שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ צג

מדברי הרב חת"ס בחלק אהע"ז ח"ב ריש סי' ס"ג מה שנוהגים להתיר שבועות המגרש שנשבע לגרש ולא חשו לשבועה שלא לגרש יפה נתעורר ומעולם הנהגתי כן להתיר גם שבועה שלא לגרש דחמירא טפי דאם אולי נשבע שלא לגרש ושכח ומגרש איכא למיחש לגט בטל דאף לשטחיות לשון התוס' תמורה ד' ה' ד"ה מתיבי דמשמע בגט אי עביד מהני היינו אי ידע ועבר אבל בשוגג ואילו היה נזכר לא הוה עביד לא מהני לכולי עלמא וכו' עכ"ל עוד כתב לקמיה (בד"ה ועכ"פ) ומה שלא חשו הראשונים לזה אפשר לא נחשד בעיניהם לעבור על שבועתו ואפילו אם שכח מר. מקום מחמת חומר השבועה בשעת מעשה רמי אנפשיה ומידכר ואי רמי אנפשיה ולא מידכר הוה ליה אונס ופטור כרב כהנא ורב אסי בשבועות ד' כ"ו ואין כאן אמר רחמנא לא תעביד אמנם כבר כתבתי וכו' עי"ש הרי שסובר הרב שאם נשבע שלא לגרש ושכח שבועתו וגרש הוי גט בטל משום דאי עביד לא מהני ולא זו בלבד אליבא דרבא אמרינן בשוגג נמי לא מהני אלא אף לאביי דסבר דמהני וכן לדידן בגווני דאי עביד מהני מכל מקום בשוגג דינא הוא דלא מהני וכן מפורש בחלק ח"מ סי' נ"ו וידוע דאין בין מזיד לשוגג או אונס כל שאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אדרבא סברי התוס' בפ"ק דתמורה דבשוגג מודה אביי דלא מהני עכ"ל (וכן כתב בס' לב שומע במערכה זו אות י"ט בשם הרבנים מחנה לויה ד' ל"ה אות א' ולימודי ה' לימוד פ"ג ואין הספרים הללו מצויים אצלי לראות אם כתבו כן על פי איזו הוכחה או רק מסברא ובחתם סופר על סוגיאות הש"ס שנדפס עתה בעיק"ו ירושלים תוב"ב ראיתי בדף ל"ב בסוגיא דרבית קצוצה וכו' שפלפל על פי יסוד זה דבשוגג גם לאביי אי עביד לא מהני עי"ש)

אמנם מדברי מרן מוהריט"א בס' שמחת יום טוב הביא דבריו הרב מקנה אברהם בסי' קמ"ח (עיי"ש בד"ה כתב ובד"ה עוד שם ובד"ה והנה הרב) מתבאר יפה שסובר דדוקא בעבר במזיד הוא דלא מהני ודבריו הם בד' קס"ד ע"ד על מה שכתב הרמב"ם בהלכות שגגות פרק ב' הלכה י"ד שחט קרבן יחיד שאינו דוחה את השבת בשבת בשגגה חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואין זורקין את דמו ואם עבר וזרק בין בשוגג בין במזיד עלו לבעלים לשם חובה דמוכח מדברי הרמב"ם דדוקא בשחט בשוגג הוא דעלו לבעלים בין אם זרק בשוגג בין אם זרק במזיד אבל אם שחט במזיד לא עלה לבעלים והקשה על זה מאי טעמא במזיד לא עלה לבעלים ואי משום כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכיון דאמר רחמנא שלא להקריב קרבן יחיד בשבת אם עבר לא מהני הא ליתא דעד כאן לא אמרינן לא מהני אלא היכא דאם נאמר לא מהני נתקן הדבר למפרע נמצא דלא נעשית מחשבתו ולא נעשית העבירה וכו' לא כן כשאפילו נאמר דלא מהני דהעבירה נעשית וכו' ע"כ הביא שם בשמו ואין ספר זה מצוי אצלי מתוך הדברים שהעתיק בשמו מפורש יוצא שסובר מרן מוהריט"א דדוקא בעובר במזיד הוא דאמר רבא לא מהני אבל לא בעבר בשוגג

