שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רסח

ובפרק כל שעה ד' מ"ב לאמר לאו אמור עיין במה שכתבתי בשדי חמד מערכת הכ"ף אות ס"ט (מן ד"ה ומלבד וכו' והלאה):

ואם נקרא לפעמים בלשון חז"ל לאו הוא מחלוקת דהרז"ה במאור פרק קמא דראש השנה אמה שאמרו בדף ז' ע"ב מכדי רבא אלאוי מיהדר כתב דחד הוא לאו ממש וחד הוא לאו הבא מכלל עשה גם התוספות שם בדף ד' ד"ה ומעשרות כתבו לעבור בשני לאוין אף דחד מנייהו הוא מכלל עשה ועיין יד דוד שם אך הרשב"א שם חלק על הרז"ה דמעולם לא יקראו לאו ללאו הבא מכלל עשה ועיין בספרי מצות המלך לא תעשה ר"ץ לב שומע כלל כ"ט:

ולאו הבא מכלל עשה והזמן גרמא אי דיינינן ליה כעשה ונשים פטורות או דינו כלא תעשה רשמתי בקונטרס פאת השדה במערכת ה' אות כ"א (בד"ה ובלאו הבא מכלל עשה עיין שם בשדי חמד חלק י"ב):

ובעיקר כלל זה (לאו הבא מכלל עשה) השגתי ספר המצות עם ביאור קנאת סופרים וראיתי במצות עשה ל"ח שביאר לדעת הרמב"ם דלאו הבא מכלל עשה אינו מכלל הן אתה שומע לאו שיהא כן במשמע אף בכל דבור רשותיי כגון שבעת ימים מצות תאכלו כאילו יאמר שבעת ימים אתה רשאי לאכול מצה ולא חמץ כדי שיהא נחשב האוכלו לעובר באיסור עשה מלבד איסור לאו הנאמר בו אלא כי אמרינן לאו הבא מכלל עשה עשה היינו מכלל עשה דוקא שיהא דיבור חיובי שיש בו קום עשה ובהכי ניחא ליה להרב להביא ראיה למנות במצות עשה שישא כהן גדול בתולה ממה שאמרו דאיסורו בבעולה בלאו הבא מכלל עשה עשה דמכלל עשה דקאמר היינו חיוב עשה דוקא בדבור חיובי דקום עשה ונפקא לן מכללו גם כן שיהא גם הוא נחשב לעשה עם העשה הנכתב וכולה חדא מצוה היא כאילו האיסור הנלמד מכללו חלק הציווי המפורש להדיא וכתב להשיג על זה על הרמב"ן ועל הרשב"ץ בספר זהר הרקיע והאריך עיין שם דברי קדשו:

כלל יא) לאו שבכללות הגאון מלא הרועים במערכה זו לרגל המלאכה אשר לפניו הביא דעות האמוראים דסבירא להו לוקין עליו ולא הביא שום תנא דסובר כן כיעי"ש ועיין תמורה ז' ע"ב דתנא קמא דר' יוסי בר' יהודה סובר דלוקין ומשמע דגם ר' יוסי בר' יהודה דהוסיף קבלת הדם סובר כן והנה הש"ס מסיק ללישנא קמא לאביי בקשיא וכתב הגאון מוהרד"ף בקונטרס מאמר עיס"ה קושי"ת שבספר למנצח לדוד דהיינו טעמא דלא אסיק בתיובתא משום דיש לומר אפיק הקטרת מקצתו ועייל תמורה אלא דלישנא אחרינא לא מסתבר ליה למימר הכי ומסיק בתיובתא עי"ש ונמצא לפי זה דאין הדבר ברור דהאי תנא סובר לוקין על לאו שבכללות ובהכי יש ליישב קצת דברי מרן בכסף משנה פרק חמישי מהלכות עבודה זרה דין י"א שכתב דליכא מאן דסבר לוקין על לאו שבכללות ופירש דבריו הרב כנסת הגדולה דליכא תנא דסובר לוקין קאמר והתפלא על זה הרב יד מלאכי באות שצ"א מש"ס דתמורה הנ"ל עי"ש ולפי האמור יש ליישב קצת משום דסוף סוף לא מצינו בהדיא תנא דסבר הכי דהא קמן מאן דסבר אין לוקין מדחי שפיר אפיק וכו' ועייל וכו' ועם כי סתמא דש"ס מקשי מינה וללישנא בתרא קאי בתיובתא הא מיהא אביי גופיה מצי סבר הכי ואפשר דסתמא דש"ס בסנהדרין דקאי בה מרן כסף משנה סובר כלישנא קמא דתמורה זה נראה לי ליישב בדוחק והרב מעשה רוקח בהלכות עבודה זרה שם כתב דאביי ורבא בנא ומבושל ובחרצן וזג פליגי אי חשיב לאו שבכללות ולכולי עלמא אי חשיב לאו שבכללות אין לוקין עי"ש ולפי זה גם ההיא דתמורה יש לומר דהאי תנא בעלמא סבירא ליה אין לוקין אלא דסובר דהאי לא הוי לאו שבכללות וק"ל אלא דזה לא יתכן לפי גרסת הרמב"ם בספר המצות במצות לא תעשה סי' צ"ד דגריס אלמא לוקין על לאו שבכללות ותיובתא וכו' עי"ש ועם שיש ליישב בדוחק מכל מקום הרואה בדברי הרמב"ם הנ"ל בגופן שלהן יראה דסבירא ליה דהאי תנא סובר בעלמא נמי לוקין על לאו שבכללות ואף הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות בשרש ט' (ד"ה והענין) דסובר דהאי תנא בעלמא סובר אין לוקין ורק בהאי קרא פליגי עי"ש מכל מקום מודה דאביי ורבא פליגי בעיקרא דמילתא למר לוקה ולמר אינו לוקה וכמו שרמז זה הי"מ (היד מלאכי) גדול שם ומרן כסף משנה בפרק י"ח מהלכות סנהדרין הלכה ג' כתב בפירוש דאביי סובר לוקין על לאו שבכללות והרב מקנה אברהם בח"ב אות רמ"ב הקשה על דברי הרב כנסת הגדולה הנז"ל מדכתב מרן כסף משנה בפרק א' מהלכות איסורי מזבח דין ד' עי"ש וכבר ציין זה הי"מ גדול שם ומסיק בצ"ע ואין כל חדש:

אחר שנים רבות השגתי ספר יקר טהרת המים לרב גדול משאלוניקי וראיתי בריש מערכה זו שהאריך קצת בכלל זה (לאו שבכללות אין לוקין עליו) ובכלל השקלא וטריא שלו הביא תמיהת הגאון יד מלאכי על מה שכתב מרן כסף משנה ולפי פירוש הרב כנסת הגדולה) דליכא תנא דסבר לוקין על לאו שבכללות כנז"ל וכתב ליישב על פי מה שמתבאר מדברי התוספות בסנהדרין ד' ס"ג ע"א ד"ה על כולם דשני סוגים יש בלאו שבכללות א) דמפורש האיסור בהלאו כגון נא ומבושל דבהא פליגי אביי ורבא ב) דאין האיסור מפורש בקרא כגון לא תאכלו על הדם שכולל כמה דברים ואין גם אחד מפורש בקרא לאו שבכללות כגון זו לכולי עלמא אין לוקין עליו ואם כן מרן כסף משנה דקעסיק בלאו דלא תעבדם שכולל כמה דברים ואין שום אחד מפורש בכתוב לכן כתב דליכא מאן דאמר דלוקין על לאו שבכללות כלומר על הסוג השני מהלאו שבכללות אלו תורף דב"ק ודבריו נכונים אלא שעדיין יש לפקפק קצת שהרי הראב"ד בשלישי מהלכות עכומ"ז הלכה ט' הביא תוספתא דמגפף ומנשק לוקה וכתב מרן בכסף משנה דכיון דלא הובאה בש"ס לאו דסמכא היא וכו' הא מיהא אשכחן דאיכא תנא דסבר לוקין על לאו שבכללות וצריך לומר דמרן נקיט עיקר כאידך שינויא דלוקה מכת מרדות קאמר (נחזור לכללא דכיילו לן רבותינו התוספות בסנהדרין הנ"ל):

וכפי הנראה גם דעת הרמב"ן בפירושו על התורה היא כדעת התוספות דסנהדרין הנ"ל דבלאו שבכללות מסוג השני לכולי עלמא אין לוקין עליו והוא שעל דברי רש"י בפרשת משפטים על פסוק וכל אשר אמרתי אליכם תשמרו (סי' כ"ג י"ג) שכתב לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום לאו כתב הרמב"ן וז"ל ולפי דבריו יצטרך לומר שיהיה לאו שבכללות שאם לא כן היו לוקין על כל עשה ועשה שבתורה אבל בזה הלאו שיכלול דברים רבים ולא יזכיר שם העבירה כלל הכל מודים שאין לוקין בו אבל כבר אמרו השמר דעשה עשה ואם כן לא הוסיף בכאן אלא עשה עכ"ל וכונתו באמרו אבל בזה הלאו וכו' היא שנרגש על מה שכתב שצריך לומר שהוא לאו שבכללות ואין לוקין עליו וכו' דהא תינח למאן דאמר אין לוקין על לאו שבכללות אבל למאן דאמר לוקין יהיה גם כאן מלקות לזה קאמר דכיון שלא הוזכר שום עבירה בהאי קרא הכל מודים שאין לוקין בו והוא כדברי התוספות דסנהדרין הנ"ל ובספר ברית יעקב להגאון מוהר"ב ליפשיץ בחלק א"ח סי' כ"א (בד"ה גם מה שכתב) כתב מסברא דנפשיה דבלאו שבכללות מהסוג השני הכל מודים שאין לוקין עליו וכתב ששוב ראה שכן כתב הרמב"ן וכו' עי"ש וכנראה לא הביט עין הבדולח בדברי התוספות הנ"ל אף שהזכיר סוגיא דסנהדרין הנ"ל כיעויין שם והוא חידוש והרב המגיה בספר אהל ישרים במערכה זו אות ה' כתב גם כן אליבא דרבא שגם הוא מודה דלאו שבכללות אין לוקין עליו ומה שמחייב מלקות באוכל מן הפסח נא ומבושל וכן גבי נזיר חרצנים וזג וכיוצא היינו משום דהנהו לא חשיב להו לאו שבכללות דהוו כמפורשים בתורה וכו' (ביאר הדברים איך חשיבי כמפורש בקרא) ולא הוי לאו שבכללות אלא כההיא דלא תאכלו על הדם וכההיא דלא תעבדם דלא מפרשי בקראי שום דבר האסור ושוב מצא שכן כתבו התוספות בסנהדרין ד' ס"ג הנ"ל אלו תורף דב"ק:

ועל הכלל שהביא הרב יד מלאכי בסי' שצ"ב בשם הרב ראש יוסף בחשן משפט סי' ז"ך דלא מיקרי לאו שבכללות אלא כעין לאו דלא תאכלו על הדם דמשמע מניה עניינים הרבה מובדלים זה מזה אבל כשהלאו אינו כולל אלא ענין אחד כגון לאו שבקללה אף שיוצא ממנו איסור לגופין מוחלקים לא שייך ביה לאו שבכללות כיון