שקרים ויותר נראה כפירושו השני מדכתיב בתריה אין בפיהו נכונה וכו' ע"כ כונתו דאף דלשון זה נופל בין אם אומר אמת בין אם אומר שקר כמו שכתב בחידושי אגדות למסכת שבת הנ"ל מכל מקום לשון הרע האמור כאן היינו ודאי בלא שקר דהא קאמר ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה וקחשיב כת משקרים לעצמם וכת מספרי לשון הרע לעצמם וק"ל:

ומצאתי שבמדרש רבה פרשת שופטים אמרו דבר אחר אמר ר' שמעון בר נחמן שאלו לנחש וכו' ולמה לשונך שותת בארץ אמר להם שהוא גרם לי שאמרתי לשון הרע על בוראי ומה היה הלשון הרע הנחש היה מסיח כבני אדם וכו' התחיל לומר לשון הרע על בוראו מן האילן הזה אכל וברא את עולמו וצוה אתכם שלא תאכלו ותבראו עולמות וכו' עי"ש הרי מפורש שמה שאמר הנחש על הבורא יתברך שאכל מהאילן וברא את עולמו (שזה שקר מוחלט) קרי ליה לשון הרע ונמצא שהמדבר שקר נופל לומר עליו לשון הרע ובמסכת ערכין דף ט"ו ע"א אמר ר' אליעזר בן פרטא בא וראה כמה גדול כח של לשון הרע מנא לן ממרגלים ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך המוציא שם רע על חברו על אחת כמה וכמה ע"כ הרי פתח בלשון הרע וסיים במוציא שם רע אלמא דגם המדבר שקר נקרא בלשון חז"ל מדבר לשון הרע והוא תימה על רבינו הגדול שהחליט המאמר כי המדבר שקר אינו נקרא מדבר לשון הרע כנז"ל מאחר שמצינו שמדבר שקר נקרא לשון הרע בלשון חז"ל וצ"ע:

שוב נדפס ספר נחמד חפץ חיים לרב גדול בדורנו יצ"ו (הוא בנוי ומשוכלל על הלכות לשון הרע ורכילות אשר אסף הרב המחבר כל מאמרי חז"ל ודברי הפוסקים המדברים בעניינים אלו) וראיתי שם בהלכות איסורי לשון הרע כלל א' אות א' וז"ל אסור לספר בגנות חברו אפילו על אמת גמור וזה נקרא בפי' חז"ל בכל מקום לשון הרע ובביאורו (באר מים חיים) כתב בשם ר"י בשערי תשובה ראיה לזה מדאמרינן בסוטה סוף ואלו נאמרים ארבע כתות אינן מקבלות פני שכינה כת שקרנים כת מספרי לשון הרע ואי לשון הרע אינה אסור אלא בשקר אמאי חשב להו בשתים והרב המחבר הוכיח כן ממה שאמרו במועד קטן דף ט"ז ע"א ומנא ליה דאי מתפקר בשליחא דב"ד ואתי ואמר לא מיחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר ופירש רש"י וכו' והתם היה הדבר אמת וכו' ומשמע דרק לשליח ב"ד הוא דשרי וכו':

ועוד ראיה ממה שאמרו בבבא בתרא דף קס"ד ע"ב דאמר ליה רבי לר' שמעון בריה כלך מלשון הרע אף שהיה הדבר אמת שר' יהודה חייטא כתב השטר ההוא והביא גם דברי הרמב"ם הנ"ל ושכן כתב הסמ"ג והרר"י בשערי תשובה אות רי"ד וכתב שכן משמע מפירוש רש"י והרמב"ן על פסוק לא תלך רכיל עי"ש דב"ק ועם כי לעניות דעתי במחכ"ת יש לדחות ראיותיו ותימה בעיני איך החליט שהמדבר גנות והוא אמת הוא הנקרא בפי' חז"ל בכל מקום לשון הרע דהא ודאי ליתא דמצינו שכינו את המדבר שקר בכינוי לשון הרע ובהכרח צריכים אנו לומר כמו שכתב מוהרש"א בחידושי אגדות הנ"ל דלשון הרע נופל בין אמדבר אמת או שקר ואם כן במקומות אשר הפליגו חז"ל בעונש המדבר לשון