שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רעח

מעשה הוא והרי כלשון הזה כתב הרמב"ם בפרק שלישי דין ד' מהלכות אבל ומר הוא דאמר דאין דרך הרמב"ם להוציא מכת מרדות בלשון מלקות ונראה מסיגנון לשונו דנקיט לעיקר שאין דרך הרמב"ם לומר לוקה על דבר שאינו לוקה אלא מכת מרדות גם ספרו קהלת יעקב במענה לשון ח"ב במערכה זו אות ש"ט הביא בשתיקה דברי מרן הבית יוסף שבסימן רצ"ז הנ"ל שאין דרך הרמב"ם להוציא מכת מרדות בלשון מלקות:

וכתבתי במקום אחר דאף דמצינו גם בדברי הפוסקים שכותבים לוקה ורוצה לומר מכת מרדות כמו שכתבתי לעיל מכל מקום מסתברא דהיכא דכתבי הפוסקים שני דברים סמוכים ושינו בלשונם באחד כתבו לוקה ובדין הסמוך לו כתבו מכין אותו מכת מרדות מדשינו בלשונם לוקה ממש קאמרי שוב ראיתי למרן כסף משנה בפרק י"א מהלכות גרושין הלכה י"ד דגם בכי האי גוונא ניחא ליה לומר בדברי הרמב"ם דלוקה היינו מכת מרדות עי"ש:

עוד כתבתי במקום אחר דאם הפוסק תופס בלשונו שני דברים ועל שניהם הוא אומר שהעושה זה או זה לוקה ובאחד משני הדברים ברור לנו שהוא איסור תורה ולוקה מן התורה ובהשני אין לנו בירור אם הוא איסור תורה או אסור רק מדרבנן מדכיילינהו במאמר אחד ואמר עליהם לוקה ודאי שדעתו ששניהם מן התורה ולוקה מדאורייתא קאמר שאין לנו לפרש לשון אחד במאמר אחד לשתי כונות דלשון לוקה דאמר על שניהם במאמר אחד רוצה לומר שלדבר אחד לוקה ממש ולדבר השני רוצה לומר מכת מרדות עיין בפאת השדה למערכת הבי"ת (הוא שדי חמד חלק י"א) סי' מ"ז (בד"ה ומה שהקשה):

וזימנין כותבים הפוסקים רבינו הטור ומרן בשלחן ערוך ודישרן סמיכין על איזה דין דהעובר לוקה אף שאין דרכם לכתוב מה שאינו נוהג בזמן הזה והבאתי בקונטרס כללי הפוסקים בסי' י"ג אות ו' דף י"ז ע"ב מה שכתבו כמה גאונים בטעם הדבר משום דאף לדידן יש נפקותא במה שלוקה שאז פסול לעדות מן התורה כבחשן משפט סי' ל"ד וכו' וכתבתי שם לענין כשכותבים אינו לוקה וכו' עי"ש ועתה נראה לי דענין מלקות אינו נקרא אינו נוהג בזמן הזה שהרי גם בזמן הזה אם יש בית דין סמוכים בארץ ישראל נוהג דין מלקות לדעת הגאונים מהר"י בי רב וכל קדושיו עמו כידוע ממחלוקת הסמיכה ולכן אינו מן התימה אם יכתבו באיזה דין דהעובר עליו לוקה כן כתבתי מסברא ומצאתי כסברתי שכתב הרב טהרת המים במערכת הפ"ה אות רמ"ה בשם הרב כנסת הגדולה חשן משפט סי' קנ"ג הגהות בית יוסף ס"ק ל"ה וז"ל דרך הטור להביא בספרו דבר שאינו תלוי בבנין הבית הגם דהוי דבר שאינו נהוג בזמן הזה כותבו משום דהא מיהא היה נוהג בזמן הש"ס אבל הרמב"ם דרכו להביא אף מה שאינו נוהג בזמן הזה מצד הדין דהוי הלכתא למשיחא עכ"ל ואם כן גבי מלקות נמי שאינו תלוי בבנין הבית דאף בזמן הזה נוהג אם ימצאו סמוכים בארץ ישראל אף שאינו נוהג עתה משום שאין לנו סמוכים אינו כהלכתא למשיחא ושפיר כותבים דלוקה שוב ראיתי שיש דעות שמלקות במקום מיתה עומדת לענין שאינו נוהג אלא בזמן שדנים דיני נפשות עיין לקמן במערכת המ"ם כלל ל"ב:

כלל כד) לפני עור לא תתן מכשול. מה שהיה כתוב כאן נעתק לעיל במערכת הוא"ו כלל כ"ו סק"ח:

כלל כה) לעז על הראשונים. במושכל ראשון נראה דאם באנו להחמיר על הראשונים הוא דאיכא משום לעז שנמצא שהראשונים היו חס ושלום מזלזלים דהא מקור דבר זה דחשש לעז הוא ההיא דבר הדיא בפרק קמא דגטין ד' ה' סוף ע"ב דאמרי ליה ר' אמי ור' אסי אין אתה צריך לעמוד על כל אות ואות וכי תימא איעביד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז על גטין הראשונים אבל בדבר שהיו הראשונים מחמירים ולדידן נראה דשרי אין שייך לעז כיון דאיכא למימר דהם החמירו על עצמם ואם אסרו מן הדין ואנחנו באים להתיר שייך בזה חכם שאסר וכו' או אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין וכו' אבל חשש לעז נראה דאינו שייך אך מדברי הרב נחפה בכסף בח"ב סוף סי' ח' ד' מ"ט ע"א מתבאר יפה דגם בכי האי גונא איכא משום לעז שעל מה שנשאל במצבה שהניחוה על הקבר מדעת קרובי המת ושוב ראו הקרובים שאותה האבן היתה קטנה ולא לפי כבוד המת ורוצים למכרה ולהוסיף מעות לקנות טובה ממנה ובתשובתו ביאר שזו מחלוקת בין הפוסקים ונראית דעת האוסרים ובסוף התשובה כתב ועוד שבזמן פלוני ובזמן פלוני הורו בית דין לאסור ואם כן אפילו היה נראה לנו להקל אין ראוי להקל כדי שלא להוציא לעז על הראשונים וכל שכן שגם לנו אין נראה להתיר וכו' אלו תורף דב"ק וכעת הוא חידוש בעיני לומר שיש חשש לעז בענין כזה אחר זמן רב השגתי ספר גנזי חיים וראיתי במערכה זו אות ט"ל שכתב וז"ל לעז על הראשונים לא נאמר אלא להקל לא כשהוא להחמיר גו"ר (גינת ורדים) חלק אבן העזר כלל א' סי' ג' דף ג' ע"א עכ"ל ומשמעות הלשון הוא שכונתו לומר דדוקא אם באים אנחנו להקל במה שהחמירו הראשונים הוא דאי אנו רשאים להקל משום לעז על הראשונים שהיו מחמירים אבל אם באים אנחנו להחמיר במה שהיו הראשונים מקילים לית לן בה ואם כנים הדברים מצינו תנא דמסייע להרב נחפה בכסף והא עדיפא דאילו מדברי הרב נחפה בכסף לא שמענו אלא דלהקל נגד הראשונים חיישינן ללעז ויתכן דסבירא ליה דגם כשבאים להחמיר נגד מה שהיו הראשונים מקילים חיישינן ללעז ועובדא דידיה הכי הוה בלהקל ואילו הרב גינת ורדים סבירא ליה דרק להקל הוא דאתמר ולא להחמיר ולי ההדיוט הדבר תמוה לומר דכשבאים אנחנו להחמיר ליכא משום לעז על הראשונים וכותלי בית המדרש יוכיחו ספרים מלאים בכמה עניינים שכתבו הפוסקים לחוש מלהחמיר במה שהקילו הראשונים משום חשש לעז ומי שנמצא בידו ספר גינת ורדים ישכיל בכונתו דחלילה לומר שנעלם ממנו סוגיא דגטין הנ"ל אשר משם באר"ה דאין רשאין להחמיר משום חשש לעז על הראשונים:

ועם שהדבר פשוט בעיני מאד לא אמנע מלהביא תנא דמסייעא לי תנא דבי חזקיה ככהנא מסייע כהנא מר ניהו רבה מרן הפרי חדש במנהגי איסור שלו כלל י"ב עמד לבאר בקהל אחד שזה כמה שנים נהגו קולא בדבר אחר ורוצים להסכים לבטל אותו מנהג ולהחמיר באותו דבר אם יש לחוש להוצאת לעז על הראשונים או לא ולעמוד על עיקר דבר זה הביא ההיא דפרק קמא דגטין וכי תימא איעביד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז על גטין הראשונים והוקשה לו דבפרק המגרש אמרינן אתקין רבא בגטי מיומא דנן לאפוקי מר' יוסי וכו' וכתב רש"י אף דקיימא לן כר' יוסי בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא וכו' אלמא לא חיישינן ללעז על הראשונים והביא שכבר הקשה כן רבינו התרומת הדשן בסי' רל"ב ושיישב וכו' והוא כתב ליישב באופן אחר והאריך קצת וכתב במסקנתו שהקהל יכול לבטל המנהג של קולא ולהחמיר בדבר כל שיש בדבר פיקפוק מעיקר הדין או דהוי פלוגתא דרבוותא וכיוצא עכ"ל והרי הוא כמבואר דחשש לעז על הראשונים נאמר כשהראשונים היו מקילים ואנחנו באים להחמיר אלא שכל שיש פקפוק מעיקר הדין וכיוצא אין לנו לחוש על הראשונים אבל אם אין בהמנהג פיקפוק מעיקר הדין והראשונים היו נוהגים להקל ואנחנו רוצים להתחסד עליהם ולהחמיר אין אנחנו רשאים לזה ויש לנו לחוש ללעז על הראשונים:

אף אני אביא דברי גדול אחרון חביב בספר היקר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) בדף ל"ג אות כ' שכתב בזה הלשון לעז על הראשונים אי מצינא להחמיר באיזה דברים דאיכא לעז על הראשונים יש בזה חילוקים א) כל דאיכא שום פיקפוק בדבר מעיקר הדין אי נמי דהוי פלוגתא דרבוואתא ב) כל דהוי שב ואל תעשה ג) כל דלא מינכרא מילתא דמשום איסורא קא מחמיר כל אחד מהשלשה אלה מאן דמחמיר ליכא למיחש ללעז על הראשונים ואפילו היכא דמינכר מילתא דמשום איסורא הוא דמחמיר פליג הרא"ש וסבירא ליה דליכא למיחש ללעז הראשונים הרב שמע יעקב פרשת מקץ ד' ן' ועיין זרע אמת ח"ג ד' י"ב עכ"ל (והרב המגיה ציין להרב ירך אברהם יו"ד סי' ג' ד' כ"ד ע"ב) והרי הוא כמבואר דיש חשש לעז כשבאים להחמיר וכן