שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ צו

תמימים לבדק הבית עובר בלא תעשה שהרי שאלו בריש תמורה בפשיטות והרי מתפיס תמימים וכו' ותנן אעפ"י שהן בלא תעשה ויש לפסוק כסתם משנה ובסוגיא דתלמודא והצריך עיון על מוני המצות שלא הזכירו זה ולפי דבריו אין לנו הכרח דגם בלאו הבא מכלל עשה סובר רבא דלא מהני דיש לומר דקושית הש"ס היא משום דקים לן דבהא הלכה כר' יהודה משום דהלכה כסתם משנה ומשום הכי מקשינן מינה

אבל באמת במחכתה"ר דברי רבינו הרשב"ץ בזה תמוהים ואני הדל כתבתי למעלה (בד"ה ומלבד) דמה שכתוב בספרי הש"ס שלנו ותנן המקדיש תמימים וכו' צריך להיות ותניא כי לא נזכר זה במשנה כלל וראיתי שכן כתב הרב דברי אמת שם על דברי הרשב"ץ שאין זה משנה בשום מקום ומה שאמרו ותנן וכו' כבר כתב הרשב"א בחידושיו לחולין ד' י"ד דכל בריתא דאית לה עיקר במשנה אמרו בגמרא דתנן ואם כן אין זו סתם משנה כלל והכריח מסוגיית הש"ס בזבחים ד' ל"ד (במאי דאמרינן באברי בהמה טמאה כולי עלמא לא פליגי דאינו לוקה כי פליגי באבר חיה וכו') דבין ר' יוחנן ובין ריש לקיש לא סברי כר' יהודה אלא כרבנן דלא משיב לאמר לא תעשה עי"ש דב"ק ורבא כללא כייל דכל היכא דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן ואם כן כל שכן כשגם ריש לקיש קאי כר' יוחנן דהלכה כותיהו ומאי מקשינן לרבא מדר' יהודה הלא ר"י ור"ל סברי כחכמים והלכה כותייהו אלא ודאי דגם מדרבנן קשה לרבא דאיהו גם בלאו הבא מכלל עשה סבר דלא מהני ואף למה שהביא בשטה מקובצת (בש"ס דפוס ראם) וז"ל ותנן המתפיס תמימים אומר רבינו ברוך היינו מתניתין דמסכת שקלים המקדיש נכסיו והיה בהם דברים הראוים למזבח וכו' יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית אלמא המתפיס תמימים לבדק הבית קדושה חלה עליהן עכ"ל הנה מהאי מתניתין לא שמעינן אלא דמה שעשה עשוי אבל דעובר בלא תעשה ליכא למישמע מינה ובעל כרחין לומר דרבינו ברוך לא גריס אעפ"י שהוא בלא תעשה או שסובר דאמר כן בש"ס באשגרת לישנא דבבא קמייתא דהמקדיש תמימים לגבי מזבח שבדף ה' סוף ע"ב עי"ש

ומכל האמור תמיה לי על מה שראיתי להרב חתם סופר בחלק אהע"ז בח"ב סי' ס"ג (בד"ה וכ"ז לפי) שכתב וז"ל ומ"מ סברת פנ"י שלהי גטין דמחלק בין לא תעשה לעשה מוכח לכאורה דאי לא תימא הכי תקשי ממשחרר עבדו איך מהני ודוחק לומר דרחמנא גלי או חפשה דילמא לדבר מצוה דרבים וכדומה ואם כן איך מהני אלא על כרחין עשה שאני אבל הסברא קשה מאד וכי רבא מקרא מפיק לה דלא מהני דנימא כי גלי קרא בלא תעשה אבל בעשה מהני הלא רבא מסברא קאמר דלא יהנו מעשיו הרעים ואביי נמי דפליג היינו מהטעם שלו דלמה לקי אבל זולת זה היה מודה מסברא לרבא ואם כן מה לי עשה או לא תעשה וצ"ע עכ"ל מתבאר מדב"ק שלולא שהסברא קשה מאד וכו' היה מודה דיש לחלק בין לא תעשה לעשה והוא פלא איך לא הביט עין הבדולח בסוגיא דתמורה דמקשינן מתורם ממין על שאינו מינו ומתורם מרעה על היפה דאינו אלא איסור עשה דמשום בארה דגם באיסור עשה לרבא אי עביד לא מהני

וביותר יש לתמוה על מר בריה בשו"ת כתב סופר בחלק א"ח סי' ע"ג (בד"ה ועוד נ"ל להוכיח) שכתב בשם מר אביו החת"ס בחידושיו שהתעורר בקושיא הנ"ל דאמאי לא נימא במשחרר עבדו אי עביד לא מהני וכתב שתירץ כיון דילפינן לה לה מאשה והתורה גילתה באונס אי עביד מהני הכי נמי בשחרור ולא הונח לו בתירוץ מר אביו דהא מתבאר בסוגיא דפרק השולח דגם במפקיר עבדו הדין כן דאי עביד מהני לכולי עלמא אלא שנחלקו אם צריך גט שחרור או לא וגבי הפקר לא שייך לשנויי הכי וכו' ונתעצם בקושיא זו ולא נתקררה דעתו ליישב קושית מר אביו אלא על פי חילוק זה דדוקא בלא תעשה הוא דאי עביד לא מהני אבל באיסור עשה אי עביד מהני עי"ש ומלבד שיש לתמוה שנעלם ממנו דברי מר אביו שבחת"ס אהע"ז סי' ס"ג הנ"ל שאן רוח חכמתו נוחה לחלק כן וכתב שהסברא קשה מאד וכו' כנז"ל עוד יש לתמוה שנעלם ממנו דמסוגיא דתמורה מתבאר שלא כמסקנתו אלא גם בעשה הדין כן דאי עביד לא מהני וצ"ע

