שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רנח

תיהוי באעבורי אחסנתא איכא איסורא אך חילק דדוקא במעביר ירושה מהבנים הוא דאיכא איסורא דאעבורי אחסנתא דכיון שאמרו רז"ל כל מי שאינו מניח בן ליורשו מתמלא עליו עברה וזה שמעביר הירושה מבניו הוי כמי שאינו מניח בן ליורשו אבל כשאין לו בנים ויש לו יורשים ומעביר הירושה מהם אין כאן הפסד מחדש שהרי אף אם יניח הירושה במקומה איכא עברה ולפי זה אם הניח בת ומעביר ממנה הירושה אין כאן משום אעבורי אחסנתא אלו תורף דב"ק למדנו מדברי הרב בית דוד דסבירא ליה דשמואל דאמר לא תיהוי באעבורי אחסנתא איסורא קאמר והרב המחבר תמה על טעמו דהא בש"ס בפרק נערה ריש דף ג"ן מפורש הטעם דילמא נפיק מניה זרעא מעליא וגם מהראשונים בסוגיא דפרק יש נוחלין דף קל"ג ע"ב כתבו טעם זה ומה לו להמציא מדעתו טעם אשר לא שיערו רבותינו והראשונים וגם במה שחידש על פי טעמו לחלק בין בנים לשאר יורשים תמה דהא לפי הטעם שאמרו בש"ס דילמא נפיק מניה זרעא מעליא צריך להיות הדין כן גם בשאר יורשים כמו שמתבאר מדברי הרא"ש בתשובה כלל ל"ב סי' ד' גבי מאי דאמרינן בפרק הגוזל בתרא דף קי"ט לענין מסור בזמן הקודם דדמו היה מותר אבל ממונו אסור לאבד דילמא נפיק מניה זרעא מעליא ואמר הרב השואל דאם נטבע בין העכומ"ז דתו ליתא לטעמא דנפיק מניה וכו' מותר לאבד ממונו ולזה השיב הרא"ש לא ירדתי לסוף דעתך כי טעם האיסור הוא שממון הרשע מיכן ומזומן לבא אחריו ליורשו ואין אדם בעולם שאין לו יורשים ואסור לאבד ממון מהם והאי דאמרינן זימנין דנפיק מניה זרעא מעליא לאו דוקא זרעא דמה לי בנו מה לי קרוב קרוב שהיה ראוי ליורשו שכשם שאסור לאבד הממון מבנו כך אסור לאבדו מאביו או מאחיו או מבן אחיו והאי דנקט זרעא מעליא הקודם בירושה נקיט עכ"ד הרא"ש גבי מסור והכי נמי יש לנו לומר גבי אעבורי אחסנתא דאמרינן טעמא דילמא נפיק מניה זרעא מעליא לאו דוקא בנו אלא הוא הדין שאר יורשים וכן כתב בפירוש הרב המרדכי בפרק מי שמת סי' תרכ"ה דאין לחלק בין בניו לשאר יורשים דאידי ואידי דאורייתא והביא שגם המאורות הגדולים מוהרש"ך בח"ב סי' קס"ד ומוהרשד"ם חלק ח"מ סי' של"ו קיימי בשיטה זו דאין חילוק בזה בין בנים לשאר יורשים יעי"ש וכתב שאחר זמן ראה שהגאון חקרי לב בחלק חשן משפט ח"ב סי' ד"ן עמד על דברי הרב בית דוד הללו ולא גילה לנו מסקנת הרב חקרי לב אך בספר זכרנו לחיים ח"א דף ט"ק ע"א אות א' כתב בשמו שכתב דלא כהרב בית דוד ושבספר רוב דגן דף בר"ך סוף ע"ב שקיל וטרי בזה ובסוף דבריו כתב שהרב מוהר"ר ירושלמי הראה לו תשובת מהר"ם שבמרדכי פרק מי שמת דמפורש שם שאין חילוק וכתב הזכרנו לחיים שהיא התשובה שהביא בחקרי לב וציין לעיין בארח משפט ריש סי' רס"ב ואינו מצוי אצלי:

והנה הרב הפרד"ס לפי שלא ראה מי שכתב שגם בדין אעבורי אחסנתא שייך טעמא דדלמא נפיק מיניה זרעא מעליא גם בשאר יורשים הוצרך ללמוד כן ממה שכתב הרא"ש גבי מסור כנז"ל ואני ההדיוט ראיתי להרב הלבוש בסי' רפ"ב שכתב בזה הלשון כיון שהקפידה תורה בסדר הנחלות דקרוב קרוב קודם אמרו חכמים שלא יעבור אדם נחלתו לאחרים במקום שיש לו יורשים וכל הנותן נכסיו לאחרים והניח יורשים אף שמה שעשה עשוי וכו' מכל מקום אין רוח חכמים נוחה מן הנותן שהעביר את הנחלה אפילו אם אין היורשין נוהגים כשורה דלא ידע מאי זרעא נפיק מניה עכ"ל הרי לך שבדין אעבורי אחסנתא אף שהרב הלבוש לא הזכיר בנים כי אם יורשים קאמר טעמא דילמא נפיק מניה זרעא מעליא ובספר אור זרוע הגדול על המסכתות ראיתי בפסקי בבא בתרא פרק ח' סי' קכ"ז שהביא הירושלמי הכותב נכסיו לאחרים והניח בניו עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם וכתוב שם אמר המעתיק הרב העיטור באות מצווה מחמת מיתה כתב מסתבר דוקא בניו ודוקא שלא שייר להם אבל שייר ונתן במתנה לעניים ולעשירים זכור לטוב עכ"ל פשטן של דברים מורה שכוונתו לחלק כמו שחילק הרב בית דוד דדוקא כשמניח את בניו הוא דאין רוח חכמים נוחה הימנו אבל אם אין לו בנים אלא יורשים וכותב נכסיו לאחרים לית לן בה ומיהו אפשר דדוקא כשאין היורשים נוהגים כשורה הוא דקאמר ומי שנמצא אצלו ספר העיטור ישכיל בכוונתו ועתה השגתי ספר גנזי חיים וראיתי במערכת האל"ף אות ק"ט שהביא סברת הרב בית דוד דלגבי שאר יורשים ליכא משום אעבורי אחסנתא ושכן כתב הרב מנחה בלולה בפרשת כי תצא ושכן כתב הרב מכתם לדוד בחשן משפט סי' ט"ו וסיים על זה והרואה דברי הרשב"ץ בח"ב סי' רס"ד וח"ג סי' ק"ץ יראה דסבירא ליה דהוא הדין נמי לשאר יורשים עי"ש ובהרא"ש כלל פ"ה סוף סי' ג' ועיין חקרי לב ח"מ ח"ב סי' ד"ן ונחמד למראה ח"ד ד' ח"ן ע"ד עכ"ל ועיינתי בחקרי לב הנ"ל וראיתי שהביא סברת הרב בית דוד וחלק עליו והוכיח מדברי הרא"ש והרשב"ץ הנ"ל דאין חילוק וכתב ליישב מה שהיה נראה מדברי הרב מוהרשד"ם בסי' מ"א דאין איסור אלא בהניח בן ובת ושוב הראו לו תשובת הרב מוהרשד"ם בסי' של"ו דמתבאר שסובר ששייך איסור זה בכל היורשים וכן מבואר בדבריו בסי' שי"ו וציין לעיין שם בסי' שי"א ושגם הרב פני משה ח"א סי' ע' סובר שלא כדעת הרב בית דוד ושכן מבואר בתשובת הרב משאת משה ח"ב ח"מ סי' כ"ד ובהרב מוהר"ם פאדווא סי' ס' ושוב מצא בתשובות הגאון מוהר"ם בר ברוך סי' תתקצ"ח והביאה המרדכי בפרק מי שמת סי' תרכ"ה שכתב ואין לחלק בין בניו לשאר יורשים כי זה חילוק של הבל דמה לי האי יורש ומה לי האי יורש כל היכא דאיתיה למיעקר נחלה דאורייתא אין רוח חכמים נוחה הימנו וסיים הגאון חקרי לב וז"ל:

אמת שאחר החיפוש ראיתי להרב העיטור אות מתנת שכיב ד' צ"ה שהביא מתניתין דהכותב נכסיו לאחרים והניח לבניו וכו' שכתב מסתברא דוקא בניו ולא שייר כלום עי"ש ואת זה קשה על הרב בית דוד שהביא דין השיור דלית ביה משום אעבורי אחסנתא והדין דבעבורי אחסנתא ליתיה כי אם בהניח בנים כתבו מסברתו והיה לו לכתוב שכן כתב בעל העיטור מכל מקום למה שנתבאר אין ספק דנקטינן דאיסור אעבורי אחסנתא ישנו בכל היורשים ודברי הרב העיטור הם דברי יחיד והלכה כרבים עכ"ל . הגאון חקרי לב:

ויש להעיר על הרב זכור לאברהם בחלק ח"מ במערכת ירושה שהביא בשתיקה כהודאה דברי הרב בית דוד דאם אין לו בנים ומעביר הירושה מן היורשים אין בו משום אעבורי אחסנתא ואפילו יש לו בת ובאמת כל לגבי דידי לשון הרמב"ם מורה דגם בשאר יורשים הדין כן שהרי במתניתין שנינו הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו אין רוח חכמים נוחה הימנו ואילו הרמב"ם שינה הלשון וכתב (בששי מהלכות נחלות הלכה י"א) כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אף שאין היורשים נוהגים כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ל נראה שבכונה שינה מבנים השנוי במשנה ליורשים לומר שבכל היורשים הדין כן ומאי דשנינו והניח את בניו לאו דוקא אלא גם אם הניח את שאר היורשים הדין כן ומרן בש"ע סי' רפ"ב העתיק לשון הרמב"ם אף שרבינו הטור נקט לשון המשנה והניח בנים הוא כתב יורשים נראה שגם הוא נתכוון לזה וכן הוא לשון הרב הלבוש (יורשים במקום בנים) ועיינתי בגוף דברי הרב רב דגן וראיתי שאחת מראיותיו נגד דעת הרב בית דוד היא מלשון הרמב"ם ומרן בש"ע ומסיק שאין לסמוך כלל למעשה על דברי הרב בית דוד אפילו לסניף בעלמא והכריח כן גם מתשובת הרב פני משה בח"א סי' ע' ומתשובת הרמ"א סי' ע"ח והביא תורף דבריהם עי"ש:

איך שיהיה לדאתאן עלה הנה למדנו שגם הרב בית דוד סבירא ליה דאיכא איסורא בהא דעבורי אחסנתא ולא עוד אלא שמדברי הרב בית דוד בספרו יקרא דשכבי ד' מ"ג ע"ב נראה שנוטה דעתו שגם על העד המעיד בהעברת נחלה יש איסור והוא שעמד שם על דברי הרמב"ם בששי מהלכות נחלות הלכה י"א כל הנותן נכסיו לאחרים וכו' אין רוח חכמים נוחה הימנו מדת חסידות הוא שלא יעיד וכו' דלמה שינה טעמו דבתחלה נקט אין רוח חכמים נוחה הימנו ושוב כתב מדת חסידות ואין לומר דדוקא למעביר עצמו אמרו אין רוח חכמים וכו' אבל המעיד על זה אין בו אלא מדת חסידות דזה אינו שהרי מצינו שענש הכתוב לנטפל לעוברי