וכן מתבאר מדברי הרב שער המלך בהלכות גירושין פרק ג' הלכה י"ט שעל מה שכתב הרמב"ם הכותב גט בשבת או ביום הכיפורים בשגגה ונתנו לה הרי זו מגורשת כתבו וחתמו בו ביום בזדון ונתנו לה אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה כתבו ביו"ט בזדון ונמסר לה בפני עדים כשרים ביו"ט הרי זה גט פסול עכ"ל הרמב"ם כתב על זה הרב שעה"מ וז"ל מכאן הוכיח מוהר"ש יפה בתשו' כי הביאו הרב מש"ל הל' מלוה פ"ח דין א' דפסק רבינו בההיא פלוגתא דאפליגו אביי ורבא בריש תמורה אי כ"מ דאמ"ר ל"ת אי עביד אי מהני או לא מהני דלרבא לא מהני ולאביי מהני דפסק כאביי דאמר מהני יע"ש ונר' כונתו ממ"ש רבינו גבי כתבו וחתמו בי"ט בזדון דאינו מגורשת מטעמא דהעדים פסולים ול"ל האי טעמא תי"ל דכיון דא"ר ל"ת מלאכה אי עביד לא מהני והגט אין בו דין גט ופסול ותו ממ"ש דכתבו בי"ט כו' ונמסר לה בפני עדים כשרים דהוי פסול גרידא מדרבנן ואמאי הא לרבא לא מהני והגט אין בו דין גט מדין תורה אלא ודאי דרבינו פסק כאביי ז"ת כונתו עכ"ל והרבה להשיב על דבריו עי"ש (מה שכתוב ונראה כונתו ממ"ש רבינו גבי כתבו וחתמו בי"ט בזדון נראה שהוא טעות הדפוס וצריך להיות כתבו וחתמו בו ביום בזדון וכו') ואם דעת הרב דגם בעבר בשוגג אי עביד לא מהני היה לו לומר שהכרח הרב מוהרש"י הוא ממה שכתב הרמב"ם בתחלת דבריו הכותב גט בשבת וכו' בשגגה הרי זו מגורשת ואמאי הא לרבא לא מהני ואין בו דין גט וכו' אלא ודאי מוכח שסובר דבשוגג לא אמרינן אי עביד לא מהני ולכן לא נוכל לומר דמחלוקה דכותב בשבת בשגגה מכריח הרב מוהרש"י שפוסק הרמב"ם כאביי אלא מחלוקה דכותב בזדון

עתה ראיתי בס' המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) בח"ב כלל כ"ד פרט ד' אות א' ד' כ"ו ע"ד שהביא תורף דברי השער המלך וסיים ולפי מ"ש בנוב"י שגם בשוגג לא מהני לרבא אם כן מוכח גם מרישא שפוסק כאביי עכ"ל והיה לו לסיים דממה שלא אמר הרב שער המלך כן מוכח שדעתו דבשוגג גם לרבא מהני והרב מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה תניינא באהע"ז סי' קכ"ט באות א' בהגהה פירש כן בכונת הרב מוהר"ש יפה דגם מחלוקה דכותב גט בשוגג דהגט כשר מוכיח שפוסק הרמב"ם כאביי עי"ש והיינו משום שנמשך אחר דעת מר אביו דגם בשוגג אי עביד לא מהני והרב שער המלך שלא פירש כן מוכח שסובר דאי עביד בשוגג מהני

