שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ צד

מהני בשוגג אלא במזיד ובנוב"י תניינא חיו"ד סי' ט' התעורר בזה והעלה דגם בשוגג כן הוא ואני החזקתי על ידו בראיות מכל מקום לאו מלתא דפשיטא כ"כ היא עכ"ל ולא הגיד איה מקום כבוד אשר דבר בקדשו בענין זה

ובספר חתן סופר ד' קמ"ו אות כ"ו מצאתי שהביא סברת הרבנים נוב"י ושושנת העמקים דגם בשוגג אי עביד לא מהני אך דחה הוכחת הנוב"י וז"ל ואני נסתפקתי בעבר עבירה באונס מה דינו ונראה דתלי' בב' סברות האמורים באעל"מ אי הטעם משום גזה"כ דהתורה סילקה כחו במה שאמרה לא תעשה וכדמשמע מתוס' שחידשו דבדבר דממילא מהני ה"ה עשה בעבירה משמע סברתם דהתורה סילקה כח קיום המעשה ואז אפי' באנוס ג"כ משא"כ לטעם מהריט"ץ כדי להצילו מעבירה א"כ באנוס דליכא עבירה ועונש כלל א"כ אמרינן אע"מ ועפי"ז נ"ל גם בשוגג לחלק בין שגגת כרת או שגגת לאו לפמש"כ הרמב"ן בפירושו על התורה בפ' ויקרא על פסוק ונרצה לו לכפר דשגגת לאו אין צריך כפרה א"כ שגגת לאו דמי לאנוס אלא ממש"כ הנוב"י ראיה מהני מקראות דלא מוקי לה בשוגג והתם שגגת לאו אלא דראיית נוב"י יש לדחות דאפשר דכיון שגגת לאו אין צריך אפילו כפרה לא ניחא לי' לש"ס לאוקמא קרא בהכי דלא יהני בשוגג כיון דבשוגג בכל מילי מהני וע"כ לענין אנוס צריכין לומר כן דליכא שום סברא לאוקמא באונס כמו כן אין הכרח לאוקמא בשוגג באופן שיש קיום לסברתינו לחלק בין שגגת כרת לשגגת לאו ועיי' תוס' ב"מ קט"ז עכ"ל. והנה מה שכתב על פי דברי הרמב"ן דשגגת לאו אין צריך שום כפרה איני יודע אם דבר זה מוסכם והרב פתחי תשובה בח"מ סי' רל"ד כתב בשם הרב נה"מ דבכל איסורי תורה שאכלן בשוגג צריך כפרה אבל באיסורי דרבנן כתב שם דאפשר דאין צריך כפרה ואין ס' נה"מ הנ"ל מצוי אצלי לראות אם הביא סברת הרמב"ן הנ"ל ושם בחתן סופר בדף קל"ד ע"ב הביא דברי הרמב"ן דשגגת לאו לא בעי כפרה כלל וכתב שבמקום אחר עמד לעיין בזה כי בכמה מקומות בש"ס מבואר להיפך ושהאריך בזה עי"ש ומה שכתב לענין עובר באונס אי מהני חידוש הוא שלא הזכיר דברי החתם סופר ח"מ סי' נ"ו הנז"ל (בד"ה ועל כל פנים) דכולהו תלתא מזיד שוגג אנוס מחתינהו בחדא מחתא ועל כולם הוא אומר דאי עביד לא מהני

וראיתי בס' המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) כלל כ"ד פרט ה' אות ב' דשקיל וטרי בזה והביא מה שכתב הרב פתחי תשובה סי' רס"ו לענין אם מל שלא בזמנה בשבת דאפילו בשוגג אמרינן דלא מהני כמ"ש הנודע ביהודה וכו' וכתב על דבריו וז"ל מה שבנה הפת"ש יסודו על נוב"י שאין חילוק בין מזיד לשוגג זה דוקא על דברים שהקפידה התורה שלא יעשה כמו לקט דקאי הנו"ב וכדומה אם כן מה חילוק אם הוא עושה במזיד או בשוגג סוף סוף נעשה דבר נגד רצון השי"ת שרצה שלא יהיה כן אבל בדברים שאין קפידת התורה רק שהוא לא יעשה מלאכה בשלמא במזיד אמרינן לא מהני מה שעושה נגד רצון השי"ת אבל בשוגג לא שייך להמרות וגם הפעולה לבדה אין זה נגד רצון השם כמילה בשבת וכדומה שפיר אמרינן עשה מצוה עכ"ל ולפי חילוק זה יתכן ליישב איזה מקומות מהנז"ל ולהשוות דברי הפוסקים הנז"ל שאינם חולקים

