שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רסט

כיון שכל היוצא מן הפסוק אינו אלא ענין קללה הנה ראיתי להרב אהל ישרים שם אות ו' שהביא תנא דמסייע ליה שכן כתב הריטב"א בחידושיו לשבועות והביא דבריו מרן חיד"א בברכי יוסף שם גבי מקלל עצמו דילפינן ליה מדכתיב השמר לך ושמור נפשך ואם תאמר איך לוקה הא דרשינן כמה מילי מהאי קרא שלא יעמוד במקום סכנה ולא יאכל דברים הרעים והוי לאו שבכללות לאו מלתא היא דהא לא מיקרי לאו שבכללות כיון שכל האזהרות בענין אחד הם לשמור עצמו ולא הוי לאו שבכללות אלא לא תאכלו על הדם שנדרש להרבה עניינים חלוקים ודברי מרן כסף משנה בריש פרק י"א מהלכות עבודה זרה גבי חקת הנכרים קרובים לזה שהקשה איך לוקין על לאו דובחקתיהם לא תלכו הא הוי לאו שבכללות שכולל דברים רבים ותירץ דלא הוי לאו שבכללות אלא כגון לא תאכלו על הדם שהוא כולל עניינים שונים וכו' אבל לאו דלא תלכו בחקתיהם כל האיסורין הנכללין בו כולן אסורין משם אחד ועונשם שוה והרב נר מנוה בח"א סי' ו' אות ז' הביא הכלל של הרב ראש יוסף הנ"ל (ולא הזכיר דברי הריטב"א שבברכי יוסף הנ"ל) והביא דברי מרן כסף משנה שבריש פרק י"א מהלכות עבודה זרה הנ"ל ונשא ונתן בכלל הזה וכתב באות ט' נקטינן מכל האמור דרבותינו בעלי התוספות והראב"ד והרמב"ן וכסף משנה ולחם משנה וראש יוסף והפרישה כולהו קיימי בחדא שיטה דכל היכא דאיסורים רבים נכללו בלאו אחד ושם אחד להם ועונשן שוה לא הוי לאו שבכללות ולוקה על כל אחד ואחד ושוב שקיל וטרי לבנות ולסתור בענין זה ולא פניתי לעיין בדב"ק כי בא לו בארוכה ומענין לענין וחוזר לאותו ענין עי"ש דב"ק:

ומה שכתבתי למעלה בריש כלל זה על הסוגיא דפרק קמא דתמורה הנה אחר זמן רב השגתי בשאלה ספר שמן רקח ח"ב וראיתי להגאון בסי' י"ט שהביא מה שכתב רש"י בפסחים ד' מ"א דברייתא דתנא נא ובשל אמרתי לך ולא חי אתיא כמאן דאמר אין לוקין על לאו שבכללות ושהתוספות בבא מציעא ד' קט"ז ע"א השיגו עליו דתיקשי מהך ברייתא אמאן דאמר לוקין על לאו שבכללות ותמה עליהם דהא בתמורה ד' ז' פרכינן אמאן דאמר אין לוקין מברייתא דעובר בחמשה שמות ואסיק בתיובתא הרי מוכח דהאי תנא סבר לוקין אלאו שבכללות ופליגי תנאי בזה גם דברי מרן כסף משנה בראשון מאיסורי מזבח הלכה ד' (שכתב בשיטת הרמב"ם דפוסק אין לוקין והא איתותב בתמורה שם ולא אשכחן תנא דפליג ונדחק לומר מדלא חשיב בהדי יע"ל קג"ם בעל כרחין קים ליה להגמרא דאיכא תנא דפליג) נפלאים דטפי הוה ליה למימר דהרמב"ם סובר כשיטת רש"י בפסחים והא איכא תנא דחולק ועל כל פנים מבואר בכסף משנה שם דפליגי תנאי בהאי דאין לוקין על לאו שבכללות אלו תורף דב"ק:

כלל יב) לאו שאין בו מעשה דאין לוקין עליו ידוע מחלוקת הקדמונים בלאו שאפשר לעבור עליו על ידי מעשה ושלא על ידי מעשה דהרב המגיד בפרק שלשה עשר מהלכות שכירות דין ב' על מה שכתב הרמב"ם דחסמה בקול לוקה כתב דטעמו הוא משום דאף דאין בזה מעשה מכל מקום כיון שאפשר לעבור הלאו על ידי מעשה חשיב לאו שיש בו מעשה ולוקה אף אם עובר בלא מעשה דהיינו בקול והרב החינוך סבירא ליה דכיון שאפשר לעבור הלאו בלא מעשה אף כשעובר אותו על ידי מעשה אינו לוקה דחשיב לאו שאין בו מעשה עיין למרן משנה למלך ברביעי מהלכות מלוה דין ו' (בד"ה והנה כל מה שכתבנו וכו' ובמשנה למלך שנדפס בפני עצמו בראשונה בקושטנדינא שנת תצ"א הוא בדף מ"ה ע"ג) שהביא שכן דעת רבינו החינוך בשני מקומות א) בפרשת בהר מצוה שמ"ה (לא ימכרו ממכרת עבד על אבן המקח וכו') שכתב כמדומה שאין בו חיוב מלקות לפי שאפשר לעבור עליו בלי מעשה ב) במצוה שמ"ו (לא תרדה בו בפרך) שכתב ואין לחייב בו מלקות עליה לפי שאפשר לעבור עליו בדבור לבד בלי מעשה עכ"ל והיה לו להביא ג) דברי הרב החינוך במצוה הקודמת סי' שמ"ד (לא תעבוד בו עבודת עבד) שכתב וכבר כתבתי למעלה כי כל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף על פי שנעשה בו שום מעשה אין לחייבו עליו מלקות דלאו שאין בו מעשה נקרא מכל מקום זה דרכי זך בעיני עכ"ל ויש עוד מקומות שלא אכניס אותם במספר זה לפי שאינו מפורש בדבריו אבל מתבאר שכן דעתו והוא ממה שכתב בפרשת בא מצוה י"ג (כל בן נכר לא יאכל בו) ונוהגת וכו' ועובר עליה ומאכיל ממנו לבן נכר עובר על לאו ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה עכ"ל ומדסתם משמע דאף אם האכילו במעשה שתחב לו האוכל לתוך פיו פטור מכיון שאפשר לעבור עליו גם בלא מעשה גם שם מצוה י"ד (תושב ושכיר לא יאכל בו) כתב בסיגנון שכתב במצוה י"ג וכן בפרשת משפטים מצוה ס"ג (וגר לא תונה) כתב שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים וכו' ונוהגת וכו' והעובר עליה עבר על לאו ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה ומדכתב אפילו בדברים מובן שכולל במעשה ובדברים ואמר בסתם שאין לוקין וכו':

