שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רסב

שכתב הרמב"ם בהלכות נחלות פרק ו' דין י"א ומדת חסידות וכו' ולא חילק כלום משמע דאפילו במתנת בריא איכא איסורא דאעבורי אחסנתא ומה שכתב היפה תואר דלא גרע מנותן בחייו מתנה לזרים דאין בזה נדנוד עבירה לא ידענא מהיכא פסיקא ליה הכי דמדסתם הרמב"ם וכתב כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אין רוח חכמים נוחה הימנו ובירושלמי אמרו דעליו הכתוב אומר ותהי עונם על עצמותם משמע דבכל גוונא אסור לזרים אפילו מתנת בריא וסיים וצריך עיון כעת עכ"ל ומדברי הרמב"ם כמדומה שאין סתירה דלא אמר אלא כשמניח היורשין אבל אין במשמע זה כשמניח ליורשין רק שנותן דבר מה מתנה לזרים וכמדומה שכבר כתבו כן איזה מחברים:

ולעיקר קושית הרא"ם על אברהם כנז"ל תירץ באהלי יצחק הנ"ל דזיל בתר טעמא הא דאסור להעביר הנחלה הוא משום דלא ידיע מאי זרעא נפיק מניה ואברהם אבינו שאני דידע בנבואה דלא נפיק מישמעאל זרעא מעליא דגמירי דמזרע ישמעאל לא נפקו גרים כמו שאמרו רז"ל ויתורץ נמי מה שהעביר הנחלה מבני קטורה ושוב מצאתי בספר באר שבע בפרק חלק על דף צ"א ע"א שתירץ כן וכתב עוד בשם הרב באר שבע שתירץ עוד על פי מה שאמרו פרק קמא דקידושין י"ז סוף ע"ב אמר רב גוי את הגר וגר את הגר אינו יורש לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים ואברהם וישמעאל ושאר בני קטורה גרים היו ותמה על דבריו דהא מסיק הש"ס כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה רוח חכמים נוחה כל שכן בני אברהם שהורתם ולידתם בקדושה דאפשר דיורשין אפילו מדברי תורה עד כאן לשונו:

והרב כפתור ופרח בסוף פרק ח' עמד גם כן על ירושת הארץ ואמר שראייה ליצחק ולזרעו דוקא ולא לאחיו אף שהיה בכור לאברהם ואמר שמואל לא תיהוי באעבורי אחסנתא וכו' הדין עם יצחק שהרי לא נימולו אלא גדולים והוו גרים וירושת גר את הגר אינה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים כדאיתא בפרק קמא דגיטין אבל ישראל את הגר כיצחק לאברהם פשיטא דירית כדאמרינן בפרק מי שמת דף קמ"ט ע"א גבי זוזי דאיסר גיורא בי רבא דמשום דלא הוה רב מרי הורתו בקדושה אי לאו משום אודיתא לא זכי בהנהו זוזי ואילו היתה גם הורתו בקדושה כיצחק פשיטא דהוה זכי בלא משיכה בלא ארעא בלא חליפין בלא מעמד שלשתן בלא אודיתא אלא דרך ירושה אם כן אנחנו באמת יורשים נורשים עד ישקיף וירא ה' משמים:

ז) כתב הרב כנסת הגדולה בסי' רפ"ב סק"ט הביא דבריו הרב מנחת זכרון בדף ח' אות ג' דדוקא בכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו הוא דאמרו אין רוח חכמים נוחה הימנו אבל בנותן נכסיו לאחד מבניו כגון שריבה לאחד ומיעט לאחר לית לן בה עכ"ל (הלשון מגומגם קצת וספר כנסת הגדולה הנ"ל אין אצלי) והקשה על דבריו דרשב"ם בפרק יש נוחלין דף קל"ג ע"ב ד"ה כי אעבורי אחסנתא כתב וז"ל מקום שמעביר האב נחלה מהראוי לה ואפילו להרבות לאחד ולמעט לאחר עכ"ל וכן דעת הרשב"א כמו שכתב בספר מאמר קדישין סי' נ"ז עכ"ד הרב מנחת זכרון וכפי מה שהביא הרב הפרד"ס באות היא לעולם ריש דף ק"ה לשון הרב כנסת הגדולה בזה הלשון יראה לי שלא אמרו אין רוח חכמים נוחה הימנו אלא דוקא בכותב נכסיו לאחרים והניח לבניו אבל הנותן נכסיו לאחד מבניו כגון שריבה לאחד מיעט לאחר אף על גב דאמר שמואל לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לטבא אינו בכלל אין רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ל איני מבין מאי קשיא ליה מדברי רשב"ם שהרי רשב"ם לא אמר אלא שגם בריבה ומיעט איכא משום אעבורי אחסנתא וגם הרב כנסת הגדולה הא קאמר דיש בזה משום אעבורי אחסנתא רק שאינו בגדר אין רוח חכמים נוחה הימנו והיינו דסבירא ליה דמאי דאמר שמואל לא תיהוי באעבורי אחסנתא הוא מדת חסידות אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו היינו דאיכא נמי איסורא ובכן דברי הרב מנחת זכרון לא זכיתי להבינם והנה אמת שאם בכנסת הגדולה כתוב כמו שהעתיק בשמו אבל וכו' ריבה לאחד ומיעט לאחר לית לן בה ודאי יש לתמוה מדברי רשב"ם אבל לפי מה שהעתיק דבריו הרב הפרד"ס נראה דלא קשיא מדברי רשב"ם ומי שנמצא אצלו ספר כנסת הגדולה ישכיל בכונתו ועיין במה שרשמתי בזה לעיל בסעיף קטן ב' ועיין בספר משכנות הרועים (לגאון מערבי) במערכת הלמ"ד אות א' (בד"ה. ובב"ר) שכתב דמה שהקשו הקדמונים על אברהם אבינו שהעביר הנחלה ליצחק מדאמר שמואל לא תיהוי וכו' ולא הקשו ממשנה שלמה הכותב נכסיו לאחרים וכו' אין רוח חכמים נוחה הימנו היינו משום דהתם בכותב לאחרים וכו' אבל מדשמואל דאפילו מברא בישא לברא טבא וכו' קשיא להו היכי שבקיה לחסידותיה ולא חש לדשמואל וכו' עי"ש:

ומאי דפשיטא ליה לרשב"ם שגם בריבה ומיעט איכא משום אעבורי אחסנתא באר הרב ברכות המים בדף רל"ד ע"א שלמד כן מעובדא שבפרק נערה סוף דף ב"ן דאמר ליה רב פפא לרב יהודה (שלא רצה ליכנס להכתיב הנדוניא וכו') מאי דעתיך דאמר שמואל לא תיהוי באעבורי אחסנתא האי נמי תקנתא היא וכו' והא ודאי לא היה נותן להבת כל נכסיו שאין דרכן של בני אדם המשיאין בנותיהן ליתן כל אשר להם וישאר הוא חוזר על הפתחים כי אם נותן כפי כחו ומשאיר לעצמו להחיות בו ומאותו השארית יורשים בניו אחריו וכו' ואם איתא דכל שמניח לבניו ליכא משום אעבורי מה לו לומר הא נמי תקנתא הוה ליה למימר הני מילי בנותן כל נכסיו אבל הכא נותן מחמת התקנה ומניח לבניו ובהא ליכא איסורא כיון שאינו אלא שמגרע מחלק הבן אלא ודאי דגם בריבה ומיעט איכא משום אעבורי אחסנתא ולי הדל אין כל כך הכרח לסברת רשב"ם מסוגיא זו דאף אם נאמר שלא כדעת רשב"ם אלא דלרבות לאחד ולמעט לאחר ליכא משום אעבורי אחסנתא כיון דשני הבנים ראוים הם לנחלה ואינו מגרע מן הראוי ונותן לשאינו ראוי אלא מגרע מהראוי ונותן להראוי מכל מקום להעביר מהבנים ליתן להבת דהוי מגרע מהראוי לנחלה כדי ליתן למי שאינו ראוי לנחלה בהא ודאי איכא קפידא ובחידושי הגאון הרש"ש בבבא בתרא שם עמד על דברי הרשב"ם דמנא ליה זה אדרבא מלשון המשנה והניח את בניו משמע שהניחם בלא ירושה כלל אך יש לומר דלרבותא דמה שעשה עשוי תני הכי תדע דבהא דנקיט לאחרים צריך לומר כן וכו' ובכתובות ריש דף ג"ן מוכח כדבריו עכ"ל וכונתו למה שכתב הרב ברכות המים וכבר כתבתי מה שיש לדחות קצת בזה:

עוד כתב הרב ברכות המים בטעם הרשב"ם וז"ל אי נמי אפשר בדרך אחרת כפי מאי דאמרו בש"ס לא תיהוי כאעבורי אחסנתא ואם כונת שמואל להזכיר (להזהיר) לאב שלא יתן או לאחרים שלא ימצאו שם היה לו לומר לא תיהוי באעבורי בבית אומרו כי אעבורי בכ"ף הדמיון ודאי שכיון להזהיר דלא מיבעיא בכולו אלא אפילו כי אעבורי שהוא קצת דומה לאעבורי דהיינו שמוסיף לזה וגורע מזה לא תיהוי ומינה למד דינו רשב"ם עכ"ל וכנראה לא היה ביד הרב ספר פלפלא חריפתא ולכן לא ראה מה שכתב (על דברי הרא"ש בפרק יש נוחלין סי' ל"ז) וז"ל הכי גרסינן בי עבורי אחסנתא ואף דברשב"ם העתיק כי נראה לי דגם שם הוא טעות סופר שהרי מפרש מקום שמעביר האב נחלה מן הראוי לה אבל בפירוש שבהרי"ף כתוב כי עבורי כמעביר וכו' עכ"ל הרי שמכריח שגירסת רשב"ם היא בי עבורי וזה כנגד היסוד של הרב ברכות המים כמובן ואין זה תימה אם לא ראה דברי הגאון פלפלא חריפתא אך תמיה לי דהרב עצמו שם (בד"ה והנה) כתב דתיבת מקום שכתב רשב"ם מורה שהיא אזהרה שלא ימצא אדם שם בעסק מי שמעביר אחסנתא והאמת אתו שאם כונת שמואל לצוות שלא יעביר אדם נחלה היכי קאמר לא תיהוי וכו' דמורה דליכא איסורא אלא מדת חסידות הלא במתניתין תנן אין רוח חכמים נוחה הימנו דאיכא איסורא משום הכי פירש שלא ימצא אדם שם וכן כתבו הרמב"ם והטור מדת חסידות שלא יעיד וכו' וגם לזה הפירוש יש סעד מעובדא דבכתובות הנ"ל שלא רצה רב יהודה למיעל בהדי רב פפא אלמא דאזהרה דשמואל היא שלא ימצא שם אדם עכ"ל הרי שמפרש בדברי רשב"ם שהכונה שלא