שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רעב

מעשה אמנם תמיה לי איך נחה דעתו להוכיח מדברי הרמב"ם הללו דלית ליה כשיטת הרב החינוך והלא הרב החינוך עצמו בריש פרשת קדושים במצוה רי"ג (אל תפנו אל האלילים) סיים בזה הלשון והעובר עליה ופנה אחר עבודה זרה בדרך שיהא עושה בה מעשה לוקה ותיקשי ליה לפי שיטתו לא היה ללקות כשעשה מעשה כיון שאפשר לעבור על הלאו בלא מעשה ומה שניישב להרב החינוך ניישב להרמב"ם ואין לנו הכרח מזה דלית ליה כשיטת החינוך:

וראיתי להגאון מנחת חינוך שם שעל מה שכתב בחינוך שאם פנה אחר עבודת כומ"ז בדרך שהוא עושה בה מעשה לוקה כתב וז"ל אף שדעת הרב המחבר בלאו שאפשר לעבור בלא מעשה אין לוקין אף אם עשה מעשה זה דוקא אם הדבר שעושה היה יכיל לעשות בלא מעשה ועשה לא נקרא מעשה לענין מלקות אבל אם הלאו לא נוכל לעבור רק במעשה אף שבלאו הזה בכללו דברים שאין בהם מעשה לוקין על העשיה עיין בשער המלך הלכות חמץ ומצה וכתבנו לעיל מזה עכ"ל והנה מה שכתב לעיל מזה לא ידעתי כעת איה מקום כבודו ואמנם דברי השער המלך שרמז לפי הנראה הן הן הדברים שכתבתי למעלה (בד"ה ושיטת הרב החינוך) ואיני מבין בעניותי איך יתיישבו בזה דברי הרב החינוך שלפנינו שלפי הנראה אין הנדון דומה לראיה כלל דהתם גבי בל יראה שפיר קאמר הרב שרשי הים דמאחר שבאם לא היה לו חמץ מקודם הפסח כלל לא משכחת שיעבור בפסח בבל יראה אלא אם כן עשה בי מעשה שקנה חמץ או שחימצו בפסח משום הכי לא מיחשב זה לאו שאין בו מעשה לדון בו שאף אם עשה מעשה לא ילקה שזה לא נאמר אלא בלאו שבזמן שעובר בו על ידי מעשה יתכן לעבור בו גם בלא מעשה אבל בל יראה בפסח (כשלא היה לו חמץ קודם פסח) שאי אפשר בלא מעשה אינו נידון בדין לאו שאין בו מעשה (אלא שאני הדל כתבתי למעלה שיש לפקפק בזה דהא משכחת גם בכי האי גוונא לעבור בפסח בלא מעשה כנז"ל בד"ה אלא) אבל בפונה אחר עבודה זרה על ידי מעשה הרי באותו הזמן שפונה במעשה יכול גם כן לעבור בלא מעשה ואם כן הרי הוא כשאר לא תעשה דעלמא שאפשר לעבור עליו במעשה ושלא על ידי מעשה שהדין הוא לפי שיטת הרב החינוך דאף שעובר על ידי מעשה אינו לוקה ולמה כתב שאם פנה בדרך שעשה מעשה לוקה וחיפשתי בספרים וראיתי להגאון אבד"ק ראווא יצ"ו בספרו דרך המלך בהלכות עכומ"ז פרק ב' ד' כ"ג ע"א בפירוש הקצר (בד"ה בדרך שעושה) שנמשך אחר דברי הגאון מנחת חינוך בישוב דברי רבינו החינוך בזה על פי מה שכתב בשער המלך הלכות חמץ כנז"ל ולי הדל דבריהם תמוהים במחילת כבוד תורתם הרמה כמו שכתבתי ותו לא מידי:

