שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רפ

דלשון חמור כולל לזכר ולנקבה מכל מקום לחם אינו אלא לשון זכר וכנראה לא זכר הרב מקרא מלא מאשר שמנה לחמו ולא כתיב שמן אלמא איכא לתם בלשון נקבה ואף דאמרינן לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לחוד אין הכונה שיהיה בהכרח לשון חכמים חלוק בכל מקום מלשון תורה דחמור דאיזהו נשך יוכיח ועוד כנראה לא ראה הרב מה שכתבו התוספות במסכת מנחות דף צ"ד ע"א דבמקרא ובמשנה נאמר לחם בלשון זכר ובלשון נקבה והרב אות היא לעולם ד' י"ז ע"ג בח"ב הביא לשונות הזהר הקדוש דנקטי כשיטת התוספות שהוא לשון זכר ולשון נקבה ושם הביא לשון הרד"ק שנראה שחולק על סברת הזהר והתוספות וסבירא ליה דלחם בלשון הכתוב הוא לשון זכר דוקא והביא אל בית מוש"ב קראי דמשמע מנייהו דהוא לשון נקבה דשמנה קאי אארצו כי שמנה היא ולחם תנופה שתים רוצה לומר החלות וכו' ובהשמטות הספר בדף רי"ב ע"א כתב שנראה מדברי רש"י בחומש בסדר אמור (כ"ד ט') דקאי בשיטת הרד"ק שהרי כתב ואכלוהו במקום קדוש מוסב על הלחם שהוא לשון זכר משמעות לשונו הוא שלחם הוא דוקא לשון זכר כדמשמע מדברי רד"ק אמנם הגאון מלבי"ם בהתורה והמצוה סי' רל"ב כתב דואכלוהו מוסב על הלחם שבא פה בלשון זכר כדכתיב ביום השבת יערכנו דלחם בא לפעמים בלשון זכר כמו שכתבו התוספות ותוספות יום טוב בפרק שתי הלחם ועל כל פנים מדברי הרד"ק מוכח דלחם הוא דוקא לשון זכר ולדידיה צריך לומר דאף דבלשון חכמים נמצא בלשון נקבה כמו שכתבו התוספות ועיין עוד במעילה דף ט' ע"א שתי הלחם מועלין בהן וכו' והתוספות שם דף ח' ע"א גרסי קרמו פניה בתנור ועי"ש בד"ה ולשחוט לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לחוד ועיין במכתב לחזקיהו בחידושים לפסחים ד' כ"ו וק"ל וכל זה לפי מונח הרב דלחם ופת שוים אך לידידי בפת שייך טפי לשון נקבה כדכתיב טוב פת חריבה ושלוה בה וכתיב פתך אכלת תקיאנה וכמדומה שלא נאמר במקרא לשון זכר על פת והמעיין בשורש יראה שלא הביא מקרא שכתוב פת בלשון זכר ואף אם ימצא בלשון זכר אין להקשות על רז"ל דנקטי לשון נקבה לישנא דקראי הנז"ל ובלשון זה משתמשים חז"ל בשאר מקומות עיין בפרק אלו עוברין ד' מ"ה ריש ע"ב דתניא הפת שעיפשה חייב לבער וכו' ושם תנו רבנן הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם וכן אמרו פת הבאה בכיסנין ובפרק כיצד מברכין ד' מ' ע"ב ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה ושם ד' מ"א ע"ב אמר ר' חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ובפרק עשירי דתרומות משנה ד' תנור שהסיקוהו בכמון של תרומה וכו' הפת מותרת ובפרק המוכר פירות דף צ"ה ע"ב מיתיבי על הפת שעיפשה ועל היין שהקרים ועל תבשיל שעבר צורתו מברך שהכל הרי דקדק ותני על יין ותבשיל לשון זכר ועל פת לשון נקבה ובמיעוט ידיעתי איני זוכר שכינו רז"ל את הפת בלשון זכר ובהכרח לומר דלחם לחוד ולשון פת לחוד:

הן אמת דהגאון פרי מגדים בסי' נד"ר על מה שכתב מרן בסעיף ה' אין נותנים פת לתנור אלא כדי שיקרמו פניו וכו' כתב על זה בחלק משבצות סק"ב אם בא לחם בזכר וחררה נקבה בלשון המחבר אין לחוש כי מצאנו פת בלשון נקבה (משלי י"ז א' וכ"ג ח') ולחם בזכוריו וכו' (רמז מקראות לזה וסיים) ואל תשיבני לחם תנופה שתים (ויקרא כ"ג י"ז) קאי על תנופה מורם מנחה חדשה עיין רש"י שם עכ"ל מתבאר דמשמע ליה דפת ולחם כי הדדי נינהו ושניהם נאמרים בלשון זכר ובלשון נקבה ואנכי לא ידעתי היכן כתיב (בתורה או בלשון חז"ל) פת בלשון זכר ועל כל פנים הרי הוא מודה דשייך בפת לשון נקבה שלא כדמשמע ליה להרב קרבן אליצור והרבה יש לפקפק בדברי המשבצות הנ"ל ולא אאריך בזה שכבר ראיתי להרב פתח הדביר ח"ג שם באות ד' שעמד על דבריו שתמוהים הם בעצמם וגם דקיימא לן כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו עי"ש וחידוש הוא שלא הזכירו שניהם דברי התוספות ותוספות יום טוב בפרק שתי הלחם הנ"ל וכן יש להעיר על ידידי הגאבד"ק טראבלוס יצ"ו בספר ערב פסח בפירוש ההגדה בפיסקא הא לחמא עניא שהביא קושית הרד"א בשם מחזור ויטרי שהיה צריך לומר האי לחמא דהא לחם הוא לשון זכר ותירץ דמצינו לשון הא על זכר הא גברא וכו' ובשם מר זקנו תירץ דלחמא דקאי אמצה שייך לומר הא דמצה לשון נקבה עי"ש דמשמע מדברי כולם דלחם הוא לשון זכר דוקא והיה לו להעיר עליהם מדברי התוספות דמנחות הנ"ל (עיין באות היא לעולם שם העיר על הרד"א מדברי התוספות הנ"ל) ויתכן עוד דאף דבלשון הקודש לחם יש בלשון זכר בתרגומו שייך שפיר לשון נקבה ושייך שפיר הא לחמא ולפי מה שכתבו התוספות בריש קדושין והבאתי דב"ק לקמן כלל קכ"ז כל הכתוב בזה הוא משום דרוש וקבל שכר ומשום יגדיל תורה עי"ש:

וכתב בפתח הדביר ח"ב סי' קצ"ט ד' ז"ך ע"א דיש חילוק בין לחם לפת דמשמעות פת אינו אלא אחר האפיה ולחם פירושו מזון כדכתיב נותן לבהמה לחמה וכמוהו רבים וכן כתב הרד"ק שהביא באות היא לעולם הנ"ל ובפתח הדביר ח"ג הנ"ל דלחם כולל כל מאכל:

כלל כז) לחם משנה מדברי הגאון מנחת יעקב הובא בשו"ת חתם סופר א"ח סי' מ"ו ומדברי הגאון המחבר נראה דפשיטא להו דמדאורייתא בעינן לחם משנה לסעודת שבת כיעי"ש וכדעת הרב טורי זהב ריש סי' תרע"ח אך הרב מגן אברהם בסי' תרי"ח סק"י כתב דאינו אלא תקנת חכמים ועי"ש במחצית השקל (ויש ט"ס שם ובסי' נד"ר סקכ"ג שציין ט"ז סי' תרע"ז וצ"ל ריש סי' תרע"ח) גם הגאון מוהר"ש קלוגר בס' שערי טהרה ד' ס"א סי' י"ג פשיטא ליה דאינו אלא מדרבנן עי"ש והכי מסתבר דהא אעיקרא דמילתא הא דבעינן לחם לסעודת שבת עם היות דאיכא מרבנן בתראי דמשמע להו דהוא מן התורה מכל מקום נראה דהעיקר כמאן דסבר דאינו אלא מדרבנן עיין למרן חיד"א בברכי יוסף סי' תרע"ח ומהיכא תיתי לחם משנה וכן היא דעת הגאון שואל ומשיב במהדורא ה' סי' פ"ו (בד"ה ודרך אגב) שנשאל במה שנהגו העולם דכששני בני אדם במקום אחד ואין להם אלא לחם משנה אחד לוקח אחד השני לחמים ומברך עליהם וטרם שיפרוס נותנם לחברו ומברך גם הוא ואחר כך מחזיר הלחם להראשון אי שפיר עבדי דהרב השואל סובר דכיון דנקטינן כל העומד ליזרק וכו' אם כן הוי כחתוך וגם להחולקים על ר' שמעון (וסברי דלא אמרינן כל העומד וכו') בחבורי אוכלין מודו דכמאן דמפרתי דמי כמו שאמרו בחולין ע"ג ועל זה השיב וז"ל יסלח לעיין בשער אפרים סי' א' והחכם צבי סי' ס"ב מילא את ידיו בזה ומכל שכן בנדון זה דעודנו שלם רק שעומד לחתוך דודאי מיקרי שלם דהברכה אינה עושהו כחתוך כן נראה לי במידי דאינו רק מדרבנן עכ"ל וחידוש הוא שלא הזכיר דעת הטורי זהב שכתב דלחם משנה בעינן מדאורייתא וגם מדברי הגאון מנחת יעקב בתשובה שבסוף הספר סי' ש"ב נראה בעליל שסובר דלחם משנה הוא מדאורייתא שכתב דהא דבעינן שתי ככרות שלמות אינו מדין תורה אלא אסמכתא שהרי לחם משנה דבקרא אפשר ל מר חדא ופלגא כדאיתא בריש ברכות אשמורה ופלגא נמי אשמורה קרי ליה עכ"ל והובא בחתם סופר א"ח סי' מ"ו משמע דמדאורייתא בעינן לחם משנה וסגי בחדא ופלגא ואתו רבנן ותקינו שתי ככרות שלמות וגם מדברי הגאון חתם סופר במאי דשקיל וטרי על דברי המנחת יעקב נראה דמודה לו בעיקר הדבר דלחם משנה בעינן מדאורייתא ועי"ש על מה שנשאל במי שנשברה לו עוגה של שבת לכמה שברים אי מהני לחברם בקיסמין דאפשר דרק בפרוסה אחת מהני חיבור על ידי קיסם וכו' ובתשובתו הביא דברי הגאונים שער אפרים וחכם צבי שרמז בשואל ומשיב והרבה להשיב על דברי החכם צבי ולמה שנשאל כנז"ל מסיק להחמיר דישתדל למצוא לחם אחר שלם עי"ש:

והנה הרב השואל שבשו"ת שואל ומשיב הנ"ל מר ניהו ידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו ונמצאים אצלי עתה ספריו הקדושים וראיתי בספרו נחלה לישראל בקונטרס הלכה למשה סי' ז"ך בד"ה והנה) שהביא תשובת הגאון שואל ומשיב אליו בשנת תרי"ד ושו"ת שואל ומשיב נדפסו שנים רבות אחרי כן) והרב המחבר שקיל וטרי בדברי תשובתו ועל מה שכתב דלחם משנה הוא רק מדרבנן כתב (בד"ה ומ"ש הגאון) דבאמת הטורי זהב כתב דהוי דאורייתא והמגן אברהם כתב דאינו חובה כל כך ואם כן יש לומר