אמנם יש עוד מקומות שראוי לצרפם למספר הנ"ל והם ד) בפרשת משפטים מצוה צ"ד (לא ישבו בארצך פן יחטיאו וכו') והעובר עליה ומכר להם קרקע וכו' ואינו לוקה לפי שאפשר למכור להם קרקע או להשכיר בלא עשיית מעשה:

ה) ובפרשת קדושים מצוה רמ"א (לא תקום) והעובר עליה וכו' אבל אין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה שאף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו מפני כך מכיון שאפשר לעבור על הלאו בלא מעשה ותזכור דבר זה בכולן כי דבר ברור הוא אין צריך לשנותו במקום אחר וי"ו) בסוף שלח לך מצוה שפ"ז (ולא תתורו אחרי לבבכם) ואין לוקין על לאו זה וכו' גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה וכבר כתבתי למעלה שכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה זיי"ן) בפרשת כי תצא מצוה תקס"ט (עמך ישב בקרבך וכו' לא תוננו) והעובר על זה ואינה אותו בין בדברים בין בממון עבר על לאו זה ואין בו מלקות לפי שאפשר לעבור עליו בלי עשיית מעשה:

מכל המקומות הנ"ל מתבאר יפה יפה שדעת רבינו החינוך כמו שייחס אליו הרב משנה למלך שכל לאו שאפשר לעבור עליו בלא מעשה אף כשעובר עליו על ידי מעשה דינו כלאו שאין בו מעשה ואינו לוקה עליו ואין להקשות על זה ממה שכתב בסוף פרשת כי תשא מצוה קי"ג (לא תבשל גדי וכו') והעובר ואכל כזית לוקה אבל נהנה בו כגון שנתנו או מכרו אינו לוקה לפי שאפשר להנאה בלי מעשה וכל שאין בו מעשה אין לוקין עליו ואפילו סך ממנו אפשר דלא לקי לפי שהוא שלא כדרך הנאתו שאינו עשוי לסוך ויש לדון בו גם כן שילקה עכ"ל שנראה לכאורה דרפיא בידיה אי לקי או לא ואמאי הא כיון שאפשר להנאה בלא מעשה דינו הוא שלא ילקה אף על המעשה ואמאי מסתפקא ליה בסך אי לקי או לא דיש לומר שכונתו להסתפק דשמא הסך הוא כאוכל ושותה וגבי אוכל הדין הוא שלוקה כמו שכתב מפורש דהאוכל כזית לוקה וכנראה שהטעם הוא לפי שלא נכללה ההנאה עם האכילה בלאו אחד אלא על ההנאה בא לאו בפני עצמו כמו שאמרו אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול והאכילה הרי היא לעולם על ידי מעשה משום הכי לוקה שוב עיינתי בספר מלא הרועים בערך לאו שאין בו מעשה וראיתי שבאות ח' הביא סברת הרב החינוך וציין כמה מקומות ומכללם מצוה שמ"ז וסוף פרשת קרח סי' שצ"ז ובפרשת שופטים סי' תקי"ד ובכי תצא סי' תקע"ג וסי' תקפ"ג והנה סי' שמ"ז היא מצות עשה לעולם בהם תעבודו וסוף קרח הוא בתרומת מעשר ואינן מעניינו ובפרשת שופטים סי' תקי"ד היא מצוה שלא לשאול בידעוני וכתב שדינה כמו באוב האמורה שם בסי' תקי"ג ושם כתב ואין מלקות לפי שאין בו מעשה ובסי' תקע"ג היא מצות לנכרי תשיך ובסי' תקפ"ג היא מצות לא יחבול רחיים ורכב ושם כתב דהעובר לוקה ואם כן לא זכיתי להבין מה הציון הלז על כל פנים האמת שכן דעת הרב החינוך כמו שמפורש במקומות שרשמתי למעלה:

אך יש להעיר על מה שכתב בפרשת קדושים מצוה גר"ן (וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם) והעובר על זה וכתב אפילו אות אחת וכו' לוקה ואם רשמו בו אחרים אינו לוקה אלא אם כן סייע