שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רסה

ובשו"ת מוהר"ם פאדאווה סי' ס' סבירא ליה דאף בשייר אין רוח חכמים נוחה ובמשנה למלך ריש פרק ששי מהלכות זכיה בהשו"ת שהביא פלפלו בענין אעבורי אחסנתא וצריך עיון שהיה להם להביא ראיה משמע שמת בנו כשכתב מקצת נכסיו דמתנה קיימת ולא אמרינן אומדנא דאעבורי אחסנתא ועל כרחין לומר דבמקצת נכסיו או בחייו לא הוי בכלל עבורי אחסנתא אלו תורף דב"ק וצריך להתיישב בכל הרשום למעלה וכעת אין הפנאי אסי לעיין בזה ועל מה שכתב דאין לחלק בין נותן לאחר למקדיש או נותן לצדקה עיין במה שרשמתי בסק"ה:

כלל ד) לחומרא מקשינן וכן לחומרא ילפינן הכי אמרינן בכמה דוכתי דכי איכא למילף לקולא ולחומרא לחומרא ילפינן וכן מקשינן ונראה מדברי הריטב"א שהביא הרב באר יעקב בכלליו כלל מ"ה דהוא משום ספק דכיון דמספקא לן אזלינן לחומרא שהרי כתב דלענין קרבן לא שייך לומר לחומרא מקשינן דאי אמרינן לחומרא מביא קרבן והוי חולין בעזרה וכו' עי"ש מה שפלפל בזה הרב באר יעקב ואם כן מצינו תנא דמסייע להרב מדות אהרן הביא דבריו הרב פרי מגדים בספר שושנת העמקים כלל א' (סוף ד"ה המקור ה"א) דלחומרא מקשינן היינו ספיקא ובשדי חמד במערכת הבי"ת כלל צ"ד ס"ק טו"ב כתבתי שהרב מלא הרועים במהדורא בי"ת במערכת היקש אות ד' הסביר דברי הרב מדות אהרן עי"ש ובספר אבן השתיה לידידי הגאון אבד"ק לוצין יצ"ו בסי' א' (ד"ה והשתא) כתב בפשיטות דמאי דאמרינן לחומרא מקשינן הוא מדה ברורה מן התורה לא דמחמרינן משום ספק דאם כן היכא דאיכא עוד ספיקא היה לנו להקל משום ספק ספיקא אלא כך גזרה התורה דכל דאיכא שני היקישים לחומרא מקשינן מכח ודאי כמו שהאריכו המחברים עיין בשושנת העמקים כלל ב' מכל מקום כל זה דוקא כששני המלמדים שוים במשקל אחד אבל אם לענין אחד יש מלמדים שנים ולענין אחר אין לנו אלא מלמד אחד או אפילו בשוים מכל מקום כל שיש סברא ללמוד מהקל אז לא ילפינן לחומרא הובא כל זה בבאר יעקב בכלליו כלל כ"ה עכ"ד יצ"ו ועיינתי בבאר יעקב כלל כ"ה ולא איירי בהאי כללא כמו שיראה הרואה וכן בשושנת העמקים בכלל ב' לא דבר מזה ואתה תחזה בספר דרכי הוראה להגאב"ד מאריאמפאל בח"ב סי' ע"ד (בד"ה ולפ"ז) דפשיטא ליה דמאי דמקשינן לחומרא הוא משום ספק ולא מתורת ודאי ונפקא מינה דלהרמב"ם דחומר הספקות מדרבנן גם זה אינו אלא מדרבנן וכתב דכיון דמשום ספק הוא אם יצטרף עוד ספק אחד הוי ספק ספיקא ולקולא וכו' עי"ש דב"ק ועם שאין זה מן התימה וגברא אגברא לא רמינן אמנם הא תמיה לי על הגאון יצ"ו במה שמייחת לדעת הגאון פרי מגדים בספרו שושנת העמקים שלפי הנראה נעלם ממנו מה שכתב בפרי מגדים בפתיחה הכוללת בחלק א' אות יו"ד וז"ל המעלה ומדרגה הב' היא גזרה שוה והיקש שהם כדבר המפורש ממש שהרי עונשין מגזרה שוה והיקש וכו' ואמנם צריך לדעת כי כפי דעתי באם יש גזרה שוה לחומרא וגזרה שוה לקולא וכן בהיקש דאין עונשין מהם דנהי דלקולא ולחומרא לחומרא ילפינן היינו מספק צריך להחמיר