איברא דמדברי הרמב"ם בהלכות עכומ"ז פרק ג' דין ט' מוכח דסבירא ליה כשיטת הרב המגיד שהרי כתב דהעושה עבודת כומ"ז לעצמו אף על פי שלא עשאה בידו לוקה והקשה הרב לחם משנה כשלא עשאה בידו אמאי לוקה הא הוי לאו שאין בו מעשה ותירץ דכיון שהאחר עושה בשליחותו הוי כאילו עשה הוא מעשה וחייב ותירוץ זה דחוק ורבים אשר היו תמהים דאין שליח לדבר עבירה וכמה דיות נשתפכו בזה ועוד תמה מרן הפרי חדש בנימוקיו על הרמב"ם בספר מים חיים והוצרך ליישב דהרמב"ם איירי כשסייע להעושה וגם זה הוא דוחק אבל אם נאמר דסבירא ליה כשיטת הרב המגיד דכל לאו שיש בו מעשה אף כשעובר בלא מעשה חייב מתיישבים שפיר דברי הרמב"ם הללו וכן ראיתי להרב מראה הנוגה בהלכות עבודת כומ"ז שם שיישב קושית הרב לחם משנה על פי שיטת הרב המגיד עי"ש אמנם הרב מרכבת המשנה אלפאנדרי תירץ קושית הרב לחם משנה דמה שלוקה הוא מפני קניית העכומ"ז וההושבה אצלו דעביד מעשה ולמד כן מדברי רבינו בספר המצות שכתב במצוה שניה ואף על פי שעשאה לו זולתו במצותו עובר משום שני לאוין רוצה לומר שעובר על עשותה בידו אפילו עשאה לזולתו ועובר גם כן משום שקנה עכומ"ז ושבה אצלו ואפילו עשאה לו זולתו ולכן לוקה שתי מלקיות עכ"ל הרי שמה שכתב כאן רבינו אף על פי שלא עשאה בידו לוקה הוא מה שכתב במצוה השנית ויהיב בה טעמא מפני שקנה עכומ"ז ואית ביה מעשה אלו תורף דברי הרב מרכבת המשנה ואם כן אין לנו הכרח שהרמב"ם סובר כשיטת הרב המגיד:

וגם לפי מה שכתב הרב החינוך בפרשת יתרו במצוה ל' גבי לא תשא דאף שאינו עושה מעשה לוקה מפני חומר שבה כמו כן יש לומר בעבודת כומ"ז שמפני חומר שבה לוקה אף בלא מעשה ואם כן אין מזה הכרח דהרמב"ם סובר כמו שכתב הרב המגיד לדעתו שוב ראיתי לרבינו החינוך בפרשת משפטים מצוה פ"ו (ושם אלקים אחרים לא תזכירו) שכתב בענייני עבודת כומ"ז שלוקה בלא מעשה מפני חומר וז"ל והעובר עליה ונשבע בדבר מכל הנבראים שיאמינו בה הכופרים הסכלים מצד הגדולה חייב מלקות כן כתב הרב ז"ל ואף על פי שאין בזה מעשה מרוב חומר עבודת כומ"ז הוא עכ"ל הרב החינוך וכונתו לפי הנראה היא לסלק השגת הראב"ד בסוף פרק חמישי מהלכות עכומ"ז (על מה שכתב הרמב"ם דהנודר בשמה לוקה) שזה לא אמרו בגמרא אלא למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולית הלכתא הכי וכו' עי"ש לזה קאמר דשפיר לוקה אף לדידן דלאו שאין בו מעשה אין לוקין משום דשאני עכומ"ז מפני חומר שבה ונראה שמפני זה לא הקשה הרב החינוך בפרשת יתרו מצוה ז"ך (לא תעשה לך פסל) על מה שכתב הרמב"ם שאין הפרש בין שיעשה בידו או יצוה לעשות מדקיימא לן אין לוקין על לאו שאין בו מעשה רק תמה עליו מדאין שליח לדבר עבירה והמשלח פטור כיעויין שם והיינו משום דגבי עכומ"ז משום חומר שבה הדין נותן דלוקה אף שאין בו מעשה כמו שביאר בפרשת משפטים הנ"ל וכן ראיתי להרב מקנה אברהם במהדורא בתרא סי' רכ"ז שכתב כן אלא שהוקשה לו על מה שכתב במצוה רי"ג (אל תפנו אל האלילים) והעובר עליה ופנה אחר אליל בדרך שעשה בה מעשה לוקה והיה לו לומר דאף בלא עשה בה מעשה לוקה משום חומרא דעכומ"ז וגם מרן כסף משנה בסוף פרק חמישי מהלכות עכומ"ז (בדין נודר ונשבע בשם עכומ"ז) כתב לחלק בין שאר לאוי דלית בהו מעשה ללאו דעכומ"ז דמשום חומר עכומ"ז לוקה אף שאין בו מעשה ועיין להרב מראה הנוגה בדף ב' ע"ד:

והרב לחם משנה בפרק י"ט מהלכות סנהדרין הלכה ד' נטפל ליישב השגת הראב"ד הנ"ל ומוקים לדברי הרמב"ם בשעשה מעשה עי"ש וכנראה לא ראה דברי הרב החינוך בזה ורבינו מוהר"י קולון בסוף שרש ע"ו כתב ליישב השגת הראב"ד הנ"ל על פי סברא דמשום דקיימא לן כל המודה בעכומ"ז ככופר בכל התורה כולה כדנפקא לן מקרא אם כן כשהוא עובר על לאו עכומ"ז אפילו הוי שבכללות ואין בו מעשה מכל מקום לא גרע מעובר על לאו מלאוי התורה שיש בו מעשה ואינו בכללות שהרי הוא כעובר עליהן וכתב שהכריחו להרמב"ם לפרש כן ולא לפרש השמועה כפשטה דכר' יהודה הוא דאתיא ולא כרבנן משום דסתמא דמתניתין תני דינא דהמגפף וכו' ודינא דהנודר בשמה בתרי בבי ומדלא ערבינהו ותני להו בחדא בבא שמעינן שאין דיניהם שוה דבחדא לוקה ובחדא אינו לוקה והלכה כסתם משנה אלו תורף דב"ק ובין למר ובין למר אין לנו הכרח מדין העושה עבודה הנ"ל דסבר הרמב"ם כשיטת הרב המגיד לדעתו:

הן אמת שראיתי להרב מקנה אברהם במהדורא בתרא סי' רכ"ז שערער על דברי הרב החינוך במה שכתב דמשום חומר עכומ"ז לוקה על לאו שאין בו מעשה אף דקיימא לן בעלמא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו דאם כן בסנהדרין ד' ע"ג ע"א דמתמה הש"ס וכי עונשין מן הדין ומסיק הש"ס קסבר עונשין מן הדין מאי קושיא ואמאי דחיק אנפשיה למימר דקסבר עונשין מן הדין לימא דשאני עכומ"ז דהוה פגם גבוה ומשום הכי אף דבעלמא אין עונשין הכא עונשין מן הדין ודוחק לומר דאין הכי נמי דהוה מצי לשנויי הכי אלא דהש"ס הא קמשמע לן דקושטא דמילתא דסבירא ליה להאי תנא עונשין מן הדין הרי דהרב מצא סתירה לסברא זו מסוגיית הש"ס מכל מקום כבר יישב שם סתירה זו וז"ל או אפשר דכונת הש"ס דמסיק קסבר עונשין מן הדין רוצה לומר בהאי עניינא דאיירינן בה סבר עונשין מן הדין ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם בשלישי מהלכות עכומ"ז דין ט' (הנז"ל בד"ה איברא) להצילו מקושיית הרב לחם משנה דהוי לאו שאין בו מעשה ולפי מה שכתבתי