שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רסו

אינו נאכל אלא עד חצות דר' אלעזר בן עזריה היא דהוי דאורייתא כן כתב מרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות כ"ג ועיין במה שכתבתי בקונטרס כללי הפוסקים אשר בסוף שדי חמד חלק אסיפת דינים מערכת הדל"ת וכו' בסי' ט"ז אות י"ג דף ל"ג ע"ח אם לשון זה מורה שהוא לעיכובא או יתכן לפרשו לענין לכתחילה:

כלל ו) לא תסור מן הדבר וכו' במה שנחלקו רבותינו הרמב"ם והרמב"ן אם באיסורין דרבנן איכא לא תעשה דלא תסור ועשה דעל פי התורה אשר יורוך עיין במה שרשמתי בשדי חמד מערכת האל"ף אות שצ"ט ובמה שהבאתי בקונטרס פאת השדה לחלק הכללים (הוא שדי חמד חלק עשירי) במערכת האל"ף אות מ"ח ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא תניינא חלק ד' סי' מ"ח שציינתי במערכת האל"ף אות שצ"ט הנ"ל כתב שבספר נצ"י בחידושיו לברכות דף י"ט כתב בכונת הרמב"ם שיש הפרש בין העובר על דברי סופרים מצד תאוה לדבר הזה למצד כפירה והעובר מצד כפירה הוא שחייב הרמב"ם על דברי סופרים אבל מי שאינו עובר מצד כפירה זה אינו חייב וזקן ממרא הוא מצד כפירה ולכאורה הוטב הדבר הזה בעיני וכעין זה כתב לחם משנה ריש הלכות ממרים בשם קרית ספר להרב המבי"ט אמנם לדעתי הדברים תמוהים דלשיטתם זקן ממרא הוא מצד הכפירה ובאמת הזקן ממרא אינו כופר כלל ואינו מכת האפיקורסים רק שנחלק בקבלתם והוא אומר שכן נראה בעיניו או ששמע כך והם נחלקו עליו כמו שכתב רבינו בפרק ג' מממרים בהדיא ואם כן למה יתחייב וכו' כפי הנראה כל עיקר חיובו הוא רק בשביל שחולק על חכמים וימשך מזה שההמון לא ישמע לדברי חכמים וכמו שכתב רבינו שם להדיא ואם כן ליתנהו לדברים אלו עכ"ל ובמחילת כבוד גאונו נראה לי פשוט דמה שכתב בספר נצ"י דחיוב זקן ממרא הוא מצד כפירה אין כונתו שהזקן הוא כופר בתורה שבעל פה (שזה הוא אפיקורוס) אלא כונתו שבדבר שנחלק עם החכמים שבדורו הוא כופר באותו דבר ואומר שאין דבריהם אמת בזה וכמו שאומר הגאון בעצמו במהות הזקן ממרא כן היא גם כונת הספר נצ"י (אין ספר זה אצלי ואני דן על פי מה שכתב בשמו) שלפי שמה שעובר על דברי החכמים לא למלאות תאותו הוא רק שכן היא דעתו שהחכמים הם טועים בדבר זה ולא כיונו אל האמת בזה לכן כותב עליו שכופר רוצה לומר בדבר זה אבל אין כונתו לומר שהוא כופר בתורה שבעל פה שזה ודאי הוא אפיקורוס כמו שכתב הרמב"ם בריש פרק שלישי מהלכות ממרים כל שאינו מודה בתורה שבעל פה אינו זקן ממרא האמור בתורה אלא הוי זה בכלל האפיקורסין ומיתתו היתה בזמן הבית בכל אדם ושוב בהלכה ד' כתב זקן ממרא הוא חכם מחכמי ישראל שיש בידו קבלה ודן ומורה בדברי תורה כמו שידונו ויורו כל חכמי ישראל שבאה לו מחלוקת בדין מן הדינים עם בית דין הגדול ולא חזר לדבריהם אלא חלק עליהם והורה לעשות שלא כהוראתם וכו' כן נראה לי בכונת הספר נצ"י שאין כונתו לומר שהוא כופר בתורה שבעל פה בדרך כלל כי אם בדבר הזה הוא כופר כלומר אינו מודה לדבריהם בדבר הזה וכל שכן שאין להעלות על הדעת בדברי הרב לחם משנה בשם הרב המבי"ט שכונתו לומר שזקן ממרא הוא כופר כאפיקורוס שהרי לא הוזכר בדבריו לשון כפירה כלל ובחפשי בספרים ראיתי שידידי הגאבד"ק טראבלוס יצ"ו בספרו לב שומע באות כ"ח שהביא תורף דברי הגאון שואל ומשיב הנ"ל וכתב שנראה שיש טעות סופר במה שכתב דלשיטתם זקן ממרא הוא מצד הכפירה וכו' וצריך להיות דלשיטתו וקאי על הרב נצח ישראל אבל להרב קרית ספר לא קשיא מידי שלא כתב רק לענין המראה עכ"ל ולדידי גם על הרב נצח ישראל לא קשיא כמו שכתבתי והמעיין יבחר:

ובעיקר סברת הרמב"ם דהעובר על דרבנן עובר בעשה דעל פי התורה הקשה הגאון שרשי הים בריש ח"א דכשאמרו בפרק במה מדליקין גבי נר חנוכה היכן ציונו בלאו דלא תסור למה לא אמרו בעשה דעל פי התורה וכונתו שיותר נכון היה לומר על מצות עשה ממצות עשה והצריך ישוב והרב צפיחת בדבש בסי' ל"ו כתב ליישב והוא על פי מה שכתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות ברכות הלכה ג' כל המצות וכו' מברך עובר לעשייה וכו' והיכן ציונו בתורה שכתוב בה אשר יאמרו לך תעשה (דברים י"ז יא) וכתב דהכי איתא בספרי והביאו הרמב"ם בספר המצות עשה קע"ד אשר יאמרו לך זו מצות עשה ובחר הרמב"ם בפסוק זה והשמיט הפסוק שאמרו בש"ס כדרכו להביא הפסוק שיוכשר בעיניו ושקיל וטרי קצת על דברי מרן כסף משנה שם וז"ל וכתב רבינו טעמו של רב אויא שהוא נראה יותר וכתב רבינו אשר יאמרו לך תעשה שהוא בלשון עשה וכתוב בפסוק עצמו אלו דברי מרן וקצת קשה דכיון שנרגש משינוי המקראות למה לא הביא דברי הרמב"ם גופיה בספר המצות ובהלכות ממרים ולשון הספרי שהוא מקור דבריו כמו שרמז בספר המצות הנ"ל לאסבורי לן טפי טעם כעיקר למאי דנקיט הרמב"ם רישיה דקרא דלא תסור נמצא בידינו חד שינויא לקושית מורינו הרב שרשי הים עכ"ל וכנראה כונתו לומר דמה שאמר רב אויא בלאו דלא תסור כונתו על הכתוב בפסוק של לא תסור דהיינו אשר יאמרו לך תעשה דהכי כתיב קרא על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ועוד תירץ ותורף דבריו הוא שהוכיח מדקדוק דברי הרמב"ם בריש הלכות ממרים דהמקיים מצות עשה דרבנן (כנר חנוכה וכיוצא) מלבד שמקיים בזה עשה דעל פי התורה וכו' מקיים גם כן הל תעשה דלא תסור שהרי לא סר מן המצוה אשר ציוה לו לעשות ולכן שפיר קאמר רב אויא בלאו דלא תסור כלומר אף בלא תסור והרמב"ם בהלכות ברכות רישיה דקרא נקיט וכו' אלו תורף דב"ק ובענין זה האריך ידידי הגאבד"ק טראבלוס יצ"ו בספרו הבהיר מצות המלך בדף קנ"א בביאורו הידור מצוה סי' שס"ה שיש ארבע שיטות בביאור דעת הרמב"ם בענין זה עי"ש ולהגאון חקרי לב בחלק א"ח סי' ע"ה דף קמ"ד ע"ב (ד"ה ועוד תמיהני) ובחלק יו"ד ח"ב סי' מ"ט דף פ"ה ע"ב ד"ה ואת זה) ועיין להגאון זרע אמת בחלק ג' בא"ח סי' ל"ב (בד"ה אכן צ"ע) שכתב שרוב המפרשים חולקים על הרמב"ם ולכן בדין אחד שכתב הרדב"ז והוא על פי שיטת הרמב"ם הנ"ל כתב דיש לצדד דאין לחוש לדברי הרדב"ז עיין שם דב"ק:

ובמאי דדרשו רז"ל מהאי קרא אפילו על ימין שהוא שמאל כתב מרן חיד"א בספר פתח עינים בחידושיו לראש השנה דף כ"ה ע"א בעובדא דר' יהושע עם רבן גמליאל דדוקא בדבר שיש לו קצת ספק אבל אם ידע בודאי בלי שום ספק שהשופט טעה לא יעשה כדבריו וכו' והביא דבריו הרב טהרת המים במערכה זו אות י"א וכתב שהם דברים פשוטים בריש הוריות:

כלל ז) לאו איתמר עלה וכו' משמעות הלשון הוא שנאמר זה במקום אחר וכן כשאומר בש"ס לו מי אוקימנא וכו' ונמצא לשון זה בש"ס אף בדבר שלא נאמר חלא באותו מקום עיין מה שרשמתי בס"ד בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל ע"ז:

כלל ח) ליבון לא מהני. לאוכלים כי אם לכלי ולכן הנוהגים שחותכין בסכין של בשר מלח קשה (טאלפין) והנשאר משימין באש ללבן כדי ליתנו למאכלי חלב מנהג בורות הוא כי ליבון מה יפעל באוכל אלא בכלי ושיהיו ניצוצות ניתזין ובהתירא בלע בעינן שיהא קש נשרף והם מניחים להתחמם מעט לכן ראוי לגעור בהם פרי מגדים ביו"ד במשבצות סי' ס"ט ס"ק כ"א:

כלל ט) לא תלין בענין הלנת המת רשמתי בחלק אסיפת דינים במערכת אבלות (עי"ש במפתחות אות הלנה) ובאות פ"ד הבאתי מחלוקת הפוסקים אם האיסור הוא דוקא בהלנת כל הלילה עד הבקר או אפילו במקצת איכא איסורא וכתבתי דנראה דעת מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' תקכ"ו דמסכים לסברת הרדב"ז דאינו אסור אלא לינת כל הלילה ועתה ראיתי שכן מתבאר דעתו ממה שכתב ביעיר אזן מערכה זו אות כ' שאחר שציין שבמחזיק ברכה יישב דעת הרדב"ז שעשה סמוכות לדעתו כתב וז"ל ועתה ראיתי בספר לחם יהודה גם הוא כתב דהעיקר כסברת הרדב"ז ותריץ ברייתא דספרי כדשניין עכ"ל מתבאר דדעתו במחזיק ברכה דהעיקר כסברת הרדב"ז והרבנים זכור לאברהם וכרם שלמה שהבאתי שם העתיקו דברי הרב שבברכי