שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רעא

הרמב"ם היא כמו שייחס אליו הרב המגיד דכל לאו שאפשר לעבור עליו במעשה אף כשעבר בלא מעשה לוקה והוא ששם הוקשה לו על מה שכתב הרמב"ם בריש פרק אחד עשר מהלכות שכירות מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו ואם איחרו לאחר זמנו עובר בלא תעשה ואין לוקין עליו שהרי חייב לשלם דלמה לי האי טעמא תיפוק ליה דהוי לאו שאין בו מעשה ותירץ דמשום הכי הוצרך לטעם זה משום דמשכחת לה מעשה כגון שבאותה שעה שלקח החפץ מיד האומן בחזקה שקעה עליו חמה דהוי לאו שיש בו מעשה והיה חייב לולא הטעם שחייב לשלם והרב שרשי הים שם בתחילה פקפק בזה משיטת הרב החינוך ובסוף דבריו כתב שראה סברת הרב המגיד הנז"ל (בראש כלל זה) וסיים ובכן דברי מר ניהו רבה (השער המלך) שרירין וקיימין עכ"ל ועם שהיה אפשר לומר שלא כן היא דעת הרב שער המלך שהרי אין לנו הכרח בדבריו אלא שאיננו תופס בדעת הרמב"ם כשיטת הרב החינוך דאף כשעושה מעשה כיון שאפשר בלא מעשה אינו לוקה אבל אין לנו הכרח שסובר לאידך גיסא דכשאפשר על ידי מעשה אף שעובר בלא מעשה לוקה דשפיר מצינן למימר דסבירא ליה בדעת הרמב"ם דכשאפשר לעבור במעשה ושלא במעשה כשעובר במעשה חייב וכשעובר בלא מעשה אינו חייב מכל מקום כיון שהוא עצמו שתק לדברי הרב שרשי הים שייחס אליו שדעתו כדעת הרב המגיד שתיקה זו הודאה היא שכן היא דעתו:

ויש להעיר על הרב שרשי הים שדחה דברי הרב יבין שמועה במה שייחס להרמב"ם דקאי בשיטת הרב החינוך ואמר דזה לא יתכן שהרי כתב שאם עבר על בל יראה על ידי מעשה לוקה ושוב ראה שכן הקשה עליו הרב חזון נחום וכו' וחתר ליישב דברי הרב יבין שמועה אך חילק בטוב טעם כנז"ל ואילו כשהביא סברת הרב המגיד בדעת הרמב"ם אחז בפלך השתיקה כהודאה שכן היא דעת הרמב"ם ולא יעיר דמדברי הרמב"ם דקעסיק בהו יש סתירה לשיטת הרב המגיד שאם כדבריו אמאי כתב הרמב"ם שאינו לוקה על בל יראה אלא אם כן עשה מעשה הלא אף כשלא עשה מעשה היה לו ללקות משום שאפשר על ידי מעשה וכמו שהקשה כן הרב חשק שלמה בסי' א' הגהת בית יוסף אות ח' והרהיב לומר מפני קושיא זו שסברת הרב המגיד אינה אמת בדעת הרמב"ם כיעי"ש ושם ציין לעיין בחזון נחום סדר קדשים ד' קמ"א ע"ב וכנראה שהרב חזון נחום גם כן הקשה על הרב המגיד מדברי הרמב"ם הללו והרב שרשי הים (בדבריו אשר בשער המלך הנ"ל) כתב שהרב חזון נחום בח"א ד' קמ"א ע"ב הקשה על הרב יבין שמועה מדברי הרמב"ם הללו ואין ספר חזון נחום הנ"ל מצוי אצלי לעיין בדב"ק אם גם על שיטת הרב המגיד הקשה או לא הזכיר שיטת הרב המגיד והרב שביתת יום טוב בנימוקיו על הרמב"ם בהלכות שכירות פרק י"ג כתב ששמע מקשים על הרב המגיד מדברי הרמב"ם הנ"ל דלפי חילוק הרב המגיד היה לו ללקות גם כשהשהה בלא מעשה וכתב דלא קשיא מידי משום דיש לחלק דשאני חסימה דאפילו בקול נעשה מעשה על פיו שהבהמה נמנעת מלאכול ובכי האי גוונא הוא שחילק הרב המגיד לא כן גבי חמץ דבהשהותו אין שום מעשה עכ"ל ודבריו דחוקים מאד דמניעת הבהמה מלאכול קא חשיב לה מעשה ויותר נכון היה לומר דשאני חסמה בקול שעל ידי הקול הולכת ודשה וזה חשיב מעשה הנמשך מחמת הקול דאף שאינו עובר על הלאו על ידי מעשה חשיב זה כעובר במעשה כמו שביארו התוספות בבבא מציעא ד' צ' ד"ה רבי יוחנן אמר שהקשו שם דר' יוחנן אדר' יוחנן דהכא קאמר דחסמה בקול חייב דעקימת שפתים הוי מעשה ואיהו גופיה קאמר כל לא תעשה שאין בו מעשה אין לוקין עליו ותירצו דשאני חסימה דמיתעביד מעשה על ידי קולו שהולכת הפרה ודשה והיה לו להרב לומר כן ולא לומר שנעשה מעשה מה שהבהמה נמנעת מלאכול שוב ראיתי שכן כתבו התוספות בשבועות ד' כ"א ע"א בד"ה חוץ כלשון הרב שעל ידי קולו הבהמה נמנעת מלאכול עי"ש:

