שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רפא

(לנדונו) דהוי ספק ספיקא וכו' ושקיל וטרי במה שכתב השואל ומשיב דכל לחם עומד לחתוך ומכל מקום כל שלא נחתך מיקרי שלם האריך קצת להשיב על דבריו העולה לענין השאלה הנ"ל דאף שבשעת דוחק יש מקום להקל עם כל זה היכא דאפשר בטירחא מועטת ליקח לחם משנה לכל אחד ואחד טוב יותר כי יש בזה כמה עיקולי ופשורי ואההיא דחדא ופלגא אי מהני ללחם משנה עיין בשו"ת הדר (להרב הנ"ל יצ"ו) בסי' כ"ה (בההערות על ספרו נחלה לישראל שני דפים קודם הקונטרס כרמי שלי) אות ו':

ונשאל הגאון נצי"ב בספר משיב דבר סי' כ"א ממר בריה ידידי הגאון מהר"ח ברלין יצ"ו אודות המנהג בבית זקנו הגאון מוהר"י בהתאחר אחד מהמסובין בשבת או ביום טוב נותנים לו שתי חתיכות ללחם משנה והקשו החברים דזה לא חשיב לחם משנה וכנראה מדברי הרא"ש שהצריך בליל פסח שלמים לבר הבצועה ודחה אותם על נכון דמה שהצריך שלמים אינו אלא מצוה מהמובחר לברך על השלם כמו בחול באחד אך עוד נשאל דאם כן מי שיש לו ככר אחד שלם ראוי יותר לבצוע על שתי פרוסות לקיים לחם משנה ולא כן מתבאר מהרמ"א סי' רצ"א ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מככר אחד שלם ועוד קשה מדברי התוספות בברכות ד' ט"ל וכו' וכו' ומסיק הגאון המחבר וז"ל לכן נראה לחלק דהעיקר תלוי איך בא הלחם לפנינו אם בא הלחם שלם או אפילו פרוס אם נפרס ונקטן מכמותה מיקרי חסר אף דאם מתחילה היה בא לפנינו לחם קטן כזה היה קרוי לחם שפיר אבל כיון שנפרס לא מיקרי לחם אבל אם בא פרוס לפנינו ולא נשתנה מכמות שהיה מיקרי לחם שפיר ובהכי מתיישב הכל ומשום הכי שפיר כתבו התוספות דברכות שם דבשבת נכון להחמיר ולברך קודם שיחתוך שלא יבצע קודם שתכלה הברכה כיון שהלחם בא לפנינו שלם אם יבצענו קודם תו לא מיקרי לחם אבל מי שאין לו לחם שלם שפיר מצי לבצוע על שתי פרוסות לקיים לחם משנה וזה ודאי המביא לפניו יש לדקדק להביא שתי פרוסות ולא שיפרוס המברך לעצמו וכן בסעודת מ"ז הגאון לא פרס הרב לפניו אלא מאשר מצא שתי פרוסות נתן לו ובכי האי גוונא שפיר מיקרי לחם לקיים בהם לחם משנה ועל פי זה ניחא מה שמחצים המצה לפני ההגדה דוקא כדי שלא יהא בא לפניו לאכול בשלימות וכשיפרוס לא יקיים לחם משנה לכך מחצים לפני ההגדה ואחר כך כשבא לאכול נמצא שהיא פרוסה ואף להרא"ש דמצריך שלש מצות יש נפקא מינה למי שאין לו אלא שתים לכך תקנו לחצות המצה תמיד קודם ההגדה:

ונסתפק הגאון מחצית השקל בסי' עד"ר סוף סק"א במה שנוהגים קצת שאחר שלשים הלחמים כל אחד בפני עצמו מדביקים שני לחמים זה עם זה וכן אופין אותם אם אחר כך כשמפרידין אותם כשרים ללחם משנה אפשר דאין אחד מהם מהני ללחם משנה כשפורשים רק בדרך מקרה כמו שיזדמן לפעמים שכשנותנים בתנור שני לחמים סמוכים מתדבקים יחד בכי האי גוונא פשיטא ליה דמהני וכן מתבאר למעיין בדב"ק רק ספקו טהור הוא כשמדבקין אותם לכתחלה בכונה כנז"ל ובקונטרס מנחת פתים שבסוף ספר מנחת קנאות להגאון מוהר"ר מאיר אריק אבד"ק ייאזלוויץ יצ"ו בסימן תרמ"ח סוף סעיף י"ג כתב דמשמע מסתימת הפוסקים דאתרוג התיום דהיינו שדבוק מראשו עד סופו וגם חוטמם נדבק ובודאי לא קלט שם מראהו הטבעי כיון שנדבק זה עם זה בתחלת ברייתו ובכל זה כשמפרידין אותם כשר כל אחד לעצמו אף על גב דמקום הפרידה נשתנה מראיתו והוי כחזזית מכל מקום כיון שאין שום לקותא באתרוג זה רק שמחמת שנדבקו זה בזה לא הוציא מראיתו הטבעי כשר וסיים ולפי מה שכתבתי דאתרוג התיום כשר אף לאחר שנפרד דכל אחד מיקרי שלם נראה דהוא הדין בלחמים המדבקים אותם ואופין אותם ביחד כשמפרידין אותם זה מזה מיקרי שלם דלא עדיף דיבוקן בתנור מדיבוק האתרוגים מתחלת ברייתן ועיין במחצית השקל ריש סי' רע"ד שנסתפק בזה עכ"ל ולפי מה שכתבתי נראה שאין לפשוט מזה ספקו של המחצית השקל משום דמה שנדבקו בתחלת ברייתן דומה ללחמים שנדבקו בתנור דרך מקרה שגם להמחצית השקל מהני ללחם משנה כאמור כן נראה לפום ריהטא והמעיין יכריע:

ובמה שכתבו הפוסקים בשם רבינו הרקח דמי שאין לו לחם שלם ויש לו שני חצאי לחם יכול לחברם בעץ תחוב בענין שאינו נראה ודינו כלחם שלם לענין לחם משנה מסתמיות לשון הפוסקים היה נראה לי דאף אם אלו השני חצאין באו משני לחמים (שנאכלו חציין ונשאר חציין) מהני לחברם בעץ וכו' אמנם ראיתי לגאון עזנו הרב פתח הדביר בח"ג דף צ"ג אות ה' שנסתפק בזה והאריך להוכיח דלא מהני חיבור אלא לשני חצאין שבאו מלחם אחד שנחלק לשנים אבל אם הם משני לחמים וחברם בקיסם בענין שאינו נראה אפילו הכי לא מהני להו חבור ולא מיקרו לחם שלם ולכן אם יש לו לחם שלם או שני חצאים הבאים מלחם אחד וחברם לא יברך על לחם שחברו משני לחמים וכו' עיין שם דב"ק:

ולחם קטן בציר מכזית נסתפק הגאון חקרי לב ביו"ד ח"א דף פ"ח ע"א (סוף ד"ה ואי ק"ל עוד) אם יוצא בו ידי חובת לחם משנה כיון דלחם כתיב והרב בית מנוחה דף מ"ה אות ו' כתב דשפיר יוצא בו לפי מסקנת הש"ס בפרק כיצד מברכין ד' ל"ז ע"ב דבציר מכזית נמי לחם הוא אמנם הרב פתח הדביר בסימן עד"ר ד' צ"ד כתב דיש לומר דנהי דבציר מכזית לחם הוא ומצי לברך עליו המוציא לחם מכל מקום לסעודת שבת יש לומר דלא מהני ללחם משנה ומסיק דיש להחמיר בזה לענין לחם משנה ושכן דעת הרב כף החיים בסי' ל"ז אות מ"ד עיין שם:

כלל כח) לימא כתנאי כי קאמר הכי בש"ס על הרוב כונתה לומר דתיקשי להאמורא דלא אתי מילתיה ככולי עלמא ומיהדר לשנויי לא דכולי עלמא וכו' לאוקומי מילתיה אליבא דכולי עלמא זהו הפירוש הפשוט ברוב המקומות ומצאתי בקצת מקומות דצריך לפרש באופן אחר עיין שבת ד' ח' ע"א לפירוש ראשון ברש"י ד"ה אמר ושם ד' ע"ז ע"ב לא דכולי עלמא אבר קטן דקטן בן יומו לא ובשבועות מ"ג ע"ב ומ"ד ע"א לימא כתנאי לא דכולי עלמא לית להו דשמואל וכו' ובע"ז ד' נ"א לא דכולי עלמא לא אמרינן כעין זביחה וכו' דבאלו המקומות אי אפשר לפרש כנז"ל דאם כן מאי מתרץ דהא לפי האוקמתא קשה טפי ולכן צריך לומר דכונת הש"ס בדוכתי הנ"ל להביא סיעתא קצת להאמורא דהא מיהא מצינו מי שסובר כמותו ודחי דאין מזה ראיה דיש לומר דכולי עלמא לית להו כוותיה וק"ל ועיין עוד גטין ט"ל ע"א לימא כתנאי וכו' דכולי עלמא קדוש וכו' ועתה בא לידי ספר הליכות עולם הנדפס לבדו בשנת זכ"ר וראיתי בשער ב' פרק ב' שהביא סוגיא דעבודה זרה הנ"ל והוקשה לו וז"ל ופליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה דאיהו דחיקא ליה איך יאמר דבר דלא ככולי עלמא ומהדר ליה דאפילו כחד לא אתי והכריתות התעורר בזה התימה הנפלא ולא העלה כלום וצ"ע עכ"ל וכללי מרן ויבין שמועה אין מצוי אצלי לראות מאי אמרי רבנן קדישי בזה שוב השגתי ספר אסיפת זקנים לבבא מציעא וראיתי שם בדף פ"א בסוף ד"ה אבד קתא דמגלא וכו' שכתב בשם הריטב"א דכי אמרינן בש"ס דשבועות הנ"ל שם לימא כתנאי הוה בעינן לאתויי סייעתא לשמואל דאף דאמר מילתא דתמיה מכל מקום אית ליה חד תנא דמסייע ליה ואהא דחי דלית ליה שום סייעתא דיש לומר דכולי עלמא לית להו לדשמואל וכו' והכי אורחיה דתלמודא וכו' עי"ש ועיין עוד בדברי הרא"ש בפרק שבועת הדיינים סוף סי' כ"ט שוב השגתי ספר הליכות עולם עם כללי מרן ויבין שמועה (דפוס וארשא הלכות עולם לו לפ"ק) וראיתי בדף י"ב ע"ד שכתב ליישב תמיהות ההליכות עולם ובסוף דבריו כתב ליישב וכתב שזו דרך נכונה לכן אכתוב רק ישוב זה וז"ל ועוד יש לומר דקושיא מעיקרא ליתא דהתם כי אמר לימא כתנאי היינו לאקשויי דהוה ליה למימר הלכה כר' יהודה הנשיא ולא לאקבועי מימרא באנפי נפשה כאילו לא נחלקו תנאים בכך מעולם ואהדר ליה דכבר אפשר לפרש דכולי עלמא לא אמרינן כעין זביחה אבל איהו סבירא ליה דבהכי פליגי והלכה כר"י ומשום הכי אמר שבר מקל בפניה חייב ועל דרך זה נתיישב מאי דאמרינן בפרק הזהב ד' מ"ח במתניתא דערבון לימא כתנאי ומשני לא מאי אינו משמט דאמר וכו' ולפי זה אין שום תנא שיאמר כדברי ר"י ובמה שכתבתי ניחא דקושית לימא כתנאי היינו לומר דהוה ליה למימר הלכה כר' יהודה הנשיא ורי"א הלכה כרשב"ג ומשני כיון