והרב תפארת יוסף בשו"ת לא"ח סי' כ"א כתב שהרב השואל נסתפק בהא דמלתא דאמר רחמנא לא תעביד דלא מהני אם גם כשעשה מפני פיקוח נפש אמרינן דלא מהני ושהעלה לדמות זה לאי עביד בשוגג דלא מהני וכתב על דבריו שדימה דמיונות נפרדים דבשלמא בעבר בשוגג דנהי דעצם עשיית האדם לא היה באיסור כיון שהיה שוגג עם כל זה הרי נשאר האיסור עומד על גוף הדבר דבעצם הדבר האיסור קיים כמו שכח להפריש פאה דמצות פאה נשאר עומד על גוף הקמה להפריש ממנה פאה לכן לא מהני עשייתו שיתבטל על ידי עשייתו מצות התורה להפריש פאה ואדרבא אמרינן דעשייתו נתבטל ע"י מצות התורה וכן בפדה הבכור וכו' דגזרת התורה דדבר זה לא יפדה גזרת התורה חל על החפץ שאותו דבר לא יפדה לכן לא יכול לבטל רצון הבורא על ידי עשייתו במה ששכח ופדה ואדרבא נתבטל עשייתו ונשאר הדבר עומד במקדם ובזה אזיל באמת גם ראיות הנוב"י מזה לדין שחט בשוגג בשבת והבן אבל בעבר מפני פיקוח נפש הלא אדרבא אנו מצווין במצות הבורא לעשות מצוה מפני פיקוח נפש כי הכל נדחה מפניו לכן ליכא איסור לא בעצם הדבר שעושה בו מעשה ולא בעשיית האדם ואדרבא איכא עוד מצוה ואם כן מפני מה מבטל מעשה זה אם לא שהוא מעשה כזה אשר נשאר עומד האיסור לעולם דכל זמן שנתקיים המעשה עובר בכל עת ובכל רגע אף אחר שעבר הפיקוח נפש אם כן בזה איכא (ליכא) שום ספק דפשיטא דמבטלין מעשיו למען לא יעבור מכאן ולהבא בשעה שאין פיקוח נפש דעומד עליו גם כן האיסור לקיים מעשה זה ובהכי נראה לי דגם בעבר בשוגג באופן דהאיסור אינו בעצמיות המעשה מצד עצמו רק האיסור מוטל על עשיית האדם שעשהו בזמן שאסור לעשותו אבל בעצם הדבר אין שום איסור מצד עצמו אז ודאי מועיל מעשיו בעשה בשוגג כיון דבשוגג גם בעשיית הדבר לא היה עבירה ועצם הדבר בלאו הכי הרי היתר הוא לכן מפני מה יתבטל מעשיו ובזה הסביר דברי הט"ז בח"מ סי' ר"ח והביא מה שהעיר ע"ד הט"ז בס' ברית אברהם וכו' עי"ש דב"ק העתקתי כמעט כל דבריו בזה שיהיו נקראים לפני מי שאין בידו ס' התורה הזה וידע להקיש ענין שהוא עוסק בו אם שייך לומר בשוגג אי עביד מהני או לא וכן לגבי פיקוח נפש

כלל ס"ט) כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני לאו דוקא בלא תעשה אלא הוא הדין באיסור עשה מדמקשינן בתמורה מתורם ממין על שאינו מינו וכן מתורם מרעה על היפה דאם נאמר דדוקא במידי דאמר רחמנא לא תעביד הוא דאמרינן לא מהני מאי קשיא לן מנייהו והלא הני עשה נינהו אלא ודאי שאין לחלק בין לאו לעשה כן כתב הרב נודע ביהודה במהדורא קמא בחלק אהע"ז סי' ע"ז (בד"ה אבל באמת) ובתניינא אהע"ז סי' קכ"ט (בד"ה ועוד אני תמה) כתב בשם הרב פני יהושע בסוגיא דסוף מסכת גטין שלא אמר רבא דאי עביד לא מהני אלא במידי דאמר רחמנא בלשון לא תעשה ודחה דבריו מסוגיא דתמורה הנ"ל וכן מתבארת דעתו ממה שכתב בתניינא בחלק יו"ד סי' ט' (בד"ה וזה רבות בשנים) דבחולין שנשחטו בעזרה היינו טעמא דלא אמרינן בהו אי עביד לא מהני משום שהשחיטה היתה יכולה להיות בהיתר אם היה שוחט בחוץ עי"ש והרי חולין שנשחטו בעזרה ילפינן בקידושין ד' ז"ן ע"ב מכי ירחק ממך בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב ואי לאו טעמא דאפשר לשחיטה שתהיה בהיתר הוה אמרינן אי עביד לא מהני אף דאינו אלא לאו הבא מכלל עשה

וכן דעת מרן הפרי חדש בס' מים חיים בנימוקיו על הרמב"ם בהלכות בכורות ד' ל"ד ע"ד (בד"ה ותו קשה) על מה שאמרו בפסחים ד' ס"א א' במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו יכול שחטו שלא למנוייו יהא כעובר על המצוה וכשר תלמוד לומר תכוסו שנה הכתוב והקשה דלמה לי קרא הא כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ותירץ כיון דליכא לאו ולא לאו הבא מכלל עשה הוה אמינא דליכא אלא מצוה מן המובחר להכי איצטריך שנה הכתוב לעכב מתבאר שסובר דגם בלאו הבא מכלל עשה אי עביד לא מהני וכן פשיטא ליה להרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו ליומא שעל מה שאמרו בש"ס ד' ל' ע"ב גבי אין אדם נכנס למקדש לעבודה עד שיטבול דבן זומא יליף לה מקל וחומר ור' יהודה אמר סרך טבילה זו כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו דפליגי במיקם בעשה אבל כולי עלמא מודו דלא מיחל עבודה כתב על זה וז"ל אף ע"ג דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכיון שעבר בעשה מדוע תהיה עבודתו כשרה צריך לומר משום דלא שנה הכתוב לעכב עכ"ל הרי שפשוט לו שאין חילוק בין לאו לאיסור עשה וכן רב אחד בתשובתו שבס' זכרון צבי מנחם סי' כ"ג בדף כ"א ע"ד קרוב לסופו הקשה במשחרר עבדו דעובר בעשה אמאי לא נימא דאי עביד לא מהני דאין לומר דבעשה לא אמרינן אי עביד לא מהני דהא הקשו בגמרא מתורם מרעה