שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רסא

היורשים דאמרו חז"ל אין רוח חכמים נוחה הימנו איסורא ליכא עכ"ל ואחרי המחילה רבה נראה שכתב כן שלא בדקדוק שהרי במסקנתו כתב שמשמע מדברי הרבנים הנ"ל שסוברים דכולי עלמא מודו דאיכא איסורא כנ"ל ועל הרב מחנה יהודה יש להעיר במה שהסכים שדעת הרמב"ם והטור היא לחלק דבכותב כל נכסיו לאחר דמיעקר הנחלה לגמרי הוא דאיכא איסורא אבל אם מעביר מבן לבן (כדאמר שמואל מברא בישא לטבא) ליכא איסורא דהתינח בדעת הרמב"ם מצינן למימר הכי אבל לרבינו הטור נראה דלא יתכן לומר כן שהרי בסי' רפ"ב (ששם כתב הא דלא יעיד החסיד בצואה וכו') עצמו הביא רבינו הטור תשובת הרא"ש ששאלוהו אם יש שום צד שיוכל להנחיל נכסיו לבנו הגדול וכו' כמשפט המלכות שבאותו מקום והשיב שאסור להעלות דבר זה על הלב וכו' כדתנן הכותב נכסיו לאחרים והניח בניו אין רוח חכמים נוחה הימנו וכו' ופשיטא שגם דעת רבינו הטור ששתק לדברי אביו הוא הרא"ש היא כן אלמא דגם במעביר מבן לבן איכא איסורא (וארשום עוד בקצרה מה שמתבאר מכלל הדברים האמורים למעלה הלא המה):

ב) מאי דתנן הכותב נכסיו לאחרים וכו' אין רוח חכמים נוחה הימנו לאו דוקא בכותב לאחר אלא הוא הדין בכותב לאחד מבניו (בד"ה והרב הפרד"ס ולקמן בסק"ז ועיין בדברי הרב מחנה יהודה שהבאתי בסק"א):

ג) מי שאין לו בנים ויש לו יורשים ומעביר מהם הנחלה אם דינו כמעביר מן הבנים (בד"ה עוד הביא):

ד) מה שכתבו הפוסקים מדת חסידות בדין זה שלא יטפל האדם בעסק המעביר נחלה מאין למדו דבר זה (בד"ה ועל מה):

ה) אם רשאי אדם ליתן בשעת מיתה כל נכסיו לצדקה אף אם אינו משייר כלום ליורשיו או אם משייר פלגא ליורשיו הוא דשרי דומיא דעובדא דמר עוקבא או אף אם משייר פלגא לא שרי אלא בעשיר גדול כמו מר עוקבא (בד"ה ובשו"ת זרע אמת):

ו) מה שהעביר אברהם אבינו הנחלה מישמעאל ובני קטורה ונתנה ליצחק כמו שכתב רש"י בפרשת חיי שרה על פסוק וכל טוב אדוניו בידו (כ"ד יו"ד) שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם תירץ הגאון הרא"ם דשאני הכא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע והגאון מוהר"ל מפראג בספר גור אריה הוקשה לו נמי איך העביר נחלה מישמעאל וכתב ואין זה קושיא שהרי אמרה שרה כי לא יירש עם בני עם יצחק ואינו מובן לכאורה דכי אמרה שרה מאי הוי וכי אברהם היה שומע לה אם תאמר דבר שלא כדין ונראה שכונתו על מה שהסכים ה' ואמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וסיים בגור אריה ואדרבה יש לתמוה מה שנתן מתנות לבני הפלגשים והיה מעביר נחלה מיצחק ושמא היינו שפירש רש"י שם טומאה מסר להם כלומר שלא נתן להם שום דבר עכ"ל וגם דבריו אלו צריכים ביאור מאי קשיא ליה ממה שנתן אברהם מתנות וכי אין אדם רשאי ליתן מתנות בחייו כפי אשר יחפוץ ומה ענין מתנות לאעבורי אחסנתא וכי תימא אם כן גם קושית הרא"ם מעיקרא ליתא דהא שטר מתנה כתב לו מחיים ואין זה אעבורי אחסנתא הא ליתא דמשמעות לשון רש"י שטר מתנה כתב ליצחק וכו' הוא שלא נתנם לו מעכשיו רק שכתב לו שמזכה אותם לו מעכשיו ולאחר מיתה דאין סברא לומר שמעכשיו נתן לו כל נכסיו וישאר הוא ערטילאי אלא ודאי הכונה שכתב לו מהיום שכל הנכסים שישארו לו אחר מיתה יהיו הכל ליצחק ואם כן הרי זה אעבורי אחסנתא אבל לבני הפלגשים שנאמר ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות משמעותו ודאי שנתן להם מה שנתן בידם והם להם מתנה החלטית מעכשיו בזה אין שום שייכות לאחסנתא דהא ודאי רשאי אדם ליתן בחייו איזה מתנות למי שירצה כמדומה לי שראיתי במפרשים שכתבו כן ופירשו שלזה סיים הכתוב ולבני הפלגשים וכו' בעודנו חי כלומר שנתן להם מתנה גמורה בעודו חי שאין בזה משום אעבורי אחסנתא ובכתובות ד' ב"ן ע"ב גבי כתובת בנין דיכרין מקשינן מי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא והקשה הגאון נצי"ב בהעמק שאלה פרשת ויצא שאלתא כ"א וכי אסור ליתן מתנה ואפילו לנכרי (כלומר בגוונא דליכא משום לא תחנם) וכל שכן לבתו והרי כלב נתן לעכסה בתו גלות עליות ותחתיות ותירץ דקושית הש"ס היא על דאתו רבנן ומתקני תקנתא דלמיעבד תקנתא לא ניחא כל כך עי"ש הרי דלעשות תקנה בזה אינו נכון אבל כל אדם רשאי ליתן מתנה לכל מי שיחפוץ ואין בזה נידנוד אעבורי אחסנתא גם הגאון ידי אליהו גאליפאפא בתיקון ס"א ד' כ"ד ע"ג הוקשה לו מאי בעי בגמרא מי איכא מידי וכו' הרי האב נותן מתנה לבתו וכי לא יכול אדם לתת מתנה למי שירצה מפני שאותה מתנה ראויה לירושת בניו וכל שכן לבתו ומשנה שלימה שנינו הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי ואף על פי שאמרו אין רוח חכמים נוחה הימנו לא אמרו אלא באחרים אבל לא בבתו וכו' ע"כ לענייננו הרי דזה דבר פשוט שיכול אדם ליתן מתנה למי שיחפוץ ולא חיישינן למה שאותה מתנה היתה ראויה להורישה ליורשיו אלא דמאי דמשמע מדבריו דליתן לבתו שפי דמי אף אם הוא בענין שמניח את בניו (דומיא למאי דתנן בכותב לאחרים) נראה שאינו פשוט לומר כן אף אם יעשה כזאת לאחד מבניו ואיה"ש יתבאר להלן בס"ד (עיין בסק"ז):

