שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רסד

אחרת ומפסקיו בפרק מציאת האשה סי' י"ב דמסיק כדעת רבינו חננאל דלפרנסת הבת אין שמין באב להוסיף על עישור נכסי ובדברי הר"ן שם מבואר שאין האב רשאי להוסיף על עישור נכסי וזו היא דעת הרא"ש כמו שכתב הרב קרית מלך רב בח"א ד' ק"א ע"א וכי כתב הרב דרכי הים בדף קנ"ב ע"ב שהרא"ש והר"ן והמרדכי סוברים שאפילו בחיי האב אין לו ליתן יותר מעישור נכסי ואם כן דברי הרא"ש סותרים:

שוב מצא שהרב בירך יצחק בד' י"ד ע"ד כתב דמה שחילק הרא"ש בין שכיב מרע לבריא אין כונתו לומר דבריא מותר ליתן כל מה שירצה ולית ביה משום אעבורי אחסנתא אלא כונת חילוקו היא דבשכיב מרע כיון שהוא בשעת מיתה אומדין דעתו שאינו רוצה אז לעבור עבירה וחושש שלא להעביר נחלה ולכך אמרו דיתננו לזכרים אבל הבריא אינו חושש לאיסור זה ונותן גם לנקבות ולהכי אמרו הבנות בכלל אבל לעולם דאפילו בבריא איכא איסורא דאעבורי אחסנתא ודומה זה למאי דאמרינן אין אדם משטה בשעת מיתה אף דבריא מצי למימר משטה הייתי בך ודברי הרא"ש מוכיחים שלכך נתכוון שהרי כתב ועוד יש לחלק בין בחייו בין בשעת מותו דבחייו שנותן מתנה הכל בכלל אבל בשעת מותו שבא להנחיל אנו אומדין דעתו שאינו רוצה להעביר נחלה מן הבנים לבנות כי עבירה היא כדאמר שמואל לא תיהוי וכו' עכ"ל וראוים הדברים למי שאמרם ליישב דברי הרא"ש אבל דברי הרב כנסת הגדולה לא נתיישבו והרב זרע אמת בח"ב סי' ק"י (בד"ה איברא) הביא דברי הרב כנסת הגדולה הנ"ל (שם מסיים וכן ראיתי נוהגים שאין נזהרים בזה ועיין בשו"ת הרמ"א סי' צ"ב) וכתב על דבריו דמאי דפשיטא ליה להרב כנסת הגדולה מספקא לי ואדרבה דעתי נוטה להיפך לפי שמצינו להמרדכי בפרק י"א דכתובות סי' רכ"א בשם ספר העיטור זה כמה שנים בטלה כתובת בנין דכרין מישיבתנו ולמה בטלה לפי שצריך להיות מנכסים שיש להם אחריות וכו' וכן עיקר תקנה כדי שיקפוץ ויתן לבתו כבנו והלואי שיתן לבנו כבתו וכמה הוצרך לנדות כל מי שמרבה למתנת בתו וכו' יעי"ש ובודאי טעם נידוי זה אינו אלא משום אעבורי אחסנתא וכן כתב הרב מוהראנ"ח בח"א סי' קי"ח דנתינת המתנה לבת אין בו ודאי אלא איסור דאעבורי אחסנתא מברא לברתא הרי דאף במתנה מחיים איכא איסור אעבורי אחסנתא ודברי הרב כנסת הגדולה צריכים עיון אלו דברי הרב זרע אמת וכמדומה לא זכר שר לפי שעה סוגיא ערוכה דפרק נערה בעובדא דרב פפא איעסק לבריה וכו' הנ"ל דמתבאר ממנה שגם במתנה מחיים איכא משום עבורי אחסנתא גם מה שכתב שטעם הנידוי הוא משום אעבורי אחסנתא כבר כתבתי למעלה (בד"ה גם בתשובת) שכן כתב הרב חלקת מחוקק בסי' קי"ג והרב תולעת שני בדרוש שני לפרשת יתרו ד' ס"ז נמשך אחר דברי רבין חסידא בספר שארית יעקב דהרא"ש מחלק בין שכיב מרע לבריא ושמה שכתב הרב פני משה דמתנת בריא אפשר דנכנס בכלל אעבורי אחסנתא הוא היפך דברי הרא"ש וסיים הרב תולעת שני ונמצא לפי כל האמור דבמתנת בריא לכולי עלמא ליכא משום אעבורי אחסנתא ודברי הרב פני משה הם היפך כל הפוסקים עי"ש ומתוך מה שכתבתי מתבאר שאין כל הפוסקים שוים בזה:

