שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ צח

אמרינן דאי עביד לא מהני ונטפל ליישב הקושיא ממשחרר עבדו ושם בעמוד ד' הקשה במאי דאמרינן בבבא קמא ד' מ"א דמלא יאכל את בשרו הכתוב בשור הנסקל ילפינן שאם שחטו אחר שנגמר דינו לסקילה אסור באכילה דלמה לי קרא להכי הא כיון דיש איסור לשחטו ומצותו בסקילה נימא דאי עביד לא מהני דהרי זה לאו הבא מכלל עשה דסקול יסקל והרי זה כתורם מהרעה על היפה וכו' גם כתב בשם רעק"א בדרוש וחדוש כתובות בריש פרק אלו נערות גבי איכא בנייהו בעולה לכהן גדול שהקשה לרבא לימא אי עביד לא מהני דבעשה נמי אמרינן כן כדמוכח מדפרכינן מתורם מרעה על היפה וכו' והרב המחבר יצ"ו כתב ליישב על פי מאי דאמרינן בתמורה ד' ז' ע"ב אליבא דרבא דהיכא דכתיב בפרשה לאמר הוא לאו כר' יהודה ולכן פריך אליביה מתורם מרעה על היפה דשם כתוב לאמר אבל בעשה לבד לית לן כללא דאי עביד לא מהני ועיין בפסחים ד' מ"ב בתוס' בד"ה לאמר ואם כן לא קשיא מידי משור הנסקל וכן לא קשיא מבעולה לכהן גדול דבתורם מהרעה על היפה כתוב בפרשה לאמר והוי לאו אבל בבעולה לכה"ג אין כאן לאמר בפרשה ובלאו הבא מכלל עשה לא אמר רבא דאי עביד לא מהני ע"כ תורף דב"ק יצ"ו

והנה לפי דברי הרב אביר יעקב יצ"ו מלבד מה שמתיישב דעת הרב פני יהושע שסובר דבלאו הבא מכלל עשה לא אמר רבא אי עביד לא מהני ושרים רבים אשר היו תמהים עליו מדבתורם מרעה על היפה שקלינן וטרינן אליבא דרבא כנז"ל וכמבואר אף גם מה שהקשיתי למעלה (בד"ה ומה מאד תמיה לי) על הרב קרבן העדה דכיון דרבנן פליגי על ר' יהודה וסברי דלא דרשינן לא תעשה מלאמר מאי מקשינן לרבא מדר' יהודה הא מצי אמר רבא אנא דאמרי כרבנן דליכא לא תעשה ומשום הכי הוא דמהני על פי דברי גאון יעקב יצ"ו לא קשיא מידי כיון דרבא גופיה נקיט כר' יהודה דלאמר הוא לא תעשה שפיר מקשי עליה לפום שיטתיה

אמנם לי ההדיוט דברי הרב יצ"ו תמוהים בעיני דהמעיין בסוגיא דדף ז' ישר יחזה דאין שום הכרח דרבא נקיט בהא (דלאמר הוא לא תעשה) כר' יהודה דסוגיא הכי איתא דריש לקיש בעי למימר דלא אמרו המקדיש בעלי מומין למזבח לוקה אלא בתם ונעשה בעל מום דאיכא למימר כיון דתם הוה מעיקרא סבר לאקדושיה ולאקרוביה אבל בבעל מום מעיקרו לא לקי דאינו אלא כדיקלא בעלמא ולאו אדעתא דלאקרוביה אקדשיה ואמר ליה ר' יוחנן דלא שנא ואף דדיקלא בעלמא הוא זילא מלתא וכו' ואמר רבא השתא דאמרת טעמא משום בזיון אפילו אקדיש ליה לדמי נסכים לקי ותניא כוותיה דרבא נדבה תעשה אותו זה קדשי בדק הבית יכול אפילו קדשי מזבח ת"ל לא ירצה וכו' רבי אומר וכו' ואמרינן דתנא קמא ורבי פליגי בהא דרבא ותנא קמא אתי כרבא והדר אמרינן אותו למה לי ומייתינן בריתא דדריש מאותו למעוטי שלא להתפיס תמימים לבדק הבית דעובר בעשה והיינו לאו הבא מכלל עשה ותני ר' יהודה דעובר בלא תעשה נמי ואין מזה שום הוכחה דרבא נקיט בהא כרבי יהודה דבין אי סבר כת"ק ובין אי סבר כר"י אתי שפיר דרשה דאותו למעט מלהתפיס תמימים לבדק הבית והש"ס לא נחית לדקדק בהא אי נקיטינן כר"י או כרבנן ומסתמא ודאי הלכה כרבנן וכדמוכחא סוגיא דסוף פרק כל שעה וגם רבא מצי סבר הכי ובפרט למה שכתבתי למעלה (בד"ה אבל באמת) דר' יוחנן וריש לקיש נקטי כרבנן ורבא סבירא ליה בעלמא הלכה כר' יוחנן לגבי ריש לקיש וכל שכן בדבר ששניהם שוים ולכל הדברות לדעתי העניה אין שום הכרח דנקיט רבא כר' יהודה דלאמר הוא לא תעשה

