שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רנט

עבירה וכל שכן העדים שהם המקיימים העברת הנחלה שבלא זה אין במעשיו כלום וכו' אלו תורף דב"ק (אשר הביא הרב הפרד"ס בדף ק"ו ד"ה עוד ראיתי) הרי דלא נתקררה דעתו לומר דאין על המעיד איסור רק מדת חסידות מאחר שהמעביר עצמו איסורא קעביד בדין הוא שגם הנטפל קאי באיסורא אלא שלזו יפה השיבו הרב הפרד"ס דבפרק נערה סוף דף ב"ן וריש ד' ג"ן בההוא עובדא דרב פפא איעסק לבריה וכו' מבואר הדבר דדוקא לגבי המעביר עצמו הוא דאין רוח חכמים נוחה הימנו אבל לגבי הנמצא שם אין בו עון רק ממדת חסידות יש לו להסתלק ושכן כתב מוהראנ"ח בח"א סי' קי"ח וכו' עיין שם והצדק אתו שכן מפורש בדברי מרן מוהראנ"ח כנז"ל (בד"ה ולפי) ומזה תמיה לי על מה שכתב מרן החבי"ב בשו"ת בעיי חיי חלק חשן משפט ח"א בסוף סי' קפ"ח (בד"ה כללא דמלתא) הלא שמע אם לא ידע מה שאמר שמואל לא תיהוי מעבורי אחסנתא וכו' ואף שהרמב"ם והטור בסי' רפ"ב כתבו מדת חסידות הוא שלא יעיד אדם חסיד בצואה שמעבירין הירושה וכו' דמשמע דמדת חסידות הוא ואין שום איסור בדבר היינו דוקא בהעברת ירושה מבן שאינו נוהג כשורה לבן שנוהג כשורה דכולהו יורשים מקרו ומעביר מברא בישא לברא טבא אבל איפכא אין ספק שיש איסור בדבר וכפי זה מה שאמר שמואל וכל שכן מברא לברתא הכי קאמר וכל שכן מברא לברתא דיש איסור בדבר ואפילו נימא דאף מברא לברתא אין איסור בדבר מראוי ליורשו לשאינו ראוי ליורשו איסור יש בדבר עכ"ל ומבואר דמשמע ליה דמה שכתבו הפוסקים ומדת חסידות וכו' קאי גם אמעביר הנחלה בעצמו והוא חידוש שידוע דכל יומא שמעתתיה דרב מוהראנ"ח בפומיה ובזה נעלם ממנו מה שכתב בסי' קי"ח דלא כתבו הפוסקים מדת חסידות אלא לגבי המעיד אבל המעביר עצמו ודאי איסורא קעביד כמו שבאמת כן הוא משמעות לשון הפוסקים שרק על המעיד בדבר הוא שכתבו מדת חסידות:

ולפי שספרא רבה ויקירא שו"ת מרן מוהראנ"ח ח"א אינו מצוי אכתוב תורף דב"ק שבסי' קי"ח הנוגע לזה והוא שכתב שם שאם מעביר הנחלה מבנו לבת בנו עובר על דברי חכמים ואין רוחם נוחה הימנו כדתנן בפרק יש נוחלין ואף שאין כופין בשום כפיה על זה מכל מקום איסורא איכא ועליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם כמו שאמרו בירושלמי ושרי למיקרייה עבריינא וכן כתב רשב"ם עלה דתנן מה שעשה עשוי דלא איצטריך למיתנייה אלא משום דבעי למיתני שאסור לעשות כן וכן כתב רבינו ירוחם אסור להעביר נחלה אפילו מברא בישא לטבא ומה שכתבו הפוסקים מדת חסידות אינו אלא כלפי מי שימצא שם ויצא להם מההיא דפרק נערה שנתפתתה דיהודה לא היה רוצה להמצא במקום פיסוק נדוניא דבת וסוף אכפייה רב פפא ועל ולא היה נמנע אלא ממדת חסידות ולכן נשמע לרב פפא ועל אבל מעביר גופיה איסורא אית ביה ודאי כיון דקאי באין רוח חכמים נוחה הימנו והביא דוגמאות דאמור רבנן אין רוח חכמים נוחה הימנו והכונה דאיכא נמי איסורא וכתב דאף שרש"י לא השוה מדותיו בפירוש מאמר אין רוח חכמים וכו' מכל מקום בדין זה כבר מצינו קצת מפרשים שכתבו דאסור והירושלמי מסייע וכו' והביא דברי המרדכי על תקנת בנין דכרין (שרמז הרב חלקת מחוקק הנז"ל בד"ה גם בתשובת) וכתב על זה הנה כאן נתינת המתנה לבת שאין בו אלא איסור דאעבורי אחסנתא מברא לברתא שאין איסורו אלא מכלל אין רוח חכמים נוחה הימנו ואמר הרב שכמה פעמים היו מנדין וכו' ועוד כפל הדברים כמה פעמים לומר דמה שאמרו בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו היינו דאיכא איסורא אלו תורף דב"ק:

ועל מה שכתב הרב מוהראנ"ח דהא דמדת חסידות יצא להם להפוסקים מעובדא דרב פפא דאכפייה לרב יהודה וכו' ראיתי להרב אות היא לעולם בדף ק"ו ע"ב (סוף ד"ה עוד ראיתי) שכתב שזו היא כונת הרב המגיד שכתב על דברי הרמב"ם מדת חסידות שלא יעיד וכו' שם בגמרא וכונתו ודאי על דברי הש"ס הללו וסמך על המעיין עכ"ל (בגוף הספר כתוב שזו כונת מרן בכסף משנה והוא שלא בדקדוק לכן כתבתי הרב המגיד כמו שהוא האמת) ובמחילת כבוד תורתו איני מבין דבריו שהרי הרב המגיד לא הזכיר סוגיא דפרק נערה כי הוא הראה מקום לתחילת דברי הרמב"ם ממתניתין דפרק יש נוחלין הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו אין רוח חכמים נוחה הימנו ועל סיום דברי הרמב"ם מדת חסידות וכו' מראה מקום הוא ואמר שם ובודאי דאסוגיא דיש נוחלין קאמר דאילו סוגיא דפרק נערה היכא רמיזא הן אמת שדברי הרב המגיד לא זכיתי להבינם היכי ילפינן מהתם דמדת חסידות וכו' דאם נפרש מה שאמר שמואל לא תיהוי בי אעבורי אחסנתא וכו' שהכונה שלא יהיה במעמד ובמושב מי שרוצה להעביר את הנחלה וכן משמעות לשון רשב"ם בי עבורי אחסנתא מקום שמעביר האב נחלה מן הראוי לה וכו' ומפרש שהכונה שלא יהא עד בדבר אכתי קשה דמנא לן מהתם דמדת חסידות הוא דילמא דינא קאמר והרי הרא"ש בתשובה בכלל פ"ה סוף סי' ג' כתב שאינו רוצה להעביר הנחלה וכו' כי עבירה היא כדאמר שמואל לא תיהוי וכו' כמו שהבאתי לעיל בראש כלל זה הרי דמשמע ליה דשמואל דינא קאמר ולא מדת חסידות דאם כן אין שייך לומר כי עבירה היא וכו' אלמא לא נפלאת היא לפרש כן ומנא ליה להרב המגיד לפרש דממדת חסידות קאמר ובפרט לכתוב בסתם שם כאילו הדבר מפורש כן שם אבל מסוגיא דפרק נערה ודאי מוכח שפיר דממדת חסידות הוא כמו שביאר הרב מוהראנ"ח כנז"ל (נחזור לדאתאן עלה דבאעבורי אחסנתא איכא איסורא):

ומרן מוהריב"ל בח"ג סי' ל"ג במי ששדך את בתו ופסק לה לצורך פרנסתה ועד שלא נשאת מת והניח בנות אחרות כתב בזה הלשון אחזוקי אינשי ברשיעי דעבר אדשמואל דאמר לא תיהוי באעבורי אחסנתא וכו' לא מחזקינן הרי דמאן דעבר אדשמואל רשע מיקרי ואם אין על המעביר אחסנתא אלא משום מדת חסידות פשיטא דלא מיקרי רשע מי שאינו מתנהג במדת חסידות אלא ודאי מוכח והרי הוא כמבואר דסבירא ליה דאיסורא נמי איכא והרב הלק"ט בח"ב סי' רס"ז נשאל אם בזמן הבית היו מנדים על זה והשיב דלא מנו זה בכלל כ"ד דברים שמנדין עליהם (כדאיתא ביו"ד סי' של"ד סעיף מ"ג) ואולי הוא מכלל המזלזל באחד מדברי סופרים וכו' וכיון שלא נזכר בגמרא אין לנדותו ועוד נשאל אם נותן לאחרים על מנת שאם יהיו בנים מתנהגים כשורה יחזיר להם מהו והשיב אילו לא הוה טעמא אלא משום דילמא נפיק מניה זרעא מעליא ניחא אבל איכא טעמא אחרינא דעקר נחלה דאורייתא והרוצה לעשות דבר זה יניח דבר מועט משום ירושה ובהשאר יעשה מה שלבו חפץ וסיים מיהו משמע דאיסורא איכא בכל גוונא ואם לא יהיה בנו אפשר בבן בנו עד סוף כל הדורות עכ"ל ובירושלמי פרק יש נוחלין הלכה ו' הביאו מעשה שאחד הפקיד נכסיו אצל ר' בא בר ממל ואמר לו אם יהיו בני נוהגים כשורה תן להם החצי והחצי קח לך ובאו הבנים ולקחו החצי ואחר כך רצו לערער על החצי השני ואמר להם אביכם אמר שאם תהיו נוהגים כשורה אתן לכם החצי ועתה אני רואה שאינכם נוהגים כשורה החזירו לי החצי שנתתי לכם ע"כ בירושלמי מזה נראה לכאורה דרשאי אדם לעשות כן ליתן הנכסים לאחר בעל מנת שאם יהיו בניו נוהגים כשורה יחזיר להם שאם לא כן לא היה ר' בא נטפל בזה הן אמת דהרב פני משה פירש דר' בא סבירא ליה דהלכה כרבן שמעון שאם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב ואנן קיימא לן דאף כשאין בניו נוהגים כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו מיהו במראה הפנים שם כתב דאפשר דלהפחידם אמר כן שלא יתבעו ממנו החצי שניתן לו מן המוריש אבל לא שיטול מהם חלקם דהלכה כחכמים דאין רוח חכמים נוחה הימנו ולפי זה נראה דאפשר ללמוד מהירושלמי לספיקו של הרב הלק"ט:

ובשו"ת זרע אמת חלק שני סי' קי"ח נשאל להכריע במה שנחלקו בעלי תריסין בהא דאיתא בפרק מציאת האשה ד' ס"ז סוף ע"ב דכי נח נפשיה דמר עוקבא אמר זוודאי קלילא וארחאי רחיקא ובזבזיה לפלגא דממוניה דאף דאמרו אל יבזבז יותר מחומש הני מילי מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לית לן בה אם היתר זה דלאחר מיתה הוא לכל אדם או דוקא לכגון מר עוקבא שהיה עשיר גדול ואף שנתן חצי מנכסיו נשארו בניו עשירים או אף כל אדם יכול ליתן כל אשר לו בשעת מיתה לצדקה ולהניח