שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רעז

כלל כ) לאו שאין בו מעשה. חידש הרב טורי זהב יו"ד סוס"י קע"ט דאם נראה לעין כל כעושה מעשה חשיב לאו שיש בו מעשה והגאון שואל ומשיב בח"ב סי' ס"ד כתב דנראה לו ראיה ברורה ממה שאמרו בסנהדרין ק"א ע"א לוחש אדם על הנחשים בשבת והקשה הרב באר שבע מאי קא משמע לן תנינא הצד נחש שלא ישכנו וכו' והוא פטור ומותר ותירץ דהוה סלקא דעתין לאסור בלוחש ושוב הוקשה לו ממה שאמרו בריש שבת דגבי דבר שאין בו מעשה הוי פטור ומותר ולוחש לית ביה מעשה ומאי קמשמע לן ברייתא הנ"ל אלא ודאי כהרב טורי זהב דכיון דנראה כעושה מעשה חשיב לאו שיש בו מעשה ולי הדל במחילת כבוד גאונו נראה דאין מזה ראיה כלל חדא דלא אמרו בש"ס דכל פטורי שבת דלית בהו מעשה הוו פטור ומותר אלא אמרו דאיכא טובא דלית בהו מעשה ופטור ומותר והא ודאי איכא נמי דאסור ואהכי איצטריך לאשמועינן דפטור ומותר ותו היכן מצינו דתני תנא לוחש על נחשים פטור כי היכי דנשמע מינה דפטור ומותר ולא ליצטריך תנא דברייתא לאשמועינן דמותר וכיון דהוה סלקא דעתין דאסור כמו שהסביר מני"ר גופיה שפיר הוצרך לאשמועינן דמותר ואין מכאן ראיה וק"ל:

כלל כא) לאפוקי מרבי פלוגי כי אמרינן כן בש"ס אי מדחי מהלכה או יתכן לפסוק כמותו פליגי רבינו חננאל והרא"ש בפרק קמא דכתובות סי' י"ט והתוספות בעבודה זרה ד' ט' ע"ב ד"ה האי מאן סברי כהרא"ש דיכול להיות הלכה כמותו ועיין בהרא"ש שם סי' ז' שהביא ראיה מפרק שני דכתובות לאפוקי מדרשב"ג וכו' וקצת קשה דלפי מה שכתב הרא"ש בפרק קמא דכתובות ועוד הא דלקמן ברייתא היא וכו' ומשמע דרוצה לומר דדוקא כשהאמורא אומר כן לאפוקי מרבי פלוני הוא דשייך לומר דלא קיימא לן כוותיה דחשיב כאילו האמורא פסק דלא כאותו תנא מה שאין כן בברייתא דאף דתנא דברייתא תני מילתיה לאפוקי מתנא אחר לא מפני זה נצטרך לומר דלא קיימא לן כוותיה ואם כן מה ראיה מייתי בפרק קמא דעבודה זרה דיש לומר כאמור ומהתימה על מרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות ד' שמלבד שלא זכר שר דברי התוספות דעבודה זרה באותו פרק ובאותו מקום אף גם שהביא דברי הרא"ש בדוכתי הנ"ל ולא יעיר עליהם כמדובר והרב מקנה אברהם במהדורא בתרא אות רכ"ז כתב דהתוספות בפרק קמא דכתובות סברי כהרא"ש עי"ש נראה דטעות סופר הוא וצריך להיות פרק קמא דעבודה זרה כמו שיראה הרואה בתוספות כתובות דף יו"ד (ד"ה אמר) ועיין להרב משק ביתי אות חר"ן ובקרבן נתנאל על דברי הרא"ש פרק קמא דכתובות הנ"ל והרב טהרת המים במערכה זו ציין באות י"ד לעיין בזה להרב עוש"ש (עושה שלום) ד' צ"ד ע"א ובכנסת הגדולה בכללם ס"ק ס"ח ותוספות יום טוב בפ"ב דע"א ובסדר תנאים ואמוראים הנדפס בשם הגדולים ח"א ס"ק ב"ן וחוות יאיר סי' צ"ד ד' צ"ב ע"ב ועוד ציין לעיין בחידושיו על ארח חיים סי' רל"ה ס"ק א' וכנראה לא היה ביד הרב ספר יעיר אזן שציינו בשם הגדולים ובעושה שלום שם ולפי מה שנראה מדברי הרא"ש דדוקא כשהאמורא אומר לאפוקי וכו' הוא דלית הלכתא כאותו פלוני אבל לא כן בברייתא כנז"ל יש ליישב תמיהת הרב עושה שלום אהא דאמרינן בפרק קמא דברכות ד' ד' ע"ב דמאי דתני תנא גבי תפלת ערבית כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה בא לאפוקי ממאן דאמר ערבית רשות קמשמע לן דחובה והרי כל הפוסקים פסקו דתפלת ערבית רשות והצריך עיון ולהנ"ל ניחא והרב המגיה בספר אהל ישרים במערכה זו אות ל' ציין לעיין יבין שמועה ד' צ"ו שהביא דברי הרא"ש פרק קמא דעבודה זרה והמרדכי דסוף כתובות ושנעלם זה מהרב יעיר אזן אות ד':