ועוד תמיה לי דאף אם נודה לו דרבא נקיט כר' יהודה דלאמר הוא לאו ומשום הכי מקשינן לרבא מתורם מרעה על היפה דכתיב לאמר בפרשה והוי לאו מכל מקום איך יוכל להחליט דבלאו הבא מכלל עשה לא אמר רבא דלא מהני והלא בסוגיא דתמורה שם מקשינן (בדף ה' ע"א) והרי תורם ממין על שאינו מינו דאמר רחמנא כל חלב ליתן חלב לזה וחלב לזה ותנן ואם תרם אין תרומתו תרומה אלמא לא מהני תיובתא דאביי שאני התם דכתיב ראשיתם וכו' והרי שם (במדבר ריש סי' ח"י) ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך וכו' ושוב כתיב (פסוק ח') וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לן משמרת תרומותי וכו' כל חלב וכל חלב תירוש וכו' דמניה ילפינן דאין תורמין ממין על שאינו מינו ואם איתא דגם רבא מודה בלאו הכא מכלל עשה דאי עביד מהני הרי באותה פרשה לא כתיב לאמר ואם כן אינו אלא לאו הבא מכלל עשה ותיקשי גם לרבא ובתר הכי פרכינן לרבא ראשיתם למה לי ולדברי הרב יצ"ו הלא גם לרבא איצטריך ראשיתם לומר דלא מהני דלולא קרא הוה אמינא דמהני כיון דאינו אלא לאו הבא מכלל עשה אלא ודאי מוכח דגם בלאו הבא מכלל עשה סובר רבא דאי עביד לא מהני וכמו שהוכיחו כן הרבנים הנ"ל ודברי ידידי הגאון דלתי תשובה יצ"ו צ"ע

