שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רעד

וכמו שכתב הרב דין אמת לחלק מדנפשיה לההיא והאומר לחמרים לכו אצל פלוני דתלמוד ערוך הוא בידינו כנז"ל:

ועוד יש לומר אההיא דאומר לחמרים לכו אצל פלוני וכו' דאפילו למה שכתבו התוספות דטעמא דחסימה הוא משום דבדבוריה קעבדא מעשה האומר לחמרים וכו' לא חשיב מעשה וכמו שחילק הרב לחם משנה בפרק ח"י מהלכות סנהדרין בין חסימה ועדים זוממין למימר דבחסימה וזוממין בקולם נמשך מעשה האיסור בעצמו שהיא החסימה וההריגה שמתחייב הנידון על ידם אבל מימר אין המעשה הנמשך אסור דלעשות חולין קודש אין שום איסור ולהכי מימר מיקרי לאו שאין בו מעשה והכי נמי המעשה דהיינו מה שילכו החמרים אצל אותו פלוני אינו מעשה איסור ולכן אף שמה שהלכו הוא על ידי דבורו לא חשיב מעשה:

ובעיקר מחלוקת הרב החינוך והרב המגיד בלאו שאפשר על ידי מעשה ושלא על ידי מעשה עמד הגאון חתן סופר בדף קל"ז (בד"ה והנה בדבר) להסביר מילתייהו דרבנן קדישי והסברא שמצא לשיטת הרב המגיד היא על פי הנחה דלא אמר הרב המגיד דכל שאפשר לעבור במעשה אף כשעובר בלא מעשה לוקה אלא דוקא בכגון חסימה דבדיבוריה מיתעביד מעשה אבל היכא דלא מיתעביד שום מעשה מודה דאינו לוקה ומיישב בזה קושית הגאון חתם סופר ביו"ד סי' רכ"ז אי אמרינן דשבועה בכתב לוקה אמאי אמר ר' יוחנן כל לאו שאין בו מעשה אינו לוקה חוץ מנשבע ומימר וכו' ואמר עוד לא תיתני מימר דבדבורא עביד מעשה הא לשיטת הרב המגיד גם נשבע כיון שאפשר על ידי מעשה לא חשיב לאו שאין בו מעשה אך להנ"ל ניחא דשבועה ומקלל לא איתעביד מעשה כלל והרב המגיד לא אמר אלא היכא דמיתעביד מעשה אלו תורף דב"ק ואני הדל כבר כתבתי למעלה (בד"ה ובאמת שגם בזה) שמדברי הרב המגיד מתבאר היטב דלא בעי שיהא מיתעביד מעשה כלל אלא כל לאו שאפשר לעבור עליו על ידי מעשה לוקה אף כשעובר בלא מעשה ולא מיתעביד שום מעשה עי"ש והבוחר יכריע:

וזאת להודיע כי אחר כמה שנים שכתבתי כל הכתוב בקונטרס זה בהאי כללא דלאו שאין בו מעשה דפליגי הרב החינוך והרב המגיד בלאו שאפשר לעבור עליו במעשה ושלא במעשה אם לוקין או לאו כמו שכתבתי בריש כלל זה הנה עתה בשנתינו היא אסת"ר השגתי ספר יקר נר מצוה וראיתי להרב בח"א סי' ג' אות ח' ששם שלום בין הרב המגיד עם הרב החינוך ואלו ואלו דברי אלקי"ם חיים והכי אמר רב דעד כאן לא כתב הרב המגיד דכי עביד ליה בלא מעשה נמי חייב אלא בלאו שעיקרו הוא נאמר על מעשה כגון חסימה דכתיב לא תחסום שור בדישו דמשמעותו שלא לחסמה בידים וכיון שישנו במעשה גמור אף החסימה בקול הוא כמעשה אבל בהנהו לאוי שכתב הרב החינוך שאין לוקין עליהן אף שעשה מעשה (שהזכירם הרב משנה למלך ברביעי מהלכות מלוה דין ו' בד"ה והנה כל מה שכתבנו ובדפוס הראשון שנדפס המשנה למלך לעצמו דברים אלו הם בדף מ"ה ע"ג שהביא דברי הרב המגיד וכתב על זה הן אמת שחילוק זה שכתב הרב המגיד הנה הרב בעל החינוך אזיל לאידך גיסא שכתב במצוה שמ"ה ושמ"ו דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שנעשה בו שום מעשה לאו שאין בו מעשה נקרא ודברי הרב החינוך הם במצות לא ימכרו ממכרת עבד ושלא לעבוד בו עבודת פרך) בזה גם הרב המגיד מודה שכן היא גם כן דעת הרמב"ם וטעמא משום דעיקר קרא קמזהר על דבר שאין בו מעשה ומשום הכי אין לוקין עליהן כלל אפילו כשעשה בו מעשה דבתר עיקרו אזלינן ועל פי חילוק זה יהי שלום בין הרב המגיד והרב החינוך והוקשה לו להרב נר מצוה מלאו דאל תפנו אל האלילים דאף דעיקרו קא מזהר על דבר שאין בו מעשה כמו שדרשו אל תפנו אל מדעתכם כתב הרמב"ם בשלישי מהלכות עכומ"ז דהנפנה אחריה בדרך שעושה מעשה לוקה וכתב ליישב דעכומ"ז שאני דמשום חומר שבה בדין הוא שילקה אף שעיקר הלאו קא מזהר על דבר שאין בו מעשה ועוד האריך שם בכלל זה ועם כי לא פניתי לעיין עתה בזה כתבתי דב"ק ולעת הפנאי לך תנאי בל"ן איה"ש ועיין בדברי הגאון חתם סופר המובא לקמן בכלל י"ד ובסוף הסימן כתב (בנר מצוה) בקיצור פירות הנושרין מתוך כל מה שפלפל באותו סימן והם כ"ו כללים ובכלל ב' וכלל ג' כתב וז"ל לאו שאין בו מעשה אף על פי שעשה בו שום מעשה אין לוקין עליו כיון שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה והני מילי היכא דעיקר קרא קמזהר על דבר שאין בו מעשה אבל היכא דעיקר קרא קא מזהר על דבר שיש בו מעשה אם עשה בו מעשה לוקה אף על פי שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה ובאיסור עכומ"ז אפילו לא עשה בו מעשה כלל לוקה כגון הנודר או הנשבע בשמה וכן כשציוה לאחרים לעשות לו כומ"ז לעובדה אף שלא עבדה לוקה עכ"ל (ולפום ריהטא נראה דמה שכתב אם עשה בו מעשה לוקה צריך להגיה אף אם לא עשה בו מעשה לוקה שהרי בפנים כתב דכשעיקר קרא קא מזהר על דבר שיש בו מעשה כמו בחסימה אף אם לא עשה מעשה לוקה):