וכן מוכח שסובר הרב חכמת אדם בקונטריס בינת אדם בשער בית הנשים ריש סי' ל"א שאחר שכתב דאף הפוסקים שסוברים בנשבע שלא למכור ומכר דלא מהני משום דכל דאמר רחמנא לא תעביד וכו' איתיה גם באיסור שבדה מלבו מכל מקום בנשבע שלא לגרש כולי עלמא מודו דאי עביד מהני מטעם שכתבו התוס' דאיתקש גט למיתה וכו' (עיין לעיל באות ס"ג מה שכתבתי בכלל זה בס"ד) סיים וז"ל ועוד דכן מוכח על כרחין דאם לא כן למה לא תקנו מסדרי גטין להתיר שבועה לכל מגרש שאף שנשבע שלא לגרש יתירו לו כמו שתקנו להתיר שמא נשבע לגרש ואף שיש לומר דלא חשדינן ליה שיעבור על שבועתו על כל פנים קשה מה הועילו בכל התקנות שתקנו בגט מומר וכמה פוסקים הסכימו שא"א ע"י שליח ומה הועילו בכל תקנתם דשמא ישבע קודם הנתינה שלא לגרש אע"כ דאף אם נשבע גיטא הוי גיטא והלעיטהו לרשע עכ"ל הנך רואה שעל מה שלא תקנו בכל סדרי גטין להתיר גם שבועה שלא לגרש נתקררה דעתו לומר דלא חשדינן שיעבור על שבועתו וזה אינו שייך אלא בעובר בזדון ואם היה סובר הרב דמדה זו אמורה גם על השוגג אכתי קשה דניחוש שמא נשבע שלא לגרש ושכח שבועתו ודוחק לומר שסובר כמו שכתב בחתם סופר הנ"ל דאם ישכח שבועתו הוי אנוס דזה הה לו לפרש אלא ודאי מוכח שדעתו דבשוגג לא אמרינן אי עביד לא מהני

והרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' חולין ד' י"ד במשנה דהשוחט בשבת וכו' גילה דעתו בפירוש דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא בעביד במזיד שכתב וז"ל כבר התעוררו מאי טעמא לא פסלינן השחיטה מטעם אי עביד לא מהני כיון שנעשה באיסור שבת ולשיטת הרמב"ם בפירוש המשנה דמיירי בשוגג ניחא והרבה תירוצים נאמרו וכו' עכ"ל הרי שכתב מפורש דעל שוגג אין להקשות דתיפסל השחיטה מטעם כל דאמר רחמנא לא תעביד

גם מדברי הרב מוהר"ם גאלאנטי בס' דברי מרדכי בקונטריס דבר יוסף בד' ס"ח ע"ד מתבאר שאינו פשוט לומר בשוגג אי עביד לא מהני ששם נסתפק במאי דקימא לן דקידושין תופסין בנדה אם הוא דוקא כשמקדשה בכסף ושטר או אף כשמקדשה בביאה וכתב דאין ראיה לזה ממה שכתבו התוס' והרא"ש בריש מס' יבמות דמשמע בפסחים דיבם שבא על יבמתו נדה קני לה דשאני התם כיון דנחית ברשות לקיים המצוה ולא מצי לשיולי דבזיז מינה הוה ליה שוגג גמור וכו' וסיים ובהכי ניחא דאיך יקנה ביאת נדה לרבא דאמר אי עביד לא מהני דהתם דוקא כשהוא מזיד אלא שימשך מזה דמקדש נדה בביאה וידע שהיא נדה לרבא לא מהני ולאביי מהני והדבר צריך תלמיד עכ"ל הרי דלא פשיטא ליה דגם בשוגג אמרינן אי עביד לא מהני ויותר נוטה דעתו דבשוגג אי עביד מהני (אלא שדברי הרב בזה תמוהים במחכתה"ר ועיין לעיל באות ט"ן בד"ה וראיתי להרב מוהר"ם)

ובתשובת כתב סופר חלק א"ח סי' ל"ה (בד"ה והנה בפתחי) כתב לא מצינו מפורש באר היטב דאמרינן אי עביד לא