אחר זמן רב השגתי ספר לבוש האורה (לרבינו בעל הלבושים) וראיתי שתמה כן על הגור אריה וגם במה שכתב שכבר אמרה שרה וכו' פירש שכונתו ממה שהסכים השם יתברך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וכתב שמה שפירש רש"י ששם טומאה מסר להם לא מפני קושיא זו הוא רק משום דקשיא ליה מאי הוה ליה לאברהם כדי ליתן מתנות הלא כל אשר לו כבר נתן ליצחק אלו תורף דב"ק ומצאתי בספר עמודי אש לידידי הגאבד"ק ניקאלאייב יצ"ו בחידושיו על הירושלמי פרק ח' דבבא בתרא שכתב שהרב יפה תואר בבראשית רבה פרשה כ"ט תירץ קושית הרא"ם דכיון שהיה בחייו שלא בשעת מיתה היה רשאי אברהם ליתנם ליצחק ותמה על הרב הלבוש שלא תירץ כן אחרי שהוא עצמו נחית להאי סברא ליישב הקושיא מבני הפלגשים וכו' עי"ש וכבר כתבתי דיש לחלק דבמתנות שנתן ביד הבני הפלגשים ודאי לא קשיא כלל אבל מה שנתן ליצחק בשטר לא היתה המתנה מיד רק שזיכהו עתה על לאחר מיתה ולכן שפיר קשיא קושית הרא"ם והוצרך למה שיישב הרא"ם כנז"ל וספר יפה תואר אין אצלי וראיתי שדבריו הביאם הרב מנחת זכרון דף ו' ע"ב שהשיב על קושית הרא"ם דלא קשיא מידי דלא אמרינן לא תיהוי באעבורי אחסנתא אלא בשכיב מרע או בריא המקנה לאחר מיתה אבל המזכה מתנה מחיים לית לן בה דלא גרע מכל נותן מתנה לזרים בחייו דאין בזה נידנוד עבירה והאריך הרב מנחת זכרון במה שמקשים על זה מסוגיא דפרק נערה שנתפתתה דף ב"ן סוף ע"ב דמתבאר דגם במתנת בריא איכא משום אעבורי אחסנתא וציין ספרים רבים בזה עיין שם ועיין להרב בן פדהצור בפרשת צו דף ע' והלאה:

ובספר משכנות הרועים (לגאון מערבי) בריש מערכה זו (בד"ה ובב"ר) הביא גם כן דברי היפה תואר דבבריא לא אמר שמואל ואחר שכתב על זה ולפי מה שהוכחתי בעניותי אי אפשר לומר כן סיים וז"ל ונמצא כמוס עמדי כתוב לאמר על דברי היפה תואר ואשכחנא תנא ירושלמאה דמסייע ליה תלמוד ירושלמי בפרק שני דייני גזירות סוף הלכה א' שאמרו הרי שהיה נתון במדינת הים ואמר יכתבו אלו לבניי בנותיו בכלל ואם בשעת מיתה אמר ינתנו אלו לבניי אין הבנות בכלל ונראה דטעמו כיון דבשעת מיתה איתא לדשמואל דאמר לא תיהוי באעבורי אחסנתא וכו' ואמר בניי סתם לא מחזקינן להאי גברא דקעבר אמימרא דרבנן ואמדינן דעתיה דלאו הבנות בכלל וכו' (האריך עוד שם בענין זה) ובסוף דבריו כתב (בד"ה וחזי הוית) שהכנסת הגדולה בסי' רפ"ב אות יו"ד כתב לחלק בין בריא לשכיב מרע וכבר כתבתי דשרים ונכבדים קיימי בסברא זו ותמיהני איך לא ראה דברי הרבנים מוהראנ"ח ומוהריב"ל דלא שמיע להו לחלק בהכי כלל גם לא נתעורר ליישב הך דהירושלמי אמרה כמדובר עכ"ל ועיין לקמן בס"ק יו"ד:

גם השגתי עתה ספר יקר אהלי יצחק (לא ידעתי שם המחבר כי חסר פתח השער אבל תורתו מכרזת עליו כי רב גדול הוא) וראיתי בחידושיו למסכת כתובות דף ג"ן ע"א שכתב שממה