ובעיקר דבר זה דלרבי יהודה דרשינן לא תעשה מלאמר התפלא הגרל"מ בס' התורה והמצוה בפרשת אמור (סי' כ"ב פסוק כ"ג) בסי' קי"ט דלפי זה ילקה לר"י בכל לאוין הבאים מכלל עשין שנאמר בתחלת הפרשה לאמר וילקה המקריב חיה (בזבחים ד' ל"ד) וכהן גדול שנשא בעולה אם לא תחלק בין וידבר לאמר ובין ויאמר לאמר לאמר וכהן טהור שאכל תרומה כמ"ש בפ"ז מהלכות תרומות והנהנה משער נזיר לדעת הרמב"ן בס' המצות שהוא לאו הבא מכלל עשה קדוש יהיה גדל פרע והעושה סחורה במ"ש שהוא לאו הבא מכלל עשה וחשבן הרמב"ן במנין העשין והמוציא משא על הבהמה שכתב הרמב"ם פרק כ"ף מה' שבת שהיא לאו הבא מכלל עשה וא"כ ילקה בכל אלה לר' יהודה שבכל אלה כתוב בתחלת הפרשה וידבר ה' אל משה לאמר ולא שמענו שיחלק ר' יהודה על הכלל דלאו הבא מכלל עשה עשה ובכתובות (דף כ"ד) מהו להעלות מנשיאת כפים ליוחסין תבעי למ"ד מועלין מתרומה ליוחסין וכו' הנ"מ תרומה דעון מיתה אבל נשיאת כפים דאיסור עשה לא והא מ"ד מעלין מתרומה ליוחסין הוא ר' יהודה והיל"ל לדידי' דנשיאת כפים הוא איסור לאו דלאו הבא מכלל עשה וכתיב שם לאמר ובספרא שמיני (פ"ג מ"ב) עמ"ש אותה תאכלו ולא בהמה טמאה אין לי אלא בעשה בל"ת מנין וסתם ספרא ר"י ור"י ס"ל דלאו הבא מכלל עשה עשה אע"ג דכתיב לאמר וסיים וז"ל לכן נראה לפרש הדבר שלא אמרה ר"י רק בעשה הסמיכה ללאוין כמו כאן שכל הפרשה נאמרה באזהרה וכן בפסח נאמרו גם אזהרות בענין וז"ש לאו נאמר בדברים וגם בזה צ"ע עדיין כעת (ועיין בירושלמי פ"ה דנזיר אמר ע"ז וכתוב כן גורעין לדרוש מתחלת הפרשה לסופה יל"פ ג"כ כיון שבתחלת הפרשה כתוב מלת לאמר מוסב על כל הפרשה) עכ"ל והנה לפי כלל זה יש מקום לומר דתורם מרעה על היפה חשיב לא תעשה לר' יהודה דמאי דכתיב בסוף הפרשה ואת קדשי בני ישראל לא תחללו הוי אזהרה וכיון דאיכא אזהרה באותה פרשה שפיר דרשינן לאמר בלא תעשה ואין לומר דדוקא אם האזהרה כתובה קודם הלאו הבא מכלל עשה כמו בההיא דנדבה תעשה אותו הוא דחשיב לא תעשה שהרי האזהרות שנאמרו גבי קרבן פסח (בפרשת בא) נאמרו אחר הכתוב ואכלו את הבשר בלילה הזה (דמניה דרשינן לאו הבא מכלל עשה בלילה ולא ביום) והכי נמי בתורם מרעה על היפה יש לומר דלר' יהודה חשיב לא תעשה אלא שאינו מוכרח לומר כן לפי שבתחלת הפרשה (במדבר סי' י"ח פסוק כ"ה) כתיב וידבר אל משה לאמר וכו' וכתיב בההיא פרשה מכל חלבו דמניה דרשינן הלאו הבא מכלל עשה חלבו אין גירועין לא ובתר הכי כתיב ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו וכו' וכו' ואת קדשי בני ישראל לא תחללו וא"כ יש לומר דלא חשיב זה שנאמרו אזהרות בפרשה שנאמר בה לאמר דכיון דכתיב ואמרת אלהם הויא אמירא אחרת ואינה נכללת במה שנאמר בתחלת הפרשה ונמצא דלא נאמר בפרשה זו אזהרה כי היכי דנימא דמשום דכתיב לאמר הלאו הבא מכלל עשה חשיב לא תעשה כן יש לצדד לפי הכלל של הרב התורה והמצוה

אמנם ראיתי בחידושי יפה עינים (שבש"ס החדש דפוס ראם) בסוגיא דתמורה הנ"ל שהשיב על דברי התורה והמצוה ויצא לידון בדבר חדש בעיקר דבר זה ולפי דבריו אין לומר בתורם מהרעה על היפה שיהיה בו לא תעשה לר' יהודה ולזכות את הרבים שאין בידם חדושים היקרים הנ"ל אעתיק דב"ק וז"ל ונפלאתי על עינו הבדולח שבבעולה לכה"ג ליתא שם כלל תיבת