שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רס

את בניו בלא כלום והגאון המחבר השיב דמשמעות לשון הש"ס אבל לאחר מיתה לית לן בה הוא דשרי לכל אדם וכן נראה שהבין מרן הבית יוסף ביו"ד סי' רמ"ט ומדברי הרמ"א שם בסעיף א' אך לכאורה נראה דאי אפשר לומר כן שהרי שנינו הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו ואסיקנא בגמרא דאף אם אין בניו נוהגים כשורה הדין כן מדאמר שמואל לא תיהוי בעבורי אחסנתא וכו' וכתב מוהראנ"ח דאיסורא נמי איכא כדאיתא בירושלמי ואין לחלק בין כותב לאחרים למחלק לצדקה שהרי כתב המרדכי בפרק מי שמת סי' תתס"ה (תרכ"ה) הביאו הרמ"א בח"מ סי' רפ"ב דמי שצוה לעשות מנכסיו הטוב שאפשר לעשות יתנו ליורשיו כי אין טוב מזה ומבואר שם דזה עדיף מלהקדישם ואם כן קשה היכי קאמר הש"ס אבל בשעת מיתה לית לן בה דמשמע דאף לכתחלה מותר לעשות כן אלא ודאי צריך לומר דדוקא לגבי מר עוקבא קאמר דעד פלגא לית לן בה משום דבפלגא דהניח ליורשיו היה מקיים מצות ירושה שהניחם עשירים אבל בלאו הכי לא:

שוב הביא מה שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' רמ"ט בשם קצת מהראשונים דסברי דרשאי אדם לחלק כל ממונו לאחר מיתה לצדקה ובלבד שיניח דבר מה ליורשיו שלא תתבטל נחלת ירושה מבניו ואחר שנשא ונתן הרבה בזה העלה (בד"ה נמצא) דהא מילתא תליא באשלי רברבי דאיכא מאן דאמר שיכול לחלק נכסיו בשעת מיתה לצדקה אם מניח כל דהו ליורשיו באופן שתתקיים באותו מקצת ירושה דאורייתא ואין בזה משום אעבורי אחסנתא ואיכא מאן דאמר דאף בשעת מיתה לא אריך למיעבד הכי אלא דוקא עד פלגא ודוקא בעושר גדול דומיא דמר עוקבא וכן נראה לי להלכה דלא יהי אלא ספק לית לן למיחת נפשין אספיקא ובפרט במקום בנים אבל מודינא שכל אחד לפי עשרו טוב שיעשה איזה הנחות לצדקה או להקדש למנוחת נפשו אלו תורף דב"ק הנה מתבאר שגם הרב זרע אמת נקיט בידיה דהא דאעבורי אחסנתא איסורא נמי איכא והעתקתי תורף גוף דב"ק לפי שאין הספר מצוי ביד כל אדם אמנם דברי הגאון חתם סופר בחלק ח"מ סי' קנ"א אינני צריך להעתיק כי כבר זכה וקדמני הגאון המזכה את הרבים בספרו הבהיר פתחי תשובה והעתיק תורף דב"ק בח"מ סי' רפ"ב וגם הוא פלפל בחכמתו בענין זה לכו חזו:

גם הרב הפרד"ס באות היא לעולם ד' ק"ו ע"ד (ד"ה ואין לחלק) הביא דברי המרדכי בפרק מי שמת סי' תרכ"ה דגם לגבי הקדש איכא משום אעבורי אחסנתא כדמוכח בפרק יש נוחלין גבי יוסי בן יועזר שהיה לו בן שלא נהג כשורה והקדיש כל נכסיו ומוכח שם דלאו שפיר עבד ומסקינן דהכי הלכתא ואפילו אם אין בניו עושין כשורה ועמד והקדיש לית הלכתא כרשב"ג אלא כתנא קמא ואין לחלק בין בניו לשאר יורשים דאידי ואידי דאורייתא ובמה שכתב המרדכי דמוכח שם דיוסי בן יועזר לאו שפיר עבד התפלא הרב דהתם מסקינן דליכא למשמע מינה אי שפיר עבד או לא ועל כל פנים מוכח שפיר דאין חילוק בין אחרים להקדש מדנחית הש"ס למיפשט מהא דיוסי דכשאין בניו נוהגים כשורה אין בזה משום אין רוח חכמים וכו' דאם איתא דיש לחלק מה ראיה מהקדש לאחרים ומצא שהרב מוהר"י טייטאצאק בספר שארית יהודה ד' ע"ז ע"ב כתב להוכיח מסוגיא הנ"ל בסיגנון זה שאין לחלק בין אחרים להקדש והיא ראיה שאין עליה תשובה ומסיק הרב שם דהכי הלכתא דאין חילוק בין כותב לאחרים לכותב להקדש ובכל גוונא אין רוח חכמים נוחה הימנו אלו תורף דברי הרב הפרד"ס וגם אני מצאתי שכן כתב הרב הלק"ט בח"ב סי' רס"ז דגם בהקדש איכא משום אעבורי אחסנתא וכתב כן מההיא דיוסי בן יועזר עי"ש והשגתי ספר גנזי חיים וראיתי במערכת הלמ"ד אות ק"ט שכתב במקדיש נכסיו איכא משום איסור אעבורי אחסנתא עיין להרב שארית יוסף ד' ע"ז תשובת מהר"ם בר ברוך תשב"ץ ח"ג סי' ק"צ ובספר בני יהודה ח"ב סי' ג"ן חקרי לב ח"ב סי' י"ט וצדה לדרך ובאר שבע פרשת חיי שרה ד' ט"ו ע"א צמח דוד סדר ויחי:

המורם מכל האמור הוא א) דלאעבורי אחסנתא איכא איסורא כמו שנתבאר ממה שכתבתי למעלה (בראש האות ובד"ה גם בתשובת ובד"ה ומצאתי ובד"ה ומרן מוהריב"ל ובד"ה עוד הביא הרב) ואחר שנים רבות השגתי ספר היקר מחנה יהודה (הנז"ל בד"ה ומצאתי כתוב) וראיתי להרב בהלכות מתנת שכיב מרע סי' רנ"ו סעיף ג' שעמד בזה אי באעבורי אחסנתא איכא איסורא או אינו אלא מדת חסידות ולפי שספר התורה הזה אינו מצוי אעתיק תורף דב"ק והוא על מה שכתב הרמב"ם (שהובא בטור שם) שכיב מרע שציוה לתת מתנה לעכומ"ז אין שומעין לו שזה כמו שציוה לעבור עבירה תמה על זה דהא בכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו עבירה היא בידו כמו שכתב הרשב"ם ואפילו הכי תנן מה שעשה עשוי ולא אמרינן שזה כמי שציוה לעבור עבירה מנכסיו דאין שומעים לו והיה אפשר לומר דהרמב"ם חולק ארשב"ם וסובר דאינו אלא מדת חסידות וכו' והכי משמע מדאמר שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי באעבורי אחסנתא כלומר כיון דאדם חשוב אתה אין ראוי לחסיד כמוך לעשות כן וכן כתבו הרמב"ם והטור בסי' רפ"ב מדת חסידות שלא יעיד אדם חסיד בצוואה שמעבירים הירושה וכו' ואי איכא איסורא מאי איריא אדם חסיד הא לכל אדם נמי אסור דהוי מסייע ידי עוברי עבירה וזימנין דעבר נמי אלפני עור מדרבנן אלא ודאי אין בזה אלא משום חסידות דפירוש אין רוח חכמים נוחה הימנו הוא אין רוח חכמה וחסידות בקרבו וכמו שפירש רש"י בפרק הגוזל עצים גבי חזרת הבית למי שעשה תשובה והמעיד בצואה זו אין בו אלא מלתא דחסידותא יתירתא ומשום הכי לא קפדינן אלא באדם חשוב ומופלג והיה אפשר לחלק לדעת רשב"ם דכותב כל נכסיו לאחרים והניח את בניו איסורא נמי איכא אבל בדשמואל שאינו מעביר הנחלה לאחר ולא עקר נחלה לגמרי ליכא איסורא אלא דלאו שפיר למיעבד הכי ומשום הכי אמר שיננא וכו' אך מלשון הרמב"ם והטור משמע דגם בכותב כל נכסיו לאחר אין אדם נמנע מלהעיד בצואה כזו אלא מי שהוא חסיד ואם כן מוכרח דסברי דגם בכותב כל נכסיו לאחרים אין איסור רק מדת חסידות:

שוב ראה שהרב כנסת הגדולה כתב בשם הרבנים מוהראנ"ח ומוהרשד"ם דאיסורא נמי איכא ויש לבית דין למנוע לעשות הדבר הזה ולקרותו עבריין ועוד כתב דהמשיא עצה להעביר נחלה נקרא ר-ע נראה דסברי שמה שכתב רשב"ם בפירוש אין רוח חכמים נוחה הימנו דאיכא איסורא הוא מוסכם אליבא דכולי עלמא ומאי דאמר שמואל שיננא וכו' צריך לחלק כנז"ל ואם כן הדרא קושיא לדוכתא כיון דאיכא איסורא אמאי מעשיו קיימים מאי שנא ממתנת שכיב מרע דאמרינן ובמקום איסורא לא תקון רבנן ולפי מה שכתב הרב כנסת הגדולה באות ו' לתרץ דברי מוהר"א גאליקו דלא אמר הרמב"ם שכיב מרע שציוה ליתן לעכומ"ז וכו' אלא באומר ומצוה ליורשיו שיתנו לעכומ"ז מתנה דאילו ציוה לתת לישראל איכא משום מצוה לקיים דברי המת ובעכומ"ז אין שומעין לו אבל אם השכיב מרע נותן מתנה לנכרי כדין מתנת שכיב מרע דלאו מטעם מצוה לקיים דברי המת הוא שצריכים היורשים ליתנה לו אלא קנאה במתנת שכיב מרע אזי נותנים אפילו לעכומ"ז וצריך עיון ע"כ דברי הכנסת הגדולה הנה בזה ניחא דהרמב"ם לא מיירי במתנת שכיב מרע אלא במצוה לקיים דברי המת עכ"ל הרב מחנה יהודה ונמצינו למדין דגם הרב במסקנתו מודה דבהא דאמרו אין רוח חכמים נוחה הימנו איסורא נמי איכא אלא דזה דוקא במעביר הנחלה לגמרי שכותב כל נכסיו לאחרים אבל בריבה לאחד מבניו ומיעט לאחר דלא מיעקר נחלה לגמרי אף על גב דלאו שפיר דמי איסורא מיהא ליכא:

מתבאר מדב"ק דאף שמתחילה ייחס להרמב"ם שחולק ארשב"ם וסבירא ליה דמה שאמרו בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו רוצה לומר אין רוח חסידות בקרבו מכל מקום כשראה שהרבנים מוהראנ"ח ומוהרשד"ם כתבו דאסור חזר לומר שגם הרמב"ם סובר כן ומזה תמיה לי על מה שכתב הרב מנחת זכרון בדף ח' ע"ב (בד"ה אין רוח חכמים) וז"ל כל דאמרינן הכי איסורא נמי איכא ויש לבית דין למנוע לעשות הדבר הזה ולקרותו עבריינא מוהראנ"ח מוהרשד"ם כנסת הגדולה סי' רפ"ב סק"ג ועיין מחנה יהודה סי' רנ"ו שכתב שהרמב"ם סבירא ליה במעביר ירושה מן