שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ צז

ליהני כיון שלא עשה עבירה בפועל אבל בתורם מן הרע על היפה דרחמנא אמר שיתרום מן היפה ועבר אמימרא דרחמנא ותרם מהרע אם כן בשעת הפרשתו מן הרע עבר אמימרא דרחמנא בפועל ואף דלא הוי אלא לאו הבא מכלל עשה והוא רק איסור עשה עם כל זה כיון דעבר אמימרא דרחמנא בפועל הוי כעובר על לא תעשה ואי עביד לא מהני מטעם קנס ע"כ תורף דבריו. ובעניותי לא ירדתי לכונתו שהרי במאי דעסיק הרב פני יהושע גם כן הוא עושה איסור בפועל שמגרש את אשתו בלא שום עילה וסבה והוי לאו הבא מכלל עשה דומיא דתורם מן הרע על היפה דאסור מן התורה מלאו הבא מכלל עשה הכי נמי במגרש אשתו בלא שום עילה דמדאמר רחמנא כי מצא ערות דבר ושלחה שמעינן דבלא מצא ערות דבר לא יגרשנה (ומה שכתב הרב מוהרי"ך בהגהת משנה למלך בפרק יו"ד מהלכות גירושין הלכה כ"א בשם פני יהושע דאין שום איסור לגרש אשתו בלתי שום סבה עי"ש פשוט ומבואר דלא על הפני יהושע הנ"ל אמר כן שהוא אחרון ולא ראה אותו כלל אבל הרב פנ"י הנ"ל ודאי סבירא ליה דאיכא איסורא דאוריתא מלאו הבא מכלל עשה וכדעת הגדולים שהביא בהגהת משנה למלך שם) ובכל זאת קאמר דמשום שאינו אלא עשה לא אמרינן ביה אי עביד לא מהני אף שעובר עבירה בפועל ולא בשב ואל תעשה בעלמא ושפיר קמותיב הרב נודע ביהודה ודברי הרב כליל תפארת הנ"ל צ"ע

שוב התבוננתי ונראה שאין כונתו לחלק בין היכא דעובר בפועל להיכא דעובר בשב ואל תעשה דלא סגי ליה בחילוק זה בלבד אלא עוד יש תנאי אחר כדי לומר דאי עביד לא מהני והוא זה דבשלמא בתורם ממין על שאינו מינו דהתורה אמרה לתרום ממין על מינו וזה שתורם ממין על שאינו מינו הרי מבטל ע"י הפרשתו זאת מצות התורה שאמרה בפירוש לתרום ממין על מינו וכן בתורם מן הרע על היפה דהתורה אמרה לתרום מן היפה וזה שתורם מן הרע הרי מבטל על ידי הפרשתו את מצות התורה בקום עשה לכן אמרינן דאי עביד לא מהני אף דלא אמרה לא תתרום ממין על שאינו מינו וכן לא תתרום מן הרע על היפה רק צותה לתרום ממין על מינו וכן מן היפה מכל מקום כל שעל ידי מעשיו מבטל מצות התורה שייך לומר בו אי עביד לא מהני אבל במגרש את אשתו בלתי שום סבה נהי דאיכא איסורא מלאו הבא מכלל עשה מכל מקום אינו מבטל בזה מה שכתבה התורה בפירוש לגרש אשתו כשמצא בה דבר ערוה רק הוא עובר על מה שנראה מכונת התורה שלא לגרש כשלא נמצא בה ערות דבר לכן לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני זהו תכלית כונת חלוקו אבל אין נראה לדעתי העניה שלכונה זו נתכוון הרב פנ"י אלא כונתו דדוקא בדאמר רחמנא לא תעביד שהזהיר בלאו הוא דאמרינן דאי עביד לא מהני ולא במאי דלא הזהירה בלאו מפורש דלזה שפיר אמרינן אי עביד מהני זו היא כונת הרב פנ"י לפי הנראה מדברי המחברים שהביאו דבריו ואם כן שפיר מקשי עליו הרב נודע ביהודה

גם ראיתי בסי' כ"ג בהגהת כליל תפארת סוף אות א' שהביא קושית הפרי מגדים הנ"ל במשחרר עבדו למה לא אמרינן דאי עביד לא מהני דהא המשחרר עבדו עובר בעשה ורצה ליישב קושיא זו על פי מה שכתב מר אביו דדוקא במלתא דאמר רחמנא לא תעביד דהיינו לאו הוא דאמרינן אי עביד אבל היכא דאמר רחמנא עביד ולא עביד לא אמרינן דאי עביד לא מהני ואם כן הכא נמי דרחמנא אמר עביד היינו לעולם בהם תעבודו והוא לא עביד הכי אי עביד מהני ושוב כתב דלפי מה שכתב הר"ן בטעם איסור השחרור דהוא משום דכתיב לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם ולכן כשמשחררו לצורך עצמו מותר דלא הטילה תורה מצוה דלעולם בהם תעבודו אלא כדי שלא יהא לו חנייה ואם כן עיקר האיסור הוא משום הלאו דלא תחנם שלא יעשה לו חניה ושוב הוי בשחרור גם כן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד שלא יעשה לו חניה והוא עובר בקום עשה שעשה לא חניה ושפיר יש לומר דלא מהני עכ"ד עי"ש וכונתו לחילוק הנ"ל דכל שעל ידי המעשה שעושה בפועל מתבטלת מצות התורה אמרינן דלא מהני ולאו דוקא בכשעובר על מצות שהיא בלאו אלא הוא הדין אם מה שעובר הוא על מה שאמרה תורה בלא לאו אם על ידי מה שעושה בפועל מבטל רצון התורה אמרינן נמי אי עביד לא מהני כן נראה כונתו