כלל כב) לוקה מצינו לשון זה על חיוב קרבן הר"ן בנדרים ד' ס"ח בשם הרשב"א עיין למרן החבי"ף בספר סמיכה לחיים ד' פ"ט ע"א ועיין להגאון מוהר"ץ הירש חיות על דברי הר"ן הנ"ל:

כלל כג) לוקה שאמרו רוצה לומר מכת מרדות דרבנן ובכמה מקומות הזכירו חז"ל מלקות ורוצה לומר מכח מרדות הריב"ש בסי' פ"ז ולא הוצרך לראיה כי דבר פשוט הוא בעיניו ועיין מכות י"ז זר שאכל מן העולה לפני זריקה וכו' לוקה חמש ומוקים לה מאי לוקה ה' איסורים. ומרן כסף משנה בפרק ג' מהלכות עבודה זרה דין ט' כתב דמה שאמרו בתוספתא לוקה רוצה לומר מכת מרדות ועיין תוספות בכורות ד' ד"ן ד"ה ושני ורבינו שמשון ריש מסכת מעשרות ותוספות יום טוב פרק י"א דמסכת פרה משנה ג' שוב ראיתי דביד מלאכי במערכת העי"ן אות תקי"ד (בד"ה ואחרי) הביא בידו המלאה כמה מקומות בש"ס ובמפרשים דנאמר לשון זה ורוצה לומר מכת מרדות אף בדברי האמוראים והזכיר תשובת הריב"ש סי' צ' (ולא ראה ההיא דסי' פ"ז) גם אשו"ר בקהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות ש"ט דרשים לן דוכתי טובא בזה ובמקנה אברהם מהדורא בתרא סי' נט"ר אחר שהביא מכמה מקומות דלוקה רוצה לומר מכת מרדות הביא מה שכתב הרב יתר הבז דאף דבלשון הברייתא אפשר לומר דלוקה רוצה לומר מכת מרדות בלשון האמורא לא יתכן לפרש כן והשיג עליו ואף שרצה להליץ בעדו דדוקא ברב ור' יוחנן דחשיבי כתנא הוא דמצינן לפרש דמה שאמרו לוקה הוא מכת מרדות וכי אמר הרב יתר הבז בשאר אמוראי בתראי קאמר מכל מקום לא הונח לו בזה לפי מה שראה שאף בדברי הפוסקים מפרשים כן וכל שכן לגבי אמוראי בתראי וגם ידי"ן רא"ג הרמ"ה נר"ו בס' ימי שלמה ד' קי"ג ע"ד השיג על היתר הבז בזה ומרן החבי"ף בסמיכה לחיים ד' כ"ח ע"ד האריך גם כן בזה וציין מקומות בש"ס ופוסקים דמצינן לפרש דלוקה רוצה לומר מכת מרדות דכל שאנו רואים שהאיסור אינו מן התורה ונאמר בו שלוקה ודאי הכונה היא מכת מרדות עי"ש שלא זכר דברי הי"מ גדול ומענה לשון הנ"ל:

ולענין אי אמרינן כן גם בדברי הפוסקים כבר הראה רבינו התוספת יום טוב ריש מסכת שבת דגם בלשונות הפוסקים מצינו כן והגאון מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לקמא ד' צ"א ע"ב לא זכר דבריו עי"ש ועם שבאמת מצינו כן בכמה דוכתי שציינו הרבנים שהזכרתי למעלה ועיין עוד למרן הב"י יו"ד סי' שע"א (בסוף ד"ה כתב בכתבי) ולמרן חיד"א בברכי יוסף בסי' שב"ע אות ג' עי"ש שלא זכר דברי הגאון לחם משנה פרק י"ג הלכה ד' מהלכות אבל ולהסמ"ג סי' ר"ג הובא בפרשת דרכים בדרך מצותיך ח"ב ד' י"ב ע"א (מדפוס אשכנז) דלא כדכתב הרב יתר הבז הובא במקנה אברהם מהדורא בתרא אות נט"ר דלא אמרינן כן בדברי האמוראים דדרכם לפרש וכבר השיגו הרב מכל מקום במאי דקעסיק הגאון מוהר"ץ הנ"ל בדברי הרמב"ם בספר המצות מצות לא תעשה ז"ן הוא קשה להולמו שהרי הרמב"ם שם כלל אילנות ושאר דברים ועל כלם אמר לוקה משמע ודאי מלקות דאורייתא דומיא דאילנות וצ"ע שוב ראיתי להרב מראה הנוגה ד' צ"ג צ"ד ע"ג שכתב דכונת הרמב"ם לומר דבכולהו לוקה ומיהו האי כדיניה מלקות גמור והאי כדיניה מכת מרדות עי"ש והוא דוחק ובעיקר כללין הנה בספר פתח הדביר ח"ג בסי' רפ"ט אות א' האריך בזה ועיין עוד תוספות יום טוב סוף פרק ז' דמסכת סנהדרין והגאון מוהר"ץ הירש חיות למסכת נזיר ד' ב' והגאון מהר"ם שיק ביו"ד ריש סי' קע"ג כתב בפשיטות גמור דבהרמב"ם לא יתכן לפרש לשון לוקה דרוצה לומר מכת מרדות עי"ש דקאי על לשון הרמב"ם בחבורו דעיקרו מיוסד לבאר בו איזה אסור מן התורה ואיזה מדרבנן וכדבריו כתב מרן הבית יוסף יורה דעה סי' רצ"ז (בד"ה וכתב הרא"ש) שאין דרך הרמב"ם להוציא מכת מרדות בלשון מלקות וכתב כן על דברי הרמב"ם בחבורו וכן כתב בכסף משנה בתשיעי מהלכות כלאים סוף דין ז' אמנם מצינו למרן בכסף משנה פרק י"א מהלכות גירושין הלכה י"ד דניחא ליה לפרש בדוחק דברי הרמב"ם שם דלוקה מכת מרדות קאמר ורבין חסידא בארעא דרבנן מהדורא בתרא אות קכ"ב הביא מה שכתב בבית יוסף סי' רצ"ז הנ"ל והעיד שכן כתב בכמה מקומות (ולא הראה המקומות) ומזה הצריך עיון על מה שכתב בבית יוסף סי' שע"א (בסוף ד"ה כתב בכתבי) דמה שכתב בכל בו דכהן שנכנס בבית הקברות בשגגה וכו' ואם שהה כדי השתחואה לוקה האי לוקה לאו מדאורייתא הוא דהא לאו שאין בו מעשה