ובאמת שגם בזה לא יתכן ליישב דברי הרב המגיד שהרי כבר הביא הרב המגיד מה שכתבו המפרשים דמה שאמרו בחסימה דעקימת שפתים הוי מעשה הוא מפני שדבורו בא לכלל מעשה שעל ידי קולו היא נחסמת אבל דבור שאינו בא לכלל מעשה לא ומימר דומה לחסימה ולאו שיש בו מעשה הוא שהרי על ידי דבורו נתפסת הבהמה בקדושה עכ"ל וכונתו למה שכתבו התוספות דבבא מציעא הנ"ל ומה שכתב שעל ידי קולו נחסמת כלומר והולכת ודשה עודנה חסומה ושוב כתב (הרב המגיד) ואפשר היה לי לומר שכל לאו שאי אפשר בו מעשה אלא דבור שאין הדבור קרוי מעשה אבל חסימה כיון שישנה במעשה גמור אף החסימה בקול היא כמעשה ואף על פי שהביא בגמרא כאן ראיה לדברי ר' יוחנן ממימר מכל שכן קמייתי לה וצריך להתיישב בזו בסוגית הגמרא עכ"ל אשר מתבאר מלשון זה שכונתו לומר שאין אנחנו צריכים למה שכתבו המפרשים דמשום שמהקול נמשך מעשה הוי כלאו שיש בו מעשה אלא אף אם אין נמשך מהקול שום מעשה מכל מקום כיון שגוף הלאו אפשר לעבור עליו במעשה חשוב לאו שיש בו מעשה אף כשעובר עליו בלא מעשה ואם כן אף אם נאמר כמו שכתב הרב שביתת יום טוב דמה שהבהמה נמנעת מלאכול הוי מעשה מכל מקום אין מתיישב בזה מה שקשה עליו ממשהה חמץ דהא לדידיה לא בעינן שיהא נמשך שום מעשה מן העבירה שעובר עליה ואם כן כיון שבבל יראה אפשר לעבור על ידי מעשה ממש היה ראוי שילקה אף כשלא עשה שום מעשה וכן ראיתי להגאון שער המלך בראשון מהלכות כלאים סוף הלכה ג' שהניח דברי הרב המגיד בצריך עיון מההיא דהמשהה חמץ בביתו כיעויין שם:

ומצאתי ישוב נכון לקושיא זו שיישב הרב דין אמת בראש ספרו דהרב המגיד סובר דיש לחלק דשאני התם בחמץ שהניח ברשותו אין בו מעשה ואין שייך בו מעשה כי אם בחמץ אחר הוא ששייך מעשה שיקנה אותו וכיוצא אבל חסימה באותה בהמה עצמה שייך לחסמה במעשה אלא שזה חסמה בקול לכן סבירא ליה להרב המגיד כיון שאפשר לחסמה על ידי מעשה אף כשחסמה בקול חשיב לאו שיש בו מעשה אלו תורף דב"ק והגאון נודע ביהודה בתניינא סי' ע"ו (בד"ה ומה שהקשה עוד) אף הוא היה מתכוין ליישב קושיא הנ"ל ודבריו לא רחוקים הם מסיגנון דברי הרב דין אמת וז"ל וגם זה לא קשה דהרב המגיד קאמר היכא שיכול לעבור על ידי מעשה חייב גם בלי מעשה והיינו כמו חסימה שהרי יכול לעבור עתה לאו זה במעשה וזה דומה למה שאמרו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו אבל המשהה חמץ הרי על חמץ זה אי אפשר לעבור במעשה שהרי כבר הוא שלו ואין בידו למכרו או להפקירו ולחזור ולזכות בו שהרי אינו ברשותו לא להפקירו ולא למכרו וכו' וכיון שאין בידו לעבור עליו בקום עשה לכן אינו לוקה וכו' אלו תורף דב"ק ושני הנביאים נתנבאו בסיגנון אחד והוא ישוב נכון:

עוד כתב בנודע ביהודה שם דעד כאן לא אמר הרב המגיד כן אלא בחסימה שהקול הוא גם כן על כל פנים קצת מעשה אבל המשהה חמץ שאין שם שום מעשה לא מהני מידי מאי דמשכחת לה על ידי מעשה ויישב בזה מה שהקשה הרב השואל על דברי הרב המגיד ממה שכתב הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות עבודה זרה שאין המתגלח לוקה אלא אם כן סייע למגלח דלדברי הרב המגיד אף אם לא סייע יהיה חייב כמו בחסמה ולהנ"ל ניחא דכל שאין בו שום מעשה ולא שום דבור גם הרב המגיד מודה דלא חשיב ללאו שיש בו מעשה:

ומדברי הרמב"ם בשני מהלכות עבודה זרה דין ג' (בלאו דאל תפנו אל האלילים) נראה שלא כשיטת הרב המגיד ולא כשיטת הרב החינוך שהרי כתב וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה מעשה הרי זה לוקה ולשיטת הרב המגיד היה הדין נותן שאף אם לא עשה מעשה ילקה וכן בהופכו לשיטת הרב החינוך אף כשנפנה אחריה בדרך שעשה מעשה לא ילקה וראיתי להגאון קובץ על יד שם שהביא בשם מהרש"ל דמשכחת מעשה בראיה כגון שהיתה מכוסה וגילה לראותה וסיים והוי יודע דמוכח מדברי רבינו כאן דאף דלאו זה משכחת בלי מעשה מכל מקום כיון דעביד מעשה על כל פנים מיחייב דלא כמו שכתב בספר החינוך דכל שאפשר בלא מעשה אף שיש בו מעשה אין לוקין עכ"ל וכנראה לא זכר שר שיטת הרב המגיד שאם כן היה לו לומר דמוכח גם כן שלא כשיטתו מדהצריך שעשה מעשה