וראיתי להרב חתן סופר בד' קמ"ו אות כ"ט וז"ל אי אמרינן אי עביד לא מהני בעשה דעת הפ"י סוף גיטין דבעשה אמרינן מהני דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אמר רבא אבל לא בעשה ובזה א"ש הא דמהני במשחרר עבדו אף דהמשחרר עבדו עובר בעשה עכ"ל. מדקדוק לשונו נראה שהרב פני יהושע מוכיח סברתו דבעשה אי עביד מהני דהא רבא לא אמר אלא כ"מ דאמר רחמנא לא תעביד דהיינו לאו ולא בעשה (כבר כתבתי דאין בידי ס' פנ"י הנ"ל) ואיני מבין הוכחה זו שהרי רבא לא הזכיר בדבריו לשון זה (דאמר רחמנא לא תעביד) כי היכי דנידוק מיניה דבעשה מהני אלא בדברי אביי הוא שהוזכר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ולאביי ודאי גם בעשה הדין כן דמהני דאף דאין לזה הוכחה דמהני (דאי לא מהני אמאי לקי שהרי אין בזה מלקות) מכל מקום מדגלי רחמנא בלא תעשה דמהני שמעינן דכונת התורה דאם עבר ועשה ליהנו מעשיו והיינו דמקשינן לאביי מהא דתורם ממין על שאינו מינו (שהוא איסור עשה) מדתנן דלא מהני משום דפשיטא לן דלאביי גם באיסור עשה אף דאין לנו הוכחת המלקות דינא הכי דמהני וכיון דלאביי אין חילוק בין לאו מפורש לאיסור הבא מכלל עשה ולא נקט אביי לא תעביד אלא משום שממנו היא עיקר הוכחתו מדלקי אבל הדין כן הוא גם בלאו הבא מכלל עשה וכיון דרבא לא הזכיר בדבריו לשון זה (דאמר רחמנא לא תעביד) ואמרינן בסתם רבא אמר אי עביד לא מהני איך נוכל לדקדק מלשונו שיסבור דדוקא בלאו הוא דלא מהני והא סתמא אתמר ורבא אמר לא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וכונתו לדחות הוכחתו מדלקי ואין הכי נמי דלדידיה גם באיסור עשה מצינן למימר שסובר דאי עביד לא מהני

ושם הביא שני טעמים שנאמרו בהא דאי עביד לא מהני. א) כדי להצילו מעבירה ואם כן כשלא ינצל מהעבירה אף כשנאמר דלא מהני לא אמרינן דאי עביד לא מהני ולפי טעם זה גם באיסור עשה אמרינן אי עביד לא מהני. ב) שהתורה סלקה כחו ורשותו מהדבר הזה במה שאמרה לא תעשה דבר זה כאילו אמרה לא יהיה קיום לדבר זה ולטעם זה יש לחלק בין דאמר רחמנא לא תעביד דבזה שייך לומר סלקה תורה כחו באמירתה לא תעשה ובין איסור עשה דכיון דלא אמרה תורה בפירוש לא תעשה דבר זה לא שייך לומר סלקה כחו והדין נותן בזה דליהני ומדמוכח בסוגיא דתמורה הנ"ל דגם באיסור עשה אמרינן דאי עביד לא מהני שמעינן דהוא כטעם הראשון

עוד ביאר שם (בחתן סופר) דאף דגם בעשה אמרינן אי עביד לא מהני מכל מקום יש חילוק בין לאו לעשה לענין אי חשיב עבר אמימרא דרחמנא דבלאו אף דלא מהני שייך לומר בו עבר אמימרא דרחמנא דעל כל פנים סתר מה שאמרה תורה ועשה בפועל מה שאמרה תורה שלא לעשות אבל באיסור עשה כשנאמר אי עביד לא מהני לא מיקרי תו עבר אמימרא דרחמנא ומיישב בזה קושית התוס' בתמורה ד' ה' ד"ה אם אינו קדוש עי"ש

ובספר המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) בח"ב כלל כ"ד ד' כ"ד ע"ב (ד"ה לא תעביד) הביא דברי רש"י בתמורה אהא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד שכתב לא תעביד לא תעשה וכתב דאולי כונתו למה שכתב הפני יהושע דלא אמר רבא דלא מהני אלא בלאו ולא באיסור עשה והביא מה שכתבו הרבנים נודע ביהודה וכתב סופר ורעק"א סי' צד"ק הנז"ל וסיים וקצת ראיה דמהני בעשה ממכות ד' ט"ז שהדירה ברבים מת"כ מבטל העשה ולמה מהני וק"ל עכ"ל ומתוך מה שכתבתי למעלה (בד"ה וראיתי להרב) על דברי הרב חתן סופר אתה תחזה שאין דעתי העניה נוחה בזה אחרי שאין זה לשונו של רבא ועיין שם בעמוד ד' (ד"ה גטין) ובדף ז"ך פרט ה' אות ב' בענין זה גם ידידי הגאון שלום דובער בס' היכלי שן תניינא בסי' ב"ן ד' ס"ו סוף ע"א כתב מסברא דנפשיה (ולא זכר שכבר קדמוהו שרים) דגם בעשה אמר רבא דאי עביד לא מהני מדפריך התם מתרומה עי"ש והעתקתי לשונו לעיל באות ס"ב (בד"ה ודע שמקרוב)

וידידי הגאון מוהר"ר יעקב אבד"ק פיקעלין בס' הבהיר דלתי תשובה ח"א בסי' י"א ד' י"ג ע"ב כתב דגם בעשה