שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל רנז

ד"ה חזינן לגאון) דאיכא איסורא עי"ש ובמה שכתב לחלק בין שאר אדם לחכם עיין לקמן בס"ק י"ו:

והרב הפרד"ס בספר אות היא לעולם במערכת ה"א סי' ע"ח דף ק"ד ע"ד מר קעסיק להוכיח דמאי דשנינו הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו אין רוח חכמים נוחה הימנו לאו דוקא לאחרים אלא הוא הדין בכותב לאחד מבניו והביא תשובת הרא"ש שהביא מר בריה בטור חשן משפט סי' רפ"ב וז"ל שאלת אם יש שום צד שאדם יכול להנחיל נכסיו לבנו הגדול וכו' כמשפט המלכות וכו' תשובה אסור לכל בני ברית להעלות דבר זה על לבו כדתנן הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו אין רוח חכמים נוחה הימנו וכו' אלמא דגם בכותב לאחד מבניו סובר הרא"ש דאתמר עלה אין רוח חכמים נוחה הימנו ואם כן ממילא משמע דאיכא איסורא בהא דאעבורי אחסנתא מברא בישא לטבא לפי מה שפירש רשב"ם במאמר אין רוח חכמים נוחה הימנו וגם הרי כתב הרא"ש בפירוש אסור לכל בני ברית וכו' עוד הביא באות היא לעולם דברי הרב מוהר"ם פאדאווא בסי' ס' וז"ל ואין לומר דוקא כשכותב לאחרים שאינם ראויים ליורשו דהא מביא עלה הא דשמואל לא תיהוי וכו' ופשיט מינה דתנא קמא פליג ארשב"ג וכו' אלא ודאי אין חילוק וכו' עכ"ל וכתב שדברי הרב מוהרמ"ף הללו הביאם מרן החבי"ב בכנסת הגדולה ח"מ סי' רפ"ב ריש הגהות בית יוסף ומזה עמד מתמיה על מה שכתב בכנסת הגדולה שם בסק"ג וז"ל יראה לי שלא אמרו אין רוח חכמים נוחה הימנו אלא בכותב לאחרים והניח בניו אבל בנותן נכסיו לאחד מבניו כגון שריבה לאחד ומיעט לאחד אף על גב דאמר שמואל לא תיהוי וכו' אינו בכלל אין רוח חכמים וכו' דאיך כתב בסתם כן והרי הוא עצמו הביא דברי הרב מוהרמ"ף שסובר בהיפך והיה לו לבאר שחולק עליו וכו' ועוד הביא שם מה שכתב הרב דרכי הים ד' קנ"ד ע"א שהכריע מלשון המשנה הכותב נכסיו לאחרים וכו' דדוקא בכותב לאחרים הוא דאין רוח חכמים נוחה ולא בכותב לבן בין הבנים דאם לא כן לישמועינן רבותא בכותב לבן בין הבנים וכתב שזהו טעם הכנסת הגדולה הנ"ל שכתב יראה לי וכו' ושוב הקשה עליו מדברי הרא"ש שבטור הנ"ל דמפורש יוצא שאף בבן בין הבנים איכא איסורא דאין רוח חכמים נוחה הימנו שהרי כתב וכו' ואילו לפי דברי הכנסת הגדולה אין בזה איסור אלא משום מדת חסידות ומסיק שם (באות היא לעולם) דמתניתין דתני הכותב לאחרים וכו' ולא תני לאחד מבניו משום כחו דרשב"ג דכשאין בניו נוהגים כשורה אף אם כותב לאחרים זכור לטוב ואף דאין הלכה כרשב"ג כן דרך התנא למיתני משום כחא דמאן דלא קיימא לן כוותיה:

ומכל זה עמד מתמיה על מה שכתב הרב בית דוד בספרו יקרא דשכבי ד' מ"ג ע"ג ובספרו צמח דוד פרשת ויחי ד' קכ"ב ע"ב לדעת הרמב"ם דעד כאן לא אמרו דאין רוח חכמים נוחה אלא בכותב לאחרים ולא בכותב לבן מן הבנים דזה היפך מה שכתב הרא"ש בתשובה שבטור וכו' והיפך דברי הרב מוהרמ"ף וכו' אלו תורף דב"ק ולפי מסקנתו דגם לבן בין הבנים איכא משום אין רוח חכמים נוחה הימנו אם כן ודאי דאיכא איסורא לפי דברי רשב"ם הנ"ל ועיין עוד לקמן (בד"ה עוד הביא) וכו' וגם בסק"י גם בספר משכנות הרועים (לגאון מערבי) בריש מערכת הלמ"ד רצה להכריח ממתניתין דהא דאין רוח חכמים נוחה הוא דוקא בכותב לאחר מדלא תני הכותב לאחד מבניו וכו' ודחי דלהודיעך כחו דרשב"ג תני אחרים והוא הדין לאחד מבניו איכא איסורא דאין רוח חכמים נוחה הימנו גם הגאון מוהרש"ש בחידושיו שם על דברי רשב"ם ד"ה בי עבורי אחסנתא פשיטא ליה דלאו דוקא כותב נכסיו לאחרים וכתב דלרבותא דתנא קמא גופיה נקיט התנא לאחרים דאפילו כשכתב לאחרים מה שעשה עשוי וכתב שם במשכנות הרועים דלדעת הרב מוהראנ"ח איסורא איכא ושרי למיקרייה עבריינא ומספקא ליה אם בזמן הבית היו משמתין אותו וכופין אותו למיהדר עובדא ומסייע למילתיה מדברי הרמב"ן והמרדכי ורבינו ירוחם וכו' האריך בעניינים אלו ובסוף דבריו כתב בדף קס"ג (בד"ה וחזי הוית) שראה לכנסת הגדולה בסי' רפ"ב אות ט' שכתב דלא אמר שמואל דאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא בכותב לאחרים והניח את בניו אבל בנותן לאחד מבניו לא וכדכתיבנא בעניותין והכרחתי כן משמעתתא גופא שלי"ת עכ"ל העתקתי דב"ק להורות שכן דעתו מסכמת לדינא לחלק בין אחר לבניו ולקמן יש לנו עוד בענין זה בס"ד:

גם בתשובת הרב פני משה בח"א סי' ע' שהביא הרב בן פדהצור בפרשת צו דף ע' ע"ב נקיט בלישניה פעם ושתים דאיכא איסורא משום אעבורי אחסנתא וכו' ובאבן העזר סי' קי"ג בחלקת מחוקק סק"ה על מה שכתב הרמ"א יש אומרים שאין לאב להוסיף יותר מעישור נכסי כתב הטעם דהוי כעבורי אחסנתא מבניו ובמרדכי והרא"ש הביאו תשובת גאון שראוי לנדות בזמן שבית המקדש קיים מי שמרבה ליתן לנדן בתו עכ"ל אלמא איכא איסורא ומה שסיים הרמ"א ואין נוהגין כן דמשמע לכאורה דליכא איסורא (דבמקום איסורא כי נהגו מי שבקינן להו) כבר ביאר הרב מים רבים בחלק אבן העזר סי' ט"ז הטעם משום דהאידנא לא שכיח דליקפצו אינשי למיסב אתתא אם לא על ידי ממון רב ומשום הכי כדי שלא תהיו בנות ישראל יושבות עד שתלבין ראשיהן מוכרחים האבות להוסיף תת כחם והונם לנשואיהן פוק חזי במדינות אשכנז ופולין שנוהגים לעשות שטר חצי זכר ובתשובות מוהר"ם מינץ סי' מ"ז כתב וז"ל אף על גב דאמר שמואל לא תיהוי מאעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא וכל שכן מברא לברתא מכל מקום לא חשבינן העברת נחלה מהאי טעמא כדאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי מפני מה תקנו רבנן כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כלבנו וכו' כי היכי דליקפצו עלה אינשי וזהו טעמא דידן דנותן שטרא ירושת לבנות באלו המדינות עכ"ל שמעינן מהכא שהגאון שכתב דהיה ראוי לנדות להאב שמוסיף לפרנסת הבת על עישור נכסיו לא כתב אלא לפי זמנו ולפי מנהג עירו וזה פשוט וכן מצאתי בשו"ת פרח מטה אהרן ח"ב סי' ס"ז שפסק במי שמת והניח בן ובת והבן הוא מט"ו שנים ולמעלה וירש איזה בתים ובאה הבת לגבות מהן עישור נכסי ופסק שהדין עמה ושאם אינו מספיק לפרנסתה ינתן לה יותר מעישור מכח המנהג עכ"ד הרב מים רבים:

ומצאתי כתוב בשם קונטרס כתיבת יד להרב מוהר"י אליקים (שהיה בידי וידי זרים שלטו בו) שמדברי הרא"ם בפרשת חיי שרה על פסוק (בסי' כ"ד יו"ד) וכל טוב אדוניו בידו משמע דהא דאמר שמואל לא תיהוי באעבורי אחסנתא וכו' אינו אלא מדרבנן ושבספר מחנה יהודה סי' רפ"ב הביא חילוקים הנאמרים בענין זה והנה מה שהבין בדעת הרא"ם שהוא מדרבנן לפי הנראה היינו ממה שכתב יש לתמוה איך עשה זה אברהם והלא קיים כל התורה ואפילו ערובי תבשילין כדאיתא ביומא ואם כן איך העביר הנחלה מישמעאל ובני קטורה ונתנה ליצחק ומשמע ליה להרב מוהר"י אליקים דמה שהוצרך הרא"ם לומר דקיים אפילו עירובי תבשילין הוא משום דהא דאעבורי אחסנתא הוא רק מדרבנן לכך הוצרך להביא שגם עירובי תבשילין שהוא מדרבנן קיים אברהם והנה אם צריכים אנחנו לראיה שדבר זה הוא מדרבנן ולא מן התורה נראה דאין הכרח מלשון הרא"ם דלישנא דגמרא נקט דהכי אמרינן בפרק אמר להם הממונה דף כ"ח ע"ב ואף שיש לומר דממה שלא הביא מאי דתנן בסוף קידושין דף פ"ב מצינו שקיים אברהם אבינו כל התורה שנאמר עקב אשר שמע אברהם וכו' יש להוכיח שבא לומר שדבר זה הוא מדרבנן ומשום הכי שביק מתניתין וגמרא גמר זה דוחק אבל האמת נראה שהוא כן שהרי מסוגיא דפרק יש נוחלין דף קל"ג ע"ב מוכח דמילתיה דשמואל ומאי דתנן במתניתין אין רוח חכמים נוחה הימנו הם בהדרגה אחת ואם כן כי היכי דמאי דתנן במתניתין אין רוח חכמים נוחה הימנו הוא מדרבנן הכי נמי הא דשמואל הוא מדרבנן וצריך לעיין בגוף דברי הרב מוהרשד"ם סי' של"ו שכתב בשמו הרב רב דגן דמשמע שהוא מדאוריתא על כל פנים נלמוד דמדרבנן מיהא אסור ולא מדת חסידות בעלמא דלא כדמשמע ליה להרב כנסת הגדולה הנז"ל (בד"ה והרב הפרד"ס):

עוד הביא הרב הפרד"ס באות היא לעולם דף ק"ה ע"ג דברי הרב בית דוד ח"ב סי' קל"ז וכתב בתוך דבריו דבהא דלא