שוב אחר איזה חדשים השגתי ספר פני מבין ח"א וראיתי להרב שהאריך על דברי הרב נר מצוה הנ"ל ושדי בהו נרגא דהא בלאו דלא יראה ולא ימצא כתבו הרמב"ם והרב החינוך דאינו לוקה אלא אם כן עשה מעשה ולאו זה עיקרו משמע דהוא בלא מעשה והכי משמע פשטיה דקרא דלא יעבור עליו בלא מעשה דהיינו שלא יהא יושב ובטל מלהשביתו ולא איירי קרא שלא יקנה ושלא יחמץ ואם איתא לכלליה דרב נר מצוה כי קנהו או חמצו בפסח אמאי לוקה הא עיקר קרא אתא לאזהרה בלא מעשה וכו' אלו תורף דב"ק בדף ל"א ע"ב ובעמוד ד' עי"ש וגם על מה שכתבתי למעלה (בד"ה ושיטת הרב החינוך) שהרב חזון נחום דחה דברי הרב יבין שמועה ושהרב שרשי הים יישב דבריו שהרי הרב החינוך עצמו כתב כן וכו' ראיתי להרב פני מבין שם שכתב כן ותמה על איזה רבנים שכתבו לדחות דברי הרב יבין שמועה בזה וכתב בדף ל"ב סוף ע"ב סוף דבר דברי הרב יבין שמועה צדקו מאד וכו':

כלל יג) לאו שאין בו מעשה וכו' לשיטת הרב המגיד שהזכרתי באות י"ב חידש הרב קרבן אליצור דף קנ"ו ע"א דדוקא היכא דאיכא מיהא דבור מה שאין כן רואה כלאים ומניחן עי"ש ובזה יש ליישב קושיית המפרשים מההיא דמשהה חמץ דכתב הרמב"ם דשלא על ידי מעשה אינו לוקה וכן ראיתי להגאון נודע ביהודה בח"ב או"ח סי' ע"ו שכתב כן עי"ש והבאתי דבריו לעיל כלל י"ב (בד"ה עוד כתב וכן כתב הרב פרי העץ בדף קי"ט ע"ב (בד"ה ולי):

ודע שהגאון שער המלך בראשון מהלכות כלאים סוף הלכה ג' הוכרח מחמת קושייא לייחס לרש"י דקאי בשיטת הרב המגיד דכל שאפשר על ידי מעשה גם בעובר בלא מעשה לוקה:

ועל מה שכתב הרב המגיד שכל לאו שאי אפשר בו מעשה אלא דבור אין הדבור קרוי מעשה עמד על זה הרב צרור החיים שם בהלכות שכירות ממה שכתב הרמב"ם בראשון מהלכות איסורי מזבח דהמקדיש בעלת מום למזבח לוקה ושקיל וטרי בזה ומסיק ועדיין לבי מגמגם בזה עי"ש דב"ק:

כלל יד) לאו שאין בו מעשה דאין לוקין עליו ונחלקו הרב המגיד והרב החינוך בלאו שאפשר לעבור עליו במעשה ושלא במעשה דלהרב המגיד אף כשעובר בלא מעשה חייב ולהרב החינוך אף כשעובר על ידי מעשה פטור כמו שכתבתי לעיל כלל י"ב מתבאר מדברי הגאון חתם סופר באבן העזר ח"ב סי' קנ"ג (ד"ה אהובי יקירי) דהכל תלוי בעיקרו של הלאו שאם עיקרו הוא על ידי מעשה כגון חסימה אף אם אירע שעבר בלא מעשה חייב לדעת הרב המגיד משום דלאו זה הוא מהלוקין וכן להרב החינוך לאו שעיקרו הוא שלא על ידי מעשה אפילו אירע שנעשה על ידי מעשה אינו לוקה ולשיטה זו בלאו שעיקרו על ידי מעשה יש לומר נהי דכשעובר על ידי מעשה לוקה מכל מקום כשאינו עושה מעשה אינו לוקה והתוספות בתמורה ד' ג' (ד"ה הרי מימר דאין בו מעשה ולוקה) שהקשו והא במימר בדבורו עביד מעשה ולא ניחא להו למימר דקושית הגמרא היא ממימר בקרבנות צבור דאינו קדוש ולא איתעביד מעשה ולוקין לא סבירא להו הכי אלו תורף דב"ק