ומה מאד תמיה לי על הרב קרבן העדה בשיירי קרבן בנזיר פרק חמישי הלכה א' (בד"ה ומנין בלא תעשה) שהביא מה שכתב הרב לחם משנה דמאי דדריש ר' יהודה מלאמר שהוא לא תעשה אינו אלא אסמכתא כנז"ל וכתב על זה וז"ל ותימא הרי מפורש בגמר' דתמורה דהמקשה פריך מלא תעשה דמסיים בה ותניא המקדיש תמימים לבדק הבית אע"פ שהיא בלא תעשה מה שעשה עשוי וא"ל דגירסא אחרת היתה לו איך יפרש קושית המקשה הא בכל הסוגיא לא פריך הש"ס אלא מדבר שיש בו לאו מהני אבל מאיסור עשה אפילו לאו הבא מכלל עשה לא פריך ועוד בסוגיין מפורש דלאו גמור הוא ובמזיד לקי ובשוגג לא לקי והנכון כמ"ש המ"ל דלית הלכתא כר"י אלא כחכמים דפליגי עליה וכן כתבתי מגילה פ"ד ה"ג עד שלא היו ספרי הרב מצויין אצלי ומסוגיין מבואר דחכמים פליגי עלי' דר"י עכ"ל ופליאה דעת ממני איך פה קדוש יאמר דבר זה דבכל הסוגיא לא פריך מאיסור עשה אפילו מלאו הבא מכלל והלא פרכינן מתורם ממין על שאינו מינו ומתורם מהרע על היפה ושניהם אינם אלא לאו הבא מכלל עשה ותו קשה דלפי מה שהסכים הרב לדברי הרב משנה למלך דרבנן פליגי עליה דר' יהודה וסברי דלא דרשינן לא תעשה מלאמר וכן הוא האמת כדאיתא בתורת כהנים וכדמוכח מסוגיא דסוף פרק כל שעה היה לו לבאר דאם כן היכי מקשינן עליה דרבא מדר' יהודה והלא מצי רבא למימר אנא כרבנן סבירא לי דליכא לא תעשה ומשום הכי מה שעשה עשוי כיון שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה אבל בלאו מפורש אי עביד לא מהני ומה גם לפי מה שהבאתי למעלה (בד"ה אבל באמת) שכתב הרב דברי אמת דמוכח מסוגיא דזבחים ד' ל"ד דר' יוחנן וגם ריש לקיש סברי כרבנן דלא דרשינן לא תעשה מלאמר אם כן לא קשיא מידי על רבא אי סבירא ליה נמי כרבנן ואף שכתבתי שם לדחות זה הוא דוחק ועל כל פנים היה לו להרב לבאר זאת וצ"ע

והנה מה שכתבו הרבנים הנ"ל בשם הרב פני יהושע דבעשה לא אמרינן כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני עם כי ספר הנראה לעיל אין מצוי אצלי מובן מדבריהם שהוצרך לזה ממאי דאמרינן בשלהי גטין אמר ליה רב פפא לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר וגרשה מהו אמר ליה מדאמר רחמנא גבי אונס לא יוכל שלחה כל ימיו מכלל דבעלמא מאי דעבד עבד והוקשה לו דכיון דלא מצא בה לא ערוה ולא דבר הרי אסור לגרשה דמדכתיב ומצא בה ערות דבר ושלחה מביתו משמע דבלא ערוה ולא דבר לא ישלחנה ולאו הבא מכלל עשה הוא ורבא אמר בעלמא כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והכא נמי הא איכא לאו והיכי קאמר דמאי דעבד עבד וניחא ליה כיון דליכא לאו בהדיא אלא לאו הבא מכלל עשה דדינו כעשה הא בעשה לא אמר רבא דלא מהני וכן הדין לדעת הרב פני יהושע בכל לאו הבא מכלל עשה דלא אמרינן בהו אי עביד לא מהני ולזה מקשי הרב נודע ביהודה מתורם מרעה על על היפה דהוא גם כן לאו הבא מכלל עשה ומקשינן מיניה לרבא אלמא מוכח מהש"ס שסובר דלרבא גם באיסור הבא מכלל עשה אמרינן דאי עביד לא מהני וכן תורם ממין על שאינו מינו אינו אלא לאו הבא מכלל עשה ומקשי הש"ס לאביי דאמר מהני מדתנן דלא מהני ומתרץ דגלי קרא והדר מקשינן לרבא למה לי קרא דבלאו קרא נמי הא לדידיה אי עביד לא מהני ומשנינן עי"ש דמוכח להדיא דגם בלאו הבא מכלל עשה אמרינן אי עביד לא מהני כן הבנתי מלתייהו דרבנן קדישי הנז"ל בזה: ובכן לא יכלתי להבין דברי הרב המגיה בשו"ת תפארת יוסף בחלק א"ח סי' י"ד בכליל תפארת אות ב' שכתב דהפנ"י מחלק בין לא תעשה לעשה והנוב"י הקשה עליו וכו' ולק"מ דהרי עיקר טעם החילוק הזה הוא מובן על פי מה שכתבו האחרונים דהא דאמרינן אי עביד לא מהני הוא מטעם קנס ולכן רק בדאמר רחמנא לא תעביד ועבר בקום עשה קנסינן ליה דלא מהני אבל בעבר על עשה דרחמנא אמר עביד ואיהו לא עביד דבהא לא עבר אמימרא דרחמנא בקום עשה אלא בשב ואל תעשה לא קנסינן דלא