שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רפב

שאפשר לפרש דאינו משמט כנגדו קאמר אם כן כי הוה אמר מר הלכה כרשב"ג ומר הוה אמר הלכה כרבי יהודה הנשיא לא הוינא ידעי כונתם אי כנגדו הוא קונה או כנגד כולו וכיון דהוה אפשר לפרושי ברייתא כאידך גוונא לפיכך הוצרכו לקבוע מימרא בפני עצמה ולומר רב כנגדו הוא קונה ולומר רבי יוחנן כנגד כולו הוא קונה ואין הכי נמי דלפום קושטא דמילתא סבירא ליה שפירוש אינו משמט היינו בכולו ומר דאמר כרשב"ג ומר דאמר כר"י הנשיא אלא שלא היינו יכולים לומר כן מפני שהברייתא סובלת פירוש אחר וכדפירש רש"י ועל דרך זה יתיישב ההיא דריש פרק אלו הן הגולין שכתב הכריתות בחלק חמישי שער ג' סי' ג' דוק ותשכח שדרך זו נכונה עכ"ל וקצת יש לפקפק דעל כיוצא לזה דרך הש"ס להקשות בלשון אחר גנובי גנבא למה לך אי סבירא לך כרבי פלוני אימא הלכה כרבי פלוני עיין בפרק שני דכתובות ד' י"ט ע"א וכתב רש"י אי סבירא לך כר' מאיר אימא הלכה כר' מאיר ולא תינקוט לה כמילתא באנפי נפשה ולפעמים אומר בש"ס ולימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר שבלשון זה הקושיא מפורשת ומדוע באיזהו מקומן יקשה קושיא כזאת בלשון נעלם לימא כתנאי) ויסמוך הש"ס על המבין שיבין שהכונה להקשות שהיה לו לומר הלכה כפלוני והגאון מוהרש"א ביבין שמועה שם שקיל וטרי בפירושו של מרן הנ"ל ובא לו בארוכה עיין שם דב"ק:

כלל כט) לפנים משורת הדין אם כופין לעשות דבר שהוא לפנים משורת הדין עיין להמרדכי בבבא מציעא פרק ב' אות נז"ר הביא מכמה עובדי בש"ס ומכללם מה שאמרו בפרק האומנים פ"ג ע"א ומרן הבית יוסף ח"מ סי' י"ב כתב דאין ראיה מהנהו עובדי עי"ש ולפי הנראה נעלם דבר זה מהרב שנות ימין ח"א ד' ט"ז ע"א דמעובדא דהאומנים הנ"ל בא ללמד דכפה רב לרבה בר בר חנה משום לפנים משורת הדין והרב בית חדש שם חולק על מרן וסובר דכופין על לפנים משורת הדין והחזיק על ידו הרב צמח צדק בסי' פ"ט ועיין להגאונים שבות יעקב ח"א סי' קס"ח חתם סופר יורה דעה סוף סימן רל"ט והגאון בתומים שם סק"ד אך חילק בין כפיה בדברים לכפיה בשוטים ועיין להרב שמע יעקב ריש פרשת משפטים בשם מר זקנו הרב עין יוסף ודוק אחר שנים רבות השגתי ספר פתחי תשובה חלק ח"מ וראיתי מה שהביא בזה בסי' י"ב סק"ו עי"ש מקנה אברהם סי' קע"ג יד מלאכי כללי דינים אות שס"ז ערוך השלחן חדש (נאוורדאק) סי' י"ב אות ב' אות היא לעולם ח"ב במערכה זו אות ד' ובספר גנזי חיים ציין לעיין בענין זה בספר מערכי לב ח"ב ד' ל"ה ע"ג ובספר קיקיון דיונה בפרק אלו מציאות ואינם מצויים אצלי:

וכתב עוד בגנזי חיים דלפנים משורת הדין הוא כמו הדור מצוה עד שליש וציין לעיין לזה בשיטה מקובצת לבבא קמא ד' קט"ו ע"א ובבא מציעא ד' כ"ד וכנסת יחזקאל א"ח סי' ז':

ואם מה שצריך לעשות לפנים משורת הדין הוא מן התורה כתב שם (בגנזי חיים) דלפי מה שאמרו בבבא מציעא ד' ל' ע"ב לא חרבה ירושלים אלא על שלא עשו לפנים משורת הדין צריך לומר שהוא מן התורה שאם לא כן לא היו ראוים לעונש גדול כזה וכיוצא לזה הוכיח הגאון שאגת אריה בסי' כ"ה (בד"ה ומהא) דברכת התורה הוא מן התורה מדאמרינן בפרק בתרא דנדרים ד' פ"א על פסוק על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי שלא ברכו בתורה תחלה דמדנענשו עונש גדול כל כך שאבדה הארץ שמעינן שהיא מן התורה דאי מדרבנן לא היו ראוים לעונש גדול כל כך והביא קצת ראיה לזה ממה שכתבו התוספות בסוטה סוף פרק אלו נאמרים ד' מ"א ע"ב ד"ה אותו היום נתחייבו שונאי ישראל כליה משום שהחניפו לאגריפס דצריך לומר דהיה פסול מן התורה דאי מדרבנן לא היו ראוים לעונש גדול כל כך עי"ש ואף שבספר סמיכה לחיים סי' א' ד' ג' ע"ג דחה הוכחת הגאון שאגת אריה דהתם מה שנענשו לא על מה שלא ברכו הוא אלא משום שעל ידי שלא ברכו הראו לדעת שלא היו עוסקים לשמה ולכן היו מזלזלים שלא לברך עליה וכמו שכתב הר"ן בפירושו בשם הרבינו יונה וכן כתבו איזה ראשונים שבבית יוסף סי' מ"ז עי"ש מכל מקום לא נסתרת בזה סברת הגאון שאגת אריה שאין ראוי לעונש גדול כל כך משום דבר שאינו מן התורה ואם כן בלפנים משורת הדין שאמר ר' יוחנן שחרבה ירושלים על שלא עשו לפנים משורת הדין שפיר יש לומר שהוא מן התורה לפי סברא זו אלא דלפי דברי התוספות שם שהקשו על זה (בד"ה לא חרבה) דביומא אמרינן שמפני שנאת חנם חרבה ותירצו דהא והא גרמא נראה דנחלשה ראיה זו כמובן:

ודע דבבבא מציעא שם אמרינן דר' ישמעאל הוה אזיל באורחא חזי לההוא גברא דהוה דרי פתכא דאופי שבקיה וקמיתפח ואמר ליה דלי לי וכו' ונתן לו את הדמים ומקשינן הא ר' ישמעאל זקן ואינו לפי כבודו הוה ומשנינן דלפנים משורת הדין הוא דעבד הנה על זה הבאתי בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל ט"ז דף ז' ע"א (ד"ה וחידוש) שהקשה הרב דרכי שלום דהיכי עביד הכי והא אמרינן כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ושתירץ על פי הכלל שהבאתי שם בסק"ב בשם הראשונים רבינו תם והרמב"ן ועוד דלא אמרו דנקרא הדיוט אלא במצוה שאינו חייב בה שום אדם בעולם אבל במצוה שיש מי שחייב בה אף מי שהוא פטור אם מחמיר תבא עליו ברכה וכתבתי על דבריו דלא היה צריך לזה שהרי כתב מרן חיד"א ביעיר אזן מערכת הפ"א אות י"ג דדוקא במצות שבין אדם למקום הוא דהמחמיר נקרא הדיוט ולא במצות שבין אדם לחברו וסיים ביעיר אזן והיינו דאמרינן במציעא ד' ל' דר' ישמעאל לפנים משורת הדין הוא דעבד והייתי סבור שרק על פי חילוק זה נתיישב לו מה שקשה על ר' ישמעאל מההיא דפטור מן הדבר וכו' ולא היה בידי ספר פתח עינים שציין שם ועתה זכיתי לספר הקדוש פתח עינים וראיתי שגם מה שתירץ הרב דרכי שלום על פי דברי הראשונים הנ"ל כבר קדם ותירץ כן בפתח עינים ועוד כתב שם בשם הרב ברוך צאני מעיר נא אמון דשאני ההיא דאבדה דכיון דמשום כבוד נגעו בה וקיימא לן דרב שמחל על כבודו כבודו מחול מכי מחיל ליקריה הן האדם גבר חכם הדר והוי כאינש דעלמא וחייב ודחה דבריו דהא עיקרא דמלתא דכל הפטור וכו' אתמר בירושלמי אמאי דתנן ואם התחילו אין מפסיקין וההיא משום טירחא נגעו בה כדאמרינן מכי שרא המייניה לא מטרחינן ליה ואם כן נימא האי גברא דהך טירחא לגביה לא חשיבא ואי נמי הוי טירחא מחיל ליה ואהדר כאחד האדם ואמאי אמרו נקרא הדיוט ולכן ניחא ליה בתירוצים הנ"ל עי"ש גם ידידי הגאבד"ק מ' לודאש יצ"ו בספר ילקוט הגרשוני בח"ב דף כ"ו ע"א העתיק שם התירוצים שבפתח עינים הנ"ל:

כלל ל) לא בשמים היא רשמתי במערכת האל"ף באות צ"ד וק"א וקי"ב השייך לזה ומה שכתב מרן בכסף משנה סוף פרק ב' מהלכות טומאת צרעת אההיא דרבה בר נחמני בבבא מציעא דף פ"ו ע"א דפסקינן דלא כוותיה משום דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר חשיב לא בשמים וכו' הגאון חתם סופר בא"ח סי' ר"ח (ד"ה והנה רו"מ מכ"ת מייתי וכו') תמה על זה דאם כן יצא לנו דין חדש דכל שאמר תלמיד חכם דבר סמוך לסילוקו מהעולם הוא בכלל לא בשמים והוא תמוה וכו' ועוד האריך בעניינים אלו עי"ש ובעניינים אלו ציינו מרן החבי"ף בספר גנזי חיים מערכה זו אות ב' ומר בריה הרה"ג מוהרא"ף בספר אברהם אזכור באות מ"ג ספרים רבים דלא שכיחי גבאי עי"ש ובספר היקר בכורי שלמה בהקדמת המחבר דף ו' ע"ב (ד"ה ואם עוד תשוב) ונדפס עתה ספר יקר חבלים בנעימים ידידי הגאון מוהר"ר יהודה ליב אבד"ק מאקאווי יצ"ו וראיתי בסוגיא ל"ב דף מ"ח שהאריך בכלל זה בהערות נכונות לך נא ראה ואם אפשר לסמוך באיזה דין על מה שישיבו מן השמים או יש בזה משום לא בשמים עיין במה שהבאתי במערכת המ"ם כלל קו"ל:

ואם מה שאמרו בפרק מצות חליצה דף ק"ב ע"א אם יבוא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו הוא כשיאמר כן לא בדרך סברא אלא בדרך נבואה ומשום לתא דלא בשמים היא הוא עיין לקמן במערכת המ"ם כלל ל"ח (ד"ה ומה שכתב דמההיא דמנחות):