שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רעט

מתבאר מדברי הגאון רל"ץ בספר נדיב לב ח"ב בח"מ סי' כ' (בד"ה עוד שכתב) וז"ל עוד זאת אמינא ולא מיסתפינא דמי שירצו ומר דבכעין נדון דידן איכא איסורא דעני המהפך הוי מוציא לעז על הראשונים לקדושים אשר בארץ המה דלא השגיחו בשום זמן לענוש על זה דמעשים בכל יום וכו' עי"ש הרי דאף על מי שבא להחמיר קאמר דאינו רשאי משום דמוציא לעז על הראשונים שוב ראיתי שמפורש בדברי מרן כסף משנה שמי שבא להחמיר במה שהראשונים נהגו להקל חשוב נוגע בכבוד הראשונים והוא שבדין מירוח על ידי נכרי כתב בראשון מהלכות תרומות סוף דין י"א ומנהג פשוט בכל ארץ ישראל כדברי רבינו ועתה קם חכם אחד ונראה לו שהוא מתחסד בעשותו היפך המנהג הפשוט ומעשר פירות שגדלו בקרקע נכרי וכו' וגם מירחן נכרי והולך ומפתה אחרים שיעשו כדבריו ונראה פשוט בעיני שראוי למנעם מזה משום לא תתגודדו ועוד שמאחר שבכל אלו המדינות קבלו עליהם לעשות כדברי רבינו מלבד מה שנוגע בכבוד הראשונים שנהגו כן והרי ריב"א לא מלאו לבו לסמוך על סברתו לבטל המנהג ומי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן ועוד שאין רוב הצבור יכולין לעמוד לכן יש לגזור עליהם שלא יעשו כן ואם יסרבו יכופו אותם וכו' עי"ש הרי שכתב מפורש שהבא להחמיר במה שנהגו הראשונים להקל הרי הוא נוגע בכבוד הראשונים והיינו הך דמוציא לעז על הראשונים ובספר משא חיים דף ס"ב אות רב"ן כתב בשם הרבנים מקור ברוך סי' כ"ד ואדני פז א"ח סי' כ"ד לשנות מנהג הראשונים איכא משום יוהרא ובונה, במה לעצמו ואין גם אחד מצוי אצלי לעיין בדב"ק לידע במאי קא עסיקו רבנן קדישי הנ"ל ומשמעות הדברים הוא שעל הבא להחמיר במה שנהגו הראשונים להקל קאמרי דאיכא משום יוהרא:

והנה בגנזי חיים שם ציין לעיין בספר חקקי לב ח"א סי' ט"ל ד' מ"ד ע"א שכתב כמה חילוקים בזה ועיינתי שם וראיתי שהביא תשובת הרב בעי חיי יו"ד סי' ץ' על מין עוף שחרטומו רחב שמנהג קושטא לאוכלו והוא פסק לאסרו באכילה ושלמד זכות על הרבנים הקודמים שלא מיחו ולא אסרוהו ושסיים ואין חשש לבטל המנהג משום לעז על הראשונים וכו' ועוד דחשבו הם דלא מקבלי מנייהו והביא שהרב בית דינו של שלמה בא"ח סוף סי' ג' כתב כיון שהראשונים לא הקפידו גם עתה אין אנחנו מקפידים שאין נביא רשאי לחדש כאומרם מה היה שהימים הראשונים היו טובים ואי איישר חיליה דמר יתקן להם וכו' ועוד כתב שהרב זרע אמת ח"ג ד' י"ב ע"ג כתב לבטל מנהג שנהגו היתר על פי סברת ר"י והוא יחידאה וליכא משום לעז על הראשונים רק יש לתלות שנעלם מהם הדבר דאילו היו יודעים היו מניחים וכו' אלו תורף הדברים שבחקקי לב ומתבאר דחשש לעז על הראשונים נאמר כשבאים להחמיר במה שהקילו הראשונים אלא שיש חילוקים רבים באיזה ענין שייך לחוש ובאיזה אין שייך לחוש כנודע הא מיהא במקום דשייך לחוש ללעז על הראשונים היינו כשבאים להחמיר במה שהראשונים היו מקילים גם הרב מגן שאול בסי' ז' (שציין בגנזי חיים שם) מר קעסיק לענין להחמיר בדין הכשר מקוה וכתב בדף י"ז סוף ע"ב (בד"ה ואין) וז"ל ואין לחוש שאם יבא להוסיף בנקבים הוי מוציא לעז על הראשונים דהא לך דברי הרב תרומת הדשן בסי' רל"ב הובאו דבריו בתשובת מוהר"ש יצחקי וז"ל והיה נראה לחלק דכל היכא דמילתא דפשיטא היא להתיר ובא אחד להחמיר ולעשות זהירות יתירה כי האי גוונא אמרינן לא תעביד דאם כן אתה מוציא לעז וכו' אבל היכא דאיכא ספיקי וצדדין שמן הדין ראוי להחמיר מותר יותר לעשות כדת של תורה לגמרי וניחוש לגטין שלפנינו שלא יהא בהם ספק מדניחוש אלעז דגטין הראשונים וכו' ומינה למד הרב לנדונו ואם כן דכוותא יש לומר בנדון דידן שכיון שמן הדין ראוי להחמיר לדעת הרב בית יוסף וכו' אם כן מותר יותר לעשות כדת של תורה לגמרי שלא יהיה בזה שום ספק מדניחוש ללעז על הראשונים עכ"ל הרי דגם הוא מר קעסיק לענין להחמיר והוצרך לטעם על מה שלא נחוש ללעז על הראשונים הא אי לא הוה לן טעמא היה לנו לחוש ללעז על הראשונים אף כשבאים להחמיר ובגנזי חיים שם ציין עוד ספרים רבים בזה ולא פניתי לעיין אף באותם אשר נמצאים אצלי (כי יש הרבה מהם שאין נמצאים אצלי) ודי במה שכתבתי להוכיח דלעז על הראשונים שייך שפיר כשבאים אנחנו להחמיר במה שהיו הראשונים מקילים ועיין עוד לקמן כלל ע"א ע"ב ומשם והלאה:

שוב השגתי ספר היקר בית דינו של שלמה וראיתי שם בחלק יו"ד סי' י"ט תשובת הרב אחיו מהר"ר אברהם לאנייאדו על אכילת עלי גפן שאסרום רבני דורו ויש רבנים שהתירו אותם מטעם שכבר נהגו לאכלם בפני גאוני עולם ואין פוצה פה ומצפצף וכו' על זה השיב (בד"ה והנה מלבד) לא ידעתי מאי מנהג איכא הכא שהרי אבותינו ואבות אבותינו לא ראו ולא שמעו שיש תולעים בעלי הגפנים כלל ומאן לימא לן שאם היו יודעים שיש תולעים לא היו אוסרים אותם והרי גדולה מזו מצינו בדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור דאין רשאי להתיר בפניהם ואחרי שאם נהגו בטעות שהיו סוברים שמן הדין אסור רשאי להתירם וכו' ואם כן כל שכן דברים האסורים ואחרים נהגו בהם היתר מפני שהיו סבורים שהוא מותר או מפני שלא היו מכירים האיסור כי הכא ודאי דרשאים בית דין שלאחריהם לאסרם ולא חיישינן ליקרא דקמאי דמי יימר שאילו היו מכירים האיסור לא היו אוסרים אותם וכו' ועל זה נאמר מקום הניחו לנו אבותינו להתגדר ואמרי לה להתגדל בו עכ"ל והרי הוא כמבואר דלולא האי טעמא רבה דאיכא בהאי מלתא הוה חייש ליקרא דקמאי שלא לאסור מה שהיו הראשונים מקילים בו:

והרב פחד יצחק במערכת קריאת ספר תורה הביא תשובת הרב עפר יעקב במה שנהגו קהלות אשכנז ופולניא שביום ראשון של שבועות העולה ראשון בתורה אומר ברכת התורה וקורא החזן פסוק ראשון ואחר כך אומר פיוט אקדמות מלין ואחר כך קורא פסוק שני ומשם ואילך על הסדר ועתה קם אחד לבטל המנהג וסידר שיאמרו הפיוט ואחר כך יברך הקורא ויקראו הפרשה ועל זה נתהוו מחלוקות רבות ולאו כל כמיניה דיחיד לבטל המנהג קדום וכו' ובתשובתו הביא מתניתין דאל ישנה אדם מפני המחלוקת ודברי הרא"ש הובא בטור ארח חיים סי' תס"ח ולמד מדבריו כמה קשה המחלוקת שהתירו להקל בדבר שנהגו בו איסור כדי שלא לבא לידי מחלוקת וקל וחומר בנדון דידן שהבא לבטל מנהג הקדמונים כזה בודאי שמרבה מחלוקות בישראל ואין שומעים לו ועוד הביא תשובות רבינו מהר"י קולון בעניינים אלו וסיים יצא לנו מכל זה שהמערער נגד המנהג הזה הרי הוא מוציא. לעז על הראשונים ואחרונים גדולי וגאוני עולם ושכן כתב הרב מהרשד"ם יורה דעה סי' קצ"ג שאין ראוי להרהר דבר שנהגו בו כל הגלילות ההם וכו' דבודאי הבא לבטל מנהגם מוציא לעז עליהם כאילו קטלי קנה באגמא הוו או שנתכוונו להעביר על דין לנהוג מנהג נגד דין תורה ומעתה לא יהא אלא משום יקרא דשכבי חייבים אנחנו להחזיק באותו מנהג והמערער מחזיק במחלוקת ומוציא לעז על גאוני עולם עד כאן לענייננו הרי דאף שהמערער על המנהג הוא בא להחמיר משום חשש הפסק ולכן ראה והתקין לומר האקדמות מילין קודם שיברך קאמר הרב דהוי מוציא לעז על הראשונים ועתה נדפס חדש ממש ספר היקר לקט יוסף למורי הרב ראב"ד מקודש בעיק"ו ירושת"ו מוהר"ר יוסף בורלא יצ"ו וחזיתיה לרבי במערכה זו אות ו' צדיק עתק דברי הרב גנזי חיים בשם הרב גנת ורדים הנ"ל דלעז על הראשונים לא נאמר אלא כשהוא להקל לא כשהוא להחמיר ולי ההדיוט הדבר תמוה בעיני כמו שכתבתי ועיין עוד לקמן סוף כלל ע"ג וכתבתי עוד בזה בס"ד:

כלל כו) לחם אם בא בלשון זכר או בלשון נקבה הנה בסוף פרק כל הצלמים דתנן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות וכו' כתב הרב קרבן אליצור שם וז"ל קצת קשה לשון אסורה ונתערבה דקתני דפת לשון זכר ואם כן הוה ליה למיתני אסור נתערב וכו' ועיין תוספת יום טוב באיזהו נשך משנה ד' וחמור עד שתהא טוענת דהכונה לנקבה והביא מקרא דשמואל סי' י"ט אבל הכא פת לשון זכר ואולי י"ל (יש ליישב) עכ"ל הנה דברי הרב תוספות יום טוב שם הם שהביא דלשון חמור כולל לזכר ולנקבה ומובן שכונת הרב היא לומר דאף