ומכל מקום מספק אי אפשר לענוש אף מלקות וכל שכן מיתת בית דין עכ"ל גם באות י"ד שם כתב וז"ל גזרה שוה והיקשא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן הוה ספק ובהצטרף עוד ספק הוי ספק ספיקא ובתנאי שנודעו שתי הספקות ובאו יחד כבסי' ק"י ביו"ד עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דמאי דלחומרא מקשינן הוא מתורת ספק ומצטרף עם ספק אחר לדון בו דין ספק ספיקא וזה כנגד היסוד של הגאון אבן שתיה יצ"ו ובקונטרס פאת השדי לחלקי הכללים (הוא שדי חמד חלק י"א) במערכת הבי"ת אות ט"ז בדברי ידידי הגאון אבד"ק סינאטין יצ"ו (בד"ה ובעיקר דברי מוהרי"א) הובאו דברי הפרי מגדים שבאות יו"ד הנ"ל וביאר בכונתו להסכים לדעתו דמאי דילפינן לחומרא לאו משום ספק הוא אלא מדה ברורה היא בתורה עי"ש וכמדומה לי שמפני שלא ראה דבריו שבאות י"ד הנ"ל ייחס אליו כן ובהגהות הגאון מצפה איתן לפסחים על דברי התוספות בפרק כל שעה ד' ל"ב ע"ב ד"ה ואין שהקשו לר' יהודה דדריש ואשר יתן ממנו על זר וכו' נתינה בכזית דיליף מתרומה לקולא לילף משאר נתינות שהן בכל שהו ולחומרא ואסיקו בקושיא (בפרק המביא גט ד' כ' ד"ה דילמא יישבו קושיא זו כיעויין שם) כתב על זה בהגהות הנ"ל וז"ל ולפי מה שכתב הפרי מגדים בפתיחה לא"ח דדוקא לאיסורא מקשינן לחומרא ולא לחיובא אתי שפיר דהתם לענין חיוב קאמר עכ"ל דמי פומא דמר שבא לדחות קושית התוספות על פי דברי הגאון פרי מגדים ולי הדל איפכא מסתברא לדחות כלליה דרב פרי מגדים מדברי התוספות שאם כדבריו מאי קשיא להו וכן שורת הדין נותנת לדחות דברי רב אחרון אף שגדול כבודו מפני דברי הראשונים אשר מפיהם אנו חיין ועיין בקונטרס הערות לחלקי הכללים בסי' פ"ו מה שהבאתי בעניינים אלו מרב גדול בדורנו יצ"ו ולא פניתי לעיין היטב בדב"ק ואתה תחזה שוב השגתי ספר אהל ישרים וראיתי להרב בכלל כ"ו שכתב שמתבאר מדברי התוספות בפרק העור והרוטב ד' קכ"ז ע"ב ד"ה תלמוד לומר דהא דאמרו לחומרא מקשינן לקולא לא מקשינן היינו אפילו קולא דאתי לידי חומרא וחומרא דאתי לידי קולא עי"ש בהסוגיא עכ"ל ולפי זה צריך לומר דמתורת ודאי הוא דאמרינן הכי ולא משום ספק המורם מכל האמור דהענין הזה נאחז בסבך ולא לוכל להחליט אם מאי דילפיני' ומקשינן לחומרא הוא מתורת ספק או אם היא מדה ברורה ומצאתי בספר הנורא שו"ת זכר יהוסף ח"ב (שנדפס מקרוב) למרן מוהריז"ש אבד"ק שאויל יצ"ו בסי' קכ"ז (בד"ה ואולם הפשוט) שהאריך קצת בזה דמדברי התוספות בפסחים ד' מ"ג ד"ה סד"א מוכח דהוי ודאי וענשינן עליה ולא רק משום ספיקא דאורייתא וציין להפתיחה כוללת שבפרי מגדים הנ"ל וגם הביא דברי המצפה איתן הנ"ל וציין תוספות בקידושין ד' ס"ח ד"ה לחומרא ואי הוה ספק הא ודאי ממזר הוא דלא יבא אבל לא ספק ואין בזה חומרא וציין לאהל דוד שבועות ל"ד (ד"ה בסוגיא זו) ותיבת גומא פרשת תצוה אות ב' ופרשת ויחי אות ג' ועוד צדד והאריך בבקיאות גדולה כדרכו בקדש ולא פניתי לעיין בכל אשר ציין בזה לך נא ראה:

ובעיקר כלל זה כתבתי בשדי חמד במערכת הכ"ף כלל קמ"א איזה חידושי דינים עי"ש וכתב הרב פרי מגדים בספר גנת ורדים ריש כלל י"ג דהא דאמרינן דלחומרא מקשינן היינו כששניהם שוים אבל כשהאחד מהם בגזרה שוה והשני בהקישא או אחד בקל וחומר והשני במה מצינו וכדומה אז הולכין אחר הגזרה שוה או הקל וחומר אף שהיא לקולא דגזרה שוה עדיפא מהקישא וכן קל וחומר ממה מצינו ושוב שקיל וטרי דלכאורה נראה דלאו כולי עלמא מודים בזה עי"ש דב"ק וכיוצא לזה כתב הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא במערכת הקו"ף כלל שע"א בשם הרב מוהרש"ך בחידושיו לקידושין על דברי התוספות בדף ל"ד בד"ה סד"א דסברי התוספות היכא דאיכא שני מלמדין למילף לקולא ולגבי חומרא איכא חד מלמד ילפינן לקולא:

ועל מה שהבאתי בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל קמ"א דף ל"א ע"ד (בד"ה ובספר) שהגאון פרי מגדים נסתפק בדבר שאם נדרוש לחומרא יוצא קולא לעלמא אם גם בזה דרשינן לחומרא והבאתי שהגאון מלא רועים פשיטא ליה דכל שעיקר ההיקש הוא לחומרא דרשינן אף שיצמח מזה קולא הנה עתה ראיתי להרב אהל ישרים במערכה זו אות כ"ו וז"ל לחומרא מקשינן מדברי התוספות בתשיעי דחולין ד' קכ"ז ע"א ד"ה תלמוד לומר בשרץ מבואר דהא דקיימא לן כל היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן לקולא לא מקשינן היינו אפילו קולא דאתי לידי חומרא וחומרא דאתי לידי קולא עיין שם בסוגיא ודו"ק עכ"ל ועל פי זה יש להשיב על דברי הגאון בכור שור בחידושיו לקידושין בדף ל"ד ע"ב על דברי התוספות ד"ה ונילף וכו' שכתב דלא שייך לומר בכי הא לחומרא מקשינן דלפעמים חומרא דאתי לידי קולא הוא וכו' עי"ש שלא זכר ששיטת התוספות היא דכך היא המדה לאקושי לחומרא אף דמצי למיפק מינה קולא ולוה כונתי במערכת הכ"ף הנ"ל במה שציינתי לעיין בבכור שור הנ"ל עי"ש:

כלל ה) לשון שלילה אין שייך למיתני במילתא דרבנן כדמשמע בזבחים ד' ז"ן דדייק מדתנן בלשון שלילה הפסח