והרב מחנה יהודה סי' רפ"ב הביא מה שכתב הרב מוהר"ש יפה הנז"ל בריש ס"ק זה דבמזכה מתנה בחייו לא גרע כל נותן מתנה בחייו וכו' ושהרב בני חיי הקשה עליו מכתובות ד' ב"ן וג"ן בעובדא דרב פפא איעסק לבריה וכו' דמוכח דגם מחיים איכא משום אעבורי אחסנתא והוא הוסיף להקשות על הרב מוהר"ש יפה דהוא עצמו כתב כן בפרשת וירא דלמה יודחה ישמעאל ברעתו מהירושה דלא אשכחן הבדל בירושה בין צדיק לרשע ואפילו במתנה מחיים איכא משום אעבורי אחסנתא כדמוכח בכתובות וכו' (הנז"ל) וכתב ליישב דודאי במתנה מחיים ליכא משום אעבורי אחסנתא דאם כן בטלת כל מתנה דעלמא ואפילו במקצת נכסיו דהא ההוא עובדא דבכתובות הנ"ל מוכחת הכי דהא איהו לא אסיק אדעתיה שיתן כל אשר לו אלא בהכרח לומר דיהודה בר מרימר חשש אולי לא יוכל ליתן מעכשיו ומחמת כיסופא אפשר שיתן קרקעות הצריכים לו במעכשיו ולאחר מיתה דבכי האי גוונא ודאי איכא משום אעבורי אחסנתא שהרי מתנה זו אינה מתקיימת אלא בשעת מיתה ואז זוכה בה למפרע משעת כתיבה וכי האי גוונא מיקרי אעבורי אחסנתא שהרי בשעה שנפלו הנכסים קמי יורשים זוכים בהם מקבלי המתנה מה שאין כן בנותן מחיים בהחלט בהא ודאי ליכא משום אעבורי אחסנתא ובזה נתיישבו דברי הרב מוהר"ש יפה דלא סתרי אהדדי עכ"ל ועיין לקמן בס"ק י"ד:

יא) הא דאמר שמואל לא תיהוי באעבורי אחסנתא וכו' לא נאמר אלא בקרקעות אבל לא במטלטלין כן כתב הרב מנחת זכרון בד' ח' ע"ב אות ו' בשם הרב מוהר"ש יפה וכתב שהרב צדה לדרך בפרשת חיי שרה הקשה עליו דמסוגיא דפרק נערה ד' ב"ן סוף ע"ב וג"ן ע"א מוכח שפיר דגם במטלטלין איתא להא דאעבורי אחסנתא דהא בעובדא דרב תפא איעסק לבריה וכו' לא רצה רב יהודה ליכנס להכתיב הנדוניא משום אעבורי אחסנתא והרב מוהר"א צרפתי בכתבי הקדש שלו כתב לדחות דחשש שמא יתן לנדוניית בתו גם קרקעות ומכל מקום הסכים שגם במטלטלים איכא משום אעבורי וכו' עי"ש ובספר לבוש האורה שציינתי למעלה (בד"ה אחר זמן רב) בפרשת חיי שרה (כ"ד יו"ד) כתב גם כן כדברי הרב היפה דדוקא בקרקעות הוא דאיכא משום אעבורי אחסנתא וכנראה לא היה ביד הרב מנחת זכרון שו"ת הלק"ט ששם בח"ב סי' רס"ז נשאל בהא דלא תיהוי באעבורי אחסנתא אם הוא דוקא בקרקעות והשיב אפשר היה לומר שלא דברו חכמים אלא בקרקעות כי אחוזת עולם הם ומלא תסוב נחלה איכא למילף דלאו שפיר למיעבד הכי והתם משום קרקעות היו נידונים בני יוסף וכו' ומההיא דיוסי בן יועזר בבבא בתרא ד' קל"ג ע"ב דאקדיש עליתא דדינרי הוה אפשר למילף דאף במטלטלין אסור אף על גב דבגמרא דחו לאו משום האי טעמא דחו לה משמע דבכל דבר אין רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ל:

יב) אם היו מנדין על זה בזמן הבית עיין לעיל בד"ה גם בתשובת וכו' ובד"ה ומרן מוהריב"ל:

יג) אם נותן לאחרים ומתנה שאם בניו ינהגו כשורה יחזיר להם אי שפיר דמי עיין לעיל בד"ה ומרן מוהריב"ל:

יד) בשו"ת אגודת אזוב מדברי בחלק ח"מ סי' ט"ו רצה הגאון לומר דליכא משום אעבורי אחסנתא אלא במעביר הנחלה לגמרי דהיינו שכותב כל הנכסים לאחר או לאחד מבניו שמעביר הנחלה לגמרי מיורשיו או מאחד מיורשיו אבל אם נותן מקצת לאחר ומשייר מקצת להיורשים לית לן בה ושוב דקדק מעובדא דבפרק נערה סוף ד' ב"ן וריש ד' ג"ן דלא הוה ניחא ליה לרב יהודא בר מרימר למיעל בהדי רב פפא לבי אבא סוראה למיכתב נדוניא לברתיה משום הא דשמואל לא תיהוי באעבורי אחסנתא וכו' ומתבאר שם שלא היה בדעת אבא סוראה ליתן את כל אשר לו כי אם עישור נכסיה מדאמר ליה רב פפא האי נמי תקנתא היא דאמר ר"י משום רשב"י וכו' והיינו עישור נכסי כדאיתא התם בדף ב"ן ע"ב וכו' ודקדק כן מלשונות רש"י שם ומצא מפורש כן בדברי רשב"ם בפרק יש נוחלין ד' קל"ג ע"ב בד"ה כי אעבורי וכו' (וכן הבאתי אני הדל לעיל בסק"ז בשם הרב ברכות המים עי"ש בד"ה ומאי דפשיטא ליה) ותמה דמעשים בכל יום שכותבים מקצת מהנכסים להקרובים (שאינם יורשים) ולתלמידי חכמים במקום שיש יורשים ושום ירא שמים לא נמנע מלהיות עד בזה ואמרו אל יבזבז יותר מחומש הני מילי מחיים אבל בשעת מיתה לא עיין ביו"ד סי' רמ"ט אלמא דבמקצת נכסים שרי ואין לומר דלצדקה משום דאיכא מצוה שרי בדשייר מקצת לבניו דאם כן מאי מייתי בבבא בתרא ד' קל"ג ע"ב ראיה דלא פליגי רבנן עליה דרשב"ג מדיוסי בן יועזר וכו' אלא מוכח דאין חילוק בין שאר מילי להקדש וצדקה וממה שהביא הקצות החשן בשם הרשב"ץ דבטופסי שטרות ראשונים יש שיעור ארבעה זוזי וכתב גאון דמשום שתהיה רוח חכמים נוחה ממנו וכו' מתבאר דבמקצת ליכא איסורא ותימה שלא הביא הקצות החשן דברי הרשב"ם ומדברי הריב"ש בסי' קס"ח נראה קצת שמסופק באם שייר קצת מנכסיו לבניו אם גם בזה אין רוח חכמים וכו'